(Minghui.org)

יש למעלה מ- 500 מתרגלות הכלואות בכלא הנשים הכפרי של ליאו-נינג. נכפה עליהן לעבוד עבודת עבדות לתקופות ארוכות, והן מאולצות לעבוד 17 עד 20 שעות כל יום. רשויות הכלא מאפשרות לאסירות הכלואות רק יום מנוחה אחד בשנה.

מתרגלות הכלואות שם נמצאות במצב קשה. כדי להשגיח על המתרגלות השוטרים מחלקים את העברייניות הכלואות כך שכל שתי אסירות משגיחות על מתרגלת אחת. למתרגלת אסור להסתובב לבד. השוטרים גם אוסרים על המתרגלות לדבר ביניהן, אך מעלימים עין כשמדובר באסירות רגילות.

השוטרים הורו בחשאי לאסירות להטריד ולהציק למתרגלות שסירבו לעבור "שינוי", וכך האסירות מפעילות לחץ על המתרגלות, ומשתמשות באמצעים שונים כדי לעשות למתרגלות את החיים עוד יותר קשים. מתרגלת אחת סירבה לעבור "שינוי" ולכן המשטרה הקפיאה את חשבון הבנק שלה ולא אישרה לה להשתמש בכסף. השוטרים גם אסרו עליה לראות אחרים, ואסור היה על האסירים לתת לה מזון או משהו מצרכיה היום יומיים. אפילו נייר טואלט לא היה לה. לבסוף השוטרים הפסיקו לענות אותה מחשש שתמות.

ישנה מתרגלת אחרת שנחישותה באמונה בדאפא מאד חזקה. המשטרה הסיתה את משפחתה שלא תיתן לה כסף [בסין הכלואים מממנים את שהותם ואת צרכיהם הבסיסיים הם מחויבים לקנות בחנות המקומית – המת'], ותפעיל עליה לחץ פיזי ומנטאלי בניסיון לאלץ אותה לעבור "שינוי". כמחאה החלה המתרגלת בשביתת רעב, והשוטרים הפסיקו לרדוף אותה מפחד שמא משהו ישתבש.

קבוצה קטנה של מתרגלות מחתה נגד עבודת שעות נוספות. הן הפסיקו לעבוד כאשר הגיע הזמן לסיים את העבודה. השוטרים ראו זאת ולא עשו דבר, היות והם עצמם לא רצו לעבוד שעות נוספות. ביום השני מנהל הכלא שמע על כך וזעם. הוא נפגש עם האסירות ואיים עליהן על ידי כך שלא יפחית מזמן עונשן. אסירות אלו נוצלו ונרדפו על ידי השוטרים זמן רב. הן גם סבלו מעבודת השעות הנוספות. לאחר שעבדו מעל לכוחן בריאותן התדרדרה, אחדות חלו והקיאו לעיתים תכופות. האסירות טענו "כשנצא לחופשי, נחשוף את הרוע והרשע שחווינו כאן. דרך האינטרנט נתן לאנשי העולם להבין ולדעת על הרשעות החשוכה של המפלגה הקומוניסטית, ואכזריותה נגד העם הסיני".

בבית הכלא השוטרים מעריכים יותר את האסירות רעות הלב. השוטרים מנצלים את האסירות האלה להכות את המתרגלות במקומם. באחד מבתי הכלא השתמשו במחטים לדקור את אחת המתרגלות תחת ציפורניה, כדי להכריחה לוותר על התרגול בפאלון גונג.

בבתי הכלא בסין אסירים יכולים לקנות שחרור בערבות, למשל לטיפולים רפואיים. הם יכולים לקנות בכסף עבודה די נוחה, לדוגמא: עבודה בבתי חולים, במרכולים או עבודה באבטחה. כאשר אסירים שאין כוח (שליטה, המת') או כסף נעשים חולים, הם נאלצים ללכת בבוקר לבית החולים וחוזרים לעבודה אחה"צ, אחרת השוטרים יעבירו את האסיר התעללות והשפלה. על אסירים רבים לחזור לעבודה מיד עם בואם חזרה מבית החולים, בלי להבדיל אם הם סובלים ממחלת לב או מכאבי ראש. המשטרה לא מאפשרת לשחרר מתרגלים בערבות לטיפול רפואי. הם עדיין חייבים לעבוד 14 שעות ביום. אם הם נחים לרגע, האסירים מתעללים ומשפילים אותם.

בחודש מרץ בשנת 2004, הקבוצה השמינית של בית הכלא הורתה לאסירים לתלות מתרגלים באזיקי הידיים ולהכות אותם כדי שהמתרגלים הנחושים באמונתם "ישתנו". כמה אסירים השתמשו בבגדים לכסות את פניו של מתרגל ואחדים היכו אותו. לאחר ההכאה הם סירבו להודות שהם היו אלה שהיכו את המתרגל.

השוטרים אוסרים על מתרגלים לבצע את התרגילים  וללמוד את ה"פא". הם גם אוסרים על מתרגלים ללמוד את ה"פאלון גונג". אחדים מהאסירים יודעים שהדאפא הנו דבר טוב מאד, והם מצטערים על הפשעים שביצעו. הם לומדים בסתר את ה"פא". אחדים עזרו להעביר בין המתרגלים מאמרים אך אסירים אחרים ראו אותם עושים זאת ודיווחו עלים לשוטרים. אחדים מהאסירים, לאחר שעזרו למתרגלים, מוכים, חשבונות הבנק שלהם מוקפאים, ואינם מורשים להוציא כסף על צרכים יום יומיומיים ועל אוכל. אחדים מקבלים פחות מזון, נקודות זיכוי מופחתות, ולכן לא מקבלים הפחתה בעונשם. אך אלה שיש להם אמונה נכונה אומרים בחשאי "פאלון דאפא הוא טוב". אחדים לומדים פואמות מ"הונג-יין". ואחדים החלו ללמוד את הדאפא.