הדרך בה אני מנהלת את נישואיי ( עם הערת העורכים)

(Minghui.org)

קראתי מאמרים רבים מאת מתרגלים עמיתים על השקפותיהם לגבי נישואים וכאן אני רוצה לשתף את ההתנסות שלי עצמי בנושא.

היו לי נישואים מרים ועשר שנים חלפו מאז התגרשתי. הכול קרה לפני שהתחלתי לטפח ונשבעתי שלעולם לא אתחתן שוב. אחרי שהתחלתי לטפח, נעשיתי החלטית יותר שלא להינשא בשנית. הייתי  חסרת בית ונסחפתי עם הזרם מאז שנת 2000, השנה בה נסעתי לבייג'ינג כדי לעתור למען הפאלון דאפא, ועבדתי כעוזרת בית, או שעבדתי בעבודות מוזרות אחרות כדי לתמוך בלימודיה של בתי. בין העבודות השונות שהיתי בבתיהם של מתרגלים עמיתים. תמיד הרגשתי לא נוח מכך, כיוון שידעתי שגרמתי להם אי-נוחות רבה מידי. כאן אני רוצה להביע את הערכתי לכל אותם מתרגלים עמיתים שעזרו לי.

בשנת 2003 כשעבדתי במרכז לוותיקים, אחד העובדים התאהב בי והציע לי נישואים. סירבתי לו מיד וסיפרתי זאת למתרגלת שבטחתי בה. להפתעתי היא נראתה מוטרדת באמרה, שכל זה לא היה קורה אם לא הייתי רוצה בתוך תוכי שזה יקרה.

כמה ימים מאוחר יותר היא אמרה לי: "את יכולה לדבר איתו ולעזור לו להשיג את הפא". הרגשתי לא נוח לגבי הצעתה ולא ידעתי אם זה הולם לעשות כך, אבל כיבדתי מאוד את דעתה. (הערת העורך: על מתרגל לקחת את הפא כמורה) היא הייתה אחת המתאמות בעירי והצליחה היטב במחנה העבודה בכפייה, כך שהסכמתי לדבר עם המחזר שלי וסיפרתי לו על כך שהדאפא הוא טוב, על שבריאותי השתפרה אחרי שהתחלתי לתרגל ועל התועלת הרבה בה התנסו מתרגלים אחרים. הוא היה עקשן באופן בלתי צפוי. הוא אמר שהוא מעדיף ללמוד מליי פנג (חייל שהיללו אותו בשנות ה-50 בסין כדוגמה ומופת לחוסר אנוכיות) וכי הוא יכול להיות אדם טוב בדרך זו גם כן. כמה ימים אחר כך המתרגלת באה ואמרה לי: "אל תדברי איתו עוד, כי אם ירדת לרמה של אדם רגיל, האם לא תהיה זו אשמתי?" חשבתי שהיא צודקת. הגעתי לרמה בה יכולתי לראות, בממדים אחרים, ארמונות וביתנים נוצצים ואת כתר הזהב שעל ראשי. הלכתי ישירות לאותו איש ואמרתי לו שאינני יכולה עוד להיות איתו בקשר. ראיתי אותו מזעיף פנים ועזבתי לפני שיכול היה לומר מילה. לא הקדשתי לו מחשבה. הדבר היחיד במחשבתי היה, שאין עלי לאבד את המיקוד שלי ולהתדרדר בגללו.

עברו כמה ימים לפני שפגש בי ואמר: "אם תסכימי להינשא לי, אני אקפוץ פנימה". הוא התכוון לכך שיתחיל לטפח ולתרגל. אמרתי: "אתה יכול להתחיל לטפח, אבל אינני יכולה להבטיח לך דבר". הוא הסתובב ועזב מאוכזב. מאוחר יותר, מתרגלת אחרת שמעה על כך ואמרה לי: "את הרחקת אדם שיכול היה אולי להשיג את הפא. אם הוא ימצא אדם רגיל כשותף לחייו, הוא יחמיץ את ההזדמנות שלו. מאחר והוא רוצה להצטרף אלייך בטיפוח, איך את יכולה לרדת ברמה?" נאלמתי דום ולא ידעתי מה לעשות בהמשך. באותו הרגע שמעתי את קולו המתייפח מגיע מן המסדרון. (הוא לא היה במרכז לוותיקים באותו הזמן). שיערתי שהייתה זו הנשמה העיקרית שלו שבכתה, ולכן הסכמתי לדבר עמו שוב. הוא החל ללמוד את הפא ותרגל את התרגילים והיה מופתע מהמהירות בה המאסטר כיוונן את גופו. הוא אמר: "זה בדיוק כפי שכתוב בספר. אז באמת ישנן אלוהויות שם למעלה!". יום אחד לא הייתי במרכז. הוא ניגש לשתי המתרגלות האחרות לתרגל איתן, אך שתי המתרגלות האלו היו עסוקות ולא רצו לתרגל באותו זמן. הוא לא למד עדיין לתרגל את כל חמשת הסטים של התרגילים, כך שכשחזרתי, הוא ביקש ממני לתרגל אותם איתו. אך אני סיימתי לתרגל את התרגילים לאותו היום ואמרתי לו: "תמשיך לתרגל את התרגיל השני ואני אשלח מחשבות נכונות לידך".

