(Minghui.org)

באזור מסוים היו למתרגלים חילוקי דעות רבים על פרויקט מסוים והפערים ביניהם הלכו והתרחבו יותר ויותר. אחד מהם כתב לי מכתב בו זיהיתי כמה מושגים אנושיים, ולכן רציתי לחלוק את ההבנה שלי עם אותו מתרגל.

עם זאת החשש שלי מעימות ומחוסר הסכמה הוביל אותי לוותר על הרעיון. מאוחר יותר מתרגלים אחרים חזרו ואמרו שאני לא מכבד את ההבטחות שלי. אחרי חיפוש פנימה, הבנתי שכאשר אני רואה חסרונות במתרגלים עמיתים, אני צריך לטפח קודם את עצמי ולהסדיר את דפוס החשיבה שלי. זהו חלק מהטיפוח שלי. לאחר שעשיתי זאת עניתי בכתב לאותו מתרגל והצבעתי במה שהבחנתי ומה שהבנתי.

מכיוון שאני חושב שהנושא הזה נוגע למתרגלים רבים, שיניתי במקצת את המכתב והגשתי אותו לאתר מינג-הווי, בתקווה שזה יספק נקודת התייחסות לאותם מתרגלים שמפולגים בדעתם ובדרכים כיצד לעשות דברים. להלן המכתב לאחר השינוי.

באמת לטפח את עצמנו ולשחרר את עצמנו מהתוהו ובוהו של העימותים

ברצוני לשתף את ההבנה שלי. כאשר אנו רואים מישהו או משהו שגורם לנו לאומללות, לאי שביעות רצון או למצוקה, עלינו תמיד לטפח את עצמנו ולנסות כמיטב יכולתנו לדכא את הדחף למתוח ביקורת ולהתווכח. אנחנו צריכים לטפח את הלב שלנו כדי שנוכל לטפח את הדיבור שלנו. אחרת, אנחנו עלולים ליצור קארמה אפילו בלי לדעת זאת, וכך לגרום למכשולים בדרך הטיפוח שלנו, בין אם אלו יהיו בעתיד קשיים פיזיים או עימותים בין-אישיים. אין הגיון בהנאה מההקלה הזמנית של שביעות הרצון מהתבטאות לעומת יצירת קשיים בעתיד.

יתר על כן, הצטברות הקארמה מעמיקה את המחלוקות בינינו. החלק המואר של כל מתרגל מוטמע באופן מלא באמת-חמלה-סובלנות ואינו מופרד ממתרגלים אחרים. שמתרחשת נוצרת מכל  מיני מושגים אנושיים ומהקארמה. ישויות אלוהיות לא מודאגות מטוב ורע ברמה השטחית. המאסטר והישויות האלוהיות מסתכלים כיצד חושבים המתרגלים, כיצד הם מתנהגים ומטפחים את עצמם. תשומת לבם היא להאם אנחנו יכולים לוותר על האני שלנו ועל ההחזקות להבנה ולרגשות שלנו.

כאשר יש לי רגשות חזקים כלפי מישהו, זהו עניין של הטיפוח שלי. אסור לי לתת לרגשות שלי להשפיע על מתרגלים אחרים. אם חילוקי הדעות מובילים לעימות, שני הצדדים אחראים לתוצאה, לא משנה מי היה ראשון שטעה. להלן דוגמה למשהו שקרה בשנת 2007.

חלק מהמתרגלים חשבו שמתרגלת א' הייתה מרגלת ולכן מנעו ממנה להשתתף בפעילויות שונות. אחרים חשבו שהמתרגלים האלה האשימו אותה לשווא וניסו לטהר את שמה. שני הצדדים נפלו למלכודת שטמנו להם הכוחות הישנים ונוצרה מחלוקת. בסופו של דבר, כל המתאמים שעסקו בנושא נעצרו, לא חשוב לאיזה צד השתייכו. זה היה לקח קשה.

