מאת: מתרגל פאלון דאפא בסינגפור

המשפט השלישי של "תיק 20 ליולי", האשמה מזויפת של מתרגלי פאלון גונג (פאלון דאפ) ע"י ממשלת סינגפור, תוכננה בין ה-28 לנובמבר ל-1 בדצמבר 2006. ללא כל ייצוג חוקי, שני מתרגלי הפאלון גונג נאלצו להגן על עצמם במשך המשפט. השופט, התובע והמשטרה, ניהלו את המשפט תחת לחץ רב, בעבודה משותפת של כולם, כדי לסגור את התיק ולהשיג את מטרתם.

מיד אחרי תחילת המשפט, ביטל התובע לפתע את שלב הצגת העדים וההוכחות, ודחה את העדות וההוכחה שסיפקו הנאשמים בתואנה של חוסר רלוונטיות. השופט הודיע על פסק הדין בבוקר היום שלמחרת. שני הנאשמים ביקשו למלא טופס הליך פלילי לבית המשפט הגבוה, לערער על כך שהשופט דחה את העדים וההוכחות ובקשה לזימון עדים חדשים. אולם, הודיעו להם שהתהליך שונה ובקשתם נדחתה.

כדי לסגור את התיק במהירות, השופט דחה אפילו את בקשתם החוקית של הנאשמים לזמן נוסף כדי להכין את שלב הסיכומים. הוא כפה על סגירת התיק ביום השלישי למשפט והצהיר שהנאשמים אשמים. גב' נג צ'אי הו-אי נקנסה ב-1,500 דולר סינגפורי, או 15 ימי מאסר, אם הקנס לא ישולם. מר אר בון טיונג נקנס ב- 1,000 דולר סינגפורי, או ב-10 ימים בכלא.

שני הנאשמים לא קיבלו זאת כמשפט הוגן וסירבו לשלם את הקנס. הם הגישו ערעור. אולם, שלא כמו בהליך השגרתי המוסכם, כשהנאשמים משוחררים בערבות עד לתוצאות הערעור, השופט החליט שהערעור ידחה עד לאחר שתקופת המאסר תושלם. פסיקה כזאת מתאפשרת רק במקרה והנאשם הוא פושע המסכן את בטחון הציבור.

לאחר דחיית זכותם לערעור, גב' נג ומר אר נלקחו ע"י המשטרה מיד. על פי המשטרה, מר אר ימלא את מכסת ימי המאסר שלו בכלא קווינסטאון וגב' נג בכלא הנשים בצ'אנגי.

העילה לתביעה

ב-20 ליולי 2006, שלושה מתרגלי פאלון גונג, גב' נג צ'אי יו-איי, מר אר בון טיונג ושן פיי-יו, ישבו בשקט מול השגרירות הסינית והציגו שלט כתוב: "שביתת רעב למחות נגד הרדיפה הלא אנושית של הפאלון גונג בידי המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית), עצרו את רדיפת הפאלון גונג בסין". הם הואשמו על ידי התביעה "בהצגת כיתוב מעליב...בטווח ראייה של אדם שעלול להיפגע כך". שלושת מתרגלי הפאלון גונג לא הסכימו להאשמות כאלה והחליטו להבהיר את הסיפור האמיתי בבית המשפט. תאריך המשפט נקבע ל-28 לאוגוסט, אבל האשמות נגד צ'ן בוטלו לפתע עוד לפני המשפט. רשות ההגירה והבידוק השעו את הגרין קארד שלה. גב' צ'ו בת ה-73 נאלצה לעזוב את סינגפור בחופזה.

כמעט כמו משפט סודי

רוב האולמות בבית המשפט מכילים בין 60 ל-70 בני אדם. המשפטים בהם מעורבים מתרגלי פאלון גונג ב-2001  וב-2004, התקיימו באולמות בגודל זה. אולם במקרה של תיק ה-20 ליולי, המשפט נערך באולמות 35 ו-36, שם ישנו רק מושב אחד עבור הנאשם. זה היה מצב קשה לנג ואר להיות שם באותו הזמן ועוד יותר קשה, אם גם צ'ן הייתה בין הנאשמים.

מספר האנשים שביקשו להיות נוכחים במשפט היה הגדול ביותר. כמעט מאה מתרגלי פאלון גונג באו לבית המשפט לתמוך בנאשמים. רק מעטים הורשו להיכנס. רובם עמדו בחוץ כמה ימים. כמה מתרגלי פאלון גונג הגיעו מארצות זרות לשימוע, אך לא קיבלו מעולם הזדמנות להיכנס לאולמי המשפט. ב-28 באוגוסט הורשו שמונה מתרגלים להיכנס פנימה. ארבעה מושבים נשמרו לסוכנים חשאים ולמדיה. המשפט לא הסתיים כפי שתכננו בזמנו. בעוד הלחץ הולך וגובר על ממשלת סינגפור, העמדת הפנים של הפתיחות נעלמה. לבסוף, רק 4 מתרגלים הורשו להיכנס. מספר רב של שוטרים נשלחו לשבת באולם. יותר מעשרים שוטרים שמרו על כל הכניסות של אולם המשפט, כדי למנוע כניסת תומכים פנימה. כתבת האפוק טיימס ביקשה קו התחברות למחשב, כדי שתוכל להשתמש במחשב הנישא שלה. השופט סירב. אחרים באולם קיבלו רשות להשתמש במחשב שלהם.

