לפני 10 שנים חשמלו סוהרים את גב' גאו רונג-רונג בפניה במשך 7 שעות באמצעות אלות מחשמלות. כשסוף סוף הפסיקו, פניה הושחתו חמורות. דם ושיער נדבק לעורה השרוף. בועות צצו על פניה וצווארה עקב חשמול חוזר ונשנה באותם מקומות.

סדרת הכתבות הזאת משחזרת את הזוועות שעברה גב' גאו מנקודת מבט של בני משפחתה.

ב-7 במאי 2004, אחרי העינויים באלות מחשמלות, נכלאה רונג-רונג תחת משמר כבד של סוהרים במחלקה של בית חולים למשך 5 חודשים, עד שב-5 באוקטובר חילצה אותה קבוצה של מתרגלי פאלון גונג. אולם ב-6 במארס 2005 היא נתפסה שוב ועונתה שוב. כ-3 חודשים לאחר מכן, ב-16 ביוני 2005, היא מתה כשהיא רק בת 37.

לחלקים הראשון והשני

חלק שלישי: רונג רונג תחת פיקוח צמוד סביב השעון בבית החולים מס' 1 באוניברסיטה הרפואית של סין

ב-18 במאי הועברה רונג-רונג למחלקה האורטופדית 2 בבית החולים של האוניברסיטה הרפואית של סין. הסוהרים ששמרו עליה היו עצבניים ולא רצו שאף אחד יראה אותה. אולם עקב היותה במצב שברירי בזמן ההוא ומאחר שסגל רפואי היה צריך להיות נוכח בהעברה, הסוהרים הזעיקו לבסוף אמבולנס. פניה של רונג-רונג היו מכוסים בכוויות עקב העינוי באלות מחשמלות. ועצמותיה היו שבורות כתוצאה מניסיונה הנואש לברוח.

בהליך הרישום בבית החולים, התאספו אנשים רבים סביבה להציץ בה. הם נראו מזועזעים ולכן עצרנו פעמים רבות כדי לספר להם על מה שקרה. "תקרית ההצתה העצמית בכיכר טיאננמן הייתה מפוברקת אבל השחתת פניה של אחותי היא אמיתית". בנקודה זאת הסוהרים לא העזו להסתכל לאף אחד בעיניים.

כשנכנסנו סוף סוף למחלקה צעק לעברנו ראש קבוצת הסוהרים כמה פעמים מדוע אנו לא צועקות "פאלון דאפא הוא טוב". לילי ענתה לו בשקט שפאלון גונג הוא אכן טוב.

האיש המסתורי היה מנהל משרד המשפטים

ווי-ווי נשארה עם רונג רונג בלילה הראשון שלה בבית החולים. הסוהרים העירו אותן השכם בבוקר המחרת בצעקות וקללות. באותו יום לילי נשארה בבית החולים.

היא ראתה זוג אנשים גבוהים לבושים שחור עומדים ליד מיטתה של רונג-רונג. לגבר היו פנים ארוכות ושיער מסורק לאחור. הוא גחן על מיטתה ובחן את הכוויות על פניה. האישה גם היא לבושה בשחור, בשיער אסוף בתסרוקת זנב סוס נשאה תחת זרועה תיק מסמכים.

כשלילי שאלה מיהם הם פנו ועזבו את המקום.

לילי תחקרה את רונג רונג אבל היא לא ידעה לומר מיהם.

הייתה לנו הרגשה מוזרה אחרי שהם עזבו, אבל ראינו אותם שוב ב-10:00 בבוקר במסדרון. הם הציצו לתוך חדרה של רונג רונג ושהו בבית החולים כל הבוקר.

בינתיים התחלנו הליך של עתירה במחלקות הרלוונטיות של משרד המשפטים בשן-יאנג וניסינו להגיש תביעות נגד סוהרי המחנה על מה שעוללו לרונג-רונג.

בכירים במחנה העבודה לונג-שאן טענו שהכוויות על פניה של רונג-רונג נגרמו מהנפילה. שאלנו את מנהל אגף ההנהלה מדוע הם שיקרו והוא ענה שבדיווח למשרד המשפטים נאמר כך. כששאלנו מי כתב את הדו"ח הוא אמר שהדו"ח נכתב במשותף על ידי ראשי צוותי הסוהרים.

פנינו למשרד המשפטים פעמים רבות. בכל פעם פגש בנו מנהל המחלקה ליו בּו. הוא רק הקשיב מבלי להפריע או להעיר, עד שדרשנו להביא את האשמים לדין. הוא הכחיש שפניה המצולקות של רונג-רונג נגרמו כתוצאה מאלות מחשמלות או מעבירה כלשהי.

התעקשנו להיפגש עם מנהל המשרד וליו בּו נכנע לבסוף והוביל אותנו למשרדו בבניין המרכזי. הוא הציג את האיש בפנינו כמנהל משרד המשפטים. סיפרנו לו מה קרה לאחותנו והוספנו שהיא עדיין בפיקוח מצולם צמוד בבית החולים.

המנהל לא הגיב וכששאלנו איך מתכוון משרד המשפטים לטפל במקרה הוא אמר שהמקרה נמצא עדיין תחת חקירה. התחלנו לחוש כעס רב. כל מערכת הביטחון הציבורי, מהדרג העליון ועד לתחתון, שיתפו פעולה להסתיר את העינויים וההתעללות במתרגלי הפאלון גונג.

