(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית השלוש-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

ברכות, מאסטר! ברכות, מתרגלים עמיתים!

אני מטפחת בפאלון דאפא מאז 1996, כך שחלפו עשרים שנה. הרדיפה שהונחתה על ידי ג'יאנג זמין גרמה לכך שנכלאתי לעשר שנים בשל אמונתי, מ-2006 עד אפריל 2016. היו אלה עשר שנים מתוך כל התקופה בה טיפחתי.

הייתי עדה לאופן שבו השומרות בית הסוהר ואסירות פליליות עושות כמיטב יכולתן לשבור את רוחן של המתרגלות. היו מתרגלות שהוכו למוות, היו שהפכו לנכות, חלק הפכו לחולות נפשית, היו שמשפחותיהן נקרעו, היו שוויתרו כנגד רצונן על אמונתן, ויש שעברו שטיפת מוח על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית וכיום הן מתנגדות לדאפא.

אני סבלתי כמות עצומה של קשיים וכמעט איבדתי את חיי. ועם זאת, בזכות הפא ובזכות ההגנה של המאסטר, שרדתי. עם עזרת המאסטר הצלחתי להיפטר מההחזקות האנושיות שלי ולהציל את האנשים מסביבי.

בעשר השנים האחרונות הבנתי שכאשר מצב הטיפוח של מתרגל הוא טוב, זה משום שיש לו פחות החזקות אנושיות ומשום הוא מבין את עקרונות הפא היטב. כאשר מצב הטיפוח אינו טוב, זה משום שהמתרגל לא פועל לפי דרישות הפא או שאינו מוצא את ההחזקות האנושיות שלו או את הסיבות שמאחורי החזקות אלה. האמונה שלי בדאפא לא השתנתה במשך עשר שנותיי בכלא. למעשה היא אפילו התחזקה.

להישאר נחושה בדאפא

עשר השנים האחרונות שבהן הייתי בכלא היו ארוכות וקשות. עברתי עינויים ברוטאליים. לרוע יש אחיזה חזקה על הסוהרות ועל האסירות הפליליות, והוא מחזק את הצד הדמוני שלהן כשהן באות במגע עם תלמידות דאפא. הן תוקפות מתרגלות שמסרבות לוותר על אמונתן, ומעבירות אותן שטיפות מוח.

מיד כשהגעתי, עשר אסירות הקיפו אותי וניסו לשטוף לי את המוח עם סיפורים מזויפים של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ושקרים המכפישים את הפאלון גונג. הן תקפו אותי לסירוגין, כל פעם מישהי אחרת, בניסיון להעביר אותי "טרנספורמציה" (שינוי).

הפניתי להן את גבי, לא הסתכלתי, לא הקשבתי, והתעלמתי מהן לחלוטין. הן אמרו, "את רואה, את אפילו לא יכולה להסתכל לנו בעיניים". אבל כאשר כן הסתכלתי להן בעיניים כדי להראות להן שאני לא מפחדת, הן נסוגו. "מדוע אתן מתרחקות? חזרו הנה. תסתכלו לי בעיניים". הן לא העזו להסתכל לעברי והתרחקו במהירות.

כמה אסירות הקיפו אותי פעם אחת בניסיון לגרום לי לוותר על הדאפא. השתמשתי בעקרונות שאליהם התעוררתי בפא כדי להפריך את התיאוריות המגוחכות שלהן ואת השקרים, והן נותרו מוכות אלם. הן לא הצליחו לשכנע אותי והתחילו לקלל.

בתור מתרגלת לא יכולתי לקלל אותן בחזרה, אז התחלתי לדקלם "פאלון דאפא טוב" שוב ושוב, ועצמת הקול שלי הלכה והתחזקה. הן קפאו, נעצו מבטים באוויר, ולא הצליחו לומר מילה. הסוהרת שמעה אותי ובאה לבדוק מה קורה אצלנו. לי היא לא אמרה דבר, אבל היא צרחה על האסירות האחרות.

