(Minghui.org)

לאחר שקראתי את המאמר "מר צ'אנג-ג'יון נדון ל-9 שנות מאסר על יירוט שידורי טלוויזיה בכבלים, זקוק לסיוע מיידי" (http://clearwisdom.net/html/articles/2011/10/24/128957.html), לא יכולתי לעצור את דמעותיי. בשנת 2002 תקופת הרדיפה בסין הייתה החמורה ביותר. מתרגלי דאפא בסין פרצו דרך מכשולים רבים והצליחו לשדר ב-5 במארס בצ'אנג-צ'ון, פרובינציית ג'י-לין, את העובדות האמיתיות על הפאלון גונג. פעולת גבורה זו זעזעה את סין ואת העולם כולו. האנשים בצ'אנג-צ'ון למדו את האמת אודות הרדיפה.

לאחר מכן היו למתרגלי פאלון גונג דיונים נרחבים בקשר למה שהתרחש. רוב האנשים האמינו שזו הייתה פעולה מתוך מחשבות נכונות ומעשים נכונים; זו הייתה פעולה מרשימה ועקבית לפי עקרונות הפא. מתרגלים אחדים הבינו שזו הייתה הפרעה למצב הנורמאלי של האנשים הרגילים. אחדים אפילו אמרו שהצופים שלמו עבור השירות; ללא רשותם לא היינו יכולים לשדר את התוכנית היות וזה הראה זילות כלפי צופי הטלוויזיה ועלול להפחיד אותם.

חוסר ההבנה והמחשבות נכונות נוצל על ידי הרוע. כתוצאה מכך, המתרגלים שלקחו חלק בשידור עונו בצורה חמורה. אפילו כיום, מתרגלים אחדים עדיין מאמינים שהרדיפה של אלה שמתו (נרצחו) על השתתפותם בשידור בא עליהם עקב ההחזקות של עצמם. אולי מתרגלים אלה שכחו שכל מתרגלי הדאפא הם גוף אחד. תחת לחץ העצום ומצבים קשים בקיצוניותם, זה מעורר הערצה והתפעלות שהמתרגלים הצליחו לבצע את השידור. אפילו אם היו להם החסרות והחזקות, אסור לנו להרשות לרוע לרדוף אותם. אין עלינו להתבלבל בין המושג חבר או אויב. מה חוסר המחשבות הנכונות שלנו הביא למתרגלים שלקחו חלק בשידור? מה גרמו הפסיביות והאדישות שלנו למתרגלים האלה?

מאז שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) השתלטה על המדינה, האזרחים הסינים חיו וחיים במצב מעוות ומסולף. מה שנראה על מסכי הטלוויזיה הוא רק שבח והלל של המק"ס, תוכניות עם תוכן מיני או תוכניות אחרות ללא עומק מחשבה. שידור העובדות על הרדיפה הייתה דרך לשקם ולשחזר את דרך החיים הנכונה של האנשים. אנשים שלמו על תוכניות הטלוויזיה כדי שיוכלו ללמוד את העובדות. הייתה צריכה להינתן להם הזדמנות להינצל. כשאנחנו באמת מרגיעים את לבנו כדי למדוד דברים בהתאם לדאפא, אנחנו יכולים לראות ולהבין מהו המצב הנורמאלי של חיי אנשים רגילים ומה מעוות. אנחנו תלמידי דאפא. יש לנו תפקיד חשוב בעולם. במקום המושגים או העדפות של אנשים רגילים, כל מילה ומעשה שלנו צריכים להיבחן לפי עקרונות הפא.

בעת שאני כותבת זאת, המתרגלים המעורבים בשידור הטלוויזיה עדיין סובלים בבתי כלא. האם עלינו לאפשר לכוחות הישנים להשתולל? עלינו לפעול במרץ בעת שהם עדיין כלואים כדי להבהיר את האמת, לחסל את הרוע ולהציל יצורים חיים. כיצד אנחנו יכולים להאשים מתרגלים עמיתים שיש להם מחדלים כל אימת שהמתרגלים נתקלים בבעיות? האם אין אנו מקבלים ומסכימים עם הרדיפה? היכן הם המחשבות הנכונות שלנו? עלינו להסתכל תמיד פנימה כל אימת שצצה בעיה. כל מה שמתרגלי הדאפא בתקופת תיקון הפא נתקלים בו יכולה להיות הזדמנות לטפח, להבהיר את העובדות ולהציל אנשים.

כל מה שכתבתי הן ההבנות האישיות שלי. אנא ציינו כל דבר שאינו הולם.