(Minghui.org)

אחרי שהחלה הרדיפה של המשטר נגד הפאלון גונג ב-1999 דודתי הייתה מפוחדת מאוד כשראתה שאני נרדפת באופן ממשי על שתרגלתי פאלון גונג. הרדיפה עוררה אצלה זיכרונות ממהלכים פוליטיים עקובים מדם של המק"ס (מפלגה קומוניסטית סינית) בשנות שלטונה בסין.

היא כל כך פחדה שניסתה למנוע ממני לתרגל את הפאלון גונג, ואפילו נקטה באלימות. היא סטרה על פניי, בעטה בי במגפיה, מה שהותיר עד היום צלקות ברגלי הימנית. פעם היא קשרה אותי למיטה והידקה את החבל לחלון. היא ביקשה מאחות להזריק לי סמים בלתי ידועים כאילו הייתי פציינטית עם הפרעה נפשית. אולם כל התכנונים שלה להרחיק אותי מהפאלון גונג נכשלו.

צוות בית החולים לחולי נפש התרגש מחוסר האנוכיות שלי

באותו זמן התעמולה המכפישה של המק"ס נגד הפאלון גונג גרמה לאנשים להיות עוינים מאוד כלפי מתרגלים. כיוון שראתה שהאלימות שלה לא מצליחה להרחיק אותי מהשיטה, הצליחה דודתי לגרום שיאשפזו אותי בבית חולים לחולי נפש. היא חשבה ששם יצליחו לגרום לי לעזוב את תרגול השיטה. מה היה עלי לעשות? מתוך לבי סירבתי להכיר ברדיפה ובזריקות הסמים שהזריקו לי. בינתיים התמדתי בפאלון גונג והשתמשתי בעצמי כדוגמה חיה לנפלאות הדאפא.

זמן קצר לאחר שהגעתי לבית החולים התרפיסט הראשי ניסה בפעם הראשונה לגרום לי לוותר על הפאלון גונג. בעודי מתרגלת את התרגיל הראשון, הוא משך בזרועותיי לעצור אותי. חשבתי לעצמי: "לא משנה מה קורה, לא אפסיק עד אשר אסיים את כל התרגילים". הוא שוב משך בזרועותיי אבל אני לא זזתי ממקומי. הוא הלך, וחזר כשהייתי בתרגיל הרביעי. הפעם הוא משך בזרועותיי בכוח רב כל כך, שכמעט נפלתי. אבל עדיין לא זזתי. כשראה את ההתמדה שלי עזב אותי לנפשי. מאותו רגע הוא לא הפריע לי יותר כשתרגלתי.

כיוון שתרגלתי מדי יום הייתי במצב בריאות מצוין. אף על-פי שלא לבשתי בחורף בגדים מספיק חמים, לא הרגשתי את הקור ופני זהרו מבריאות. אחת העובדות במטבח התפעלה כל כך מבריאותי שהיא שיבחה אותי בפני כל מי שפגשה. והדבר החשוב יותר הוא שחיי התנהלו על-פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות" וניסיתי להיות אדם טוב לא משנה מהן הנסיבות.

כל בוקר סידרתי את המיטות של חולים אחרים. כשראיתי שהרצפה מלוכלכת ניקיתי אותה. כשהיה קר, עזרתי לרופאים להדליק את החימום במסדרון כדי שהחולים יוכלו ללכת לשם להתחמם. לפעמים כולם מיהרו להשתמש בשירותים בזמן שהייתי שם, וללא תלונות קמתי במהירות ואפשרתי להם להיכנס.

בזמן הארוחות הייתי ממתינה בסוף התור עד שכולם קיבלו את המנה. כשראיתי חולים שחלו בצורה חמורה ואינם מסוגלים לאכול בעצמם והאחיות עסוקות מדי לעזור להם, הייתי מניחה את האוכל ועוזרת להם. לחולים שרצו תוספת הייתי נותנת מתוך המנה שלי. אף על-פי שלעתים קרובות לא קיבלתי מספיק לאכול, לא הרגשתי רעבה. הם ראו שלעתים קרובות נתתי את מזוני לאחרים ושיבחו אותי על שיש לי לב טוב.

אחרי שהות מה בבית החולים, התחלתי לתפוס כמה החולים סובלים. הרגשתי צער ובכיתי עליהם.

הוארתי לכך שעלי להתחשב תמיד באחרים על-פי אמת-חמלה-סובלנות. עלי להתחשב תמיד באחרים קודם כל. הוארתי לאחד העקרונות של הדאפא: לכל הישויות יש טבע בודהא וזהו הטבע המקורי שלהם להיות טובים לאחרים, בדיוק כמו שהשמש מזינה באורה את כל הישויות החיות על פני האדמה. אפילו לחיות ולצמחים ניתנה היכולת להתרבות כדי להאכיל את הישויות האנושיות.

