שמי הוא הואי-מין וואנג ואני גר בקווינס שבניו יורק.

הרגשתי עלבון נורא כאשר נודע לי שהופעה לכבוד השנה החדשה בשם "אותו השיר" של תחנת הטלוויזיה המרכזית של השלטון בסין, CCTV, יוצג באולם הרדיו העירוני (Radio City) בניו יורק. אני חייב לציין ש"אותו השיר" היה בשימוש נרחב במחנות לעבודה בכפייה, והושמע על ידי המשטרה הסינית במטרה "לשנות" (לוותר על המחשבה העצמאית שלך – המת') ולרדוף את מתרגלי הפאלון גונג. להלן ההתנסות האישית שלי.

ב- 31 בדצמבר 2003 נסעתי לבייג'ינג לעתור למען פאלון דאפא ולהציג כרזה עם הכתובת "פאלון דאפא הוא טוב". נחטפתי על ידי שוטר לבוש אזרחית והועברתי לתחנת המשטרה המקומית ומאוחר יותר למרכז מעצר בעיר גואנג-ג'ואו, מחוז דונג-שאן, שם הוצא נגדי באופן בלתי חוקי גזר דין של שנת "חינוך מחדש באמצעות עבודה". במחנה העבודה בכפייה צ'אטו סבלתי סוגים שונים של עינויים שכללו ענישה פיזית, עלבונות ועינויים נפשיים. אחת השיטות לשטיפת המוח הייתה לחייב את מתרגלי הפאלון גונג לשיר את "אותו השיר". אם אתה מסרב לשיר את השיר זה יחשב לעימות. אלה ש"שונו" בכוח היו חייבים לשיר את השיר הזה.

היה זה מעשה של שטיפת מוח מכוונת ורדיפה פיזית. פעם מתרגל ש"שונה" אמר: "הם נוכלים. הם מכריחים אותך לוותר (על אמונתך) ואז מחייבים אותך גם לומר זאת נגד רצונך".

במחנה העבודה בכפייה צ'אטו, בכל פעם שהיה מפגש, או הוצגה תוכנית בחגים או כשמבקר רם דרג מ"משרד 610"[ בא לבחון את שיעור ה"שינוי", כמו גם כשהצליחו "לשנות" מתרגלים – היה על כולם לשיר את "אותו השיר".

פעם אחר, כאשר אדם אחד "שונה", שוטר ניגש אלי וביקש ממני לשיר והשמיע לי את המוזיקה. גיליתי שזהו "אותו השיר" אז סירבתי לשיר אותו ואמרתי לשוטר שאני לא במצב רוח לשיר אותו. לגבי המשטרה והבוגדים, אם מתרגל מסרב לשיר את השיר הזה איתם, זה נחשב כהתנגדות להם. הסירוב שלי לשיר את "אותו השיר" איתם פירושו שאני לא באותה סירה איתם. בגלל העמדה שנקטתי הוכנסתי לעדיפות ברשימה ל"שינוי". הם החלו להפעיל עלי אמצעים קשוחים יותר. הועברתי לבידוד, ועשרים משתפי פעולה (מתרגלים-לשעבר ש"שונו") פקדו את תאי מדי יום. לא משנה אם שעת יום או שעת לילה, מנעו ממני שינה. חויבתי לשבת על אותו שרפרף קטן כל שעות היום, ואחורי החלו להעלות מוגלה. חייבו אותי גם לקרוא ספרים המשמיצים את הפאלון דאפא ואת המורה. סירבתי לקרוא, אז הם הקריאו בפני וחייבו אותי לשמוע. הקיץ בגואנג-ג'ואו היה חם ביותר. תחת השמש היוקדת מעל ל- 40 מעלות, עינו אותי בעינוי "מקדח", סוג ענישה פיזית. העינוי נמשך יותר מחצי יום והרגשתי סחרחורת. תחת עינויים פיזיים ונפשיים שכאלה, כאב לי באופן קיצוני והייתי קרוב להתמוטטות. שערותיי נצרבו והצהיבו. כוח הסבל שלי הגיע לקיצו. כאשר אלה ש"שונו" (ושיתפו פעולה עם המענים) ביקשו ממני לשיר את "אותו השיר", לא הייתי מסוגל לשיר אותו. הרגשתי שזה נגד רצוני ומצפוני. זה היה נוגד את אמונתי והרגשתי שזה כמו למכור את נפשי. האם אתם יכולים לתאר לעצמכם ייסורים כאלה? אך אם אתה לא שר את "אותו השיר" זה ייחשב כאילו לא עברת את ה"שינוי" עד הסוף, ולא ירשו לך להשתחרר לביתך. בנקודה זו שומר אחד שאל אותי "מה עם דברי לי הונג-ג'י על אמת, חמלה וסובלנות? אתה חושב שזה נכון או שגוי? אני חושב שזה נכון, עניתי. הם הניחו שעוד לא השגתי את הסטנדרט הרצוי ושוב הביאו קבוצת בוגדים שישטפו לי את המוח. אז כבלו אותי באזיקים ושלחו אותי למחנה עבודה לכפייה לגברים סאן-שואי וביקשו מהבוגדים שם לבצע שטיפת מוח.

במילה אחת, הם מתחילים לענות אותך באמצעים כאלה ובשלבי שטיפת מוח שתוכננו בזהירות הם יכולים להצליח. כאשר שמעו את "אותו השיר" במחנה, כולם ידעו שמתרגלי הפאלון גונג עוברים שטיפת מוח עצומה ולחצים נוראים כדי לוותר על הפאלון גונג.

"אותו השיר" שימש למשטרה הסינית ככלי לרדיפת מתרגלי הפאלון גונג. זה כה מרושע שהמפלגה הקומוניסטית הסינית מענה אותך באמצעים כאלה, לשבור את רצונך, כבודך ואז הם מחייבים את הקורבנות לשיר את "אותו השיר" כדי לחגוג.

ארגיש צער עמוק ועצב אם האירוע בשם "אותו השיר" יוצג בעיר ניו יורק. זיכרונות טראומטיים עולים מחדש כשאני רק שומע את שם השיר.

אני קורא לציבור האמריקאי למנוע את האירוע עם כותרת "אותו השיר" ברדיו סיטי של ניו יורק. תודה.