(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית השלוש-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

הוריי ואחותי הבכירה החלו לתרגל פאלון דאפא לפני שנים רבות, כך ששמעתי וראיתי דברים רבים לגבי הדאפא וידעתי כבר לפני הרבה זמן שהדאפא הוא טוב מאוד.

אמי קיוותה שגם אני אהפוך למתרגלת דאפא. היא רכשה עבורי עותק של "ג'ואן פאלון" והקלטות וידיאו ואודיו של הרצאות המאסטר, אבל אני הייתי שקועה מדי בדברים גשמיים ועשיתי הרבה דברים מוטעים.

כשאחותי הבכירה עודדה אותי שוב לאמץ את השיטה היא הזהירה אותי שאני עלולה לאחר את המועד אם לא אתחיל לתרגל פאלון דאפא.

דבריה עוררו אותי. פתאום, הרגשתי אפופה בפחד, ייאוש וחרטה. אף פעם לא אשכח את ההרגשה המייסרת הזאת.

כך התחלתי לטפח בדאפא.

לחוות את השמחה בטיפוח

הצטרפתי לקבוצת לימוד פא בסוף 2007. מתרגלים עמיתים היו נחמדים אלי מאוד. בהתחלה לא היה לי מושג מה לעשות כמתרגלת דאפא, כך שהלכתי בעקבותיהם. כפי שהבנתי, הפא-שן של המאסטר ילווה אותי וישמור עלי כל עוד אני מטפחת אמיתית.

מתרגלים אמרו לי שעלינו לעשות את שלושת הדברים כדי לעמוד בדרישות של המאסטר, לכן הלכתי איתם לחלק חומרי מידע ולספר לאנשים את העובדות לגבי הפאלון דאפא.

הם אמרו לי גם ללמוד ככל האפשר את הפא, כדי להיות בטוחה ומוגנת בזמן אימות הפא בנסיבות מסוכנות. תמיד נשאתי איתי את "ג'ואן פאלון" ואת מאמרי המאסטר, כך שאוכל ללמוד את הפא ובמיוחד את מאמרי המורה, בכל פעם שהיה לי זמן. הכרחתי את עצמי לקרוא את הפא למרות שלא יכולתי להבין את כולו בזמן ההוא.

המשכתי להיות עסוקה כך עד שיום אחד נוכחתי לפתע כמה השתניתי. הפכתי קלילה ומלאת שמחה באופן שאי אפשר להסביר. ההרגשה נגעה בלבי עמוקות.

כבר לא עיניתי את מוחי להשיג קידום בעבודה, לדאוג לרווח או הפסד, להתגעגע למשפחתי או לדאוג לעתיד ילדיי. לא פחדתי להחזיק את ספרי הדאפא של הוריי בביתי. לא דאגתי כבר אם מישהו יידע שאני מתרגלת דאפא.

מבלי שאהיה מודעת לכך, הטיפוח בדאפא שינה אותי. חשבתי שזה כנראה לְמה שהמאסטר התכוון כשאמר: "הפא מזקק את המתרגל". הרגשתי בת מזל רב להיות מתרגלת של פאלון דאפא.

בקיץ 2008, אחת המתרגלות מעיר אחרת באה לגור איתי זמנית. הייתי המומה כשראיתי אותה. לפני כ-20 שנה פניה הופיעו בחלומי. אחרי החלום הזה נהגתי לחפש את הפנים האלה בין האנשים.

כעת היא הופיעה לפניי במציאות. האמנתי עמוק פנימה שהמאסטר עוזר לי.

תרגלנו את חמשת התרגילים, למדנו את "ג'ואן פאלון" וקראנו את כל ההרצאות והמאמרים של המאסטר ביחד. היא ביקשה שאלמד בעל-פה את "ג'ואן פאלון" ואנסה לשלוח מחשבות נכונות בכל שעה עגולה, כפי שהיא עשתה.

