אדם שאינו מתרגל: מה שראיתי במו עיני בתחנת המעצר טיאן-הֵה

(Minghui.org)

משנת 2001 נעצרתי על מכירות לא חוקיות בדוגמת תחבולת מכירות הפירמידה בגואנג-ג'ואו, ונכלאתי בתחנת המעצר טיאן-הֵה בגואנג-ג'ואו. בשנה הזאת ראיתי מתרגלי פאלון גונג רבים יוצאים ונכנסים בתחנה. הם נראו שונים מאנשים אחרים. הם היו נדיבים ועדינים.

בכל פעם שפגשתי אותם, הם סיפרו לי על הפאלון גונג ומדוע הם נרדפים, הם גם ביקשו ממני להיות אדם טוב על פי החוקים של "אמת- חמלה- סובלנות". אחרי שצפיתי בתכנית הטלוויזיה על ה"הצתה העצמית בכיכר טיאן-אנ-מן", שהוקרנה בתחנת המעצר, פיתחתי דעה קדומה נגד הפאלון גונג. אבל התנהלותם של מתרגלי פאלון גונג, גרמה לי להבין שהממשלה משקרת. הם נתנו לי הסברים טובים וכך הבנתי. כלואים רבים שם, רומו ע"י הממשל הקומוניסטי הסיני בנוגע לפאלון גונג, אך הם למדו לבסוף את האמת. היו כאלה שתכננו ללמוד פאלון גונג לאחר שחרורם.

למרות שמתרגלי פאלון גונג האלה היו אדיבים ומלאי חמלה, הסוהרים לא חסכו מהם אף פעם התעללות. הם קראו להם לצאת לעתים קרובות וניהלו איתם מה שהם קראו "שיחה מלב אל לב". הסוהרים היו צבועים מאד, וניסו לפתות אותם לחזור בהם מאמונתם. אולם רוב המתרגלים היו נחושים בדעתם וסרבו. הכרתי מתרגל פאלון גונג אחד בשם שי הי-וואן, אדם שסיים את לימודיו. הסוהר היה מעליב אותו כשכפה עליו לשבת ליד שלולית של מים יותר מחודשיים ודרש שהוא יחזור בו ממעשיו. הוא נאלץ לאכול ולישון שם ולעבוד בעבודת פרך. הסוהרים כבלו לאדמה מתרגל אחר, ג'ו דג'י, באזיקי ברזל, כשזרועותיו מסביב לברכיו וכפותות ביחד בין רגליו. סוג כזה של עינוי נקרא "השחל מחט ולכוד את האזיקים". הוא היה מבקש מישהו שיעזור לו, אפילו כשהלך לשירותים. לפעמים נאלץ להחליף את הכסא שלו תמורת ספל שהיה רוחץ ומשתמש שוב ושוב.

עומס העבודה בתחנת המעצר היה כבד מאד. היינו צריכים לעבוד אחרי חצות. כשראיתי בעבר את הפקעות עם האור הצבעוני ואת הפרחים מפלסטיק (הקישוטים שמכינים בבתי הכלא בעבודת עבדים – המת'), חשבתי שהם מאד יפים. אבל כעת, אני יודע שהם מוכתמים בדם ובדמעות של רבים מן הכלואים. על פי החוק אסור היה לתחנת המעצר לעשות רווחים או להרוויח כסף, אבל הסוהרים התפתו לרווחים, וכדי להשיג מקסימום סכומים של בונוס זלזלו בחיי הכלואים שם. הם העבידו בפרך כלואים, שכינו אותם "אסירים", כדי ל"חנך אותם מחדש". על פי החוק של המק"ס, כלואים שלא יצא פסק דינם ע"י בית המשפט, לא יכולים להיקרא "אסירים". איך ניתן לקרוא לאותם מתרגלי פאלון גונג "אסירים"? לאיזה חינוך מחדש הם זקוקים? הסיבה היחידה הייתה רצונם של הסוהרים לעשות מקסימום רווחים מאיתנו.

