(Minghui.org)
(כל ששת חלקי הסדרה קובצו למאמר אחד)
חלק ראשון
אנשים בסין העתיקה שמו דגש על שמירת ההתנהגות באמצעות הליכה על פי עקרונות שמימיים ובאמצעות הרמת המוסריות דרך שיפור האופי המוסרי. כתבים של שיטות רבות ציינו כעדיפות ראשונה את צבירת המוסריות [דה] על ידי עשיית מעשים טובים, והתייחסו למשמעת עצמית בנושא התאווה כאחת הדרכים הטובות ביותר לצבירת מוסריות.
בכתב העתיק Lord Wen Chang's Tract of the Quiet Wayנאמר: "אלו הנכנעים לתשוקה ומתנהגים בצורה לא נאותה מכתימים את הטבע הטוב שלהם ואת המוניטין שלהם. הם הולכים נגד העקרונות השמימיים ויוענשו בהתאם. כתוצאה מכך, אסון יבוא על החוטאים וגמול קארמתי ינחת עליהם. אם אנשים מסוימים לא מפחדים מגמול קארמתי וממשיכים עם תשוקות לא נאותות, עונש עלול להכות בכל רגע. רק אלו אשר מוקירים מוסריות ובעלי משמעת עצמית יבורכו".
האנשים בסין העתיקה האמינו שאלו המסוגלים להיות ממושמעים ומאופקים בנושא התאווה יבורכו. גם אם מישהו לא פעל על פי המחשבות הלא טהורות, המחשבות עצמן נחשבו כלא מתקבלות גם כן. אלו שהפרו את עקרונות השמים יביאו מזל רע על עצמם, ועל דורותיהם הבאים. דוגמאות רבות לכך תועדו בהיסטוריה.
עמידה בפני תאווה מביאה ברכה
לין מאו-שיאן חי בפרובינציית ג'יאנג-שי בתקופת שושלת סונג הצפונית. הוא היה אקדמאי למרות שמשפחתו הייתה ענייה הוא בילה את רוב זמנו לבד בקריאת ספרים. אשתו של איש עשיר מצאה את לין מושך ביותר, וניצלה הזדמנות לבקרו עם כוונה בלבה.
לין אמר לה במלוא הרצינות: "בואי לא נכתים את הכבוד והאופי שלנו בעשיית דבר שאינו יאה. האלוהויות מסתכלות". האישה עזבה בבושה.
שנה לאחר מכן, לין מונה על ידי הקיסר לפקיד המלומד הרשמי בעל הדרגה הגבוהה ביותר. ארבעת בניו נעשו מלומדים מצליחים ומשפחתו שגשגה.
סין העתיקה רוחשת כבוד רב למשמעת גם כשהאדם לבד עם עצמו ולא רואים מה שהוא עושה. "לא לפחד מדבר" מתייחס בדרך כלל לתאר אנשים בעלי אופי מוסרי נחות.
משמעת דורשת שני מאפיינים: כבוד ויראה. כבד את עקרונות השמים, ואם לא, אז פחד מהתוצאות. אדם נבון יודע ששום דבר לא יכול לחמוק מהישויות הגבוהות; כל מחשבה וכל פעולה מובילות לגמול קארמתי, טוב או רע.
חלק שני – טוב לב גורם לגמול מהאלוהי
איש אציל בשם לי דינג חי בתקופת שושלת מינג. כשהוא שמע במקרה את בני משפחתו או חבריו דנים בנושאים לא מוסריים, הוא לעתים קרובות הצביע על כך שלדבר כך זאת התנהגות בלתי הולמת. לכן הוא כתב מאמר בשם "הטלת משמעת על הדיבור" כדי לעורר מודעות וטוב-לב באחרים.
זמן מה לאחר מכן לי דינג ניגש לבחינה להצבת מלומדים למשרות. בלילה לפני קבלת התוצאות הוא חלם חלום שנראה ממשי ואמיתי. אביו שמת הסביר לו: "בחייך הקודמים היית כשרוני מאוד אך יהיר. כתוצאה מכך, השמיים החליטו בשבילך שתסבול מתסכול וכישלון בחיים האלה".
"אבל", המשיך האב, "מלומד אחר איבד את הונו משום שאנס אישה רווקה לפני חודש. הוא היה מועמד לקבלת משרה מיידית, אך עכשיו התפקיד התפנה. האל העליון וון צ'אנג [אל סיני מהספרות והתרבות] החליט להעניק לך את התפקיד בזכות המאמר שלך על הטלת משמעת על הדיבור. אני מקווה שתעבוד קשה יותר כדי להחזיר את הטובה".