לעתים נדירות היא פטפטה כפי שאנשים רגילים עושים. היא הייתה נדיבה ורצינית. כשהתעצלתי ולא רציתי לתרגל, היה עליי עדיין לתרגל איתה. כשהלכתי לעבודה, היא יצאה לחלק חומרי הבהרת אמת ולספר לאנשים את העובדות לגבי הפאלון דאפא. כל יום היא הכינה לי אוכל לפני שהגעתי מהעבודה.

במהלך אותו זמן, כל מה שעשיתי היה לעבוד ולטפח. הייתי שקועה בשמחה כל הזמן. הרגשתי קלילה כולי כשטיפסתי במדרגות וחילקתי חומרי מידע. כשנתקלתי במישהו במסדרון הייתי מחייכת אליו. פעם אחת עזרתי לאישה זקנה לסחוב את הסל שלה במעלה המדרגות.

במשך תקופת זמן מסוימת, היה חסר לי ביטחון בתרגיל החמישי – הישיבה במדיטציה. התלוננתי באוזנה של המתרגלת הזאת שלשבת ברגליים מצולבות בתנוחת הלוטוס ממש כואב לי. היא שאלה אותי: "האם הכאב הולך להרוג אותך? פשוט התגברי על כך".

מה שהיא אמרה הרגיז אותי, אבל בה בעת הרגשתי שהיא צודקת. אם אחרים יכולים לעשות זאת, גם אני אוכל. אני אבחן כמה גוף הבשר ודם שלי יכול לסבול. לאחר מכן למדתי את הפא בעודי יושבת בתנוחת המדיטציה.

בתחילה הכול כאב. אחרי זמן מה הרגשתי כואבת ונפוחה. באותה תנוחה ישבתי גם בזמן ששיננתי את הפא עד שלא יכולתי להרגיש עוד את רגליי.

תוך זמן קצר ניצחתי את הפחד של ישיבה במדיטציה. זה נכון שאחרי המר בא המתוק. לא חשבתי עוד אם זה כואב או לא, ויכולתי לתרגל בקלות את כל חמשת התרגילים ואז לשלוח מחשבות נכונות. כשהיה לי זמן, המשכתי באותה תנוחה ללמוד את הפא. זה היה ממש נהדר.

מתוך ההתנסות הזאת הוארתי לעובדה שעלינו ליטול יוזמה כדי לטפח. כמו עם ההבנה שלי לגבי שליחת מחשבות נכונות, הלחץ של הכוחות הישנים לא צריך להיות מה שמניע אותנו לטפח. במקום זאת, עלינו ליטול יוזמה כדי לסלק את הרוע. אם נוכל לעשות זאת בדרך זו, הרוע לא ירדוף אותנו. לעשות זאת בדרך זו מבטיח שנתיב הטיפוח שלנו יהיה חלק.

אחרי שהמתרגלת הזאת עזבה וחזרה לביתה יכולתי בעצמי לתרגל, ללמוד את הפא, לשנן את הפא ולשלוח מחשבות נכונות. אני מתייחסת לדברים האלה כיסודות הבסיסיים של טיפוח.

הדאגה המרגיעה והחסד האין-סופי של המאסטר

המאסטר תכנן כל דבר עבורי על נתיב הטיפוח שלי. זה מה שהתנסיתי בו ומה שהייתי עדה לו בשנים האלה. אחת המתרגלות התבדחה איתי ואמרה: "המאסטר מתייחס אליך טוב במיוחד ומעניק לך כל מה שאת רוצה".

חשבתי שאולי זה בגלל שאני נושאת ביתר אחריות בפרויקטים אחדים. אם לא אפעל היטב, לא אעמוד בציפיות של המאסטר. זו שליחות של מתרגל דאפא להבהיר אמת ולהציל אנשים.

כעובדת משרד, קשה למצוא זמן קבוע לצאת עם מתרגלים עמיתים להבהיר את האמת, כך שחילקתי חומרי מידע בעצמי. בתחילה קיבלתי חומרי מידע ממתרגלים בעיר אחרת. לפעמים לא נשארו להם מספיק בשבילי.