כל בוקר, ברגע שהדלת הייתה נפתחת, זרם של קור עז היה חודר לתא. בפתח עמדו הסוהרים ומאחוריהם, מספר כלואים בבגדי עבודה אדומים. על כתפי הסוהרים היו רובים ישנים. בהנפת ידו של הסוהר, האחראי על התא היה צריך למסור את המטלות שעשו ביום הקודם. הסוהר היה קורא בשמות הכלואים מן הראשון לאחרון. בזמן זה כל הכלואים היו בפחד. הסצנה הבאה כאילו לקוחה מתוך סין העתיקה, בה פקידי המחוז היו שופטים מקרה מסוים. שיטת העינוי שהשתמשו בה הייתה מכות במקל. כל אלה שעבדו פחות מן המכסה, הצטוו להוריד את המכנסיים שלהם ולשכב על בטנם. בעזרת הרובים הסוהרים הכו בחוזקה על הישבנים של השוכבים על הרצפה. יללת הרוח, הקול של המכות וצעקותיהם של הקורבנות המעונים, מילאו את האוויר. זה היה כמו סצנה מהגיהינום. לפני שנשלחתי לתחנת המעצר, שמעתי שדרום סין הייתה חופשית לעולם מבחוץ ויותר מתורבתת ותמיד שאפתי להגיע לשם ולראות זאת במו עיני. זה היה לכן מעבר לכל דמיון, שבעיר כל כך גדולה ומודרנית נמצא מקום ברברי כמו זה. מתרגל אחד, בשם וואנג ג'ין-הו-אה, הוכה בעזרת מקל חמש פעמים. כתוצאה מכך הוא בקושי הלך. היה גם מנהג יום יומי בתחנת המעצר, לסטור על פני הכלואים ולשים שלשלאות על רגליהם.

הסוהרים שם היו לא רק אכזריים, אלא גם צבועים. בכל פעם שפקידים בכירים מקבוצות קהילתיות או חברי קונגרס של ועדות עממיות היו באים לחקור, הם אילצו את הכלואים לדקלם תשובות סטנדרטיות פשוטות, והזהירו אותם שמי שלא יענה כהלכה, יוענש אחר כך. הנה כמה דוגמאות:

אם הבכירים היו שואלים אם יש להם די מזון לאכילה, הכלואים היו צריכים לענות: "כן, יש לנו מספיק" "כמה שעות אתה עובד?" התשובה הסטנדרטית הייתה: "8 שעות". "האם הסוהרים מקללים או מרביצים לך?" "לא, הם לא מרביצים, הם מטפלים בנו היטב ולעתים קרובות מפטפטים איתנו", וכך הלאה. אתם יכולים לראות שאפילו בתוך המק"ס הם מרמים אחד את השני. הם עושים עוול גדול, אבל עדיין מעמידים פנים כאילו הם עושים דברים טובים. הסוהרים המרושעים אפילו לא מתביישים בפני הבכירים, כיוון שהבכירים הם יותר נבלים מהם.

ומתוך המאמר "מה אומר לנו השינוי ביחסם של פקידי משטרה וממשלה בסין?.."

פקיד במשרד לביטחון הלאומי סיפר למשפחתו שהאמת על הרדיפה היא גרועה הרבה יותר ממה שכתוב בעלונים של פאלון גונג. הוא אמר: "העינויים במציאות הם גרועים הרבה יותר ממה שנאמר בעלון". ב- 2001, לפני שבוימה "ההצתה העצמית בכיכר טיאן-אן-מן", הוא קיבל הודעה מוקדמת. הוא לא הרשה לבתו לעבור התמחות במחנה הכפייה מא-סאן- ג'יאה. הוא אמר למתרגל פאלון גונג: "במילותיו של המורה שלכם, מחנה הכפייה מא-סאן- ג'יאה  הוא 'מאורה אפלה של הכוחות הרעים', נכון? קראתי את מאמרי המורה שלכם. אני לא יכול לתת לילדה שלי ללכת לשם ולהזדהם, אקח אחריות בעוד מועד על עניינים אחרים ולא ארדוף את הפאלון גונג יותר.