כתבתי מכתב באורך 20 דפים החושף את השקרים של המק"ס, נתתי דוגמאות על איך הדאפא הועיל למתרגלים, והסברתי מדוע צריך לפרוש מהמפלגה המרושעת. אך הסוהרת אליה שלחתי את המכתב לא הקלה עליי. במקום זאת, הדברים רק החמירו.

מבודדת מהעולם החיצון ומעונה

במשך המשחקים האולימפיים ב-2008, הרוע היה אינטנסיבי. בית הכלא החזיק 300 תלמידי דאפא ביום בתקופת השיא. כל אלו שנשארו נחושים בדאפא הוחזקו באזור סודי של הבניין.

האזור היה חשוך וקודר ומנותק לחלוטין משאר חלקי בית הכלא. שער המתכת בכניסה היה נעול בכל עת. כל התאים היו נעולים בכל עת והווילונות מוסטים. איש לא העז לשאול מי מוחזק שם.

אך כאשר המתרגלות עונו, אפשר היה לשמוע את הקללות של המענים, את הקול של ההכאות ואת צרחות הכאב של המתרגלות שגרמו לעורי להסתמר. הסוהרות והאסירות הפליליות לא רצו שאיש יישמע את הצרחות, אז הן הפעילו לפעמים טלוויזיה בווליום גבוה כדי לעמעם את הצרחות.

שיטות העינויים כללו קשירה, תליה באוויר, פישוק רחב של הרגליים, וישיבה על שרפרף זעיר ונמוך לפרקי זמן ממושכים. שרפרפים אלה קטנים וצרים מאוד ויש בהם חורים קטנים באמצע. עצמים קשים הוחדרו דרך החורים, ומתרגלות אולצו לשבת עליהם מבלי לזוז במשך פרקי זמן ממושכים, אפילו כשהישבנים שלנו התמלאו בפצעים מוגלתיים.

כדי לגרום לי ל"טרנספורמציה", השומרות והאסירות קשרו את ידיי ורגליי לארבע פינות המיטה ומשכו את זרועותיי ואת רגליי שוב ושוב. הכאב היה מייסר. עצמות הזרועות התנתקו מהמפרקים. עצמות נקועות בלטו בצדי כתפיי במשך שנים.

במשך חודשיים רצופים נקשרתי למיטה באותה תנוחה, ולא הורשיתי להשתמש בשירותים. האסירות האכילו אותי בכפית כל יום. הכאב היה בלתי נסבל ודחף אותי אל הקצה. פעמיים ניסיתי להתאבד ללא הצלחה. כמעט שיצאתי מדעתי עד שבסופו של דבר נכנעתי.

לטפח שוב בדאפא

שקעתי בדיכאון עמוק והגעתי לשפל המדרגה. אבל הדברים חייבים להתהפך אחרי שהגיעו לקצה. הנחישות שלי לטפח התעוררה לאט שוב מחדש. חשבתי לעצמי, "ובכן, אם את לא מצליחה למות, המשכי לטפח". נתיב הטיפוח שאורגן עבורי על ידי המאסטר לא היה אמור להסתיים, אז נתתי לפא להיות לי למורה ולחשל אותי.

התחלתי להקדיש חלק ניכר מזמני לדקלום כל הקטעים שהצלחתי לזכור מג'ואן פאלון ומ"יסודות להתקדמות במרץ". שיננתי גם את "הונג יין" ואת "הונג יין 2" כשלא דקלמתי את הפא, התמקדתי במחשבה אחת, "האמיני במאסטר, האמיני בפא". חזרתי על משפט זה עשרות אלפי פעמים במחשבתי עד שמחשבתי התקהתה.

המאסטר ראה שעדיין יש לי הלב לטפח, כך שהוא חיזק אותי והעניק לי חוכמה. הוא הראה לי עקרונות פא רבים.

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"נתַנו לכל אחד דברים רבים כל כך. כל עוד כל אחד מכם מטפח בפועל ומנהל את עצמו בקפדנות בהתאם לדאפא, כך אתייחס אליו כתלמידי. כל עוד תטפחו ותתרגלו בפאלון דאפא נתייחס אליכם כתלמידים"

ובהמשך:

"... הוא לא ידאג לכם אם לא תטפחו ותתרגלו. אם תטפחו ותתרגלו הוא יעזור לכם לאורך כל הדרך עד הסוף."