בהיותנו במשרדו לילי זיהתה שהוא האדם שריגל אחר רונג-רונג בבית החולים. ברגע שהיא זיהתה אותו הוא שילח אותנו ממשרדו. גילינו מאוחר יותר ששמו ג'אנג שיאן-שנג. הוא בא במיוחד לראות את רונג-רונג בבית החולים בעצמו, אך העמיד פנים כאילו הוא לא יודע דבר עליה.

מעקב צמוד סביב השעון כל תקופת האשפוז

כמה ימים לאחר שרונג-רונג הועברה לבית החולים של האוניברסיטה הרפואית של סין, וואנג שואה-טאו, בכיר ממחנה העבודה בכפייה לונג-שאן ניסה לגרום להמשך מאסרה של רונג-רונג שם.

בכל פעם שלקחו אותה לבדיקה פיזית, הסוהרים נראו עצבניים מאוד. הייתה להם כמובן סיבה טובה לכך, משום שבכל פעם שלקחו אותה לבדיקה, חולים אחרים ובני משפחותיהם היו שואלים כל מיני שאלות לגבי פניה החרוכות והיינו מספרות להם על העינויים שהיא עברה.

הסוהרים תמיד עצרו בעדנו ואיימו עלינו שילשינו עלינו למשטרה. פעם אחת כשהיינו במעלית  ואנשים שאלו לגבי פניה של רונג רונג, שוטר ממחלקת הניהול של מחנה העבודה איים על ווי-ווי באגרופיו.

צילום של רונג-רונג מה-7 במאי 2004, 10 ימים לאחר שפניה חושמלו באלות מחשמלות

לפעמים, כדי לפזר את הסקרנים, השוטרים איבדו את מזגם וצעקו על האנשים. פעם אחת צעק שוטר מהמחנה בשם ליאנג ג'ן: "כן, חשמלנו אותה, עשינו זאת". גם עוד שני שוטרים אחרים צעקו במסדרון: "כן. חשמלנו אותה. אז מה? היינו צריכים לחשמל אותה למוות".

הסוהרים ממחנה העבודה לונג-שאן שמרו על רונג-רונג בתורנות. הם עבדו במשמרות של 24 שעות ולפעמים ארבעה שוטרים היו בתורנות בה בעת, כשהם מפקחים מקרוב על המחלקה ועלינו, ומונעים מאנשים לבקר את רונג-רונג.

הסוהרים לא עזבו אף פעם את המחלקה בה היא הייתה מאושפזת. במהלך אותו זמן כמה מהם התאמצו מאוד להטריד אותה ולהציק לה. אחרים רשמו פרטים על מצבה ועל כל אינטראקציה שלה עם אחרים.

הערות שנרשמו על ידי סוהרי מחנה העבודה שפיקחו מקרוב על רונג-רונג

כשרונג-רונג הועברה לראשונה לבית החולים הזה, הרופא הראשי שלה היה אדם שנראה נדיב וישר. כשנודע לו מה קרה לה הוא כינה אותה "הואנג רונג" (דמות בסדרת טלוויזיה הידועה בחוכמתה ובאומץ לבה). אולם לא עבר זמן רב והוא הוחלף משום שלא נענה לדרישות הסוהרים, ולהוראות בכירי משרד המשפטים והוועדה הפוליטית-משפטית.

גם כשהיא עומדת בסכנת מוות מתקבלת הוראה לא לשחררה

בכירים ממשרד המשפטים בשן-יאנג וממחנה לונג-שאן דרשו לזרז את הניתוח של רונג-רונג כדי שיוכלו להחזיר אותה למחנה העבודה. הם שוחחו עם ועדת המפלגה בבית החולים ולחצו על הרופא לנתח אותה [הערת מערכת: בסין קיים סניף מפלגה בצורת ועדה בכל רמה, כולל מקומות עבודה, רמת השכונה, רמת הרחוב ורמת הבניין].

עצם הכסל השמאלית של רונג-רונג נשברה והייתה זקוקה ל-14 יום לפחות של טיפול התחלתי, אולם עקב תקופת העינויים הארוכה, רונג-רונג נחלשה מאוד ופתחה חום. בנסיבות אלה היססו האורטופדים לנתח אותה.

מנהל המחלקה האורטופדית הראה תחילה אהדה לרונג-רונג, אך לאחר לחצים של "משרד 610" ומשרד המשפטים בשן-יאנג, הוא התחיל להאשים אותנו. כשבא לבדוק את רונג-רונג, הוא האשים את אמא שלנו שמסרבת לניתוח. בכירים ממחנה העבודה לונג-שאן וממשרד המשפטים המשיכו לדחוק בו לנתח.

האורטופד התרגז וצעק שאינו יכול לנתח אם החום אינו יורד. הוא הזהיר שאם ינתח היא לא תחלים והמצב עלול להתדרדר אם יתפתח זיהום חדש. המנתחים האחרים הסכימו איתו.

אנחנו, כמשפחתה של רונג-רונג דרשנו לשחרר אותה הביתה. הבכירים התנגדו וסירבו שמא פניה החרוכות של רונג-רונג יחשפו את מעשיהם הנתעבים בציבור. בסופו של דבר החליטו לא לשחררה לעולם אפילו אם תמות.

מנהל מחלקת משרד המשפטים רמז לנו על התכניות שלהם לא לשחררה: "ברגע שתנותח, ניקח אותה חזרה למחנה העבודה לונג-שאן וניתן לה חדר נפרד כדי שתחלים".

הם גם שוחחו עם אבינו על התכנית הזאת מספר פעמים ואמרו שיחזירו אותה למחנה עם טיפול מיוחד בבית החולים דא-ביי. אבי הביע את אי הסכמתו לאורך כל הדרך.

המשך יבוא....