המתרגלת שגרה אצלי בזמנו הציעה לי שאפיק חומרים אלה בעצמי. היא התקינה את כל הציוד ולימדה אותי איך להפעיל אותו.

את רוב חומרי המידע שייצרתי בעצמי חילקתי, ורכשתי אספקה בהתאם. הורדתי חומרי מידע רק מאתר מינג-הווי. אתר הייצור שלי עדיין מתפקד.

כשאחותי הבכירה גילתה שאני כל כך שמחה לגבי מה שאני עושה, היא הזכירה לי לא לפתח את המטליות של התפארות ושאננות. שמעתי בעצתה ולא סיפרתי לאף אחד על אתר ייצור חומרי המידע שלי. בכל פעם שמתרגל בקבוצת לימוד הפא שלנו נזקק לחומרים, סיפקתי אותם מבלי לומר מי הפיק אותם. בתחילה חילקתי חומרים באזור שלי, ולאחר מכן הלכתי לאורך הרחובות לספר לאנשים את העובדות לגבי הפאלון דאפא.

המתרגלת ששהתה בביתי חזרה הביתה, אבל היא עדיין שלחה מחשבות נכונות למאמציי לחלק חומרים. היא סיפרה לי על כך כשנפגשנו מאוחר יותר. חשבתי שיש לנו קשר גורלי עמוק. באותן שנים היא הייתה באה לעזור לי בכל פעם שהייתי זקוקה לה. ידעתי שהמאסטר עוזר לי.

פעם אחת פגשתי באישה מבוגרת וסיפרתי לה אודות הדאפא. היא חשבה שהעקרונות של הפאלון גונג הגיוניים, אבל היו לה כמה ספקות לגבי זה והיא שאלה אותי מדוע מתרגלת מסוימת קפצה מבניין אל מותה.

ניגשתי לברר עם מתרגלת וותיקה לגבי התקרית ונאמר לי שהשליכו את המתרגלת מהבניין. זה נורא. עליי לאפשר לאנשים לדעת מה קרה באמת.

באותו יום החברה המתרגלת שלי באה לראות אותי בדרכה לרכוש אספקה. היא הציעה שאכין חוברת לגבי התקרית הזאת. היא הורידה מהאינטרנט את כל המידע לגבי אותה מתרגלת שעונתה באכזריות. כמו כן היא לימדה אותי כיצד להגיש מאמרים לאתר מינג-הווי, כיצד לכתוב מאמרים כדי לחשוף את מעשי הרוע באזור המקומי שלי, ועוד.

בילינו כמה ימים בחלוקת חוברות מידע על המתרגלת הזאת בכל העיר. עבדנו בזוגות בשעה שמתרגלים אחדים שלחו מחשבות נכונות בבית. לאחר מכן שככה השמועה לגבי המתרגלת שהושלכה. שמות השוטרים שהשתתפו בתקרית הזאת דווחו לאתר מינג-הווי, ומאותו זמן ואילך הם התחמקו ממתרגלי פאלון דאפא.

העיר בה אני גרה אינה גדולה. חשבתי לעצמי שלהבהיר את האמת רק בעיר שלי זה לא מספיק. לכן מעת לעת התחלתי לכסות כפרים שכנים.

בביקורי הראשון בכפר שכן, היססתי לפתוח את הפה, מפחד שכפריים רבים יצאו החוצה ביחד להקשיב לי. הכפר היה קטן וכולם הכירו זה את זה.

כשהסתובבתי בכפר, ראיתי קהל אנשים סובבים אדם שנראה כאחד הבכירים ומקשיבים לו. ניגשתי לקבוצה, עדיין מהססת לפתוח את הפא. באותו רגע הבכיר הבחין בי ושאל את מי אני מחפשת. חייכתי אליו ומסרתי לו עותק של "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית". אמרתי לו שהספר הזה: "הוא שווה קריאה" בשבילו.

