להיטמע בדאפא ולהתקדם יחד בטיפוח

(Minghui.org)

שיתוף מוועידת פאלון דאפא לשיתוף התנסויות בטיפוח , אוסטרליה שנת 2010

ברכות למורה! ברכות לעמיתיי המתרגלים!

1. טפח תמיד כאילו רק התחלת לטפח

בכנס הפא שנערך בניו יורק בשנת 2009, המורה אמר:

"זו הסיבה שאומרים שלטפח כל הזמן כאילו רק התחלת לטפח, זה לבטח יביא להשגת הדרגה האולטימטיבית שלך".

כשקראתי את החלק הזה, זה נגע מאד ללבי. חלפו מעל עשר שנים מאז התחלתי לתרגל בפאלון גונג, אבל הרגשה היא, כאילו התחלתי רק אתמול. התחלתי לתרגל בפאלון גונג בשנת 1998, עזבתי את קנדה בשנת 2005. באותן שנים טיפחתי בדאפא בהתמדה. לא משנה אם זה היה בקיץ הלוהט או בחורף המקפיא, תמיד קמתי בזמן לשלוח מחשבות נכונות ב-6 בבוקר ויצאתי החוצה כדי לעשות את תרגילי הפאלון גונג עם הרשמקול שלי והכרזות של  דאפא. למרות של ישנתי הרבה, הרגשתי מלא מרץ במשך כל היום. אנשים הגיעו לאתר התרגול שלי כדי ללמוד את תרגילי הפאלון גונג, ויכולתי לחוש את העידוד ותזכורות של המורה. ידעתי שאסור לי לפספס מישהו עם קשרים גורליים לדאפא בגלל רשלנות בטיפוח שלי. המשכתי עם נחישות בטיפוח שלי על ידי ביצוע תרגילי הפאלון גונג כמעט כל יום. בחורף, אחר התרגילים, הידיים והרגליים היו קפואות לפעמים, אבל הייתי מלא שמחה לאחר שהתגברתי על הקושי. בסופי שבוע או בחגים, המתרגלים היו נפגשים ללמוד את הפא במשך זמן ממושך.  ראשית בצענו יחד את תרגילי הפאלון גונג, ולאחר מכן למדנו את הפא מ-10 בבוקר עד 10 בלילה, עם שעה אחת בלבד להפסקת צהריים וערב. קראנו את תשע ההרצאות בספר "ג'ואן פאלון" ואת הרצאות הפא האחרות של המורה במשך יום שלם או במשך יומיים עד 3 ימים ברציפות. בכל פעם שסיימנו ללמוד, הרגשתי שכל גופי היה מטוהר לגמרי וההחזקות האנושיות שלי פחתו. הקבוצה למדה בכל יום שישי, והיתה גם ועידת פא קטנה שאף פעם לא החמצתי. התמדה זו בטיפוח שלי, גרמה לי שמאוחר יותר יהיה לי בסיס איתן להקדיש את עצמי לעזרה בתיקון הפא. אני מאמין שזה גם הניח בסיס איתן למתרגלים קנדיים אחרים להדביק את הקצב של תיקון הפא והצלת יצורים חיים.

לאחר שעזבתי את קנדה והפכתי למתאם מקומי, לעתים קרובות, הלכתי לישון מאוחר ופסחתי על חלק מהתרגילים בבוקר, היות ורציתי להמשיך לישון. בהדרגה הרגשתי שמצבי הפיזי מדרדר, והתעייפתי בקלות רבה יותר מאשר בעבר. היה זה ברגע שקראתי את הפא של המורה על "לטפח כאילו רק התחלת לטפח". במבט לאחור על המצב הנפשי הטהור שהיה לי כאשר נפגשתי לראשונה עם הדאפא, הבנתי שאני לא צריך לסטות ממצב טיפוח זה, גם אם אני עמוס בעבודת דאפא יותר מאשר בעבר.

