פריצת דרך

(Minghui.org)

אני מתרגלת פאלון דאפא מזה 17 שנה ובדרכי נקרו אין-ספור ניסיונות ותלאות.

מאז פרישתי לגמלאות בסוף 2010 , נוכחתי לדעת שהמבחנים שעמדתי בפניהם נעשו יותר ויותר קשים. לא הרגשתי שאני משתפרת, וההחזקות שלי צפו ועלו מעל פני השטח בזו אחר זו. לומר זאת בקיצור: דרכתי במקום.

להילכד בסבך של רגשות אנושיים

באפריל 2012 בתי עמדה ללדת וביקשה את עזרתי, ומאז נשארתי עמה.

בשלוש השנים האחרונות אני אִתה. ובחלק גדול משלוש השנים הללו הרגשתי לכודה בסבך החזקות רגשיות ולא יכולתי להתקדם בטיפוח. החזקות רבות שחשתי שנפטרתי מהם שבו ועלו בזמן הזה.

במסורת הסינית ניתן לאישה יולדת חודש ימים לאגור כוחות. במהלך זמן החסד הזה היא יכולה לנוח ולהתפנק על מנת להבטיח את בריאותה. מטלות הבית והטיפול בתינוק נופלים על בעלה ובני משפחתה.

זמן קצר לאחר שבתי ילדה, רק אני נותרתי לעשות את כל המטלות. חותני לא עזר הרבה אם בכלל. התירוץ שלו היה שאין הוא בקי במלאכות הבית ואם ינסה הוא רק יבלגן.

נאלצתי לעשות הכול: קניות במכולת, הכנת אוכל, ניקיון הבית וכביסה. עבדתי מעלות החמה ועד השקיעה והייתי ערה עשרים שעות בכל יום.

ציפו ממני שאשלם על כל ההוצאות דבר שהיה קשה עבורי כי בתי דרשה חמש ארוחות ביום.

המצב לא היטיב אתי. לוח הזמנים שלי השתבש. לא יכולתי ללמוד את הפא בלב שקט. תרגלתי את התרגילים כבדרך אגב אם בכלל. לא התמדתי בשליחת מחשבות נכונות. נעשיתי חרדה ומודאגת.

מעל הכול בתי הייתה אומללה אחרי הלידה. היא סבלה מעצירות חמורה שגרמה לה להיות רגזנית. נאלצתי להיות גם אחות הדואגת לכאביה הפיזיים והנפשיים.

למרות שהיא הצליחה להתאושש במשך הזמן, התינוקת הייתה מכשול נוסף בטיפוח שלי. היא בכתה כל לילה שעות רבות מבלי להירגע, וכך זה נמשך ארבעה חודשים.

משהסתיימה חופשת הלידה של בתי והיא שבה לעבודה. כל מלאכת הטיפול בתינוקת הוטלה עלי מבוקר עד ערב. הייתי צריכה לטפל בה גם בעת שחלתה. פעם הייתי ערה ברציפות שלושה לילות כשחומה עלה. שלושה לילות היא לא חדלה לבכות.

חותני שהה בלימודים והגיע הביתה רק בימי ראשון. גם בבואו היה ממעט להושיט עזרה. אך הדבר שפגע בי יותר מכל הוא שמעולם הוא לא דיבר אתי או חייך אליי. הוא התעלם לחלוטין מקיומי. מעולם הוא לא הודה לי על מאמציי, והתנהג כך כאילו זאת חובתי לדאוג למשפחתו.

בתי נהגה באותה דרך. מעולם לא הראתה לי קורטוב של הערכה או הוקרה על כל מאמציי למענה.

לעתים קרובות אמרה לי דברים קשים כמו "לא משנה כמה היטב את מטפלת בי, עדיין אוהב את אבא יותר ממך. אם אינך רוצה להיות כאן יותר את יכולה לשלם למישהי שתטפל בנו".

דבריה פגעו עמוק בלבי. הבנתי שאני לכודה בסבך רגשות אנושיים. טבעתי עמוק בים של החזקות.