הוא לקח את הספר והבטיח לקרוא אותו. הוא גם אמר לקהל שהוא קרא חומרי פאלון דאפא ושהוא מאמין שכולם נכונים.

הוצאתי מהתיק את כל החומרים שלי כדי שכול אחד יבחר את מה שהוא רוצה. הזכרתי להם לשמור ולהוקיר את החומרים. כמו כן סיפרתי להם את העובדות הבסיסיות לגבי הפאלון גונג. כל זה היה הודות למאסטר.

מאוחר יותר פגשתי מתרגלת וותיקה שהייתה נדיבה, כנה וישרה. היא יצאה לעתים קרובות לספר לאנשים את העובדות לגבי הפאלון דאפא. כששאלתי אותה אם היא רוצה להצטרף אלי להבהרת אמת על האופנוע לעיירות ולכפרים רחוקים מהעיר, היא הסכימה ללא כל מחשבה שנייה.

התעלמתי ממה שאמרו עליה מתרגלים אחרים, מפני שהיה אכפת לי רק מהלב שלה להציל אנשים. היא נהגה לומר לעתים קרובות: "אני תמיד אלך בעקבות המאסטר לא משנה מה".

הוקרנו זו את זו והיינו סובלניות אחת לשנייה. היו גם זמנים שהיו לנו עימותים. לפעמים זה כאב בלב, אבל כשחשבתי שזה עלול לגרום לה לעוד כאב, הפסקתי את הוויכוח איתה.

מתוך הפא של המאסטר הבנתי שאיננו יכולים לראות את החלק המטופח בשלמותו של מתרגל עמית, מפני שהוא כבר אינו נראה לעין בצד האנושי הזה. כשאנו רואים את הצד הרע של מתרגל עמית זו קריאת אזהרה בשבילנו לטפח את עצמנו. כך הוקרנו את היחסים הגורליים שלנו ואת ההזדמנות להיות ביחד.

לעתים קרובות שיננו ביחד את הפא בדרכנו הביתה. עודדנו זו את זו ושיתפנו בהבנות שלנו מתוך הפא. בילינו את כל סופי השבוע, את החגים, ואפילו את ראש השנה הסינית בהבהרת אמת.

מישהו שרומה על ידי תעמולת המק"ס דיווח עלינו פעמיים למשטרה. נעצרנו ונלקחנו לתחנת המשטרה. שלחנו מחשבות נכונות וסיפרנו בחמלה לשוטרים את העובדות על הפאלון דאפא. תוך כמה שעות הם שחררו אותנו.

כל דקה של הטיפוח שלנו מלאה בהגנה רבת החמלה ובתכנון של המאסטר.

שנה אחת, ב-25 באפריל, יום השנה לעתירה של מתרגלי פאלון דאפא לממשלה המרכזית, יותר מ-20 שוטרים ב-3 ניידות הקיפו אותי ובדקו אותי ואת המתרגלת שאיתה הבהרתי אמת. הלב שלנו לא זז והאמנו בנחישות שהמאסטר מגן עלינו ושאסור להם לרדוף אותנו. יצאנו משם בשלום.

לשחרר את ההחזקה לרגשות

המתרגלת הזאת נעצרה משום שסיפרה לאנשים את העובדות על הפאלון גונג. היא נלקחה לכלא.

כששמעתי על כך לראשונה האשמתי את עצמי שלא שיתפתי איתה מספיק על נושא הביטחון. כשניסיתי ביחד עם מתרגלים נוספים לחלץ אותה בדרכים רבות ולא הצלחנו, התלוננתי, ואספתי חומר לחשוף את הרדיפה נגדה בזמן שהלב שלי נעדר חמלה.

פעם אחת הלכתי לבקר אותה בכלא, אבל לא הרשו לי לראותה. כששמעתי שהיא עונתה בצורה חמורה, איבדתי את המחשבות הנכונות שלי לגמרי ובכיתי כמו אדם רגיל. רק אז נוכחתי לדעת כמה אני קשורה אליה.

