(Minghui.org)

לאחרונה כמה מתרגלים באזור שואן-הואה סובלים מסימפטומים של קארמת מחלה. אחדים אף אִבּדו את חייהם.

אף על-פי שרבים מאיתנו עושים כמיטבם לעזור לאלה שבמצוקה, אני מרגישה שיכולנו להשתדל יותר. כל מי שמעורב, בין אם אלה הסובלים, המשפחות או אלה שמסייעים, הם צריכים לחשוב כיצד לשפר את עצמם. אני רוצה לשתף כאן כמה מהבנותיי.

לעוזרים: מהי הדרך הטובה ביותר להוציא מתרגלים עמיתים ממצוקתם?

מהו הדבר הראשון שצץ לנו במחשבה כשנודע לנו על סימפטומים של קארמת מחלה אצל מתרגלים עמיתים? אני חושבת שעלינו לשלוח מחשבות נכונות חזקות כדי לחזק אותם, במקום לנסות למצוא את החסרונות שלהם. הם נאבקים כדי להיפטר מקארמת המחלה שלהם ועדיין מחזיקים בהחזקות אנושיות. במצב זה המחשבות שלהם אינן חזקות מספיק וייתכן שלא יהיו פתוחים לקבל ביקורת. אם נמשיך לומר להם היכן הם לא פעלו בסדר, אנחנו רק נרגיז אותם. הסירוב להקשיב לביקורת יכול בתורו להיות מנוצל על ידי הכוחות הישנים וזה יעצים הלאה את הרדיפה.

יתר על כן, לא משנה מהן הבעיות שיש למתרגלים שסובלים ושאין אנו יכולים להפסיק לדבר עליהן, הן כמו חומרים שחורים הנזרקים לתוך השדה שלהם. כשכולם חושבים מלכתחילה שאלה הן הבעיות של המתרגלים האחרים שהובילו למצוקות האלה, הכוחות הישנים יתלהבו לנצל את הפרצה של הגוף האחד ולהרע את המצב עוד יותר, וזה בטח לא מה שאנחנו מייחלים לראות.

כמובן, אין פירוש הדבר שאין אנוו יכולים להצביע על בעיות של מתרגלים אחרים. כל עוד המטרה שלנו היא להשתפר יחד איתם, זה בסדר לאפשר להם לדעת היכן נכשלו. המפתח הוא איך אנו משתפים את ההבנות שלנו אתם. עלינו לשוחח אתם בחמלה וברוגע, לשמור על מחשבות נכונות בעצמנו, ולהמשיך לטהר מחשבות רעות מהשדות שלנו עצמנו. אנחנו יכולים ללמוד את הפא יחד איתם ולהבטיח שאיכות לימוד הפא תהיה טובה.

לבני משפחתם של מתרגלים ולחברים קרובים שהם גם כן מתרגלים: אל תתרגשו מהסבל שלהם

למתרגלים רבים הנמצאים במצוקה יש בני משפחה שהם גם כן מתרגלים. הייתי אומרת לבני המשפחה האלה שאסור לנו לפתח החזקה להסתמך על מתרגלים אחרים, כדי להוציא את יקירנו ממצוקה. אך מצד שני זה לא רציונלי לחוש שמחה כשאנו רואים מתרגלים מבקרים כל יום או להיפך.

אסור לנו להיות מושפעים מסבלם של יקירנו, לא משנה כמה חמור זה נראה. אחרי הכול, הסימפטומים האלה אינן מחלות. לא חשוב איזה בעיות אנחנו מוצאים אצל יקירנו, עלינו להצביע להם עליהן תיכף ומיד לשלוח מחשבות נכונות חזקות לעתים קרובות יותר, כדי להשתפר יחד איתם. עלינו לזכור שהם אינם חולים ולעודד אותם להתנהג כמו מטפחים אמיתיים ולעזור להם לחזק את המחשבות הנכונות שלהם.

