המשטרה הפכה את פאן מינג-שנג בכוונה לבעל מום

(Minghui.org)

שמי פאן מינג-שנג. אני חקלאי מהעיירה היי-טאי, במחוז מי-שאן, אזור הֵה-לונג-ג'יאנג. ב-11 באוגוסט 2006 כשרכבתי על אופנוע עם חבר בדרכנו הביתה, נרדפנו על-ידי השוטרים בעיירה אֵר-רן-באן. הם חשדו שאנחנו מפיצים חומרי הבהרת אמת. הופתענו כשהם החלו לפגוע בנו בכוונה תחילה בג'יפ בו נסעו. בפגיעה הרביעית התהפכנו עם האופנוע לתעלה שבצד הדרך. זרועו הימנית של חברי נשברה וכמו כן נסדק אגודל ידו הימנית. עצם הבריח הימני שלי וקרסולי הימני סבלו משברים. מאוחר יותר צילומי הרנטגן הראו כי סבלתי משברים בשש צלעות וארבע חוליות. חזי וחלק גבי התחתון נחבלו בצורה חמורה. טלפנתי למשפחתי כדי להודיע להם כי הותקפנו על-ידי השוטרים, אבל כשקצין המשטרה לי גוּאוֹ-צ'ן הבין מה אני עושה, הוא גידף אותי והחרים את הטלפון הנייד שלי. לאחר מכן עוד שוטרים הגיעו, הניחו כמה עלונים מתחת לאופנוע שלנו כדי לפברק סצנה, וצילמו כמה תמונות.

למחרת היום כשהגעתי עם משפחתי לשם, הסצנה כבר לא נשארה כפי שהייתה, האופנוע נעלם. מפקד תחנת משטרת העיירה אֵר-רן-באן הכחיש שהשוטרים תקפו אותנו. הוא עמד על כך שנפלנו לתעלה והשוטרים הצילו אותנו. הוא טען שגאו שי-טוֹן וגאו פנג-פיי מקבוצת הביטוח הלאומי של מחוז מי-שאן יהיו אחראים על ענייננו. באותו בוקר כמה קציני משטרה הגיעו לבית החולים כדי לבצע חקירה כביכול. כשראו את הדיאגנוזה שלי ושל חברי מיד נעלמו. רק גאו שי-טוֹן נשאר במחלקה בה שכבתי כדי לגבות ממני עדות. אבל הוא לא ציין בדוח שלו את הפרטים כיצד השוטרים פגעו בנו. הוא רק אמר "זה לא הגיוני. אני ארשום רק מה ששימושי עבורנו". כאשר משפחתי ניגשה למחלקת הביטחון הפוליטי כדי לקבל חזרה את האופנוע ואת הטלפון הנייד שלי, הם הגיבו "תשכחו מזה, הוא מתרגל פאלון גונג, אף בית משפט לא ידון בתביעה שלכם".

בתעודת העיקול שנתנו לי, היה רשום שחילקנו אלפי עלונים, וכי אנו מתרגלי פאלון גונג מרכזיים, וכי זה הוא תיק משפטי ראשי.

קצבו לי שנתיים עבודת כפייה, אך מעולם לא ידעתי עבור איזה עוון. כשחזרתי הביתה נודע לי כי הם השתמשו באשמת "הפרעת הסדר הציבורי". הם גם טענו כי מצאו בביתי שני תריסרי עלוני פאלון גונג וספרי פאלון גונג שונים, אך מעולם לא היו כאלה ברשותי. אני חיי חיים נורמאליים, קורא את הספר ומבצע את התרגילים בזמני החופשי. כיצד יכול אני להפריע לסדר הציבורי?

שנתיים לאחר מכן, נרדפתי שוב, רק בגלל שהייתי נחוש בדעתי להמשיך לטפח ולתרגל "אמת-חמלה-סובלנות". סעיף 35 בחוקה שלנו ערב לזאת ש"אזרחים מרפובליקת סין העממית נהנים מחופש: הביטוי, העיתונות, ההתכנסות, ההתאגדות, המצעד, ההפגנה, האמונה דתית...." וכן הלאה.

בדרך לבית החולים, שוטר אחד מתחנת משטרת עיירת אֵר-רן-באן שאל את עמיתיו "מדוע לא פגענו למוות?" לאחר התאונה הם פברקו ראיות כוזבות רבות, כדי שלא יצטרכו לשאת באחריות. כשהתאוששתי קצת, כדי למנוע ממני לעתור ולחשוף את מעשיהם הרצחניים, הם ניסו לאסור אותי בחשאי. הם הצליחו באמצעות תחבולות לגרום לחברי להגיע למרכז המעצרים של מחלקת הביטחון הפוליטי, וכיום מקום הימצאו אינו ידוע. נודע לי כי האדם שנתן להם את ההוראה לפגוע בנו היה פנג שיאו-דונג, מפקד אגף משטרת מחוז מי- שאן.

לי גאנג, מנהל קבוצת הביטוח הלאומי, רצה לעצור אותי באופן בלתי חוקי, לכן דרש ממני להגיע לאגף המשטרה כדי לקבל את האופנוע שלי. כשלא נפלתי בפיתיון, הם שלחו שוטרים לביתי עם תירוץ של בדיקת רישום המשפחה. הם גם איימו על אבי, בדרשם שיספר להם על מקום הימצאי, ולא - יאמרו לנותן העבודה שלו להפסיק את משכורתו.

יש לי אחות הלומדת במכללה, אישה לה אני נשוי כשנתיים, ובת. ואני לא רואה כיצד, כשאני בעל מום, אוכל לתמוך בהם. עם גופי הפגוע ואמונתי הנחושה, אני אעתור רמה אחר רמה, מהממשל העירוני לממשל המחוזי, לממשלה המרכזית, עד שכל העולם יהיה מודע כיצד אני ומשפחתי נרדפנו.

פאן מינג-שנג, 8 באוגוסט 2007