נרגעתי והסתכלתי פנימה. במשך כל ההליך הזה, התייחסתי לתקרית הזאת כמו אדם רגיל. לא טיפחתי את עצמי. להיפך, הוספתי חומרים משחיתים למתרגלים עמיתים סביבי.

שלחתי מחשבות נכונות למשך זמן ארוך יותר ושללתי לחלוטין את הכוחות הישנים. בינתיים סילקתי את לבבות כמו קנאה, שנאה, תלונות, ואת המנטליות למאבק. חשבתי שאם מתרגלת אחרת הייתה בצרה כזאת, הייתי רגועה יותר. ידעתי שעלי לסלק את הרגשות שלי כלפיה. זו הייתה אנוכיות, פרצה שהכוחות הישנים יוכלו לנצל.

אחרי שהיא שוחררה הלכתי לביתה ללמוד את הפא ולשלוח מחשבות נכונות. שיתפנו בהתנסויות שלנו בטיפוח. הייתי מסוגלת לדבר איתה ברוגע.

כששמעתי שהיא הלכה לעולמה, נעשיתי פתאום מדוכאת ומלאת חרטה. תיכף ומיד נעשיתי מודעת לרגשותיי והסתכלתי פנימה לזהות את הבעיות שלי.

גיליתי שהחרטה שלי הייתה יותר על עצמי: לא עזרתי לה כשהיא הייתה בבית. לא עזרתי לה לגלות את הגורם הבסיסי למצוקות שלה. עדיין תכננתי ללכת למקום כלשהו להבהיר איתה ביחד אמת וכך הלאה. כל דבר שחשבתי עליו היה קשור לעצמי.

זו הייתה אנוכיות שהייתה חבויה עמוק. רק הדאפא יוכל לטהר אותי. בנקודה זאת הייתה לי הבנה טובה יותר של הפא של המאסטר על התרגיל החמישי הדורש מאיתנו להשיג את המצב האופטימלי כשאנחנו יושבים במדיטציה.

במשך שנים לא העזתי להתקרב לתחום מסוים על נתיב הטיפוח שלי. לא היה לי רעיון איך לטפל בכך. במשך הזמן התחום הזה הפך לחול טובעני ונאבקתי בתוכו בכאב רב. אם הייתי מרפה מעט הייתי עלולה לשקוע. זו הייתה הרגשנות שלי לבעלי.

בעלי ואני היינו חברים לכתה ב-3 השנים של בית ספר התיכון. נישאנו אחרי ששנינו סיימנו את הלימודים באוניברסיטה. טיפלתי בו היטב, אבל הייתי עקשנית מאוד. הוא תמיד ניסה את מיטבו לרצות אותי, לא חשוב כמה קשה זה היה.

על פני השטח לא היו לי בבית מכשולים בטיפוח. הוא עשה כמיטב יכולתו לעזור לי ולמתרגלים עמיתים. כשהמשטרה עקבה אחרינו, הוא נהג במכוניתו וחיפש אותי בכל מקום ללא כל פחד. כל אחד שהכיר אותו שיבח אותו.

סמכתי עליו מאוד ונהניתי מהסובלנות שלו. הבנתי שכמתרגלת, עלי לשחרר את ההחזקות האלה, אבל היססתי לשחרר אותן מפני שאהיה עצובה בלעדיהן. מה שיכולתי לעשות זה לנסות את מיטבי להימנע מקונפליקטים איתו.

מאוחר יותר, הרגשות האלה הביעו עצמן בדרך מוזרה מאוד. היו לנו חילוקי דעות על הבחירות שהבן שלנו עשה בבית הספר. התלוננתי בפניו וזלזלתי בו. כמו כן חשבתי על דרכים להשיג ממנו את המיטב.