הצעה דומה אני מציעה לאלה שקרובים למתרגלים הסובלים. אין עלינו להיות מושפעים כשאנו רואים את חברינו סובלים, או שנולך שולל על-ידי רושם מטעה. על כולנו להחזיק במחשבה יציבה וחזקה שאין שום דבר שאינו בסדר אצלם. הפרעות כאלה הם שום דבר בהשוואה לכוחם של מתרגלי הדאפא. אם כולנו נוכל להתייחס לכל זה במחשבות נכונות, זה ייצור שדה רב עוצמה שהוא חזק למדי כדי לפורר את התכנונים של הכוחות הישנים. כשמתרגלים במצוקה שולחים גם כן מחשבות נכונות לבטח נראה תוצאות חיוביות.

למתרגלים במצוקה: עליכם לשמור על מחשבות נכונות חזקות

איננו יכולים לסמוך על אחרים שיטפחו עבורנו. אני לא אומרת שעלינו להיות מושלמים ללא כל החסרות, אבל עלינו לשחרר את הלבבות האנושיים שלנו ולחזק את המחשבות הנכונות כדי לנקות את ההפרעות. כשיש לנו מחשבות נכונות טהורות וחזקות, מחשבה אחת מספיקה כדי לבקע הר. המאסטר ממתין לנו.

אם לא נצליח לזמן את המחשבות הנכונות שלנו, הכוחות הישנים יתכננו עבורנו לאבד את חיינו האנושיים, אבל אם נוכל לשמור על מחשבות נכונות חזקות, המאסטר יאפשר לנו לעלות לממלכה הבאה.

אני מציעה שנשלח מחשבות נכונות חזקות ונלמד את הפא לעתים קרובות יותר ולא רק כמס שפתיים, משום שטיפוח הלב שלנו צריך להיות איתן ויציב.

כל דבר שיש לנו נועד לאימות הפא. אסור שנגרום הפסדים להצלת ישויות חיות, או נשאיר חרטות על נתיבי הטיפוח שלנו בגלל המושגים שלנו. אנשים רבים נוהגים לומר משהו כמו זה: "גופי אינו שלי, אלא נועד לאימות הפא. אני נחוש לשלול את ההפרעות של הכוחות הישנים בכל גופי הפיזי. אני אשחרר את ההחזקות שלי ואצעד על הנתיב אותו תכנן המאסטר. אף פעם לא אכיר בתכנונים אחרים כלשהם".

אני רוצה להזכיר לכולם לא לומר את הכתוב לעיל רק בצורה סתמית מבלי לטפח את עצמנו בצורה יציבה. עלינו ללכת בעקבות דרישותיו של מאסטר ללא כל תנאי. זה לא טוב לומר דבר אחד ולעשות דבר אחר.

כשאנו מחזקים את המחשבות הנכונות שלנו ומפוררים את ההחזקות שלנו, התכנונים של הכוחות הישנים ייהרסו באופן טבעי והסימפטומים של קארמת המחלה ייעלמו.

הערות מסכמות

שואן-הואה הוא אחד האזורים הנרדפים בצורה הקשה ביותר בפרובינציית הה-ביי. אני מרגישה שהמצב הזה קיים משום שבהיבטים רבים איננו מצליחים לעמוד בסטנדרטים של הדאפא.

אם כולנו נלמד לקח מהתקפת קארמת המחלה לאחרונה, נוכל להשתפר כגוף אחד ולשלול לחלוטין את התכנונים של הכוחות הישנים. להפוך דברים רעים לטובים, זה בדיוק מה שמאסטר רוצה ומה שהרוע פוחד מפניו.

כתלמידי דאפא, האין מה שמאסטר רוצה צריך להיות גם מה שאנו רוצים? אני תמיד נרגשת עמוקות כשאני חושבת על שירו של המאסטר:

"לחזור למצב המקורי"

הגוף האמיתי שלו צעיר עם אורך חיים ללא גבול מעבר לכל המרחב והזמן, שולט על חוקי השמים הוא מלמד את הפא של השמים כדי להציל את הרקיע הגדול לבדו נושא את החובות הקארמתיים של כל הישויות שפע החובות יצר מצוקות עצומות שערו השחור האפיר וגופו ניזוק כשתיקון הפא יושלם, הדמות השמימית שלו תוצג החסד הכביר שלו יעורר יראת כבוד בעשרת הכיוונים". ("הונג יין" III)

אני באמת רוצה להשתפר כדי להפחית מעולו של המאסטר. אני שולחת למאסטר את הכבוד וההערכה העמוקים ביותר.