מאז למדנו תמיד את הפא ותרגלנו ביחד. עם חלוף הזמן, אנשים החלו לרכל: "רואים? הם לא גרים ביחד אבל הם תמיד ביחד. מי יודע מה הם עושים". כשרכילות כזאת הגיעה לאוזני מתרגלים עמיתים, כמה מהם חשבו שזה לא עניין גדול, כמה נזפו בי וכמה אפילו התחמקו ממני. לא ניסיתי להסביר זאת לאף אחד מהם, רק הרגשתי שלא פעלתי היטב שכן לא נאחזתי במטרה האצילה, בעוד שהקפדתי על פרטים. ידעתי שאינני יכולה להיפרד ממנו בפעם השלישית, כיוון שזה ייתן לו את הרושם שאני משחקת איתו משחקים. אז מתרגלת אחרת פנתה ואמרה: "למתרגלי דאפא יש את המשפחות שלהם גם כן. זה לא שאדם לא ירצה יותר במשפחה כשהוא מתחיל לטפח ולתרגל. כל זמן שהוא יכול לוותר על הכול בליבו, הוא יוכל לעבור כל מבחן שהוא". וכך כשנחה עלינו הרוח, הלכנו להירשם לנישואים.

עם הנישואים הגיעו הפרעות. בעלי החל כאדם רגיל, כך שהייתה לו תאווה גדולה ולפעמים לא יכולתי לעשות דבר אלא להתאים עצמי לכך. הרגשתי באמת לכודה ואפילו חשבתי שעלי לברוח, אבל אז, איך בני אדם רגילים יסתכלו עלי? המאסטר לימד אותנו:

"....ואנשים רגילים בדיוק חיים בשביל הצ'ינג. אז כמתרגל וכאדם שמעבר לרגיל, אין על האדם להשתמש בעיקרון הזה כדי לשפוט דברים. על האדם לפרוץ את הדבר הזה." (הרצאה שישית- ג'ואן פאלון)

שמרתי על מחשבה במוחי: "עלי לפרוץ דרך המעבר הקריטי הזה". בדרך נס, הוא היה נרדם. אולם, היו גם זמנים שמחשבה זאת לא הצליחה והוא עשה מה שרצה לעשות. בעשותו זאת, הוא סבל משלשולים, לפעמים אפילו שלוש פעמים ביום. אמרתי לו שאין עליו לעשות זאת יותר וכי הוא צריך לקחת זאת בקלילות. הוא ענה בכעס שמאסטר אמר שצריך לקחת זאת בקלילות, אבל לא אסר זאת. ידעתי שזה בגלל שהוא רק התחיל לתרגל, אך אני הייתי מתרגלת ותיקה והיה עלי לעבור את המבחן. המורה אמר:

"...אדם ממוצע שנמצא בטווח השדה שלכם. או כשתהיו בבית, תשפיעו גם על אחרים ובני המשפחה שלכם אולי יושפעו מכם." ( הרצאה שישית- ג'ואן פאלון)

המשכתי לשלוח מחשבות נכונות בשקט. כתוצאה מכך, הוא הבין שמתרגלים הם שונים מאנשים רגילים. המאסטר נותן לנו גוף בריא כדי לטפח ולתרגל, לא כדי ליהנות מחיי אדם רגיל. לכן, הוא מצא עבודה בה הוא נדרש לעבוד משמרות לילה. כעת היחסים בינינו הולכים ונעשים יותר ויותר הרמוניים, כשכול אחד מאיתנו מתחשב בשני. אני מנסה תמיד לעשות עוד עבודות בית כדי שהוא יוכל להרגיש את הנדיבות של מתרגל דאפא.