אם כל אחד יכול להיות טוב כלפי השני, אז המוסריות תתווה את נתיב האנושות והארץ תהפוך לממלכה שקטה והרמונית. בניגוד גמור לכך, אדם שאינו מהסס להזיק לאחרים כדי לשרת את האינטרסים שלו עצמו – יקצור את מה שזרע. אם ממשלה תנקוט בבגידה ובאלימות כדי לרמות את אזרחיה היא, יהיו לכך השלכות.

לכל דבר הגמול שלו. המק"ס – שאינה חוסכת במאמצים לדיכוי הדמוקרטיה ומפרה זכויות אדם – נמצאת כעת על סף התמוטטות.

אמונתי האיתנה בפאלון גונג כפי שהתבטאה באלטרואיזם ובאופטימיות שלי בהתייחסות לאחרים, השפיעה על צוות בית החולים באופנים שמעולם לא ציפיתי להן. מאוחר יותר אחד מעמיתיי לעבודה הגיע לבית החולים לעבוד שם. כשראה אותי הוא אמר ביראת כבוד: "כל העובדים מחשיבים אותך מאוד. את ידועה כמתרגלת הפאלון גונג ששינתה כאן את הסביבה לטובה".

כשהרופא הראשי שלח אותי לביתי הוא אמר לדודתי: "פשוט הניחי לה לתרגל פאלון גונג, זוהי אמונתה". דודתי הנידה ראשה בהסכמה. מאותו זמן ואילך היא אף פעם לא עשתה דבר למנוע ממני לתרגל פאלון גונג. לאחר מכן היא אפילו פרשה משלושת הארגונים הקומוניסטיים.

מנהל רפואי עושה את הבחירה הנכונה לאחר שלמד את העובדות

במארס 2010 מנהל "משרד 610" במחוז וכמה שוטרים מאגף הביטחון שלחו אותי שוב לבית חולים לחולי נפש, בתקווה לאלץ אותי לוותר על פאלון גונג. כמה רופאים שחשבו שיש לי הפרעה נפשית החזיקו בי בכוח והזריקו לי סמים שהשפיעו קשות על נשימתי. קשה היה לי ללכת ולא יכולתי להירגע. לאחר מכן אילצו אותי לבלוע כמויות של תרופות שהרעו את מצבי הנפשי תוך יום אחד.

היה זה זמן קשה מאוד עבורי, אבל לא עשיתי ויתורים כלשהם. הצלחתי לקנות מחברת בה כתבתי מאמר על הפאלון גונג ונתתי לאותו למנהל המחלקה הרפואית. שם המאמר היה "אנשים טובים, אנא תנו לעצמכם הזדמנות ללמוד את הסיפור האמיתי של פאלון גונג".

במאמר, כתבתי בקצרה מהו פאלון גונג וכיצד הוצג לציבור. יישרתי את ההדורים לגבי כמה עלילות שקר של תעמולת המק"ס. הצבעתי על חוסר העקביות בדיווחי התעמולה, כך שאנשים יוכלו לראות כיצד רימו אותם. פירטתי כמה מהכתבות שנעשו על ידי כלי התקשורת שבשליטת המשטר לפני 1999, שהיללו את הפאלון גונג. הכתבות האלה אישרו שהשיטה לא הפרה מעולם את החוקים, שהציבור אימץ אותה ללבו ושהיא נפוצה בכל העולם.

הבאתי דוגמאות של מתרגלי פאלון גונג שהבריאו ממחלותיהם אחרי שהחלו לתרגל. נתתי דוגמאות של מתרגלים שהם מקצוענים בתחומם, הצגתי את כוחו של הפאלון גונג לעזור לאנשים להיות חכמים יותר, ושאין מדובר באמונות טפלות כלשהן. לבסוף, סיכמתי את המאמר שתפוצת הפאלון גונג סביב העולם הוא ברכה אמיתית לאנושות כאן במאה ה-21. המאמר כולו שיקף כנות ורצון טוב.

אחרי שקרא אותו אמר לי המנהל: "המאמר כתוב היטב. קראתי אותו פעמיים. זה ממש בלתי רגיל שאת יכולה לעמוד כאן ולהסביר זאת כאשר את נרדפת בצורה חמורה כל כך. אני יכול לומר לך שכל התרופות שקיבלת מזיקות לך. אני אחליף אותן".

הבהרת האמת שלי עוררה אדם שעדיין יש לו מצפון והדבר הראשון שעשה היה להגן על מתרגלת פאלון גונג. זה ממש בלתי רגיל. הוא היה אמיץ מאוד לעמוד מול האמת ולהתייחס למתרגלי דאפא בצדק.

מאותו זמן ואילך הבהרתי את האמת לכל אחד בבית החולים, ובכלל זה לקרובי חולים שבאו לבקר. האמת של הדאפא נודעה להם ואני השתחררתי משם.