בזמן האחרון, מספר פעמים נגרם לי כאב לב גדול כשהרגשתי שהיחסים שלי עם מתרגלים עמיתים אינם הדדיים. כלומר, מה שאני מוכן לתת בשבילם הוא יותר ממה שהם מוכנים להעניק לי בחזרה, וזה גרם לי להרגיש תחושה של תסכול. אבל הבנתי שמשהו פה לא בסדר, הרי אם אני נותן בלי לרצות משהו בחזרה, איך זה שאני נפגע אם אני לא מקבל בחזרה?

כשניסיתי לבדוק יותר לעומק, הבנתי שהשאיפה הזו שאקבל כמו שאני נותן, נובעת מההחזקה של הקנאה. יכול להיות שבחיים האלו תוכנן שאתן לאדם מסוים יותר משאקבל בחזרה, ואולי ככה אנחנו מיישבים את החובות ההיסטוריים בינינו. חוץ מזה, יכול להיות שזה בכלל לא המצב, ואני פשוט לא מעריך או מבין כמה המתרגל השני הקריב כדי לתמוך בי, אני לוקח את זה כמובן מאליו, ועוד בא אליו בטענות בלבי.

מנקודת מבט אחרת, האם זו לא בדיוק ההזדמנות בשבילי לוותר על הרצון להיות נאהב כמו שאני אוהב, להיות מוערך כמו שאני מעריך? ובכלל, זו הזדמנות לבנות את הקשרים שלי עם עמיתי המטפחים ובכלל עם הסובבים אותי על בסיס שן (חמלה), ולא על בסיס הרגשות האנושיים. כשאני מרחיב את הלב שלי מעבר ללב הצר האנושי של חיבה, אהבה, דאגה, וכו', הלב שלי הופך לטוב כלפי כל האנשים והוא רוצה להציל אותם.

אני מבין יותר עכשיו את מה שהמורה אומר, בהרצאה שביעית בספר "ג'ואן פאלון":

"הנושא הזה של הקנאה רציני מאוד, כי הוא נוגע בשאלה האם נוכל להשלים את הטיפוח. אם הקנאה לא מסולקת, כל מה שהאדם טיפח הופך להיות מאוד פגיע."
כשאני לא מוותר על הקנאה, כשמתרגל אחר מצליח בהבהרת האמת, במקום לתמוך בו אני עלול לשאול: "איך זה שאני לא עושה את זה?", כשמתרגלים עשו משהו ביחד ולא שיתפו אותי, אני יכול להגיד לעצמי: "אני חייב לדעת מה הם עושים, בלעדי הם לא יעשו את זה מספיק טוב", כששואלים מתרגל אחר לדעתו על משהו ולא שואלים אותי, אני יכול לחשוב:" למה שואלים אותו, הרי אני לא פחות חכם ממנו!". ברור לי שאלו לא מחשבות נכונות, וכשהן מופיעות אני מנסה לסלק אותן, אבל בלי לוותר על לב הקנאה, זה רק לטפל בסימפטומים מבלי לגעת בשורש הבעיה.

שמתי לב שבפרויקטים ובעבודה שאנחנו עושים ביחד, לפעמים אנשים נשארים לבד - כלומר בהתחלה מתחיל צוות גדול ולאט לאט הוא מצטמצם. מי שמתאם את הצוות מרגיש שכולם נטשו אותו. המורה כותב בפאלון גונג, להשתחרר מהקנאה:

"אנשים קנאים מסתכלים למטה על אחרים ולא מרשים לאחרים לעלות עליהם. כשהם יראו מישהו מוכשר יותר מהם, הם מאבדים את האיזון, לא יכולים לסבול את זה ולא יקבלו את העובדה."
האם יכול להיות שחלק מהמצב הזה נגרם בגלל ההחזקה שלנו לקנאה? אנחנו רוצים שאנשים יצטרפו, אבל לא מאפשרים להם לצמוח יותר גבוה מאיתנו. ובסוף מסתובבים ומאשימים אותם בחוסר מוטיבציה. אני ראיתי בעצמי, שכשחיפשנו משרד לאפוק טיימס, מצד אחד התלוננתי שלא מספיק עוזרים לי, אבל כל אחד שהתחיל לעזור, לא סמכתי עליו והייתי חייב לבדוק את הכל בעצמי. בסוף אני מצאתי את המשרד שבחרנו. אבל יכול להיות שאם הייתי סומך יותר על המתרגלים העמיתים, הם היו מוצאים משרד מתאים הרבה לפני.

המורה גם כותב בפאלון גונג, להשתחרר מהקנאה:

"קנאה היא מכשול גדול מאוד בטיפוח, שיש לו השפעה חזקה על המטפח. היא משפיעה במישרין על עוצמת האנרגיה של המתרגל, פוגעת בחבריך המטפחים ומפריעה ברצינות בטיפוח-תרגול שלך לקראת רמות גבוהות. כמטפח יש להיפטר ממנה במאה אחוז. יש אנשים שטיפחו עד לרמה מסוימת, ודווקא מהקנאה אינם יכולים להיפטר. יתר על כן ככל שזה קשה יותר להיפטר ממנה כך הקנאה נוטה יותר להתחזק.  סוג זה של כוח מתנגד גורם לחלק המשופר כבר של השין-שינג (טבע הלב) להיות פגיע."
האם יכול להיות שההחזקה הזו משפיעה עלינו כגוף אחד, גורמת לנו לפגוע אחד בשני, ומעכבת את היכולת שלנו לשתף פעולה?

יש מטפחים שאני עובד איתם על פרויקטים של דאפא באופן רציף, אבל ראיתי שהרבה פעמים, דווקא במפגשים גדולים של הרבה מתרגלים, המטפחים האלו כאילו "לא מתייחסים" אלי באופן מיוחד, כמו שלכאורה "מוצדק" מיחסי העבודה שלנו. זה הפריע לי. עכשיו כשאני חושב על זה, האם זה לא בא מההחזקה של הקנאה? יתר על כן, אני חושב שזה דווקא נכון מה שהם עשו (אפילו אם בלי כוונה), ודווקא הגישה שלי הייתה מוטעית. אם במפגשים גדולים שלנו, היינו מתחלקים לקליקות קטנות במקום להתייחס לכולם בפתיחות, איך היינו יכולים להיות ביחד? זו בעצם התנהגות אחראית שמנסה לא לעורר את ההחזקה של הקנאה אצל מתרגלים עמיתים.

היום זוגות נשואים, וגם חברים, מראים בציבור את החיבה שלהם זה כלפי זה בצורה בולטת. ראיתי שהרבה פעמים מתרגלים נשואים אינם נוהגים כך, אלא הרבה יותר מאופקים. אני מבין שזו התנהגות נכונה יותר ממובנים רבים, אך גם מהמובן שלא לעורר את החזקת הקנאה אצל אחרים.

כשהתחלתי להבין את הדברים האלו, גיליתי שבאתר האינטרנט קלירוויסדום פורסם קובץ מאמרים על סילוק ההחזקה של הקנאה: http://en.minghui.org/html/articles/2008/1/28/93737.html

אנא תקנו בחמלה כל מה שאינו הולם.