המאסטר גם אמר ב"ג'ואן פאלון":

"הפאלון דאפא שלנו יכול להגן על התלמידים מסטייה. איך להגן? כמטפח ומתרגל אמיתי הפאלון שלנו יגן עליך. השורש שלי נעוץ ביקום. מי שיכול לפגוע בך יכול לפגוע בי, בפשטות הוא יכול לפגוע ביקום הזה."

קטע זה של הפא תמיד מרגש אותי עד דמעות. הבנתי שהפא שן של המאסטר נמצא תמיד אתי ומגן עליי. לא נהרגתי, משום שאילו הייתי מאבדת את גופי האנושי לא הייתי מסוגלת לטפח שוב.

על פני השטח נראה היה שהכאב גדול מכדי שאצליח להתגבר עליו, כך שנכנעתי לדרישות הרוע, אבל, למעשה, זה היה כלום בהשוואה לכמות העצומה שהמאסטר נשא עבורי. החמלה של המאסטר והחסד של הבודהא האדיר לא יתוארו בשפה אנושית ולא ניתן לדמיין אותם באמצעות חשיבה אנושית.

מציאת ההחזקות האנושיות שלי באמצעות לימוד הפא

בזמן שלמדתי בעל-פה כמות גדולה של פא, רבות מההחזקות האנושיות שלי צפו. לדוגמה, היה לי פחד – פחדתי שיענו אותי אם אספר לאנשים על הדאפא, פחדתי שיקשרו אותי למיטה ושאצטרך לסבול שוב כאב, ופחדתי לעבור "טרנספורמציה".

כשהתנגדתי לשטיפת המוח ואמרתי לסוהרות ולאסירות הפליליות שהן עושות טעות, הייתי די וכחנית ותחרותית. בתוך לבי שנאתי אותן ולא הייתי מספיק שלווה או טובת לב כלפיהן.

מבלי שהתכוונתי דחפתי אותן לצד השני. לא התייחסתי אליהן כאל ישויות שמחכות להצלה. במקום זאת הצבתי אותן בצד המנוגד לדאפא. הכוחות הישנים ניצלו החסרה זו. לא רק שלא הצלחתי להציל אותן, גם גרמתי צרות לעצמי.

ברגע שנעשיתי ברורה לגבי עקרונות הפא ומצאתי את ההחסרות שלי, החלטתי להיפטר מהמושגים האנושיים שלי. המאסטר ראה שהשין-שינג שלי השתפר, אז הוא ארגן עבורי הזדמנויות להיפטר מהם.

להתגבר על הפחד ולאמת את הפא

הרשויות ניסו באופן נואש למנוע מהמתרגלות לשמור על מחשבות ישרות יציבות בתוך הכלא. נאסר עלינו לדבר זו עם זו. אם עשינו זאת, עברנו עינויים. אם מישהי העזה לאמת את הפא – העזה לומר שהדאפא הוא טוב, העזה להבהיר את העובדות האמיתיות – זה הפך למבחן האולטימטיבי שבדק האם המתרגלת תהיה מסוגלת לשרוד בסביבה המרושעת הזאת.

במהלך שיחה עם סוהרת, הזכרתי את אחותי, שגם היא מתרגלת בדאפא. כשהסוהרת שאלה אותי איך אחותי החלימה ממחלתה, היססתי – הפחד התגנב לתוכי. אבל כשהיא שאלה אותי שוב, פלטתי רק "באמצעות תרגול בפאלון דאפא". ולהפתעתי, היא לא התרגזה. היא רק חזרה ברוך על מה שאמרתי, וזה הכול.

באותו לילה חלמתי חלום. ראיתי אנשים רבים שהתרגשו מאוד ודיברו כולם על משהו. הם הצביעו על שמי ואמרו, "היא חזרה. היא חזרה".

כלומר, הוכחתי שאני מטפחת אמיתית שוב. הם שמחו מאוד וסיפרו על כך לכולם.