לאחרונה, המחלוקת בין מתרגלים באזור התרחבה יותר ויותר ומעורבים בה יותר ויותר מתרגלים. לא משנה במי אתה תומך או האם ברמה השטחית אתה צודק או לא, אתה תשאב לתוך מערבולת הסכסוך אם אתה לא מטפח את עצמך היטב. עצם השתתפות של כולם שלא בכוונה, מחמירה את המצב ומוסיפה לכוח ההרסני של המערבולת. זה כמו חור שחור ששואב את כולם והם מאבדים את השליטה. יותר קארמה ופירוד נוסף יספקו תירוץ לכוחות הישנים לחבל במתרגלים ככלל ולחולל רדיפה בקנה מידה גדול.

לכן, עלינו להיות מסוגלים להימלט מהמלכודת ולא ליצור החזקה למי שצודק או למי שטועה, או האם אחרים מתנהגים כמתרגלים. אין עלינו לחשוב או להגיב בקשר לאנשים או לעניינים שאינם מוצאים חן בעינינו. ברגע שעולה מחשבה כזאת, עלינו לחסל אותה מיד.

אסור לנו להיות מנוצלים על ידי הכוחות הישנים. עלינו להבין באופן ברור, שמאחורי כל התופעות השטחיות המסובכות, ישנם ההסדרים של הכוחות הישנים ושל הישויות הרעות. הבה ניתן למחשבות הטהורות והנכונות שלנו להתמקד ישירות עליהם! כמו כן, אנו אחראים לחיסול כל האלמנטים המרושעים שגורמים לפערים בין מתרגלים ואנחנו אחראים לשלול לחלוטין את התכנונים שלהם.

זאת היא התמונה בכללותה. אז מה בקשר לטיפוח של עצמנו? לפי ההיגיון הרגיל "אם הוא או היא טועים מדוע אינני יכול לציין זאת? אבל זה על פני השטח ברמה האנושית. אנחנו תלמידי דאפא. המאסטר מבקש מאתנו שתמיד נחפש בתוכנו. אפילו אם הבעיה היא באשמת מישהו אחר, עלינו לשאול את עצמנו מה אנחנו אמורים לטפח. אנחנו צריכים לטפח ולהיפטר מהמחשבה הלא נכונה שלנו ואת רגשות ההתמרמרות הקשות להדחקה.

אם מחשבותינו מלאות בטעויות שאחרים עשו, נאבד את ההזדמנות לטפח את עצמנו. דברים הגורמים לנו להרגיש כעס ורוגז ימשיכו לקרות לנו.

יש אמרה בתרבות הסינית המסורתית, "נשב בשקט כדי לבחון את הטעויות שלנו, נשוחח בנחת אך לא על המגרעות של אחרים". הטיפוח שלנו היום שונה מהטיפוח בעבר. אבל אנחנו לא צריכים להסוות ולהסתיר את המושגים האנושיים שלנו ואת ההחזקות שלנו בתירוץ של להיות אחראי לגוף הכולל. אחרת נאבד את ההזדמנות היקרה להיפטר מההחזקות שלנו למאבקים, לטינה ולמתיחת ביקורת על אחרים.

גם כאשר אנחנו מצביעים על הפגמים או על חסרונותיהם של אחרים, עלינו להירגע קודם ולעשות את זה עם טוב לב ועם חמלה.

אנחנו תלמידי דאפא - נדיבים, רציונאליים ומלכים חכמים, שאין-ספור ישויות חיות ממתינות להם בלהיטות. אנחנו לא אנשים רגילים ציניים וכועסים. אין עלינו לנהל את עצמנו ברמה נמוכה. מה יעשו בודהא גדול או בודהיסאטווה מול מצבים קשים?