הערת העורכים: הדרך בה המתרגלת חושבת ופועלת במאמר זה משקפת את הרצון הטוב שלה ואת כוונתה לעזור לאדם אחר כדי להשיג את הפא. אולם המאסטר פרסם שיעורים בהקשר זה, ואנו מקווים שמתרגלים עמיתים עם מחשבות דומות קוראים שוב את הוראתו של מאסטר (ראו בהמשך). "מבחינת הרמות והטיפוח של ישויות, החלקים המטופחים של מתרגלים ותיקים הם חזקים ומושלמים ביותר. הגוף והאופי שלהם נמצאים ברמות גבוהות מאוד. לעומת זאת אנשים רגילים ומתרגלים חדשים נמצאים עדיין ברמה של העולם האנושי או קרוב אליה. הם עדיין נשלטים על ידי הצד האנושי, הצד שלא טופח, והם מלאים בקארמה ובחומרים עכורים. אנו חיים בעולם האנושי, אז נכון שעלינו לחשוב איך עלינו לטפח בהתאמה לדרך החיים האנושית. אך בה בעת, כמטפחים, עלינו לחשוב יותר מנקודת מבט שמימית. אלוהויות מראות חמלה כלפי בני אדם, אבל הן לא תסתכלנה על עצמן כאנושיות. כשמתרגלים ותיקים מתחתנים עם בן זוג רגיל, או עם מי שרק החל לתרגל, זה כמו ליצור קשר בין אלוהות לבין בן אדם. האם זה יקרה בשמים? כולנו צריכים לחשוב על כך בצורה רציונלית כדי שנוכל להשתפר בטיפוח של עצמנו בפא בשלב הסופי של טיפוח תיקון הפא."

הציטוט הבא הוא מ"ללמד את הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב (1999)" – (תרגום זמני, לא רשמי)

שאלה: ישנם תלמידים שרוצים להשתמש בנישואיהם כדרך לעזור לבני אדם ללמוד את הפא. כיצד גופי החוק של המורה מארגנים זאת?

המורה: "בנוגע לנושא זה, אני רוצה לספר לכולם את זה: אל תערבבו ביחד את החיים האישיים שלכם עם טיפוח ואל תערבבו את העבודה שלכם עם טיפוח. טיפוח הוא מאוד רציני. הדאפא הוא חגיגי. זה לא כאילו עלינו להתחנן בפני אנשים שיקבלו את הפא. אם הם לא רוצים, שיהיה כך. בוודאי שכוונת התלמיד טובה בחושבו: "אני אקריב את נישואיי כדי שתוכל לקבל את הפא". אני יכול לראות שהכוונה היא מצוינת. אבל אני חושב שאין עליכם לנהל זאת בדרך זו בהכרח. הפא הוא חגיגי, והקורבן שלכם למענו משמעו יהיה אז שהוא יקבל את הפא מתוך רדיפה אחר משהו; הוא ילמד את הפא רק כדי להרוויח משהו, וזה לא יעבוד עבורו, מאחר שהוא לא הוכשר מההתחלה. זה לא שהדאפא צריך להיות מושג על ידו. כמה אנשים אומרים: 'המורה, עליך ללמד את הפא בדרך כזו וכזו. מדוע הבודהות אינם מצילים בני אדם בדרך כזו וכזו?' האם אתם חושבים שלבודהות אין משהו טוב יותר לעשות וכי הם מחויבים להציל אתכם? בודהות הם חומלים כלפי יצורים אנושיים, אבל הם אלוהויות גדולות! החמלה שלהם לחלוטין אינה כמו חמלה אנושית שבני האדם מדמיינים; החמלה עליה אדם מדבר ומדמיין היא אדיבות ולא יותר. הבודהות הן אדיבות בוודאי. אבל החמלה הזאת היא התגלמות הכוח העצום של פא הבודהא. לא משנה כמה רע אדם יכול להיות או כמה מרושע משהו יכול להיות, דברים חזקים כברזל ופלדה יימסו בפני הכוח והחמלה האדירים של פא הבודהא. לכן שדים מפחדים כשהם רואים זאת – הם באמת פוחדים. הם יימסו וייעלמו. זה שונה לגמרי ממה שאדם מדמיין."