התעוררו במהרה והצטרפו לתרגול הקבוצתי -- למתרגלים צעירים שלא מספיק שמו לב לנושא של ביצוע התרגילים

(Minghui.org)

התחלתי לתרגל פאלון גונג בגיל 16, לאחר שבני משפחתי הציגו לי את התרגול. מכוון שלא הייתי מספיק נחוש ולא למדתי היטב את הפא, לאחר שהחלה הרדיפה ביולי 1999, במשך תקופה ארוכה לא תרגלתי ברצינות. מתוך ההחזקה שלי לנוחות, יחד עם מגוון החזקות אנושיות נוספות, עשיתי עוד טעויות רבות שאין על מטפח לעשות.

אפילו עכשיו, כשאני מסתכל לאחור, אני חש חרטה עמוקה בלבי, לעתים החרטה אף מובילה אותי לחשוב שאולי אינני ראוי להצלה שבדאפא. עם זאת, למרות הבלבול והחרטה, המורה הרחום שלנו שולח תמיד מטפחים נחושים שבאים כדי לעזור לי להדביק את קצב הגל האדיר של תיקון-הפא.

במאמר זה אני רוצה לדבר על ההבנה שלי בקשר לבצוע התרגילים. ב-1996, כשהתחלתי לתרגל, הייתי רק בשנתי הראשונה בתיכון. כמו מטפחים צעירים רבים, המניע לטפוח לא נבע מתשוקה להיפטר ממחלות. כתוצאה מכך, לא כל כך שמתי לב לתרגול, על אף שיכולתי ללמוד את הפא הודות להשפעת בני משפחתי. לפני שנת 1999 לא השתתפתי לעיתים קרובות בתרגולים קבוצתיים. בגלל שלא תרגלתי תקופה ארוכה, גופי לא השתנה לחומר בעל אנרגיה גבוהה. אף על פי שלא היו לי מחלות, בשנים האחרונות חשתי מותש לעתים קרובות. עשיתי את שלושת הדברים שהמורה דיבר עליהם, אבל רוב הזמן לא הצלחתי לקום מוקדם, ולעתים נדירות שלחתי מחשבות נכונות בשעה 6 בבוקר. בנוסף לא הצלחתי לעשות את התרגילים מדי יום. כשקראתי באתר "קלירויסדום" מאמרים על מתרגלים מסין המשכימים ב-3:50 כדי לתרגל ביחד, הייתי המום. הרגשתי שיש לפני עוד דרך ארוכה. הייתי מבויש ומודאג. אף על פי שבלבי רציתי להרים את רוחי ולהצטרף לתרגול הבוקר, כשהבוקר הגיע נגררתי למטה על-ידי שד העצלות. בגלל החזקותי, אפילו תירצתי לעצמי שהלכתי לישון מאוחר מדי בלילה, ושהיו לי פחות משלוש שעות שינה. גם אמרתי לעצמי שאני לא רגיל לקום מוקדם, ושאני צריך זמן כדי שגופי יתרגל. מטרתי הראשונה הייתה לקום בשעה 5.50 כדי לשלוח מחשבות נכונות. בלבי ידעתי שאין זה מצב נכון, ושלחתי מחשבות נכונות כדי לחסל את ההפרעה של הכוחות הישנים, אבל באופן בסיסי, החלקיקים המיקרוסקופיים בקיומי לא היו מלאים במחשבות נכונות. הייתה לי השקפה יותר מדי פשטנית על הקושי הזה, וחשבתי לעצמי שמדובר רק בנושא של לקום מוקדם בבוקר. כתוצאה מכך הצלחתי לתפקד היטב רק חלק מהזמן. התחלתי לאבד את האמון שלי בעצמי.

לילה אחד, כשלמדתי את ההרצאה התשיעית בספר "ג'ואן פאלון", לפתע ראיתי שבמילה "תרגול" (בסינית) חסר תו. הייתי המום. קראתי את הספר הזה פעמים רבות מספור, איך לא הבחנתי בכך קודם? לפתע הבנתי שזה היה הסבר שהמורה נתן לי: חסר לי התרגול! באותו רגע חשתי מאוד אשם. הבנתי שבעבר לא התייחסתי לנושא ברצינות. מורנו הרחום נתן לי כל כך הרבה רמזים. אם אני עדיין לא מסוגל לעשות זאת היטב, אני באמת לא אהיה ראוי להצלתו של המורה! התחוור לי שחוסר היכולת שלי לקום בבוקר אינו רק עניין של עצלות. זה לא נושא פשוט כמו "לא לקום בבוקר". זה חוסר הבנה של עקרונות הפא! אם רק למדנו את הפא ולא תרגלנו, לא עמדנו בדרישות של פאלון דאפא:

"אם אינך נוהג לפי הדרישות של הפא, אינך מטפח של הפאלון דאפא שלנו" (הרצאה שניה, ג'ואן פאלון).

ברגע שהבנתי את זה, חשתי שהלכתי בדרך מאוד מסוכנת בשנים האחרונות. למרות שכיניתי את עצמי תלמיד דאפא, האם פעולותיי באמת עמדו בדרישות של תלמיד דאפא? הייתי נחוש לא לבזבז עוד זמן יקר. עוד באותו הערב כיוונתי את השעון המעורר ל-3:40 בבוקר. למחרת, כשהשעון צלצל, התעוררתי מיד. מחשבתי הייתה מאוד צלולה ולא חשתי עייף או ישנוני בכלל. ב-3:50 התחלתי לתרגל. לפני כן, מכוון שלא תרגלתי מספיק, כשביצעתי את התרגיל השני כתפיי כאבו. אפילו פחדתי מהחזקת הגלגל מעל הראש. הפעם, כשביצעתי את התרגיל השני חשתי שהלב נמס והגוף קל (בהתאם לנוסחא של התרגיל השני: "רונג שין צ'ינג טי”- להמס את הלב ולהקל את הגוף: דרך השלמות הגדולה של חוק הבודהא של הפאלון). התחושה הפלאית הייתה מעבר למילים. לאחר התרגיל החמישי שלחתי מחשבות נכונות, התקלחתי ואכלתי ארוחת בוקר. נשארה לי עוד מחצית השעה ללמוד את הפא לפני שהלכתי לעבודה.

בכל אותו יום הרגשתי טוב מאוד, ומחשבתי הייתה שלווה. לפני כן, חשתי אשמה בגלל שלא תרגלתי ולא למדתי את הפא באופן מסודר וקבוע.

במהלך כתיבת מאמר זה חשתי מאוד מבויש בעצמי. תיקון-הפא מתקרב לסיומו, ובקרב מרבית המתרגלים ביצוע התרגילים אינו מהווה בעיה. למרות זאת, רק עכשיו הצלחתי להבין את העניין בשלמות. יחד עם זאת, אני רואה שהמטפחים הצעירים שמסביבי גם הם נאבקים לקום בבוקר. הם אפילו מכוונים כמה שעונים מעוררים בבוקר, אבל עדיין לא מצליחים לקום. בגלל שראיתי את המצב הזה, רציתי לכתוב את ניסיוני כדי לחלוק אותו עם כולם. אסור לנו להרשות לעצמנו להישאר תקועים במצב של "לא מסוגלים לקום". עלינו להבין את הפא באמת מתוך לבנו ולעקוב אחרי הדרישות של הפא בכל דבר שאנו עושים. כשנוכל לעשות את זה, כוחו של הפא יתגלה.