2. "אין דבר שיכול להיות יותר חשוב מאשר לטפח בדאפא עם כל הלב" ["להשיג את הפא" "הונג ין" (תרגום זמני)]

מאז שהתחלתי לתרגל פאלון גונג, קבלתי השראה לטפח בשקדנות על ידי התבוננות בהתמדת המתרגלים ובטמיעתם בדאפא. היכן שפגשתי אותם, ברכבת התחתית, בחזית הקונסוליות הסיניות או ברחוב, תמיד ראיתי אותם לומדים מספרי דאפא או מקשיבים להרצאות הדאפא. כשהחזיקו כרזות, אף אחד לא פטפט, ובשקט הקשיבו לפא או שלחו מחשבות נכונות. אנחנו לומדים את הפא לא בגלל שזו חובה שעלינו לבצע כל יום, אלא בגלל הרצון שלנו להיטמע בעקרונות היקום אמת, חמלה, וסובלנות, שבגללן הגענו לעולם האנושי. כששמעתי על שיתוף התנסויות של כמה מתרגלים בקשר ללימוד הפא בע"פ ושינון הפא, בשנת 2004, התחלתי גם אני לשנן את הפא, אבל ויתרתי אחרי שינון ודקלום מחצית ההרצאה הראשונה. לאחר זמן מה, הייתה לי שיחה עם מתרגל שניצל מסין אחרי שברח מבית הכלא בעזרת מחשבות נכונות. הוא סיפר לי כי בבית הכלא לא היו ספרי דאפא ולא הייתה כל גישה לקריאת ספרי דאפא. מתרגלים רבים נאלצו לוותר על תרגול פאלון גונג, אבל הוא נמלט מבית הכלא מבלי לכתוב "הצהרת חרטה" האומרת כי הוא מתנכר ומוותר על הפאלון גונג. הוא סיפר לי שהוא יכול לעשות זאת היות והוא יכול להיטמע בפא על ידי דקלום של ה"לון יו" (הקדמה בספרי הדאפא) והרצאות דאפא אחרות שיכל לזכור. זה חיזק את המחשבות הנכונות שלו, ועזר לו להשיג את חירותו, ואיפשר לו לעודד מתרגלים רבים שנאלצו לכתוב הצהרות חרטה, שימשיכו בתרגולם בפאלון גונג. הוא סיפר לי כי צערו הגדול ביותר במהלך מאסרו, היה שאינו יכול לדקלם את הספר "ג'ואן פאלון". כתוצאה מצערו, הוא הקדיש זמן רב בלימוד ובשינון הפא לאחר שחרורו מהכלא. הוא אמר כי, בדרך זו, יכול היה לשמור על  הדאפא לנצח, כחלק מעצמו, בכל תנאי שהוא. נפעמתי עמוקות מסיפורו והחלטתי להתחיל לשנן שוב את הדאפא.

התחלתי לשנן את הספר "ג'ואן פאלון", לקח לי כמה חודשים לסיים לשנן אותו בפעם הראשונה. לא הרפיתי ולא הרמתי ידיים, ניסיתי להתחיל שוב. בהדרגה, שינון הדאפא ולימודו בע"פ הפכו להרגל מלא שמחה. בפעם הראשונה הבחנתי במילים שבעבר התעלמתי מהם. משפטים מוכרים רבים גילו לי שכבות נוספות של עקרונות חדשים בפא. מאחר ושעורי בית הספר ועבודת דאפא העסיקו  אותי, לוח הזמנים שלי היה לחוץ מאוד. לכן, בזמן שנדרש לי להגיע באופניי מביתי לבית הספר ולהיפך, ניתנה לי הזדמנות טובה לדקלם את הפא, היות ולא היו לי כל הפרעות מהמחשב או מהטלפון שלי בעת רכיבתי על אופניי, וכל משפט יכול לחדור ללבי באופן ברור. כשעברתי לגור בסידני, הפסקתי לשנן ולדקלם את הפא במשך זמן מה, והיה עליי להסתגל למצב החדש. בהדרגה התחלתי לדקלם את הפא שוב, וגם כאשר אין לי הרבה זמן פנוי , אני עדיין יכול להשתמש בכל הזמן האפשרי כדי לטהר את עצמי עם הדאפא. הייתי מדקלם את הפא ברכבת, בהליכה לעבודה, או בצעידה בערבים. גם אם דקלמתי חלק אחד או שני חלקים, הרגשתי שכל התאים בגופי ויצורים חיים רבים הוטמעו בשמחה בדאפא, ושכבות של תאים אנושיים הוחלפו, זו אחר זו.

