(Minghui.org)

אני מרגיש ממש בר מזל שעלה בחלקי להיות אחד מתלמידיו של המאסטר במהלך תקופת הדהרמה שמגיעה לסיומה ובזמן שהיקום עובר את תיקון הפא. האזנתי להרצאותיו של המאסטר פעמים רבות, הלכתי בעקבותיו ונסעתי בספינה על פני ים בו-האי (בחופה הצפון מזרחי של סין), כשהוא נתן הרצאה בעיר דא-ליאן. הייתי עד לחמלתו חסרת הגבולות של המאסטר בהצלת ישויות חיות. בכל פעם שאני נזכר ברגעים היקרים האלה, אני חש שהחמלה של המאסטר מפארת את כל השמים, מה שמעודד אותנו לשאוף קדימה ביתר מרץ ולעשות את שלושת הדברים היטב, כדי שלא נאכזב את המאסטר ונוכל להגשים את הנדרים הפרהיסטוריים שלנו.

21 ביולי 1994- מתרגלי פאלון גונג מקדמים בברכה את מר לי הונג-ג'י בדא-ליאן

חלק ראשון

אחרי שסיימתי בערב ה-21 ביוני 1994 את התרגול בפארק, שמעתי מתרגל אחד שאומר שהמאסטר עומד לתת את ההרצאה האחרונה שלו בעיר ג'י-נאן ובזאת יסיים את כל סדרת הרצאות הפאלון גונג. כששמעתי שזאת ההזדמנות האחרונה להקשיב להרצאות השיטתיות שנותן המאסטר, קפצתי על רכבת הלילה ומיהרתי למחרת לעיר ג'י-נאן.

שמעתי ממתרגלים אחרים המספרים שבנקודה אחת במהלך הצגת הדאפא, עקב ההזמנות הרבות שקיבל המאסטר החליט לקיים פגישת לימוד נוספת בדא-ליאן. מתרגלים רבים קנו כרטיסי רכבת או כרטיסי טיסה לדא-ליאן ותכננו לנסוע לשם ישירות לאחר ההרצאה בג'י-נאן. שני מתרגלים קנו כרטיסי טיסה לתאריך ה-29 ביוני. שמעתי שהיה קשה להשיג כרטיסים להרצאה בדא-ליאן. אחד המתרגלים נתן לי את כרטיס הטיסה שלו לדא-ליאן כדי שאוכל להגיע לשם מוקדם ולקנות כרטיס כניסה. הוא עצמו נסע ברכבת עם מתרגלים אחרים. אני מודה לו עד עצם היום הזה.

ביום האחרון להצגת הדאפא בג'י-נאן, המאסטר עמד על הבימה, לקח בידו את המיקרופון ואמר: "מתרגלים שקנו כרטיסי טיסה לדא-ליאן ל-30 ביוני, סעו ברכבת במקום זאת". הוא אמר זאת פעמיים. חשנו שעומדים להיות הפרעות דמוניות.

הגענו לשדה התעופה ב-29 ליוני. ראינו את המאסטר יושב שם. התברר שמועד הטיסה שלו היה ב-29 בחודש. היינו נרגשים ומאושרים, עמדנו סביב המאסטר ושאלנו אותו כל מיני שאלות. גב' ליו שעבדה באגודת המחקר של הפאלון דאפא אמרה לי: "לך ובקש אותם לא להטריד את המאסטר יותר מדי, כדי שיוכל לנוח". נגשתי לשם ודיברתי עם המתרגלים האחרים, אבל הם סירבו לעזוב את המאסטר לבדו, משום שההזדמנות להיות עם המאסטר הייתה יקרה מפז. לפיכך תפסתי במזוודה של המאסטר ואמרתי לו: "מאסטר, בבקשה בוא לכאן, כדי שתוכל לנוח קצת". רק אז המתרגלים פנו משם בחוסר רצון.

