Falun Dafa Minghui.org www.minghui.org הדפס

בנושא של "מחשבה של אלוהות או של בן אנוש"

12/10/2008 |   מתרגלת בסין

(Minghui.org)

מתרגלת עמיתה שגרה קרוב אלי נתונה במצב של "קארמת מחלה" במשך זמן רב והיא אינה מצליחה להשתחרר מכך. בניסיון לעזור לה במצבה חשבתי רבות על העניין. כשמטפלים במצוקות, אנחנו יודעים שעלינו להתבונן פנימה, לסלק החזקות, לשלוח מחשבות נכונות ולהמשיך לעשות את שלושת הדברים היטב. היא הייתה חרוצה והיו פעמים שאפילו עשתה הכל בדקדקנות, אולם מצבה נשאר עדיין כמעט אותו הדבר. מדוע זה כך?

אני מרגישה שקיים חומר עיקש ומושרש עמוק שיוצר עבורנו מחסומים. אנחנו רק ניקינו מאתנו החזקות על פני השטח. אולם מה שטמון עמוק בתוך לבנו נשאר במקומו מבלי שנגענו בו. מדי פעם נתקלנו בו, אבל לא לגמרי סילקנו אותו. אולי חשבנו שסילקנו אבל לא עשינו כך. זה לגמרי העסיק אותנו בחיינו הישנים, אפילו פלש לכל התאים בגופנו והשתלט על כל המחשבות שלנו. מה זה וכיצד נוכל לסלק את זה? הרהרתי רבות בשאלה הזאת.

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את כל הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות."  ("להסיר את ההפרעות" - יסודות להתקדמות במרץ-II)

במאמץ רב ניסיתי להיזכר מה המורה אמר לגבי סילוק מצוקות. המורה נתן לי רמז ולפתע נזכרתי בשני מקרים המופיעים בספר "ג'ואן פאלון". מקרה אחד הוא סיפורו של האיש שהלך ברחוב עם הספר בידו כשהוא צועק שאינו מפחד שמכונית תפגע בו, כיוון שיש לו את הגנה של המורה (המורה ציין שהוא לא יגן על אדם מסוג זה); והמקרה השני היה על מתרגלת מבוגרת, בשנות החמישים לחייה שנגררה על-ידי מכונית למרחק של מטרים אחדים אבל לא נפגעה כלל לאחר שאמרה: "לא קרה שום דבר". שני המקרים נדונו גם במאמרי שיתוף התנסויות רבים שכתבו מתרגלים. אולם, ההבנה שלהם הייתה ברובה מנקודת המבט של אמונה במורה ובפא, שגם אני מסכימה איתה. אבל מה בדיוק ההבדל בין שני המקרים?

לאחר שקראתי ביסודיות מספר פעמים את הקטע על "שיפור השין-שינג" בספר "ג'ואן פאלון", הבנתי שהמורה סיפר לנו משהו כשהשתמש בסיפור של המתרגלת המבוגרת שנגררה ברחוב על-ידי מכונית. כשהמורה דיבר על "מחשבה אחת" הכוונה לא הייתה ששום דבר אינו חשוב. במקום זאת, אני מבינה שמשמעות הדבר היא שאפילו במצב של חיים ומוות, אם לאדם יש עדיין הבנה נדיבה וחמלה והוא אינו גורם צרות לאחרים, אז המחשבה הנכונה הנדיבה הזאת היא באמת משהו שונה לחלוטין מהמחשבה של אדם רגיל המנסה לסחוט כספים מאחרים.

עכשיו אני מבינה שבכל הנסיבות צריך להיות לנו מצב מחשבה של מטפח אמיתי. מול רווח אישי או כשאנחנו נתקלים במצבים קריטיים, עלינו להתחשב באחרים ולהיות עם לב מלא חמלה. כשנגיע לרמה הזאת נפלאות הדאפא וההגנה שלה יתגלו וההפרעות לא יתרחשו. בנוגע לאדם שהלך ברחוב עם ספר הדאפא, הוא לא דורש מעצמו להיות אדם טוב, אלא רק מנסה להתפאר ולגרום צרות לאחרים. הוא גרוע אפילו יותר מאדם רגיל. אם כך, כיצד הדאפא יוכל להגן עליו?

