(Minghui.org)

אני מתרגלת פאלון דאפא שחוותה דברים רבים העלולים להישמע ככאלה שלא ניתן להאמין בהם. כמתרגלת אני חיה על-פי עקרונות הטיפוח תרגול של אמת-חמלה-סובלנות וכל דבר שאני כותבת עליו באמת קרה.

חיי לפני הטיפוח

ה"עין השלישית" שלי התפתחה בעודי צעירה ואני יכולה לראות בודהות, טאואים, נערות שמימיות המפזרות פרחים, וסצנות יפות נוספות.

לפני שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, חוסר המזל בחיי הציק לי ואף ניסיתי להתאבד בעזרת רעל. הנשמה העיקרית שלי (יואן-שן) הלכה לגיהינום. אחת הישויות בגיהינום שאלה רוח קטנה מדוע היא הביאה אותי לשם, והורתה לה להחזיר אותי. לא רציתי לשוב חזרה, אך נראה שלא הייתה לי ברירה בעניין ונלקחתי בחזרה.

בגיל 25 בערך חלמתי חלום ובו ראיתי מסך ענק בשמים. ראיתי את הנערות השמימיות רוקדות ומפזרות פרחים, כמו גם כוכבים ויקומים מסתובבים. לאחר מכן שמעתי את המאסטר מלמד את הדאפא בעולם האנושי. כשהתקרבתי למאסטר הוא אמר לי משהו, אבל לא יכולתי לשמוע בבירור מה הוא אמר.

אחרי שהתעוררתי, סיפרתי למשפחתי שמצאתי את המאסטר שלי ושהוא נמצא בעולם האנושי.

בחלום אחר ראיתי פאלונים בשמים. למחרת, אחי הצעיר הביא לי ערימת ספרים שאחי הגדול ביקש ממנו להביא לי. לאחד הספרים הייתה כריכה כחולה ופאלון באמצע, כמו מה שראיתי בחלומי.

פתחתי את אחד הספרים אבל לא יכולתי לקרוא את רוב המילים. בכיתי ודמעותיי נפלו על הספר. רכנתי על הספר ונרדמתי. אחרי שהתעוררתי, יכולתי לקרוא את רוב המילים ולהבין אותן. ידעתי אז שמצאתי את המאסטר שלי.

המאסטר נמצא עבורי בכל זמן, בכל מקום

אחרי שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, המאסטר טיהר את גופי ועזר לי להתגבר על מצוקות. בתמורה, עשיתי כל מה שהמאסטר ביקש ממתרגלים. יצאתי וסיפרתי לאנשים את העובדות לגבי הפאלון דאפא. עזרתי להם לפרוש מהמק"ס וארגוניה. אמרתי להם שמשום שהם נשבעו בחייהם להגן על המק"ס, עליהם לפרוש, או שהם יפלו כשהמק"ס תיפול.

אחרי שהשגתי את הדאפא, הוקרתי את ההזדמנות היקרה הזאת שהמאסטר העניק לי. כל יום הלכתי לעבודה הרגילה שלי, למדתי הרצאה אחת מ"ג'ואן פאלון" ותרגלתי את התרגילים. כמעט אף פעם לא החמצתי את שליחת המחשבות הנכונות בארבעת הפעמים הקבועים ואם כן, אז פיציתי על כך.

הבנתי סוף סוף את הסיבה לתרעומת ביני לבין חמותי, מה שאפשר לי לשכנע אותה ואת כל משפחתה לפרוש מהמק"ס.

המִספרה שלי היא מקום טוב לספר לאנשים את העובדות לגבי הפאלון דאפא ולבקש אותם לפרוש מהמק"ס. אני מספרת לכולם על הדאפא ובכלל זה לשוטרים ולאנשים מ"משרד 610". אני מבקשת מהם שלא ירדפו את הדאפא.

יום אחד כשהתכוננתי לצאת החוצה לחלק חומר המסביר על הדאפא, לא יכולתי פתאום לראות, והיו לי בעיות ברגל. ביקשתי את המאסטר לשקם את ראייתי כדי שאוכל לצאת לחלק חומרים. ראייתי חזרה ואני יצאתי וחילקתי 100 עותקים. הלכתי מרחק די גדול.

אחרי שכל החומרים חולקו, רגליי היו בסדר, אבל לא יכולתי למצוא את דרכי הביתה. התחננתי למאסטר לעזור לי ובשמים הופיעו פרחי לוטוס לבנים בצורה של סירת פא גדולה. הלכתי אחר סירת הפא ומצאתי את דרכי הביתה.

כוחן של מחשבות נכונות

ב-2002 פרצו שוטרים לביתי. ביקשתי את המאסטר שישמור שהם לא ייקחו את ספרי הדאפא שלי. הם הפכו את החדר כולו, אבל לא ראו את התיק הגדול של הספרים שהיה ממש מולם.

השוטרים עצרו אותי על הפצת חומרי מידע של הדאפא ולקחו אותי לתחנת המשטרה. הסברתי להם את העובדות לגבי הדאפא וסירבתי לחתום בכתב או בטביעת אצבע על שום דבר. איבדתי את הכרתי, כך שהם לקחו אותי לבית החולים, ושם אמרו להם שאני על סף מוות וצריך לשחרר אותי. אבל הם לקחו אותי למרכז מעצרים. שלחתי מחשבות נכונות שהמרכז לא יסכים לקבל אותי וכך היה.