לי דינג שמח. ובאמת קיבל את המשרה. לאחר שנעשה פקיד רשמי, הוא עבד קשה להיות אדם ישר ואזרח לדוגמה.
הסיפור הזה מדגים את החשיבות של סדר העדיפות של ערכים מוסריים ואת המהירות של גמול קארמתי. הישויות השמימיות לא יעלימו עין מצדק, וגמול טוב יוענק היכן שהקרדיט מגיע.
חלק שלישי – האסון נמנע
בתקופת שושלת צ'ינג, שריפה בלתי נשלטת פילסה את דרכה בשכונה צפופה בהאנג-ג'ואו, יותר מעשרה בתים הפכו לאפר על אף כל המאמצים לכבות את הלהבות. בזמן הכאוטי הזה, אנשים רבים שהתבוננו בנעשה העידו כי ראו אלוהות מנפנפת בדגל אדום ומדריכה את האש הרחק מבית מסוים. היה זה ביתו של מר גוּ. הבית נשאר עומד על תילו, ואשתו וילדיו לא נפגעו כלל. מר גוּ עצמו נעדר מהאירוע עקב נסיעת עסקים.
זהו סיפור מסעו של מר גו:
כאשר עגן את סירתו על גדת נהר סו-ג'ואו, תפשה את תשומת ליבו אישה בוכייה. הוא שאל למצבה והיא ענתה, "בעלי הוכנס לכלא כי לא שילם חוב של 50 מטבעות כסף. אינני יכולה לשאת את החיים לבד ואני שוקלת להטביע את עצמי בנהר".
מבלי להסס, מר גו הוציא 50 מטבעות כסף מארנקו ונתן לאישה. היא הודתה לו והלכה.
בדרכו חזרה ממסעו, הוא עגן שוב באותה עיר. האישה ובעלה הבחינו בו והזמינו אותו להתארח בביתם. הבעל הסביר, "אנחנו לא יציבים כלכלית ואין לנו דרך לגמול לך. אנא לון הלילה בביתנו ותן לנו לטפל בך". הוא הציע שאשתו תצטרף למר גו ללילה. מר גו סירב באדיבות וישן בסירתו.
לאחר שמר גו חזר לביתו, השכנים שאלו אותו איזה מעשים הוא עשה כדי לקבל הגנה שכזו מהאלוהויות כך שביתו ניצל מהשריפה. מר גו לא הצליח לחשוב על הסיבה.
לאחר שחזרו ושאלו אותו שוב ושוב, הוא חשב על האפיזודה עם הזוג, על העזרה שנתן להם ועל ההצעה שדחה. הזמן תאם לזמן השריפה.
מר גו הציל את חיי הזוג ואת כבוד האישה. מעשיו הטובים ריגשו את השמים ואסון נמנע.
מוסר ההשכל של סיפור זה הוא, לא לעשות מעשים טובים מתוך כוונה נסתרת לזכות בהגנת האלים. להיפך, בני אדם צריכים תמיד להיות בעלי חמלה ללא תנאי לאחרים. גמול טוב הוא רק תוצר לוואי, לא משהו לרדוף אחריו.
חלק רביעי – תאווה הורסת את העתיד
כבר בגיל צעיר, לו ג'ונג-שי משושלת מינג זוהה כילד פלא שהיה מחונן בזיכרון צילומי. הוא היה מסוגל לשנן פסקאות ארוכות לאחר שקרא אותן רק פעם אחת. בגיל 17 הוא נסע לבייג'ינג יחד עם מורו, מר קיו, לבחינה הארצית של המלומדים.
בדרך הם עצרו ללינת לילה בערים שונות. בביג'ינג הם הבחינו באישה מרשימה ממול המלון. במקום להתמקד בהכנות לבחינה, מר קיו יעץ לג'ונג-שי, "שמעתי שהמקדש מחוץ לשער צ'ואן ווּ הוא די מבטיח. למה שלא תלך לשם ותתפלל לאלוהויות להזדמנות עם הנערה הזו?" אז ג'ונג שי הלך לבקר במקדש.
אותו לילה הייתה לג'ונג-שי התגלות, "ראיתי אלוהות רודפת אחרי ואחרי מר קיו ונוזפת בנו בחריפות. הייתי אמור לקבל את הציון הגבוה ביותר בבחינה, אך בגלל המחשבות הלא נאותות שלנו הנתיב שלי אורגן מחדש בצורה גרועה יותר וחייו של המורה שלי קוצרו".
זמן קצר לאחר מכן, הוא קיבל את הידיעה על מותו של מר קיו עקב מחלת כולרה חמורה. חייו של ג'ונג שי גם כן אימתו את חלומו - תוצאות הבחינה לא זיכו אותו בתפקיד, והוא חי את שארית חייו בעוני.
