"כעס" נגרם מאנוכיות

(Minghui.org)

נהגתי לחשוב שאני אדם בעל ראש פתוח, אבל הסתכלתי על דברים על בסיס הסטנדרטים של אנשים רגילים. כעת כשאני מטפח פאלון דאפא, עליי להרים את הסטנדרטים כדי לאמוד את עצמי.

נוטה לכעוס בקלות

לא הייתי מודע לכך שיש לי מזג חם שגרם לי לכעוס בקלות. הכעס שלי גרם לאבידות גדולות מאוחר יותר.

כשנרגעתי, הרהרתי על ההתנהגות שלי, ונוכחתי לדעת שבכל פעם שמישהו לא היה נחמד אלי, אמר לי דברים לא נעימים, או ניצל אותי, הייתי מתרעם בקלות.

במיוחד בשנה האחרונה הזאת, נתקלתי בעוד ועוד מצבים כאלה. לא יכולתי לעבור את המצוקה הזאת והרגשתי כאילו משא כבד לוחץ עליי מטה.

לפעמים הייתי משתגע ברגע שמישהו אמר לי משפט שלא מצא חן בעיניי, ולא הייתי רוצה אפילו לדבר איתו.

הייתי כועס במיוחד כשהתנהגו אליי בחוסר הגינות. הייתי נאבק, מתווכח, מתרגז, פועל מתוך שנאה ומפתח כל מיני מחשבות רעות נוספות.

שורש הבעיה – אנוכיות

כשהסתכלתי פנימה גיליתי תחרותיות וקנאה מעורבבות בתשוקה להיות פופולרי ובמחשבות איך לספק את האינטרס שלי. נוסף לכך, כשלמדתי את הפא, מחשבה נוספת הגיחה – רגשנות (צ'ינג).

המאסטר אמר:

"כיוון שלבני האדם יש צ'ינג, כעס זה צ'ינג, שמחה היא צ'ינג, אהבה היא צ'ינג, שנאה היא גם כן צ'ינג, ליהנות לעשות דברים זה צ'ינג, לא ליהנות לעשות דברים זה שוב צ'ינג, לראות מישהו כטוב או כלא טוב, לאהוב לעשות משהו או לא לאהוב לעשות משהו – הכול צ'ינג, ואנשים רגילים חיים בדיוק בשביל הצ'ינג". ("ג'ואן פאלון"- הרצאה שישית)

נוכחתי לדעת שבטיפוח שלי רגשנות מופיעה כך: אני אוהב משהו ואני רוצה שאחרים יתייחסו אלי נחמד, כך שיש לי תשוקות.

עם הרדיפות האלה ותאוות בצע, לא הוקרתי אחרים באמת מעומק לבי.

אז מבחינה זאת, צ'ינג אינו משהו טוב. נקודת ההתחלה של צ'ינג מבוססת על אנוכיות, על הגנה עצמית, על להיות רק בשביל עצמי.

הצ'ינג שלי מתבטא כך: אם אני רואה משהו שאני אוהב, אז אני מאושר, ואם לא – אז אני מנסה להימנע ממנו.

כשאני מתרגז, אני משתגע ומסרב לעשות משהו. ולא אכפת לי לגבי אחרים.

לאחר מכן הייתה לי מחשבה עמוקה יותר: למה אני בכלל מתרגז כל כך? הבנתי שבכל פעם שאני נפגע פיזית או נפשית, הצ'ינג מגיח על פני השטח.

אם מתרגל אינו יכול לשאת זאת ודוחף הצידה את הסבל הזה, האובדן והכאב, הקונפליקט יגדל אפילו יותר. אז הכעס ייהפך לתחרותיות, לקנאה ולמחשבות שליליות אחרות.

יכולים אפילו לפרוץ מאבקים, ואז אי אפשר יהיה לתקן את הבעיות באופן רציונלי, או בשלווה.

הטיפוח תרגול בפאלון דאפא עזר לי להבין שקנאה ותחרותיות קשורות לצד הרע של בני האדם, מה שיכול להתבטא כצ'נג. אם נוכל להתגבר על רגשנות, אז הבעיות שנתמודד איתן ייעשו פשוטות ונראה את התוצאות של ההחזקות האלה.

המאסטר אמר ("מצבים", "יסודות להתקדמות במרץ")

"אדם רשע נוצר מקנאה. בגלל אנוכיות וכעס הוא מתלונן שדברים אינם הוגנים כלפיו."

ליקום הישן יש מאפיין של אנוכיות והוא נעשה גרוע יותר בממדים נמוכים יותר. האדם יתחיל אולי להרגיש שהוא מעל אחרים.

כעת אני מבין באמת שהסיבה שאינני רוצה שאחרים יאמרו לי מה לעשות היא מפני שבאופן תת הכרתי יש לי ההחזקות של תחרותיות, קנאה, והגנה עצמית.

אם מתרגל אינו רוצה שאחרים יגידו לו מה לעשות, אולי הוא לא יוכל לשתף פעולה עם אחרים בצוות כשהוא עובד על פרויקט של דאפא.

ואז יהיה לו גם קשה לטפח עצמו בהתאם לדאפא. מבלי לסלק את המנטליות לתחרותיות, אולי לאדם לא יהיה דפוס חשיבה צנוע ואולי הוא לא יוכל לשתף פעולה עם אחרים.

ההבנה שלי היא שאנוכיות גורמת כעס. בואו ונסלק אותה.