כאשר התעוררתי, הבנתי שהיו אלו הישויות החיות בעולמי שראו שקמתי שוב אחרי שנפלתי, ושאימתי את הפא על ידי הבהרת האמת בסביבה מרושעת כל כך. הן ראו תקווה וידעו שיש להן סיכוי להצלה, אז הן שמחו והפיצו את הבשורות הטובות.

עידודו של המאסטר הגביר את הביטחון שלי באימות הפא. התנגדתי בנחישות לשקרים ולשטיפות המוח שעברתי בכל יום, ולא כתבתי "דוחות מחשבה" כפי שהורו לי לעשות. לא ענדתי תג עם השם שלי ולא שיתפתי פעולה עם שום חוק שנועד באופן ספציפי להעביר את המתרגלים "טרנספורמציה".

ראש המחלקה הוחלפה

הישויות הרעות התבוננו בי בקפדנות והיו מוכנות לתקוף בכל עת. מלבד שליחת מחשבות נכונות כדי לחסל אותן, ניסיתי גם להיפטר מההחזקה שלי לפחד וניצלתי כל הזדמנות כדי להבהיר את האמת.

כששמעתי שמתרגלת עונתה למוות, לא הצלחתי להפסיק לבכות. פתחתי בשביתת רעב. כשהאסירות שהוקצו להשגיח עליי שאלו מדוע אינני אוכלת, אמרתי "מתרגלת עמיתה שלי הוכתה למוות, כאילו שחיי מתרגל אינם שווים דבר. האחראים על כך אפילו לא צריכים להתמודד עם התוצאות. אני לא מסוגלת לאכול".

הדבר דווח לראש המחלקה, והיא שוחחה איתי במשרדה. היא ניסתה בהתחלה לגלות ממי שמעתי על כך. אמרתי "אני לא יכולה לספר לך מי אמר לי. אם אספר, היא תהיה בצרות גדולות. אני לא יכולה לספר לך". ואז, היא הכחישה שהמתרגלת מתה. ביקשתי לראות את המתרגלת, ואז היא השתתקה. ניצלתי את ההזדמנות וסיפרתי לה עוד על הדאפא.

היא הקשיבה בשקט במשך זמן ארוך. סיפרתי לה "טוב יתוגמל בטוב ורוע ברוע. מי שאחראי למעשה יישא בגמול קארמתי". היא הודתה בסוף שהיא עשתה טעות. "זו אשמתי. לא עשיתי עבודה טובה וגרמתי לתקרית", היא אמרה. סיימתי את שביתת הרעב שלי שנמשכה שלושה ימים מבלי ש"הואכלתי" בכפייה.

לאחר השיחה שלנו ראש המחלקה השתנתה. היא לעתים קרובות ביקרה מתרגלות בכל תא והורתה לאסירות האחרות לא להתעלל בהן. כשאמרתי לה שכמה אסירות עינו מתרגלות בלילה, היא החלה לסייר בלילות כשהייתה בתפקיד.

כששחררתי את ההחזקות האנושיות שלי ועשיתי דברים מתוך חמלה, הישויות הרעות בממדים אחרים לא יכלו להתערב עוד. רק כשהיו לי פרצות בטיפוח הרוע העז לרדוף אותי.

לחסל את ההפרעות באמצעות מחשבות נכונות

מכיוון שיש ריכוז כה גבוה של רוע בבית הכלא, הבהרת האמת שם מסובכת יותר בהשוואה לכל מקום אחר. צריך לבחור את הרגע והמקום המתאימים ולקוות שהסוהרים במצב רוח טוב. רצוי להימנע מלעשות זאת ליד סוהרים אחרים או אסירים אחרים, כדי שמי שמקבל את הבהרת האמת לא יצטרך לדאוג שמא ידווחו עליו או שהוא יסתבך בצרות.

אם מתחשבים בכל היבט ותופסים אותם ברגע הנכון, הם קרוב לוודאי ייקחו מכתב הבהרת אמת. התוכן של המכתב לא צריך לעורר בהם שום דבר שלילי. צריך לאפשר להם להבין את האמת מבלי שהמוניטין והאינטרסים האישיים שלהם יושפעו מכך.