שוב, מוסר ההשכל של סיפור זה הוא לעבוד על סילוק החזקות. אנשים צריכים לשנות את התנהגותם לא בגלל פחד מעונש, אלא להתנהג במוסריות פשוט משום שזה האופן שבו מתנהל אדם אציל.
חלק חמישי – מחשבה אחת יכולה לשנות את עתידך
פעם היה מלומד מוכשר מפרובינציית פו-ג'יאן שקראו לו לי שֶנג. בדרכו לבייג'ינג לעבור את הבחינה הארצית שהוכנה על ידי הקיסר, הוא החליט להישאר ללילה בעיר מקומית. כשנכנס למלון שבחר, בעל המלון ניגש אליו וקרא בקול: "אלוהות ניבאה שמישהו בשם לי שנג ילון במלון שלי ויקבל את הציון הגבוה ביותר בבחינה!"
כמובן שלי שנג שמח לשמוע את החדשות הטובות אך מחשבותיו גלשו ללא שליטה ורסן לתוך החזקות, "אני הולך להיות במקום הראשון, ואז אקבל משרה כפקיד בכיר. במעמדי החדש אוכל לעזוב את אשתי המכוערת כדי למצוא אחת טובה ויפה יותר!"
לאחר שהוא יצא מהמלון בבוקר המחרת, בעל המלון חלם עוד חלום נבואי. אלוהות אמרה, "לי שנג הוא איש לא הגון. הוא חושב שרק בגלל שהוא קיבל מעמד חברתי גבוה, הוא יכול פשוט להחליף את אשתו. לכן הוא איבד את הפרס הראשון שלו".
כשלי שנג חזר למלון בדרכו חזרה הביתה, בעל המלון היה די מאוכזב לראותו שוב והתנהג אליו בגסות. לי שנג נעלב ושאל לפשר העוינות הזו, אז בעל המלון סיפר לו על החלום השני שלו.
לי שנג היה בהלם ועזב מיד. הוא עבר בקושי את הבחינה ולעולם לא נעשה פקיד.
מחשבה לא טהורה אחת גרמה ללי שנג לאבד את מזלו הטוב.
חלק שישי – התוצאה של כתיבת ספרות ארוטית
צ'ואן רו-יו היה נווד מלומד שנדד דרך הים ותמיד עודד ספרות המשדרת חמלה. באחד ממסעותיו שהיה בהם סיכון, הרוח שינתה לפתע כיוון והסיטה את סירתו לעבר אי מסתורי.
טאואיסט הגיח מהיער, בחן את צ'ואן רו-יו ואמר לו, "האנשים היום אינם טובי לב, אך השמים עדיין מעדיפים את אלה שהם ישרים וחסרי אנוכיות. צברת הרבה מוסריות כשטפחת חמלה דרך כתיבת ספרות מבלי לרדוף אחר דבר בתמורה, לכן הבאתי אותך היום לכאן".
הוא המשיך, "במשך השנים, ראיתי מלומדים אגדיים נופלים לגיהינום וסובלים כאב אין סופי על שכתבו ספרות ארוטית. בוא אתי ואסביר לך".
הטאואיסט הוביל את צ'ואן רו-יו לעולם שמתחת. בחום מייזע, רו-יו זיהה דמויות נשסעות, נחרשות ונצלות. כשסדרת העינויים הסתיימה, הדמויות חזרו לצורתן המקורית והתהליך חזר על עצמו. הטאואיסט הסביר, "זהו פשע אדיר לכתוב ולהפיץ ספרות ארוטית. האנשים האלו מרצים את גזר דינם ומוענשים על מעורבותם בספרות ארוטית".
"ראיתי מספיק! מתי זה יסתיים!?" קרא רו-יו.
"אין לזה סוף", ענה הטאואיסט.
צ'ואן רו-יו היה בהלם. לאחר שנפרד מהטאואיסט, הוא לקח על עצמו כמשימת חייו ליידע את המין האנושי על התנסותו, להזהיר את האנשים מהסכנות שבספרות ארוטית, ולקדם בהם טוב לב.
הסדרת בת ששת הפרקים הזאת מציגה סיפורים בעלי תוצאות חיוביות מעמידה בפני תאווה, ותוצאות שליליות מכניעה לתאווה. סין העתיקה הדגישה נימוס ומוסריות, והחרימה כל יחסים מיניים בין אנשים לא נשואים או כל פעולה הנובעת מתאווה. הקשר המיוחד בין בעל ואישה הוא תוצאה של חוקים שמימיים והוא תקנון שהונהג על ידי ישויות שמימיות.
קישור לאנגלית ולסינית של החלק השישי והאחרון מפורט מטה.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