כאשר אנו נמצאים ברמה גבוהה יותר, נבין שהרבה מהמחשבות שלנו הן לא באמת שלנו. אז יהיה קל יותר להיפטר מהגורמים הרעים שיגרמו לנו ולישויות של עולמנו נזק והרס. כאשר כשאנחנו יכולים לטפח את עצמנו כל הזמן, אנחנו מצילם את החיים בעולמנו. למעשה, כולנו השגנו זאת בזמנים שונים. בואו נטפח בהתאם לפא ונעלה לרמה גבוהה יותר. זוהי התקווה של הישויות החיות והיסוד לרווחתם.

חמלה וסובלנות אך לא רגיעה

בעולם האנושי הזה, אף אחד מאתנו לא יכול לראות את המצב האמיתי של המתרגלים האחרים. כל מה שאנחנו רואים הם תופעות על פני השטח וכל אחד את המושגים האנושיים של רעהו. לאף אחד מאתנו לא ברור כיצד צריכים מתרגלים אחרים להתנהג ולצעוד בנתיב שלהם. האם הנתיב חלק או האם הוא מחוספס, תמיד יש סיבה לכך. לכן, עלינו לטפח כדי להבין את מצבם של האחרים, את התנאים שלהם, את דרכיהם ואת ההבדלים העצומים בין הישויות ביקום האין-סופי. היכולת הזאת להבין היא גם דרישה מאתנו ביקום החדש.

בהתנסויות של מתרגל אחר, "התייחס למתרגלים עם החמלה הטהורה ביותר" מצאתי כמה סעיפים רלוונטיים:

"מדוע הכוחות הישנים מעזים לרדוף תלמידי דאפא? האם זה לא בגלל שהם רואים ליקויים ועוולות שהם ברמה נמוכה מזו של מתרגל? הם רואים בעוולות דבר בלתי נסלח. אז הם רוצים לדחוף את התלמידים האלה לצד הנגדי של הדאפא ולגרום להם לעשות הרבה דברים רעים, ובכך הם מוצאים תירוץ להשמיד את התלמידים האלה. עם זאת, אולי ההופעה הלא הגיוניות וההתנהגות של חלק מהמתרגלים הם למעשה תכנונים של הכוחות הישנים מתקופה פרהיסטורית? המתרגלים האלה אינם מסוגלים לשלול ולהכחיש את התכנונים האלה. אסור לנו לקבל את התכנונים של הכוחות הישנים להרוס מתרגלים עמיתים. האם לא ברור לכולנו מה הגורל הסופי של אותם כוחות ישנים שמשתמשים בתירוצים סבירים לכאורה, כדי להרוס את תלמידי הדאפא?"

"הגעתי להבנה בלימוד הפא שלי, שהמאסטר אינו רוצה לתת לאף תלמיד להישאר מאחור וליפול, כל עוד יש סיכוי קל, המאסטר ייתן אותו למתרגל או למתרגלת. אפילו גם לאותם ישויות שהשתתפו ברדיפה, המאסטר ייתן להם שוב ושוב הזדמנות, שלא לדבר על ישות שכבר קיבלה את הפא".

"זה בא מתוך מושגים אנושיים שאנו מתמקדים בהחזקות של האחרים. בהתמקדות במושגים אנושיים אדם לא יבין אף פעם את הסובלנות והחמלה האלוהיים".

עלינו להוקיר את המתרגלים העמיתים שלנו, להוקיר את אין-ספור הישויות החיות ואת המערכת הקוסמית העצומה המיוצגת על ידי תלמידי הדאפא, ולהוקיר את הסבל הרב והקורבן שהמאסטר שלנו הקריב כדי שכל התלמידים יוכלו לצעוד בנתיביהם. הבה נחשוב כיצד היינו רוצים שמתרגלים אחרים יתייחסו אלינו כאשר אנו נמצאים בצרה ובמצוקה. בואו נבקש הבנה וסובלנות. נתייחס לאחרים כפי שאנו רוצים שיתייחסו אלינו. כאשר אנו רואים חסרונות של אנשים אחרים בואו נבין אותם עם כוונות טובות ונזכיר להם בצורה טובה את תורתו של המאסטר ונעזור להם עם מחשבות נכונות.

השי