עננים שחורים נערמו לפתע בשמים ההולכים וקודרים. משבי רוח חזקים נשבו וטיפות גשם ענקיות החלו לרדת. הגשם התעצם והתעצם. לא יכולנו לראות עוד את ההרים והבניינים המרוחקים. טיסות רבות בוטלו והטיסה שלנו נדחתה לזמן בלתי מוגבל. ישבנו בחדר ההמתנה והבטנו בגשם שירד בעוז. ראינו מטוסים עולים ויורדים כשהגשם הפך לגשם דק יותר, אבל עדיין לא שמעתי הכרזה על הטיסה שלנו.

ראיתי את המאסטר יושב שם בשקט, ניגשתי אליו וסיפרתי לו את ההבנה שלי על הפאלון דאפא. כעת כשאני חושב על כך, המחשבות שלי היו ממש שטחיות. המאסטר האזין לי בשקט וכששאלתי שאלות הוא ענה לי באדיבות: " בעתיד, תבין בהדרגה. אל תפריע לי כרגע. אני דואג לדברים בממדים אחרים". כך שהתיישבתי חזרה וצפיתי בגשם. בערב, אחד מאנשי הצוות הודיע שכל הטיסות הנותרות לאותו יום בוטלו. הם ארגנו אוכל ומקומות לינה לכל הנוסעים שטיסותיהם בוטלו באותו יום.

יצא לי לשהות באותו מלון בו התאכסן המאסטר, מלון שדה התעופה. חזרנו לשדה למחרת בבוקר ה-30 ביוני. הגשם עדיין ירד וכולם היו בחרדה.

שאלנו פעמים רבות את סגל שדה התעופה על מועדי היציאות, אבל הם לא נתנו לנו תשובה ברורה. הגיע אחר הצהריים. גב' ליו דיברה עם סגל שדה התעופה, אבל הם לא יכלו לומר לה דבר.

המאסטר אמר לנו שניקה את כל ההפרעות בממדים אחרים, אבל הרוע הפעיל אנשים בעולם הזה, כך שיהיה עלינו לפעול ברמה האנושית.

הלכנו אחרי המאסטר ושוחחנו שוב עם בכירים בשדה התעופה. הסברנו שאנחנו 17 איש וכמה אלפים ממתינים בדא-ליאן, רבים מהם מחלקים אחרים במדינה. רצינו לדעת אם רשויות שדה התעופה יוכלו לעשות משהו כדי לעזור לנו. ביקשנו לדבר עם הממונה, אבל הוא לא נראה בשטח. נציגת שירות לקוחות הסכימה לשאול את המפקח שלה על כך, אבל היא לא חזרה אלינו.

בשעה 17:00 סגל שדה התעופה ארגן לנוסעים שוב אוכל ומקום לינה. אנשים רבים הלכו אחריהם למלון. האנשים היחידים שנותרו בשדה היינו אנחנו שנשארנו יושבים סביב המאסטר. המאסטר הסביר בסבלנות לסגל: "אנחנו מחכים כבר יומיים. יש כמה אלפי מתרגלים שממתינים בדא-ליאן. איננו יכולים להרשות לעצמנו לחכות יותר. אם תוכלו להעלות אותנו על מטוס, זה יהיה נהדר. אבל אם לא, אתם יכולים לשלוח אותנו באוטובוס ליאן-טאי למשך הלילה ונוכל לקחת משם ספינה לדא-ליאן". האחראית על הצוות ראתה כל הרבה מאיתנו בחדר ההמתנה ושמעה את דברי המאסטר. היא הביעה צער והסכימה שוב לדווח על בקשתנו למפקח שלה.

המתנו כ-30 דקות. היא חזרה ואמרה שהמפקח שלה הסכים להחזיר לנו את דמי הכרטיסים במלואם והם יסיעו אותנו במשך הלילה ליאן-טאי. חיכינו שעה נוספת עד שהאוטובוס של שדה התעופה הגיע. כשהאוטובוס יצא בחשכה לכיוון יאן-טאי נשמנו לרווחה.

