(Minghui.org)

בחודש מאי 1997, הייתי בר מזל והשתתפתי ב"תערוכה השנייה לקליגרפיה ולצילום של פאלון דאפא בצ'אנג-צ'ון", שנערכה לציון יום השנה החמישי להפצת הפאלון דאפא לציבור על ידי המורה לי. התערוכה התקיימה בגימנסיה נאן-לינג בצ'אנג-צ'ון. באותו יום טפטף גשם. מתרגל לקח אותי לגימנסיה נאן-לינג. כשהגענו לכניסה, חוויתי תחושה רעננה ונעימה. מולי היה דיוקן ענק של המורה לבוש גלימה, ובצד השני היה סמל פאלון עם המילים אמת, חמלה, סובלנות. פרחים צבעוניים רבים הוצבו בכניסה.

בחודש מאי 1997 , ביום השנה החמישי להפצת פאלון דאפא לציבור על ידי המורה, כדי להנציח יום מיוחד זה, מתרגלים מצ'אנג-צ'ון ערכו את "התערוכה השנייה לקליגרפיה ולצילום של פאלון דאפא בצ'אנג-צ'ון"

תמונה קבוצתית של כל צוות "התערוכה השניה לקליגרפיה ולצילום של פאלון דאפא צ'אנג-צ'ון"

הסתכלתי לכל המתרחש סביבי בסקרנות: אנשים רבים השתתפו ונראה שרובם הגיעו מערים אחרות. כולם היו לבושים באופן לא פורמאלי וחייכו באושר רב. ורבים מהם הצטלמו בכניסה.

מגוון רב של פריטים הוצגו, ובאולם התערוכה היה קצת צפוף. אנשים באו והלכו כל הזמן, אבל הכל היה מאורגן בסדר מופתי. לא היה רעש ואף אחד לא דיבר בקול רם. לפעמים אנשים דברו זה אל זה בלחש. ברקע נשמעה מוסיקה יפה ושלווה.

התערוכה הייתה מאד מגוונת: קליגרפיה, ציור סיני מסורתי, אמנות גרפיקה, צילום וכל מיני עבודות יד. המוצגים כללו מגוון רחב של פריטים, וכולם היו עשויים היטב.

חלק מפריטי הקליגרפיה והצילומים שהוצגו

לא היה לי מושג באמנות, אבל אני רוחש כבוד רב לאמנות ולאמנים, למעצבי הקליגרפיה, ולמוסיקאים. כשהסתכלתי לראשונה על יצירות אמנות אלה, נדהמתי. לא יכולתי להאמין שבקרב מתרגלי הפאלון גונג, ישנם כל כך הרבה אנשים מוכשרים עם רמות גבוהות של השכלה והישגים רבים. שמחתי כל כך ולא ידעתי מה לומר. נמשכתי מאד למוצגים וצילמתי הרבה תמונות (רוב התמונות שצילמתי אבדו לאחר שהחלה הרדיפה ב -20 ביולי, 1999). התרשמתי מאד מכמה ציורים, באחד מהם היה מאויר סולם שמגיע לשמיים. בגלל שעדיין לא הייתי מתרגל באותה תקופה, לא היה לי את עומק ההבנה כדי להעריך נכון יצירות אמנות אלה, אבל חשתי שהם מאד סקראליים.

עמדתי מול יצירת אמנות גרפית הגדולה ביותר, הייתה בה גילוף שלסירה גדולה. האנשים על הסירה ביצעו את התרגילים או למדו את הפא. היו שם בודהות, בודהיסאטוות או טאואיסטים. מעל ראשו של כל בודהא הייתה הילה, ובגלל חוסר הבנתי חשבתי שזה כובע, וחשבתי שהם ממש יפים, וגם אני רציתי כובע יפה כזה. בודהות ובודהיסאטוות רבים קראו את הספר יקר הערך ג'ואן פאלון. כל הבודהות, הטאואיסטים, והאלוהיות  למיניהם ביצירת המופת הזו הציגו עולם מיוחד ומכובד. יצירת מופת זו העשויה היטב, השאירה לאנשים רושם נעים לתקופה ארוכה.