בעבר, הייתי מבולבלת על-ידי הרבה דברים שנראו מסובכים. עכשיו, מרכז הבעיה הפך לברור יותר. לא ניתן להסתיר הרגשה של הצלחה באמצעות הפגנת שלווה מבחוץ; חלק מהמעשים האמיצים שלנו לא גורמים לאנוכיות שלנו להיעלם; להיות לא מסודר (לנסות לא להיראות מושך) אינו אומר שבאמת נפטרת מההחזקה לתשוקה; חיי עוני אינם מייצגים את סילוק ההחזקה לרווח; והאמונה במורה ובפא אינה באמת מתבטאת כבהירות שטחית. לשנות באמת את טבע האנוכיות שלנו ולסלק אותו לחלוטין, זהו הבסיס לשיפור השין-שינג.

"אני רוצה גם להגיד לכם שהטבע שלכם בעבר נבנה למעשה על בסיס אגואיזם ואנוכיות. מעתה ואילך עליכם קודם לחשוב על אחרים כשאתם עושים דבר כלשהו, כך שתשיגו את ההארה האמיתית של "חוסר האנוכיות והאלטרואיזם, אחרים קודם, ואני – אחר-כך". לכן מעתה ואילך, לא משנה מה תעשה או תגיד, עליך להתחשב באחרים ואפילו בדורות הבאים! עליכם להתחשב ביציבות הנצחית של הדאפא!" ("ללא החסרה בטבע הבודהא" - יסודות להתקדמות במרץ I)

זו לא הרמה שנשיג לאחר שנגיע לשלמות המלאה, אלא רמת השין-שינג שאליה אנחנו צריכים להגיע בעודנו מתמודדים עם מצוקות ועם מחסומים מדי יום ביומו! נוכל לומר אז שאנחנו באמת מתרגלים טיפוח, מסלקים את רדיפת הכוחות הישנים, מתגברים על מחסומים ועל מצוקות ומסוגלים להשלים את המטלה שלנו לעזור למורה בתיקון הפא ובהצלת יצורים חיים!

כיום, יצורים חיים מתעמתים עם אסון אדיר - עומדים בפני הכחדה אפשרית על-ידי הכוחות הישנים. רק אלו שמבינים את האמת של הדאפא ומתנערים מארגוני המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) יכולים להינצל. לפיכך, כמתרגלים, אנחנו צריכים להבהיר את האמת בעזרת מחשבות ומעשים נכונים, מבלי להתחשב בשום סכנה או רדיפה שבהן נתקל. אם נוכל באמת לעשות כל דבר בצורה כזאת נהפוך לישויות אדירות עם הגנת הפא-שן של המורה והאלוהויות השומרות על הפא. אם כן כיצד יוכל רוע כלשהו להתקרב אלינו? האלמנטים המרושעים בממדים אחרים שעדיין מפריעים או גורמים לצרות, יתפוררו מיד בעזרת המחשבות הנכונות החזקות שלנו. ובכן האם התמונה הכוזבת של "קארמת מחלה" והרדיפה - המעקבים, הריגול והמעצרים - לא ייעלמו?

ההבדל בין המחשבה של אלוהות לזו של בן אנוש היא שהראשונה היא עבור אחרים בעוד השנייה היא עבור האינטרסים של האדם עצמו. חוסר אנוכיות מול אנוכיות. לסלק את המחשבות האנושיות שלנו ולהפוך לאלוהות זה להיפטר מטבע האנוכיות.

עיקרון ברור מתבטא הישר מול עיניי: טיפוח-תרגול אינו עבור ההגעה לשלמות המלאה שלנו, אלא עבור הצלתם של היצורים החיים. עשיית שלושת הדברים אינה רק כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים, אלא זה מה שהצלת היצורים החיים דורשת מאיתנו לעשות. סילוק הרוע זה לא בשביל הנוחיות שלנו, אלא זה כדי להגן על אין ספור יצורים חיים בתוך ומסביב לגופנו. לשלול את הרדיפה זה לא בשביל להגן על עצמנו, אלא בשביל לאשרר את היופי ואת הכוח האדיר של הדאפא. לעזור למתרגלים עמיתים זה לא בשביל ביטחונם אלא עבור שלילת התכנונים של הכוחות הישנים וכדי לאפשר למתרגלים עמיתים נוספים להציל יותר יצורים חיים.