צריך גם לחסל את ההפרעות ואת הישויות הרעות המונעות מהם לקרוא מכתבים כאלה. בפעם הראשונה שכתבתי מכתב לראש המחלקה, היא הייתה זהירה מאוד ולקחה את המכתב באופן שנראה כאילו שהיא מחרימה אותו ממני. לא ידעתי מה היא חושבת והייתי קצת מודאגת. התחלתי לומר את הפא בעל-פה במחשבתי, ושלחתי מחשבות נכונות כדי לחסל את כל הגורמים של הרוע שמנעו ממנה להינצל.

המאסטר אמר ב"הרצאת פא בוועידת הפא בבוסטון 2002":

"הכוחות הישנים לא מעזים להתנגד להבהרת האמת ולהצלת היצורים החיים. המפתח הוא לא לאפשר להם לנצל פרצות כשעושים דברים."

המאסטר גם כתב ב"הונג יין 2" (תרגום זמני, לא רשמי):

"הרתעה"

עטים אלוהיים מרתיעים את השדים בעור אדם” כמו להבים מושחזים, עוקרים מהשורש רוחות רקובות הכוחות הישנים הם חסרי כבוד כלפי הפא נחשול הטירוף מוכנע בתנופת מכחול.”

המחשבות הנכונות שלי נעשו חזקות יותר ויותר ככל ששיננתי יותר את הפא, והמושגים האנושיים שלי וגורמים נוספים של הרוע חוסלו. נעשיתי שלווה מאוד ובטוחה בעצמי. לא הסתבכתי בצרות בגלל המכתב, וראש המחלקה נעשתה פתוחה יותר לקבל את האמת.

כל מכתב ששלחתי לאותה ראש מחלקה היה באורך שלושים עמודים לפחות, וכתבתי לה לפחות שש פעמים. כיסיתי את כל ההיבטים והבהרתי לה את האמת לעומק. פעם אחת היא אמרה לי, "כתבת חתיכת ספר עם המכתבים האלה", ואמרה שהיא אהבה לקרוא אותם. כל עוד היא הייתה מוכנה לקרוא אותם, המשכתי לכתוב לה.

פגישת "שיתוף על נסים"

זכורה לי ראש מחלקה נוספת שלא עשיתי עבודה כל כך טובה בלהבהיר לה את האמת. עברתי עינויים כתוצאה מכך. "אם רק היה לי לב טהור כפי שיש לי כעת, אולי יכולתי להציל אותה", חשבתי. אבל היא הועברה למקום אחר.

עם זאת, מכיוון שהייתה לי מחשבה כזאת, המאסטר עשה סידורים עבורי. ראש המחלקה הנוכחית הועברה לאחר שלמדה את האמת, וראש המחלקה הקודמת חזרה. ניצלתי את ההזדמנות שאורגנה על ידי המאסטר וכתבתי לה מכתבי הבהרת אמת.

לאחר שקיבלה שבעה או שמונה מכתבים באורך 30 עמודים, היא הורתה לי לבוא למשרדה. הסברתי לה מה זה הדאפא ועד כמה הרדיפה רעה. אמרתי לה בסוף בכנות, "בבקשה האמיני לי". היא שאלה על מה אני מדברת. אמרתי, "שפאלון דאפא טוב". היא התרגשה מאוד.

המשכתי ואמרתי לה שבקרב מטפחים התרחשו נסים רבים. " מי היה כה טיפש לסכן את חייו כדי להישאר נחוש ולא לוותר על אמונתו אם לא היה זה בודהא אמיתי שירד לעולם האנושי?" סיפרתי לה על הפעם שזוג אזיקים שגרמו לי לכאב רב נפתחו פשוט מעצמם ונפלו לרצפה לנגד עיניי.

"את מוזמנת לדבר עם אלו שנשארו נחושים בדאפא. הן בוודאי חוו כולן נסים כאלה", אמרתי. היא ענתה, "אני לא צריכה לבדוק את זה. אמרי להן שנקיים פגישה בעוד כמה ימים". היא חשבה קצת ואמרה, "נקרא לזה פגישת שיתוף נסים. כולכן יכולות לשתף בנסים שקרו לכן". הסכמתי.

אף על פי שפגישה כזאת מעולם לא התקיימה, הייתה לה מחשבה נכונה מאוד.

