כאשר קראתי זאת, לא יכולתי לעצור את דמעותי. המורה אמר אז:

"נסו את מיטבכם לא לשאול שאלות שלא קשורות לטיפוח, ונסו את מיטבכם לא לשאול שאלות על הדברים הרבים שאתם יכולים לפתור לבד בזמן שאתם מטפחים, כי אתם צריכים לסלול את הדרך שלכם עצמכם. אותו דבר נכון לגבי כל תלמיד. אם [היית מצליח] משום שאני הבאתי אותך לשם, אז בטוח לא היית נחשב למישהו שטיפח, ולא היית מטפח. זה יוצא מן הכלל רק כאשר אתה עצמך מתגבר על כל המבחנים. האם בודהא שאקיאמוני לא אימת והואר ל"איפוק מוסרי, מדיטציה בריכוז, חוכמה" שלו? הוא עשה זאת בעצמו. אותו דבר אתכם: על כולכם ללכת במסלולים שלכם. טוב, עכשיו אתם יכולים להעביר למעלה את פתקי השאלות שלכם."

כשראיתי את בקשת המורה " תכתבו את המילים בגדול" הרגשתי שזה בטוח נושא משמעות עמוקה. המורה נשא כל מיני סוגים של קשיים וסבל בשביל תלמידיו, יום אחר יום וחודש אחר חודש, מהפריהיסטוריה, כל הדרך, עד תיקון הפא של היום. המורה משתמש בכל מה שיש לו בשביל יצורים חיים. הוא עבר דרך כל מיני קשיים וסבל בצורה עצומה בעולם האנושי כדי להציל אותנו.

המורה גם אמר:

"לא משנה כמה כוח יש למאסטר בתיקון הפא, על-פני השטח הכח הישן עדיין גורם הפרדה, והוא הפריד את הכח העצום של מאסטר מפני השטח. תחת נסיבות רגילות הוא לא היה יכול ליצור הפרדה זו, אבל הם משתמשים בשיטה של להעמיד המון עצום אחד אחרי השני בזרם מתמיד, ומשתמשים כהפרדה במסה ענקית ובזמן-המרחב הארוך והמתמשך שמוכל במסה הזו. כשמסתכלים על זה מחוץ לגופים הקוסמיים, ניתן לראות שבקרוב מאוד זה ייפרץ, אך זה מורגש כמו מספר שנים כשמודדים עם הזמן של המימד האנושי. אך ברגע שזה ייפרץ, אז כל תיקון הפא של היקום יושלם. אז בעוד [אני מתנסה] בתהליך של להתנגש בחוזקה נגד זה, הם עושים מספר דברים נגד מאסטר, והייתה להם השפעה מסוימת על גוף פני-השטח של מאסטר. מאז ה-20 ביולי, 1999, הרוע עשה הרבה דברים רעים, אבל אני לא אדבר על הדברים הללו יותר מדי. יש כזו כמות עצומה של רוע בשביל המאסטר לסלק, ומאסטר צריך לשאת את הקארמה של תלמידים רבים, אז יש מידה מסוימת של נזק שנעשתה לגוף פני-השטח [של מאסטר]."

למרות שאלה הם הכוחות הישנים שגורמים למחיצה, אני תוהה, למה הם מסוגלים לגרום למחיצה (הפרדה) זו למאסטר? אני התעוררתי לכך שמאסטר עדיין מחכה לאותם תלמידי דאפא שעדיין לא צעדו קדימה. זה בגלל שאנו כתלמידי דאפא לא עשינו היטב. עדיין יש לנו יותר מדי מושגים אנושיים, ואנו לא יכולים להיות לאחד עם דאפא. אנו לא משתפרים כישות כוללת או מתאמים היטב אחד עם השני—אלה גורמים את המחיצה של הכוחות הישנים, אשר הביאה הרבה בעיות ומעמסה למאסטר והגדילה את הקשיים של מאסטר בתיקון הפא.

מילה במילה, שתי הפסקאות האלה של מאסטר ב"לימוד הפא בסן-פרנסיסקו 2005" נגעו עמוקות בליבי כמו גם בשורש של חיי. אני באמת חוויתי את החסד המדהים (החמלה העצומה) של מאסטר. אני לא יודע מהיכן באו הדמעות שלי, הן רק המשיכו לזרום.

זהו רק ניסיוני האישי. בבקשה תקנו כל דבר שאינו הולם.