עדותה של ליו שין-יו שעברה "שינוי" והתכחשה לאמונתה לאחר עינויים ושטיפות מוח (1)

(Minghui.org)

באביב 1996 התחלתי במסלול של "טיפוח" בפאלון גונג (פאלון דאפא), אולם לצערי בין השנים 2001 ל-2003 סוכנים של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) גרמו לי לעזוב מסלול זה. עברתי "שינוי" בכפייה. בזמן זה לא הייתי צלולה וגרמתי נזק לאנשים רבים. אני חושפת עתה את הדברים כי לאנשים יש זכות לדעת את האמת, ואולי אצליח לבטל את מה שגרמתי להם.

ביולי 1999 המק"ס החלה מערכה מוחצת, רדיפה נגד הפאלון גונג. בספטמבר 1999 הלכתי לעתור בבייג'נג למען הפאלון גונג. נעצרתי ודנו אותי לשנתיים במחנה עבודה בכפייה על "הפרעת המרחב הציבורי ופגיעה ביישום החוק".

נכלאתי במחנה העבודה בכפייה מאו-ג'יא-שאן שבצ'ונג-צ'ינג, שם שטפו את מוחי בהשמצות נגד הפאלון דאפא, עינו אותי ב"הלעטה בכפייה", בעמידה ממושכת לילות שלמים ובמכות אכזריות. הייתי נתונה לעינויים, השפלות והתעללויות. ארבע אסירות פליליות עקבו אחרי מקרוב כל היום כל יום. לא היה לי רגע אחד של פרטיות. הארבע התחלפו במשמרות והיכו אותי עד שחיי היו בסכנה, אבל הסוהרים התעלמו מכך.

שחזור של עינוי "החזקת חרב מאחורי הראש"

שחזור של עינוי "הלעטה בכפייה"

במשך 15 יום לא הורשיתי להתקלח, לצחצח שיניים, או לשטוף את פני או שיערי. לעתים קרובות קשרו את ידיי מאחורי גבי או למיטת ברזל. לעתים תלו אותי מהאזיקים שבפרקי הידיים למיטת קומות, ואזקו אותי גם בשעות השינה שלי.

העינוי האכזרי ביותר היה "החזקת חרב מאחורי הראש". שתי הידיים נמתחות מאחורי הגב, האחת מלמעלה מאחורי הכתף ושנייה מלמטה מכיוון המותן ואוזקים אותן יחד מאחורי הגב. הכאב היה ללא נשוא. הייתה פעם אחת שאזקו אותי למשך 90 יום. אחרי שהורידו ממני את האזיקים הכאב היה נורא, פיזית ונפשית. פעם אזקו את ידי מאחורי הגב והכניסו אותי לתא מבודד למשך 30 יום. לקירות היה ריח של גומי. לא הורשיתי לצאת לשמש במשך ימים על גבי ימים. היה רק חור קטן בקיר. לא הייתה לי שמיכה ולא הורשיתי לכבס את בגדיי. השתן והצואה שהצטברו במיכל ליד מיטתי לא הוצאו במשך ימים. לא הרשו לאף אחד לבקר אותי או לדבר אתי.

כל לילה התרוצצו בתא עכברושים, לא העזתי להירדם בלילות, אז הסתובבתי אנה ואנה כשאני מחכה לשחר שיביא אתו קצת אוויר לנשימה דרך החור. רק אז יכולתי לשכב על הרצפה החשופה ולישון כשראשי על המדרגה שליד הדלת. גם כשישנתי האזיקים היו עלי, והתעוררתי לעתים תכופות מהכאב.

בדידות, פחד וכאב הביאו אותי לסף ייאוש. בלי האמונה שלי בפאלון דאפא והעקרונות של אמת-חמלה-סובלנות אולי לא הייתי שורדת את התקופה ההיא. הם המשיכו לענות את מוחי. סוהרים שאומנו "לשנות" מתרגלי פאלון דאפא, וגם מתרגלים לשעבר שעברו "שינוי, עינו אותי ואת המתרגלים האחרים שנותרו איתנים באמונתם בפאלון דאפא. הם התקיפו אותי במשמרות כדי לגרום לי להתכחש לאמונתי.

אסירה פלילית אח אמרה: "את יודעת איך מייצרים פלדה? בדיוק בתהליך כמו זה שאת עוברת" – קולה היה מבשר רעות והעביר צמרמורת בכל גופי. פעם ראיתי את עצמי בראי והתחלחלתי – לא הכרתי את עצמי! נראיתי נורא! בשנים שתרגלתי בפאלון גונג חוויתי נישואים מאושרים וכולם שיבחו אותי על היותי יפה, חיננית ואלגנטית.

שלושה חודשים לפני שתקופת השנתיים עמדה להסתיים הסוהרים אמרו שהם לא ישחררו אותי אלא אם אתכחש לפאלון גונג. הם איימו שיעבירו אותי לבית כלא בצפון מזרח סין.

יום אחד בחודש יוני 2001, מפקד האגף והסוהר אמרו לאסירות פליליות לאסוף את חפציי, והם אזקו אותי ודחפו אותי למכונית. ראיתי עוד שלושה מתרגלי פאלון גונג במכונית. הועברנו למחנה עבודה בכפייה לנשים נאן-מוסי בצ'נג-דו שבפרובינציית סצ'ואן. חמישה ימים לאחר מכן הם הצליחו "לשנות" את כל ארבעתנו כנגד מצפוננו. כתבנו את "שלושת ההצהרות" והוחזרנו למחנה העבודה הקודם, ושם קיבלו אותנו בתופים. כל העיתונים והטלוויזיה שידרו את ה"חדשות". הם הציגו אותנו כ"מודל לשינוי" עבור מתרגלי פאלון דאפא. שימשנו להם ככלי "לשנות" מתרגלים אחרים.

מה, אם כן, קרה במחנה העבודה בכפייה נאן-מוסי שגרם לי "להשתנות"?

כשהגענו לשם, הסוהרים שם היו מאומנים בשיטות "לשנות" מתרגלים. הם התייחסו אלינו המתרגלים יפה מאוד. בלילה הראשון נלקחנו לחדר שבו יכולנו לשוחח בחופשיות ולישון ללא אורות דלוקים (כנהוג במחנות עבודה כדי לעקוב אחרי המתרגלים גם בשנתם).. הם נהגו בנו בדיוק הפוך אחרי שהיינו מבודדים במשך זמן כה רב, לא מורשים לדבר עם אף אחד, בלי שום זמן לעצמנו, ובמעקב צמוד סביב השעון, והורשינו תמיד לישון שעות ספורות בלבד בניגוד לאסירים רגילים, או לעמוד על רגלינו בלילות.

כאמור, באותו לילה קיבלנו כמה זכויות והרגשנו מרוגשים מאוד. דיברנו המון וישנו היטב. בבוקר למחרת ישנו עד מאוחר – במשך זמן כה רב נגזלה מאתנו השינה... כך הצליחו להחליש את כוח הרצון שלנו. עצורה אחת דאגה באותו לילה למיטות ומים עבורנו. הרגשנו קבלת פנים חמה במיוחד לאחר שמנת חלקנו הייתה תמיד מכות וקללות בעבר.

למחרת...

(המשך יבוא)