לאחרונה במהלך שיתוף התנסויות עם מתרגלים עמיתים, רבים הזכירו את מה שהמורה אמר:

"אנחנו שוללים אפילו את עצם הופעת הכוחות הישנים ואת כל מה שהם ארגנו. אנחנו אפילו לא מכירים בקיום שלהם. אנחנו שוללים באופן מוחלט את כל הדברים שלהם, וכל, ורק, הדברים שאתם עושים, תוך כדי שאתם שוללים אותם ונפטרים מהם, הם מוסריות אדירה. זה לא שאתם מטפחים בתוך הקשיים שהם יצרו. אלא, עליכם לפסוע בנתיב שלכם היטב תוך כדי שאינכם מכירים בהם, לא מכירים אפילו בסילוק הביטויים של המבחנים שלהם." ("ללמד את הפא בוועידה בשיקגו ב-2004")
אם כן כיצד אנחנו פועלים על פי הפא הזה?

שוב נזכרתי במה שהמורה לימד אותנו ב-"הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי":

"'כיוון שעצרתם אותי, לא חשבתי על לחזור. זה שבאתי לכאן זה בדיוק כדי לאמת את הפא' אז הרוע יפחד"
לפני כן לא יכולתי להבין את הפא הזה היטב: הרוע עוצר אותנו ושולח אותנו לכלא, אבל הכלא הוא לא מקום בו אנחנו אמורים לשהות. עלינו לשלול לחלוטין את הרדיפה של הכוחות הישנים ולצאת מהכלא בכבוד. מדוע המורה אומר שאין על המתרגלים לחשוב על עזיבה?

לאחרונה הבנתי שהמורה לא דיבר על 'האם המתרגל הזה רצה לחזור או לא'; זה יותר על 'האם המתרגל יכול היה להניח את עצמו בצד, רק לחשוב על לבוא לכאן כדי לאמת את הפא, באמת להשיג "לא מכירים אפילו בסילוק הביטויים של המבחנים שלהם" ("ללמד את הפא בוועידה בשיקגו ב-2004") לא משנה היכן הוא נמצא, הוא שם כדי לאמת את הפא. תהליך זה מקיף את הצלת היצורים החיים, שליחת מחשבות נכונות וחיפוש פנימה כדי לתקן את עצמך על-פי הפא. ההדרכה של המאסטר היא על כיצד להיות יציב ולפעול על-פי הסידורים של המאסטר ,וכמובן שכך הסידורים של הרוע יתפוררו באופן טבעי. במהלך התהליך הזה המתרגל יפקיד את עתידו ללא תנאי בידיו של המאסטר, ללא כל מושגים אנושיים או מחשבות על מאסר, ומבלי להיות בתוך או מחוץ לכלא, כך שהוא באופן טבעי אינו חושב אפילו על לחזור או לא.

המורה אמר ב"ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003 בוועידת הפא במערב ארה"ב":

"אם אתה יכול ללכת בדרך נכונה, כלומר המחשבות הנכונות שלך מספיק חזקות ואתה נוהג לפי דרישות הדאפא ופועל לפי הדרישות של המורה, אתה בעצם מתנגד לכוחות הישנים ואתה הולך בדרך שלך באופן נכון."
אני חושב שלא משנה היכן אנחנו נמצאים כמתרגלים, ולא משנה מהו המצב, ככל שנוכל להפסיק לחשוב על עצמנו ורק לחשוב על אימות הפא ועל הצלת יצורים חיים, כך נוכל להשתחרר יותר מהאלמנטים ומהביטויים של היקום הישן. לפיכך, נוכל יותר לעמוד באמות המידה של חוסר האנוכיות ברמות שונות של היקום החדש. באותו הזמן נוכל גם לאפשר ליצורים החיים של היקום הישן להיות עדים לחמלה והרצינות של דאפא דרך מעשיהם של המתרגלים המאפשרים להם להכיר את הדאפא, להיטמע בו, ולהשיג את ההזדמנות להינצל.