היו מוצגים כה רבים יכולתי ל צלם רק את אלה שאהבתי ביותר או שהייתי מעוניין מאוד להסתכל עליהם, ולכן אני לא יכול לזכור את שאר המוצגים שהיו שם. יכולתי לזכור רק שהיו עבודות יד או רקמות רבות של סמל הפאלון, והיו גם דגלים צבעוניים רבים. מאחר ומאוד אהבתי קליגרפיה, הסתכלתי רוב הזמן על הקליגרפיה. הרגשתי שהייתה זו היצירה המייצגת ביותר בין כל הקטגוריות. בחלק מהיצירות נכתב "פאלון דאפא הוא טוב", ובאחרות נכתב "אמת, חמלה, סובלנות". לכל המוצגים היה ערך אמנותי גבוה מאוד והותקנו בצורה עדינה. לא הבנתי לגמרי את תוכן הציורים, אבל נגע מאד ללבי העבודה שנעשתה מכל לבם של האמנים. יכולתי לומר שהקדישו את כל ליבם ליצירותיהם.

הבטנו במוצגי התערוכה תוך כדי הליכה. המוסיקה היפה "פודו" החזירה אותי לימי קדם, והאווירה ששררה היתה נפלאה וקדושה כל כך. הייתה שם עוד מלאכת-יד סרוגה מחוטי צמר צבעוניים ובה תמונת המורה מהעמוד הראשון של הספר ג'ואן פאלון. היא הייתה כה עדינה ונפלאה, והופתעתי מאוד מכך. התערוכה המרשימה השאירה בי זיכרונות יפים מאוד אותם אני אוצר במוחי לעד!

תערוכה יקרת ערך זו עודדה והשפיעה עלי להתחיל לטפח והרסה את המושג העיקש שלי שצ'יגונג הוא אמונה תפלה. בגלל המושג הזה, החמצתי הזדמנויות רבות לתרגל בדאפא. למעשה, חבר המליץ בפני על הפאלון גונג עוד בתחילת שנת 1994, אבל המושג האנושי חסם אותי ולא התייחסתי לזה ברצינות רבה.

לפני שהלכנו לתערוכה, שיאו נינג הזמין אותי לדירה שלו ושם תקליטור של הרצאות הפא של המורה. כאשר צפיתי בוידיאו, נעשיתי מנומנם וכך נרדמתי על הספה שלו. אחרי שהתעוררתי, המשכתי לצפות בהרצאות. לאחר שלושה ימים סיימתי סוף סוף לצפות בקטעי הוידיאו. אחרי התערוכה, ההבנה שלי לגבי הפאלון גונג שונתה לחלוטין, זה בכלל לא היה כפי שחשבתי בעבר! יום לאחר התערוכה הלכתי לאתר תרגול בשעות הבוקר המוקדמות. בתחילה עקבתי אחרי הקהל וחיקיתי את תנועות המתרגלים, ואז מתרגל אחר בא ולימד אותי את התרגילים באופן אישי. למדתי את התרגילים מאוד ברצינות.

בדרך זו, נכנסתי לעולם קסום זה עם הרבה בלבול ושאלות. איך יכולתי לדעת שאחרי יום זה, החיים שלי ישתנו ושאגלה את הדרך המובילה אותי חזרה לגן עדן. תערוכה זו היתה נקודת מפנה בחיי, אני שמח שאני צועד בנתיב החזרה למקור האמיתי שלי.

עברו כבר 13 שנים מאז שהתחלתי לטפח במאי 1997. האסטמה שסבלתי ממנה במשך שנים רבות נרפאה והאופי העצבני שלי הפך להיות מאוד מתון ושליו. כשהאינטרסים האישיים שלי או האגו שלי מנוצלים על ידי אנשים אחרים, אני מטיל על עצמי משמעת לפי דאפא, ונשאר רחום וחושב על דברים מנקודות מבט של אנשים אחרים. כל חברי המשפחה שלי וחברים שלי תמכו בטיפוח הדאפא שלי. כאשר מצאתי ארנק ברחוב, החזרתי אותו לבעליו בהקדם האפשרי. המורה לימד אותי שעלי להיות אדם טוב. במהלך כל השנים האלה בזמן שהדאפא נרדף, כמו שאר תלמידי דאפא רבים  עברתי הרבה סבל. אבל תחת הגנתו החומלת של המורה, יצאתי מדיכאון והתגברתי על כל התלאות.

אחרי ה- 20 ביולי 1999, התחלתי להבין מה זה באמת לטפח את עצמך. נזכרתי בתערוכה יקרת ערך זו, וגם הבנתי את התכנים של יצירות אומנות אלה ומה האמנים האלה רצו להביע ביצירותיהם. קשיים לא שברו את הרצון שלי לטפח, להיפך, זה עזר לי להיות יותר ויותר בוגר. כיום, כשאני הולך כל יום ברחוב אני מבהיר את האמת לאנשים ועוזר להם לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית ומהארגונים המסונפים לה. אני מקווה שכל הסינים אשר הלכו שולל על ידי כל השקרים האלה יוכלו להבין את האמת, ולהינצל.