לפעמים הייתי מבולבלת ולא הייתי בטוחה מהיכן מגיעות המחשבות שלי. מפעם לפעם הייתי מאבדת את מזגי ותמיד כעסתי עליו. כל פעם התחרטתי על כך לאחר מכן. במשך הזמן זה הפך למעגל זדוני שחזר על עצמו.

יום אחד כשכרכתי את כתב העת השבועי להבהרת אמת, קול הדהד במוחי: "בעלי עושה משהו שאינו ראוי עם חבר שלו".

הייתי צלולה מאוד במחשבתי אבל כועסת מאוד: "אל תספר לי את זה. מי שעושה דברים רעים צריך לשלם על כך בעצמו. זהו עיקרון שמימי: טוּב מתוגמל בטוב ורוע ברע".

היות שהייתי צריכה לצלצל אליו, נעשיתי מודעת לנקודה אחת מיד: שלא אפול בפח. דבריי לא היו אדיבים. לאחר מכן התחלתי לשלוח מחשבות נכונות לסלק את כל ההפרעות. בינתיים זיהיתי את הבעיה שלי. טיפחתי בצורה שטחית כל כך.

בערב קיץ אחד היה חם מאוד. הייתי בחדר שלי עם מזגן פועל, מייצרת חומרי מידע. כשעשיתי הפסקה ניגשתי לחדרו של בעלי להביא משהו ומצאתי אותו ישן בשלולית של זיעה. הוא לא הדליק את המזגן שלו ושם רק מאוורר קטן. הדלקתי את המזגן בשבילו אבל הוא אמר שאין צורך, שהוא לא רוצה לבזבז חשמל. הבעתי בשקט לעצמי חוסר שביעות רצון ממנו ויצאתי.

חזרתי לחדרי וחשתי קריר ונוח עם מזגן פועל. בדיוק אז שמעתי קול מהדהד במוחי: "התעלמי ממנו, תני לו שיהיה לו חם, תני לו שיהיה לו חם".

המחשבה הזאת שמחה אותי מאוד, מה שממש הפתיע אותי. לא הייתי כזאת רעה. שיניתי את מחשבתי מיד, והבנתי שזאת לא אני. אמרתי: "אני לא אקשיב לך". חזרתי לחדרו והפעלתי את המזגן.

באותו לילה חשבתי על ההתנסויות שלי בעבר והרהרתי על עצמי. אין עליי להתחמק ממבחנים וממצוקות על נתיב הטיפוח שלי. ההחזקה שלי לבעלי כבר הפריעה לי בעשיית דברים בדרך הנכונה. האם זה לא מבטל דברים שעשיתי בעבר לאימות הפא?

למחרת היום אמרתי לבעלי: "כמתרגלת, אם אני לא בסדר או לא פועלת כהלכה, עליי לתקן את עצמי. בבקשה האמן לי, ועקוב אחרי התנהלותי".

הוא היה מופתע בתחילה, ואז חייך. "יש לך שד בלב. אני לא אוהב לראות אותו יוצא החוצה כשאת כועסת".

ממה שאמר ידעתי שהוא סלח לי.

שלחתי מחשבות נכונות לנקות את השדה הממדי שלי. למדתי הרבה את הפא. הקדשתי תשומת לה רבה לכל מחשבה ומחשבה שלי בכל פעם שהייתי בקשר עם בעלי. לפעמים סיכמתי בסוף היום איך התנהלו הדברים.

אבל מעת לעת, לא יכולתי שלא לאבד את מזגי. בכל פעם שזה קרה, בעלי הזכיר לי: "השד מגיח החוצה". מייד ריסנתי את עצמי.

כעת אנחנו מסוגלים להסתדר היטב זה עם זו. גם הוא החל לתרגל פאלון דאפא. לפעמים אנחנו לומדים את הפא ומתרגלים ביחד.

תודה לך מאסטר רב החסד!

ותודה לכם כל עמיתי המתרגלים שעוזרים לי ומלווים אותי על נתיב הטיפוח שלי במהלך תקופת תיקון הפא הזאת.