אני זוכר שהיה פעם מתרגל מבוגר באולם בית הדין. הוא חשב רק על אימות הדאפא ועל הצלת יצורים חיים. כשראה שיש שם כל כך הרבה שוטרים, הוא חשב שהמאסטר סידר זאת כך כדי שאנשים רבים יוכלו לשמוע את האמת וזה היה מצוין. הוא הבהיר את העובדות בלב טהור לכל קציני המשטרה ולכל השופטים. הוא דיבר על "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" ועל עזיבת המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) וארגוניה. קציני המשטרה והשופטים חייכו כולם, מה שמביע את שמחתה של ישות חיה כשהיא באמת מבינה את האמת וניצלת. בסופו של דבר, המאסטר בטוח ארגן סידורים לתוצאות הטובות ביותר. המתרגל הזה יצא בכבוד מבית הדין.

זאת בהשוואה למחשבותיי במהלך מאסרי הבלתי חוקי: בטח היו לי מספר החסרות שאפשרו לכוחות הישנים להעז לרדוף אותי. אם אוכל למצוא עכשיו את בעיית השין-שינג שלי הכוחות הישנים לא יוכלו לכלוא אותי. אני שולח מחשבות נכונות, מבהיר את האמת ואיני מכיר ברדיפה הזאת - מדוע נאסרתי בצורה בלתי חוקית? האם זה בגלל שלא מצאתי את ההחזקה הבסיסית שלי?

עכשיו, כשאני חושב על זה, אני יודע שבזמן מסוים הכרתי ברדיפה של הכוחות הישנים ובזאת נתתי לה מעמד חשוב, מבלי שאפילו הבנתי את זה. היה לי לב אנוכי ורציתי להשתחרר בגלל שפחדתי מקשיים. לא באמת הנחתי את עצמי בצד ולא באמת נתתי לאימות דאפא את העדיפות הראשונה. חשבתי לא רק על הצלת היצורים החיים, לפיכך כמובן שלא באמת יכולתי לשלול בצורה מלאה את הסידורים של הכוחות הישנים.

כולנו יודעים שלסידורים של המאסטר אין שום דבר עם הסידורים של הכוחות הישנים. אימות הדאפא והצלת יצורים חיים הם האחריות והגורל היחידים שלנו. פריצת הסידורים של הכוחות הישנים היא תוצאה בלתי נמנעת של התרגול שלנו, כשאנחנו הולכים בעקבות הדאפא של היקום החדש. אנחנו לא יכולים לחשוב עם לב אנוכי שפריצת הרדיפה של הכוחות השנים יותר חשובה מאימות הדאפא והצלת היצורים החיים. אם אנחנו פורצים את הסידורים שלהם רק כדי לפרוץ אותם, זו למעשה צורה אחרת של להודות בקיומם ובכך אנחנו עדיין הולכים בעקבות העקרונות של היקום הישן.

"אם מטפח יוכל להניח את המחשבה של החיים והמוות בכל מצב, הרשע בטוח יפחד ממנו; אם כל התלמידים יוכלו להגיע לזה, הרשע בעצמו יושמד," ("לסלק את ההחזקה האחרונה", יסודות להתקדמות במרץ II)
עכשיו אני מבין רמה מסוימת של הפא הזה: בכך שנהיה חסרי אנוכיות לחלוטין, בכך שלא נחשוב על כיצד אדם צריך לעשות את מה, בכך שנהיה אחראים לחלוטין לפא וליצורים החיים ובכך שתמיד נחשוב קודם כל על אחרים, נהיה מעבר לעקרונות של היקום הישן ומעבר לאנוכיות.

במהלך התהליך של הצלת מתרגלים עמיתים, או כשהם עומדים בפני בתי משפט בלתי חוקיים חלים אותם עקרונות. הבסיס שלנו הוא אימות הדאפא והצלת יצורים חיים. באשר לסוגיה האם מתרגל עמית יכול להשתחרר ואילו החלטות יקבלו בתי המשפט הללו, כלומר האם אנחנו יכולים לפרוץ את הקשיים שתוכננו על-ידי הרוע, אסור לנו לשקול את העניין בפני עצמו. אם נתאים את עצמנו לדרישות של הדאפא, נשיג תוצאות טובות יותר.

המורה אמר ב- "הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003":

"אבל עליכם לזכור תמיד דבר אחד: לא משנה מי מפריע, כל זה זמני וכל זה אשליה וזה לא הגוף העיקרי וכל זה סוג של זרימה כמו אוויר."
"האלמנטים האלה, בעלי הצורה או חסרי הצורה, שקיימים שם באופן טבעי לא מהווים שום השפעה עליכם. אף אחד לא יכול לשלוט על תלמידי דאפא בעלי מחשבות נכונות ופעולות נכונות".