מה עלי לעשות כדי לפרוץ זאת? ידעתי שעלי לשנות את הסביבה וסירבתי להיות מובסת. נתיב הטיפוח שלי יקר לי מכדי להיהרס בדרך זו. "אצעד בעקבות המורה כדי לקיים את הנדר ההיסטורי שלי" הרהרתי בלבי. סירבתי ללכת לאיבוד בעולם הגשמי. עליי להתקדם במרץ שוב

פריצת הדרך

התחלתי בכך שהגברתי את לימוד הפא. ברגע שהתינוק, נרדמה למדתי את הפא בלי לשים לב עד כמה עייפה או מנומנמת הייתי. למדתי את הספר "ג'ואן פאלון" ולמדתי בע"פ את ה"הונג יין". גם כשמילאתי אחר המטלות שהיו לי או טיפלתי בתינוקת, שיננתי את הפא במחשבתי. התמלאתי כל כולי בפא בכל עת.

הקפדתי לשלוח מחשבות נכונות במרווחי זמן קבועים. עשיתי כמיטב יכולתי לשלוח מחשבות נכונות בזמנים הקבועים והוספתי מועדים נוספים כשהתאפשר לי. כשהתינוקת נמנמה ניצלתי את הזמן לשלוח מחשבות נכונות.

שלחתי מחשבות נכונות לפרקי זמן ממושכים יותר כדי לסלק את ההפרעות שהיו לי בזמן לימוד הפא והתרגול. מצאתי אף את הזמן להציל ישויות חיות.

המצב סביבי השתפר ככל ששיפרתי את עצמי. בדיוק כדברי המורה בלימוד הפא בפגישת אפוק טיימס: "הביטוי בשטח נובע מתוך המחשבה".

עתה בתי חולקת לי כבוד ומביעה את הערכתה כלפיי. היא מטפלת בתינוקת בכל רגע פנוי שלה כדי שאני אוכל להתפנות  ללימוד הפא ולתרגול. אני מצליחה לקרוא כל יום הרצאה אחת בשלמותה מהספר "ג'ואן פאלון" וגם מאמרים חדשים של המורה. ושולחת מחשבות נכונות בזמנים המתוכננים.

נכדתי עתה בת שנתיים והיא מקשיבה בכל יום להרצאות המורה ולשירי הדאפא. היא למדה גם לומר "פאלון דאפא הוא טוב" ו"אמת חמלה וסובלנות הם טובים".

היא ילדה בריאה ושמחה. חתני גם השתנה הוא בוגר יותר עתה.

אני מצליחה לעשות היטב את שלושת הדברים. אני משתמשת בחשבוניות שעליהן מודפסות העובדות אודות הפאלון גונג. אני מפיצה חומרי פאלון גונג ודי.וי.די של ה"שן-יון" בכל בניני המגורים מסביבנו.

במהלך השיחות ששוחחתי עם אנשים על פאלון גונג והרדיפה. מספר אנשים החלו לתרגל פאלון גונג. סוף סוף פרצתי את הסבך וצעדתי חזרה בנתיב הטיפוח ביתר חריצות. אני אסירת תודה למאסטר ששומר עליי.

ההבנה שלי

לאחר המאבק האינטנסיבי הזה ופריצת הדרך בשלוש השנים האחרונות, הבינותי שכמטפחת הטיפוח וחיי קשורים קשר הדוק. ככל שאנו "נשמעים" לפא והולכים צמוד לדרישות המאסטר, נוכל לטפח בכל מקום שנהיה. המפתח הוא: החריצות וההתמדה שלנו.

טיפוח הוא עניין של שיפור צעד אחר צעד ונקודה אחר נקודה לעלות ברמה. אנו עוברים מבחנים בזה אחר זה. ונפטרים מהחזקות בזה אחר זה. ובמהלך התהליך הזה צועדים צעד אחר צעד לעבר האלוהות.

המאסטר אומר לנו:

"כל דבר שתלמידי דאפא עושים היום וכל דבר בחברה בו אתם נתקלים, אני יכול לומר לכם, אתם מצילים את כל היצורים החיים". (לימוד הפא בוועידת הפא באטלנטה 2003)

כמטפחים של פאלון דאפא עלינו להציל ישויות חיות. איננו יכולים לזנוח אותם, וגם לא לזנוח את עצמנו.