ישבנו בשקט כל הדרך משום שלא רצינו להפריע למאסטר. מנוע האוטובוס המקרטע בגשם היה הקול היחיד שנשמע.

חלק שני

אחרי תרגול בדאפא במשך 15 שנה, עכשיו אני יודע שרק כדי שנוכל להינצל המאסטר עושה דברים רבים למעננו ולמען ישויות חיות, מאשר המילים יכולות לתאר.

המאסטר ירד דרך כל רמה ביקום ועיצב את הקשרים איתנו במהלך גלגולי חיים שונים רבים. הוא העניק לנו את הדאפא, הרצה בסבלנות , סילק הפרעות וקארמה עבורנו, הסיר מכשולים למעננו וסבל אין ספור מצוקות עבורנו כדי שנוכל לתרגל טיפוח.

כשלמדתי את הדאפא לראשונה שאלתי את המאסטר שאלה טיפשית: "מאחר שטיפחת לרמה כל כך גבוהה כנראה סבלת קשיים רבים?" המאסטר ענה שהמצוקות בהן נתקל אינן קיימות בממד הזה. המצוקות שהמאסטר עומד מולן בממדים אחרים, הן מעבר לדמיון וליכולת שלנו להבין.

כפי שהמאסטר הסביר לנו, למאסטר אין כל מצוקה משלו. הוא מתקן את חוק היקום ומציל אותנו וסובל כל דבר עבור הישויות החיות. המאסטר העביר 55 הרצאות בסין, נכללות בהן 22 בשנת 1994 בלבד. הוא אפילו לא חזר הביתה במהלך השנה הסינית החדשה של 1994. במטרה לעזור לעוד אנשים להשיג את הפא, המאסטר העביר הרצאה אחת אחרי השנייה. המאסטר הסביר לנו עקרונות עמוקים במילים פשוטות. המאסטר רצה לתת לנו דברים רבים מאוד, אבל הזמן היה קצר. כדי שנוכל להבין את הדאפא אבל להרגיש גם את לחץ הזמן הרצאותיו היו תמיד תמציתיות,. המאסטר ניסה להציל כמה שיותר אנשים, מפני שהכוחות הישנים יצרו מחסומים באותו הזמן.

באוגוסט 1993 נסעתי לשמוע את ההרצאה ה-14 של הפאלון דאפא באצטדיון הספורט בשי-ג'ינג-שאן, אך הסמינר בוטל עקב הפרעות. בלב כבד סיפרו לי מתרגלים אחרים שהמאסטר היה מודאג. הוא כתב מכתב למתרגלים בו הזכיר שחידוש היקום כבר החל - ושפלנטות רבות שאיימו על ביטחון שביל החלב ושלושת העולמות כבר התפוצצו. המאסטר השתמש בגונג העוצמתי שלו להגן על שביל החלב ועל שלושת העולמות. ב-21 בנובמבר 1993 נסעה קבוצה שלנו לעיר הה-פיי בפרובינציית אן-הווי לשמוע את הסמינר שם. שמענו רעשים של המיקרופון במהלך הרצאתו של המאסטר וחשבנו שמשהו לא בסדר עם הציוד, אבל המאסטר סיפר לנו שאלה יקומים רחוקים מאוד שמתפוצצים והקול הועבר לכאן באמצעות הממד של המאסטר.