לאחר שינון ולימוד הפא בע"פ במשך זמן מה, ראיתי שמצב זה לא עומד בדרישות לשיפור. לכן, בשנה האחרונה, התחלתי ללכת לפארק לתרגל בבוקר, ולאחר מכן ללמוד את הפא עם מתרגלים לפני ביצוע כל עבודה אחרת. לאחר שסיימתי את עבודתי בערב, הייתי קורא מהדאפא או לומד מאמרים חדשים בסדר מהישן יותר לחדש יותר. יש לי תחושה עמוקה שלימוד טוב של הפא זו ערובה לביצוע עבודת דאפא טובה. כאשר אני לומד את הפא בשלווה, אני חש שכל גופי מתמלא באנרגיה, מחשבותיי הופכות  להרמוניות, וגם דברים נעשים בצורה חלקה. כאשר הייתי עסוק מדי מכדי ללמוד את הפא מספיק, הרגשתי כאילו אני נשאר חייב חוב. אם אני לא יכול להשלים את החסר תוך יומיים או שלושת הימים הבאים, הייתי מאבד בקלות את השליטה העצמית שלי, והקושי לעשות את העבודה גדל. כאשר זה קורה, אני צריך להקדיש יותר זמן ללימוד הפא לפני שאמשיך בעבודת דאפא נוספת. פעם אצל מתאם קבוצת הלימוד המקומית שלנו, כאשר נשאלו המתרגלים כמה מהם יכולים להבטיח שילמדו לפחות הרצאה אחת ביום, כמחצית מאתנו הרימו את ידיהם, זה באמת הפתיע אותי. הגעתי להבנה מדוע במשך השנים האלה, לכמה מתרגלים פעילים היו הפרעות בעבודה, במשפחה או בטיפוח, והפכו אדישים, או הפסיקו לטפח. אולי היה גורם חשוב אחד מאחורי בעיות אלה, והוא שלא יכולנו ללמוד את הפא ולטפח את עצמנו בצורה יציבה, או שהשווינו את עבודת דאפא עם טיפוח. לעתים קרובות הזכרתי לעצמי שלא משנה כמה עבודת דאפא אני עושה, אין עלי לשכוח למה אני מטפח, ואת המטרה המהותית של הטיפוח.

3. להרפות מהאנוכיות ולחתור קדימה יחד, בחריצות

החל משנת 2007 ועד היום, אני חווה את השינוי מלהיות מתרגל רגיל למתאם. אני מעריך את ההזדמנות לטיפוח שהמורה עם חמלתו הרבה סידר עבורי כדי לחשוף את המגבלות וההחזקות שלי, ולעזור לי לסלק אותן. במיוחד במהלך התהליך של תיאום הופעת השן יון והזמנת המקום למופע, הסכסוכים יכולים להיות מאוד אינטנסיביים. לאחרונה מתרגל אחד מתח עלי ביקורת בעת הלימוד בקבוצת הלימוד באומרו שיש לי בעיות רציניות. ממש זעמתי על ההתייחסות הלא מוצדקת הזאת. תהיתי מדוע מתרגלים אחרים לא נקטו עמדה כדי להגן עלי וליצור שדה נכון. שיתוף התנסות של אחד המתרגלים הזכיר לי: האם מקרה זה לא נועד לנצל את התנהגות עמיתי המתרגל ומילותיו כדי לחשוף את ההחזקות החבויות שלך? בראותי החזקות של אחרים, האם אני יכול עדיין לחפש את החזקות שלי עצמי? גם כשהשוטרים מכים את המתרגלים בסין, האם הכוחות הישנים לא משתמשים בהחזקות המתרגלים כתירוצים לעזור לו או לה להשתפר? נרגעתי והתחלתי לחפש את החזקות שלי. מצאתי הרבה החזקות: רצון להציל את הכבוד העצמי, להיות עצוב כשמותחים עלי ביקורת, מנטאליות של מאבק, אימות עצמי, לא להיות מסוגל להקדיש 100% מעצמי לעבודת הדאפא, ובעיות אחרות.

"הסירות קלות, שטות מהר כשההחזקות מסולקות. האוקיינוס מוכיח כמה קשה לעבור אותו, אם משקל המחשבות האנושיות מכריע את האדם למטה." ( "הלב ברור מאליו", הונג-יין) (תרגום זמני)

עם כל כך הרבה  החזקות , איך אני יכול להתקדם בנתיב שלי ולעשותו יותר קדוש? אין פלא שהמורה משתמש בסכסוכים כאלה כדי לתת לי רמזים.

לאחרונה כאשר קראתי את "הוראת הפא בקנדה 2006" הגעתי להבנה. המורה אמר:

"אז כשאתם נתקלים בדברים מטרידים בזמן שאתם מטפחים, אל תתייחסו אל כולם כבעיות, כהפרעה למשימות הצודקות שלכם, או כהתקפות כנגד המשימות האלו, או תחשבו, "הדבר הזה שאני עושה הוא בעל חשיבות עליונה, הדבר ההוא שאני עושה הוא בעל חשיבות עליונה..." דברים רבים הם אולי לא באמת כמו שאתם רואים אותם, למעשה. השיפור האמיתי שלכם יהיה תמיד הראשון במעלה, וההגעה לשלמות של הטיפוח שלכם היא תמיד הראשונה במעלה."

