(Minghui.org)

מר פיליפ אלסטון, המפקח המיוחד של האו"ם לענייני ענישה ללא הליך משפטי חוקי, הוצאות להורג מקוצרות או שרירותיות, הקדיש מדור מיוחד בדו"ח העולמי שלו לשנת 2009, להירצחם של מתרגלי פאלון גונג במעצר משטרתי ברחבי סין.

מר פיליפ אלסטון, המפקח המיוחד של האו"ם במסיבת עיתונאים של האו"ם

המפקח המיוחד קרא למשטר הסיני: צריכה להתקיים "חקירה יסודית מהירה ובלתי משוחדת של כל המקרים החשודים בהליכים חוץ-משפטיים, הוצאות להורג מקוצרות ושרירותיות, הכוללים תלונות של קרובי משפחה או דוחות אמינים אחרים הרומזים על מקרה מוות לא טבעי בנסיבות המוזכרות למעלה". מר אלסטון הדגיש שמקרי מוות כאלה מנוגדים לעקרונות החוק הבין-לאומי. וכן שיתרה מכך, המשטר נושא באחריות לגבי מקרי מוות במעצר כתוצאה מעינויים, הזנחה, או שימוש בכוח, וגם לגבי [יצירת מצב של] פחד למות במעצר עקב תנאי מעצר המאיימים על חיי הכלוא.

בדו"ח של המפקח המיוחד, על-פני 449 עמודים, נכתבה סקירה על 100 מדינות חברות באו"ם. החלק על סין נרשם על 30 עמודים, מתוכם שישה המוקדשים כולם למקרי מוות של מתרגלי פאלון גונג בזמן מעצר משטרתי.

את הטקסט המקורי של דו"ח האו"ם ניתן להוריד מאתר האינטרנט הרשמי של האו"ם: http://ap.ohchr.org/documents/dpage_e.aspx?m=103

הדו"ח בוחן ביסודיות רבה מקרי מוות במעצר שנגרמו באמצעות עינויים שרירותיים מאז כניסתו של מר אלסטון לתפקידו כמפקח מיוחד מטעם האו"ם.

מר אלסטון כלל בדו"ח גם תיאורים על הפרות זכויות אדם בקנה מידה גדול שחקר בסין. מתוך 20 מקרים של יחידים שחקר בתקופת הדו"ח שלו בשנת 2008 ו-2009, 16 מקרי מוות היו כתוצאה מרדיפת מתרגלי הפאלון גונג. הדו"ח מזכיר גם את מעשי הטבח בטיבט ומחוז שין-ג'יאנג.

עד היום האו"ם הוא הגוף הבין-לאומי היחיד המסוגל לטפל במקרים של יחידים בנושא הפרת זכויות אדם על-ידי ממשלות שונות הנוהגות כך באורח קבע. במקרים שהתקבלו מקבוצות לא ממשלתיות בכל העולם, משרדו של המפקח המיוחד בוחר רק את המקרים החמורים והמהימנים ביותר, כדי שיוכלו להיכלל בדיווחים השנתיים. המקרים הנבחרים הם חלק קטן מתוך מקרים טיפוסיים.

ב-13 במרס 2009 שלח מר אלסטון קריאה רשמית למשטר הסיני, שבה ציין: "היינו רוצים להביא לתשומת לב המשטר שלכם, מידע שקיבלנו בנוגע ל-16 מקרי מוות של מתרגלי פאלון גונג, בגלל חבלות-לכאורה שסבלו במעצר בסין. כאשר הנסיבות בהם מקרי המוות שקרו שונות זו מזו, כל הקורבנות היו מתרגלי פאלון גונג וכולם מתו תחת הפיקוח של שוטרי אכיפת החוק, או מיד לאחר שחרורם ממעצר. מובע חשש שהמעצרים ומקרי המוות של יחידים אלה היו קשורים אך ורק בפעילויות שלהם כמתרגלי פאלון גונג". (אותו קישור, עמ' 63)

על-פי הסטטיסטיקה שפרסמה קבוצת העבודה לזכויות אדם של הפאלון גונג בחודש מרס 2009, בתקופת אולימפיאדת בייג'ינג, המשטר הקומוניסטי הסיני עצר לפחות 10,194 מתרגלי פאלון גונג. יש אימות לכך שקרוב ל-100 מהם מתו תוך שבועות אחדים, או אפילו ימים אחדים לאחר מעצרם כתוצאה ישירה מהרדיפה. ניתן לקרוא על כך בפירוט בקישור הבא: http://www.falunhr.org/reports/PDFs/BeijingOlympicsPersecution.pdf

רבים מהמתרגלים קיבלו גזרי דין כבדים ונמצאים עדיין במאסר. בנוגע ל-16 המקרים שהזכיר מר אלסטון במכתבו למשטר הסיני, הם נמסרו לאו"ם במשך השנים 2008 ו-2009 על-ידי קבוצת העבודה הנ"ל. כל 16 המתרגלים שנעצרו בסביבות תקופת האולימפיאדה מתו במעצר משטרתי.

במשך שמונת המפגשים של המועצה לזכויות אדם, החלטה 8/3 הצהירה שעל כל המדינות "לנהל חקירות ממצות, והוגנות בכל המקרים החשודים בהליכים לא חוקיים חוץ-משפטיים ובהוצאות להורג מקוצרות ושרירותיות".

מר אלסטון הצהיר במכתבו למשטר הסיני: "המועצה הוסיפה שהמחויבות הזאת כוללת את המחויבות לזהות ולהביא למשפט את אלה האחראים.. להעניק פיצוי הולם לקורבנות, או למשפחותיהם, תוך זמן סביר ולאמץ את כל האמצעים הנחוצים, כולל אמצעים משפטיים ושיפוטיים, במטרה לשים קץ למושג פטור מעונש ולמנוע הישנות הוצאות להורג כאלה". המחויבויות האלה לחקור, לזהות את האחראיים ולהביאם למשפט, מתעוררות גם בעקבות סעיפים 7 ו-12 של האמנה נגד עינויים והתעללות או הענשה אכזרית, בלתי אנושית ומשפילה" עליה חתומה סין.

בדו"ח שלו לשנת 2009 הכניס מר אלסטון את רשימת 16 מקרי מוות של מתרגלי פאלון גונג וסיכם את נסיבות כל מקרה ומקרה. הוא הדגיש: "על-אף שעברו התנסויות שונות, כל מקרי המוות שלהם היו קשורים לפגיעה שסבלו תחת הפיקוח הישיר של שוטרי אכיפת החוק".

בקריאתו למשטר הסיני אמר מר אלסטון: ".... להבטיח את הזכות לחופש הדת או האמונה בהתאם לעקרונות שנקבעו בשנת 1981 בהצהרה, לסלק את כל צורות חוסר הסובלנות והאפליה המבוססות על דת או אמונה-סעיף 18 בהצהרה האוניברסאלית לזכויות אדם".

בין 16 מתרגלי פאלון גונג שמתו במעצר והוזכרו בדו"ח, תשעה גברים ושבע נשים., הסיבה למותם ללא יוצא מן הכלל הייתה המכות והעינויים האכזרים שספגו מידי השוטרים.