ב-12 ביוני 1994, במהלך ההרצאה של המאסטר בעיר ג'נג-ג'ואו בפרובינציית הה-נאן, גשם וברד החלו לרדת לפתע והרוח השתוללה. החשמל נותק לפתע, והחדר נעשה חשוך לחלוטין. המאסטר היה שליו ונינוח וכל התלמידים ישבו שם בשקט. המאסטר תפס אחד השדים בידו והכניס אותו לתוך בקבוק מים ואמר: "לא משנה כמה גבוה הוא השד, לא משנה כמה עוצמתי המעמד שלהם, כל אחד המפריע לתיקון הפא, יקבל את הגמול הזה". מיד לאחר מכן החשמל חזר לפעול, הרוח והגשם פסקו והשמש זרחה. בהשוואה לתגובה השונה של המאסטר בשדה התעופה בג'י-נאן ובג'נג-ג'ואו, שאלנו את עצמנו: "מדוע המאסטר לא השמיד את השד בשדה התעופה כמו שעשה כרגע? מדוע הוא אפשר להם לעכב אותנו במשך יומיים ושניסע בדרך עקיפה דרך יאן-טאי, ואז נעלה על ספינה לדא-ליאן?" הבנו זאת בהדרגה במהלך הטיפוח.

במטרה להציל את היקום ואין ספור ישויות חיות בתקופת סוף הדהרמה, המאסטר הביא מחוץ ליקום הזה, לעולם האנושי את הדאפא הבלתי ניתן להריסה. עפ זאת, הכוחות הישנים שינו את מה שהמאסטר רצה. המאסטר אינו מכיר בתכנונים של הכוחות הישנים ומבצע את תיקון הפא על-פי התכניות שלו, אבל הכוחות הישנים מתנגדים.

ב-"סיור בצפון אמריקה ללמד את הפא" המאסטר אמר:

"אז הם בהחלט היו חושבים שאני מפריע להם, והם היו משתמשים בישויות של כל הקוסמוס הישן לחסל אותי. אך אף אחד לא היה מצליח לחסל אותי, ואף אחד לא היה מצליח לחסום את תיקון הפא שלי. אז חישבו על כך, מה יקרה? אי אפשר להשפיע על המהירות של תיקון הפא, אם הם יעכבו את זה, אני אשמיד אותם. הם יושמדו מיד, ולא משנה כמה מהם לקחו בזה חלק, הם כולם יושמדו. אז חישבו לרגע - האם לא באתי כדי להציע הצלה לכל היצורים החיים? אם הם כולם יושמדו, את מי אני אציל?"

הבנו אז טוב מאוד שהמאסטר רוצה להציל יותר ישויות. חמלתו האדירה של המאסטר ממלאת את כל היקום.

במהלך ההרצאות של המאסטר היו הפרעות דמוניות מתמידות. במהלך אחת ההרצאות, אני זוכר שהמאסטר סיפר לנו סיפור אמיתי. בתערוכת הבריאות בבייג'ינג ב-1993, המאסטר טיפל במחלות של אנשים כדי לעזור ליותר אנשים ללמוד על הדאפא. ילד אחד התייסר במחלה מוזרה - היה עליו לשבת בישיבה שפופה אחרי כמה צעדים, ואז לא יכול היה לעמוד במשך זמן מה. הוריו לקחו אותו לבתי חולים גדולים רבים אבל הרופאים לא יכלו לעזור לו. המאסטר ראה שכמות עצומה של קארמה מכבידה על הילד, לכן סילק את הקארמה עבורו. הילד היה מסוגל מיד לרוץ והיה באקסטזה. הוריו וכל הנמצאים שם הריעו ומחאו כפיים ושיבחו את המאסטר על עוצמתו הרבה ועל ההשפעה הפלאית של הדאפא. הילד רץ סביב מספר פעמים אבל אז חזר שוב לישיבה שפופה. הוריו היו מבולבלים וכולם הביטו במאסטר. המאסטר ראה את הנחש מפרובינציית גווי-ג'ואו שבא להפריע לו. מאחר שהנחש הפריע לאור היום לתיקון הפא ולאמונה הנכונה של האנשים, המאסטר חיסל אותו לחלוטין. המאסטר אמר:

