(Minghui.org)

יש אמרה סינית עתיקה המגלמת את מהות התרבות סינית המסורתית: "להיות מאושר כשמישהו מצביע על טעויותיך". זה מדבר על מטפחים בעבר שידעו לקבל ביקורת ודעות מצד אנשים, והשתמשו בכך כדי לתקן ולשפר את עצמם.

הקיסר שון ששלט בסין העתיקה במאות ה-22 וה-23 לפנה"ס, הפך זאת לדרך חיים להיות מאושר כשהצביעו על טעויותיו. תחת שלטונו הוא פתח בעידן חדש של שלטון יעיל ושל רפורמות חברתיות שנעשו בצורה הרמונית.

הוא הורה לזרוע זרעי דגנים שונים על בסיס תנאים עונתיים מחושבים. הוא הכניס לראשונה השקיה בתעלות בנויות ומערכות ניקוז. הוא הטה את הנהרות ופיקח על שיטפונות, ומינה פקידים בעלי יכולת להשגיח על הנוף, החקלאות, החינוך, המשפט והיבטים חשובים נוספים בחברה.

הקיסר שון הפך לשליט ברית השבטים בסין המרכזית. מבחינה היסטורית השבטים האלה נחשבו לאחד מהאבות הראשונים של הציוויליזציה הסינית שהדגישו את המוסר ואת הנאמנות לחוקי הטבע.

מנציוס (מנג-דזי), פילוסוף סיני הנתפס על ידי רבים כתלמיד המפורסם ביותר לתורת קונפוציוס אחרי קונפוציוס עצמו, לימד את תלמידיו על הקיסר שון, על קונפוציוס ועל תלמידו של קונפוציוס דזי-לו. הוא אמר ששלושתם היוו דוגמה איך לעמוד בצורה נכונה בפני ביקורת ולשפר את עצמם.

מנציוס אמר לתלמידיו: "הקיסר שון קידם בברכה את מי שהצביע על החסרותיו. הייתה לו יכולת בלתי רגילה לערב אחרים בביצוע המעשים טובים שיזם. הוא מעולם לא הפסיק ללמוד מאחרים ולשפר את עצמו. באמצעות פעולותיו המוסריות, הצליח הקיסר שון להביא תועלת לשבטים רבים. מההתחלה הצנועה שלו כאיכר, כאומן לכלי חרס ואחר כך כדייג, שון התקדם מעלה והפך לקיסר. במשך כל חייו הוא נשאר פתוח ללמוד מאחרים".

לי שי-מין, הידוע כקיסר טאי-דזונג משושלת טאנג (599-649) היה קיסר נדיב וחכם. במשך מלכותו בשושלת טאנג (627-649), שנים שנקראו "שנות הזהב של ג'ן-גואן" סין הגיעה לשיא כוחה ויוקרתה

יום אחד בשנה ה-18 לתקופת ג'ן-גואן, כינס הקיסר טאי-דזונג שרים שונים בחצר המלכות. הוא אמר להם: "הייתי רוצה להקשיב להערותיכם בנוגע לטעויותיי. בבקשה התמקדו בטעויות שלי ודברו בחופשיות".

צ'אנג-סון, וו-דזי, וכמה שרים אחרים התפרצו לשיחה: "הוד מעלתו מוציא לפועל חינוך ושינוי באמצעות חמלה ומוסר. העולם חי בשלום ונהנה משגשוג. איזה טעויות יכולות להיות אפשריות שם בכלל?"

לי דזי, פקיד בכיר בדרגה בינונית חלק על כך: "המוסר הנבון של הוד מעלתו אכן עצום כפי שהסבירו צ'אנג-סון וו-דזי. אולם, לאחרונה מישהו הגיש הצעה כתובה שלא מצאה חן בעיני הוד מעלתו. הוד מעלתו נזף בפקיד הבכיר וחקר אותו לפני כולם. הפקיד חזר בו כשהוא מלא בושה. הגישה הזאת אינה מעודדת פקידים בכירים להציע ביקורת בונה". הקיסר טאי-דזונג היה מרוצה מדבריו ואמר: "מה שאתה אומר נכון. קבל את מילתי שאתקן זאת".

ההיסטוריה ממלאת תפקיד של ראי. כשאנו שומעים אחרים מצביעים על טעויותינו, עלינו לעמוד בראש מורם בפני הטעויות האלה ושיהיה לנו העוז והאומץ ללמוד מאחרים. רק כשנהפוך למאזינים טובים נוכל להפוך לחכמים. רק כשנתקן את הטעויות שלנו, נתרגל מעשים טובים ונביט פנימה באופן קבוע, תוכל להיות לנו הבנה בשלה של עצמנו ושל העולם סביבנו.