כאשר אני מבחין בחוסר שיתוף פעולה או תלונות אצל מתרגלים אחרים המונעים ממני לעשות את עבודת הדאפא, האם אני מבין שההחזקות שלי מונעות ממני להשתפר? אם אני רוצה ללכת לגן עדן עם שק מלא החזקות, לא אלך רק בכבדות ובאיטיות, אני גם האט את התקדמות המתרגלים האחרים עם ההחזקות שלי.

4. חמלה כלפי עמיתים מתרגלים

אחד האתגרים הגדולים עבור מתאם הוא איך להתמודד עם מתרגלים בעלי השקפות שונות. במיוחד כאשר יש חיכוכים רבים, האם אני יכול עדיין לשמור על לב של חמלה וראש פתוח, שבעצם הוא המבחן האמיתי בטיפוח שלי. בכל עימות, כאשר אני מרגיש שלא אוכל להתמודד עם עבודה נוספת, ורוצה לקחת צעד אחורה, אני נזכר לעתים קרובות בהוראת הפא של המורה.

"אני לא אהיה כמותם, ללא אפשרות לשחרר את עצמי. אני יכול לשחרר את עצמי אך הקושי רב ביותר, זה משהו שאף אחד מכן הישויות לא יכול לדמיין. אני יכול לוותר בהיקף הגדול ביותר האפשרי על כל מה שיש לי, ומשום כך אני יכול לפתור את כולם." (לימוד הפא בוועידת הפא בשווייץ).

כשאני חושב על כל הסבל שהמורה נשא עבורנו, ועבור כל הישויות החיות, לחצים צער ואי צדק אישיים הופכים להיות דברים פעוטים ושטחיים.

גם במהלך עבודת המתאם, אני מוצא אצלי הרבה החזקות, כמו יהירות, אני חש שאני חרוץ ומקריב הרבה מאד וכו'. החזקות כאלה עלולות ליצור פירוד ביני לבין המתרגלים האחרים, להקשות על המתרגלים האחרים לחלוק ולשתף איתי בגלוי ובכנות. החזקה  נוספת היא הקנאה. נהגתי לחשוב שקנאה היא כלפי אלה שמוכשרים יותר ממני, והאמנתי שלא סבלתי מרגש הקנאה. לאחר שקראתי מאמר שיתוף של מתרגל מסין, בו הוא סיפר על עימות שהיה בינו לבין מתאם מקומי, שלא ניתן היה לפתור זמן רב, ועקב כך אתר יצור חומרי הבהרת אמת שארגן נפגע גם. לאחר שמצא שיש לו החזקה חבויה, קנאה, ודעתו שהמתרגל האחר אינו מטפח היטב, סילק את ההחזקה. לאחר זאת, הם שיתפו פעולה וביצעו היטב את עבודת דאפא המקומית. שיתוף ההתנסות הזאת הבהירה לי רבות, גיליתי את הקנאה החבויה שלי. איני סובלני ואין בי די חמלה במיוחד כלפי אלה שאני חושב שהם במצב טיפוח נמוך, או כלפי אלה שלא החשבתי אותם ביותר. למעשה, המחשבות האלה הן בגלל הקנאה ותחושת חוסר ההגינות: כיצד אתם נחשבים גם לתלמידי דאפא? אני מקריב כל כך הרבה, למה אתם לא נעשים לחרוצים ותורמים יותר? למעשה, אלה הם עדיין ביטוים של המאפיינים האנוכיים של היקום הישן, והשימוש בקנה המידה שלי שאחרים צריכים להגיע אליו.

לאחרונה כשלמדתי את ההרצאה "לימוד הפא בוועידת הפא באוסטרליה", כמה מילים של המורה חלחלו בי עמוק: (תרגום זמני)

"לכן, לא משנה באיזו סביבה או באיזה מצב אתם נתקלים בבעיות, עליכם לשמור על לב מלא חמלה כשאתם נוהגים בכל דבר. אם אינך יכול לאהוב את אויבך, אינך יכול להגיע לשלמות. אז מדוע כשאדם רגיל מרגיז אותך אינך יכול למחול לו?! במקום זאת אתה מתווכח ורב אתו כאדם רגיל? האם אין זה נכון גם לגבי אינטראקציות בין המטפחים?"