"בתערוכת הבריאות האוריינטלית בבייג'ינג ב-1993 הוא שוב גרם לי הפרעות. כיוון שהוא תמיד עשה דברים רעים והפריע להעברת הדאפא שלי, חיסלתי אותו לחלוטין." ("גואן פאלון":הרצאה חמישית)

חלק שלישי

בבוקרו של הראשון ביולי 1994 הגענו ליאן-טאי באוטובוס. מזג האוויר היה נעים – יום ללא עננים. המאסטר שמח וכך גם אנחנו. ברחובות היו ממש מעט אנשים. קנינו כרטיסים למעבורת לדא-ליאן. מאחר שהיינו הראשונים בתור, קיבלנו כרטיסים על הסיפון העליון של המעבורת "המאה החדשה". נותר לנו די זמן עד ההפלגה כדי לאכול ארוחת בוקר. גב' ליו ביקשה ממני להתלוות למאסטר. הלכנו למסעדה קטנה והזמנו שתי קערות נודלס. רציתי להזמין כמה מנות, אבל המאסטר אמר: "זה מספיק, אנחנו לא זקוקים ליותר". המאסטר אכל רק קערת נודלס ואפילו לא נגס מהירקות הזולים המלוחים. לעולם לא אשכח כמה דל המאסטר היה.

אחרי שעלינו על המעבורת הסתכלנו לעברו של המאסטר ורצינו לשוחח איתו, אבל כשראינו את הבעת פניה של גב' ליו נותרנו בשקט. כמה מתרגלים אמרו "בואו ונצטלם עם המאסטר". הסתכלתי כמה שקטים היו כולם וסירבתי. ישבנו שם ללא מילה במשך די הרבה זמן. גב' ליו נעמדה, עזבה את מושבה ויצאה מהתא. היא ישבה על הסיפון. לאחר שעזבה התחלנו לדבר ומתרגלים שישבו סביב השולחן נגשו למאסטר והחלו לשאול שאלות.

המאסטר אמר: "האם אתם יודעי מדוע גב' ליו יצאה החוצה? יש לה יכולות על טבעיות והיא קראה את המחשבות שלכם. היא התעצבה כשקיבלה מחשבות רעות מכם, לכן היא עזבה".

המאסטר הפסיק לדבר לרגע ואמר: "היא לא רצתה שתטרידו אותי, מפני שידעה שאני מטפל בדברים רבים כשאני יושב לבד או צועד רגלית. יש דברים רבים שעלי לטפל בהם לפני הרצאה גדולה כל כך, עם תלמידים רבים כל כך וכמות אדירה של הפרעות".

המאסטר מעביר הרצאה למתרגלים על סיפון המעבורת "המאה חדשה"

דבריו של המאסטר העניקו לנו תובנות וחשנו אשמים על ששפטנו באופן לא הוגן את הגב' ליו. נראה שהמאסטר ידע מה חשבנו. עוד טרם יכולנו לבקש, המאסטר הוציא מצלמה ואמר: "הנה, בואו ונצלם כמה תמונות". כולנו הוצאנו בשמחה את המצלמות שלנו וצילמנו תמונות היסטוריות עם המאסטר.

אחרי 3 שעות שיט, "המאה החדשה" עגנה ברציף העיר דא-ליאן. ראינו מתרגלים רבים מחזיקים כרזות ומנפנפים בפרחים לקבלת המאסטר בברכה. נתנו למאסטר ללכת ראשון. המאסטר נופף למתרגלים מהסיפון. בראותם את חמלת המאסטר כשהוא יורד לאיטו במדרגות באצילות כה רבה, מתרגלי דא-ליאן לא יכלו לדכא את שמחתם. זה היה מחזה כה מרגש. הם הגישו למאסטר פרחים ולחצו את ידיו. המתרגלים בכו עם דמעות שמחה. תפסתי את הרגע ההיסטורי היקר הזה במצלמה שלי.

אני כורע ברך בהא-שי לפני המאסטר!