עדות והוכחה מצד הנאשמים הוגבלו, לכן "משפט" זה פסול

המשפט אינו יכול אפילו להיקרא משפט סודי. זו הייתה הצגת בובות במהותה. בית המשפט היה תחת לחץ עצום של ממשלת סינגפור לסגור את התיק. כל מי שהיה באולם, ובתוכם השופט, התובע ואפילו קציני משטרה, שיתפו פעולה זה עם זה בצורה הדוקה כדי להשיג את מטרתם. הם הגבילו בצורה חמורה את העדים וההוכחה. משפט פלילי צריך להיות מבוסס על עדות והוכחות. משפט אינו יכול להתנהל ללא גורמים אלה.

למתרגלי פאלון גונג נתנו ארבע האשמות. דבר אחד משותף לכל ארבעת ההאשמות הוא חוסר בעדים והוכחות מטעם התביעה. שתי האשמות היו על חלוקת עלונים, שם הואשמו מתרגלי פאלון גונג בהתכנסות בלתי חוקית. שתי ההאשמות האחרות היו על ישיבת מחאה בחזית השגרירות הסינית, שם המתרגלים הואשמו על הטרדה. תובעים צריכים לספק לפחות מעט הוכחות, לתמוך בחלק מאותם ארבע ההאשמות. זה היה ניגוד חד למקרה ב-2004, כאשר יותר מ-20 שוטרים שימשו עדים ומספר רב של מוצגים סופקו כ"הוכחה". התובעים בחרו אסטרטגיה שונה הפעם.

לתיק ה-20 ליולי, היו במקור שני עדים, חוקר אחד וצלם אחד ושני מוצגים כהוכחה - השלט וקלטת וידאו. כאשר הנאשמים תשאלו את העדים, שאלות רבות הופסקו ע"י השופט או התובע. לדוגמה: "מדוע בוטלו ההאשמות נגד צ'ן פיי-יו, אך לא ההאשמות נגדנו?" "מדוע אתם מסרבים להודות שהרדיפה אחרי הפאלון גונג אכן מתקיימת?" השופט והתובע עצרו את השאלות כלא רלוונטיות. הם גם דחו הוכחות רבות שסופקו ע"י הנאשמים.

כשהגיע תורו של העד השני, התובע הודיע לפתע שהעד, הצלם, הוסר מן התיק הזה וביקש מן הנאשמים להביא את ההוכחה שלהם מיד. השופט הסכים  לבקשתו.

הנאשם מר אר אמר שהשורה התחתונה הייתה, אם הרדיפה של הפאלון גונג ע"י המק"ס הייתה עובדה. הוא סיפק עוד עובדות על הרדיפה, אבל כולן נדחו כלא רלוונטיות. מר אר וגב' נג  ביקשו לזמן עוד עדים, אך נדחו תחת הסיבה שהם לא נמצאים. שני המתרגלים שאלו את השופט: "אם אתה מתייחס להיעדרם כחוסר רלוונטיות, איך אתה מטפל במשפט בו רוצח שוכר מישהו אחר להרוג?" השופט התעלם משאלות כאלה.

הנאשמים לא קיבלו זאת כמשפט

כשהשופט ביקש את הנאשמים לסכם בהצהרה סופית, גב' נג סירבה כיוון שלא חשבה שזהו אכן משפט. "כול התהליך נרמס. מה הטעם בהצהרה סופית?" מר אר ניצל את ההזדמנות לומר מה שרצה במשך המשפט, אבל נקטע באמצע. הוא אמר: "הלכתי לשגרירות הסינית לבקש את המק"ס לעצור את הרדיפה הבלתי אנושית. עשיתי זאת מתוך מצפוני ומתוך חמלה. קרוב ל-3,000 מתרגלי פאלון גונג נרצחו ברדיפה. מספר המקרים הלא מתועדים גדול הרבה יותר. רבים מן המתרגלים נרצחו עבור איבריהם".

פסק הדין התבסס על השערה וסבירות. הוא התבסס על המחשבה של שוטר אחד (השוטר נג),שישנה סבירות שאולי מישהו ייעלב מן השלט. אולם בהליך תביעה כאשר הוא מתקיים, זוהי האשמה חסרת בסיס. המפתח הוא אם הרדיפה היא אמיתית. במהלך הימים האחרונים, ניסינו להוכיח שהיא אמיתית. סיפקנו את דיווח האו"ם, המכתב של הנשיא בוש המגנה את הרדיפה, מסקנות 188 ו-304 של הקונגרס האמריקאי ודו"ח החקירה העצמאית של החוקרים הקנדיים. כולם נדחו. רשתות תקשורת זרות רבות דיווחו על הרדיפה. לי קואן יי-וו (ראש הממשלה הראשון של סינגפור מ-1959 עד 1990), אמר לאחרונה בדאלאס, שהוא אינו יודע מדוע סין רודפת את הפאלון גונג. זה מראה שהוא ידע על הרדיפה.

לכל אחד צריך להיות מצפון. העולם אינו מיועד לרשעים. הרשעים יוענשו וישלמו את המחיר לכך. זהו חוק השמים. למרות שהממשלה הסינגפורית אסרה עלינו לדבר על הרדיפה, אנחנו נמשיך הלאה, לא משנה כמה קשה זה יהיה. אנחנו נמשיך לעסוק בכך עד ליומה האחרון של הרדיפה.

תקשורת מקומית רבה, עקבה בתשומת לב מרובה אחרי המקרה הזה, מאז המשפט הראשון ביולי. התקשורת עקבה אחרי כל המשפטים בבית המשפט המשני והגבוה. אפילו אחרי הפגישות הטרום משפטיות , אבל רוב הדיווחים היו השמצות מעוותות. אולם כולם נעלמו מבית המשפט ב-28 לאוגוסט. הם שתקו ביחד.