המורה העלה את הנושא הזה בפעם הראשונה בוועידת הפא בסידני. אולי הוא חזה את החמרת העימותים בין המתרגלים האוסטרליים והזכיר לנו זאת מראש? המורה אמר לנו לאהוב האויבים שלנו, ושאל אותנו איך יכול להיות שלמתרגלי דאפא יהיו אויבים, ולא פחות מכך, לראות את עמיתינו המתרגלים ותלמידי המורה ככאלה? מדוע איני יכול לטפח חמלה וסובלנות כלפי מתרגלים עם דעות שונות?

בחודשים האחרונים, דיברתי עם כמה מתרגלים ותיקים על ההבנות שלנו של הפא ועל הבעיות והסכסוכים שלנו. חשתי שדברים רבים שהפרידו בינינו הוסרו במהלך שיתוף פנים אל פנים זה, וליבנו נפתח יותר אחד כלפי השני. נראה כי דברים רבים שהפרידו בינינו היו בגלל אי הבנות וקצר בתקשורת. הפירוד והתלונות בין המתרגלים גרמו להפרעה רצינית בטיפוח שלנו ומנעו מאיתנו שיפור אמיתי. שיתוף אחד השאיר בי רושם עמוק. מתרגל זה היה פעם איש עסקים מצליח וחווה את המצוקה של אבדן המשפחה, כסף ותהילה לאחר שנת 1999, אך הוא עדיין התעקש על לימוד הפא ועל הבהרת האמת בכל יום. לאחר שהקשבתי לשיתוף שלו, חשתי מאוד עצוב במעמד מתרגל כזה, שרוצה לטפח היטב. למה שלא אוכל לסייע ביצירת סביבה יותר טובה לשיתוף שבה אנו יכולים לתמוך ולעזור זה לזה להתגבר על תלאות? למה שלא אוכל ליצור יותר הזדמנויות עבור מתרגלים ליטול חלק בתיקון הפא כך שיוכלו לבחור את דרכם, יתכחשו לתכנוני הכוחות הישנים ויקימו את המוסריות האדירה שלהם.

במבט לאחור על התנסויות הטיפוח שלי, איני חש שאני מתאם מוצלח באמצעות המאמצים לעבוד קשה. מתאם חרוץ, אינו בהכרח מתאם טוב. לא משנה כמה קשה אני עובד, הזמן והאנרגיה של אדם מוגבלים. התוצאה היא שדברים לא נעשים היטב, ונשללת מהמתרגלים אחרים ההזדמנות ליטול חלק בעבודה.

"אדם שיש לו תפקיד אחראי, הוא למעשה מתאם, והעיקר הוא, להשיג אנשים מוכשרים. מהו גודל התפקיד יכול מישהו יחיד לבצע? רק אם כל הקבוצה כולה כאחד יבצעו את תפקידם אז המתאם עשה את תפקידו כראוי." ["ללמד את הפא בוועידת הפא הבין-לאומית במערב ארה"ב", שאלות ותשובות, פברואר 2005]

כמתאם, הדרישה הגבוהה ביותר היא כיצד לתאם בין כל המתרגלים לעשות את עבודת הדאפא היטב, ליצור יותר הזדמנויות לעוד מתרגלים, ולתמוך בכל מתרגל להקים את המוסריות האדירה של ישויות נאורות. החל מהשנה החדשה, כאשר אני מדליק קטורת, אני כורע ברך לפני התמונה של המורה ומבקש משאלה בשקט: אני מקווה שכל המתרגלים האוסטרליים יוכלו להסיר את כל מה שמפריד בינינו, וליצור באמת גוף אחד; אני מקווה שאוכל להתקדם בחריצות יחד עם כל המתרגלים ולעשות את שלושת הדברים היטב כך שלא נהייה בלתי ראויים להצלתו של המורה הרחום, שלא נאכזב את ציפיות היצורים החיים. לבסוף הייתי רוצה לקרוא פואמה כדי שנעודד אחד את השני:

הטמעה והגשמה

מתוך היקום האינסופי העצום,

מוקרנת קשת של אור מוזהב אל העולם ירד מואר אחד

שמיים וארץ הסתדרו קורן ועושה את היקום כולו זוהר

מכריזים באור הפא עם הגעה לשלמות תוך מעוף תתרומם

יחד חוזרים לגן עדן ("הונג ין") (תרגום זמני)