הבהרת האמת באמצעות מכתבים

האסירות הפליליות לא העזו לקבל מכתב הבהרת אמת אם הוא ניתן להן ישירות. חיפשתי הזדמנויות שבהן אוכל לתת אותו להן כשהיינו לבד. לפעמים ביקשתי מהן לקרוא את הטיוטות וכך גרמתי להן לקרוא את המכתבים. רבות מהאסירות שהוקצו להשגיח עליי הבינו את האמת, ולא השגיחו עליי עוד כל כך בקפדנות.

כתבתי מכתבי הבהרת אמת לסוהרת, לעוזרת הסוהרת, ולחמש ראשי מחלקות, שש שומרות, ראש אגף החינוך, רופא בית הכלא, ולאסירות פליליות רבות. המכתבים היו כמעט תמיד באורך יותר מ-30 עמודים.

המאסטר אמר,

"הבהרת האמת היא מפתח המאסטר." ("לימוד הפא בוועידת הפא באטלנטה 2003")

המאסטר גם אמר, "ספרו באופן ברור את האמת, גרשו את הרוחות הרקובות" (,הונג יין III", "להציל את העולם")

אנשים סביב הבינו את האמת בהדרגה, והתחלתי ליהנות מקצת חופש במחלקה. יכולתי ללכת לכל מקום במחלקה מבלי שתוחקרתי. ראש מחלקה אחת אמרה לכולן, "היא יכולה לעלות קומה ולרדת קומה במדרגות, ואפילו להיכנס למשרד. אל תעצרו אותה כל עוד היא מלווה באסירה אחרת".

אני אסירת תודה למאסטר שאירגן סביבה עבורי שבה יכולתי להעביר מכתבי הבהרת אמת לאנשים בכלא.

האנשים סביבי עדים לפלא של הדאפא

כשחזרתי לראשונה לעשות את התרגילים, האסירות הפליליות עקבו אחרי לכל מקום. אמרתי להן בעדינות שהן לא צריכות לעקוב אחרי כל כך בקפדנות. הבטחתי להן שאקח את מלוא האחריות עם משהו יקרה, ושלא אסבך אותן בצרות. הן כולן הבינו את האמת, אז הן הפסיקו לעקוב אחריי ורק הזכירו לי לא להישאר בחדר שבו תרגלתי למשך יותר מדי זמן.

חיפשתי הזדמנות לתרגל בכל יום. בזמן שתליתי מגבת יום אחד, אחת האסירות אמרה לי, "או, את כבר לא עומדת על קצות האצבעות כדי לתלות את המגבת. את יכולה להגיע למתלה". זה משום שקודם לכן לא הצלחתי להרים את זרועותיי עד הסוף לאחר שנקשרתי למיטה ועוניתי. החלמתי בזכות ביצוע התרגילים של הפאלון דאפא.

לאחר שאותה אסירה פלילית הייתה עדה להחלמה שלי, היא כבר לא השגיחה עליי כלל. אם מישהו ראה אותי מתרגלת את התרגילים, היא עזרה לחפות עליי. לפני ששוחררה מהכלא היא אמרה לי, "שמרי על עצמך. אני דואגת רק לך".

אסירות פליליות חדשות הוקצו להשגיח עליי כשהוותיקות עזבו. הבהרתי את האמת לכולן וסייעתי לכמה מהן להתנער מהמפלגה. אחת מהן התנדבה לשמור על הדלת בשבילי בכל פעם שביצעתי את התרגילים.

פעם אחת תרגלתי את המדיטציה על המיטה. סוהרת שעברה במקום שאלה, "האם היא מתרגלת פאלון גונג?" האסירה השיבה לה, "לא. היא רק נחה קצת". הסוהרת לא אמרה דבר ועזבה. היא אמרה לי יום אחד, "העצמות כבר לא בולטות בכתפיים שלך. את נראית טוב".

יצירת סביבה לביצוע התרגילים

כמה אסירות פליליות גילו שעשיתי את התרגילים ודיווחו עליי לסוהרות. אבל האסירה שהשגיחה עליי הכחישה זאת. הסוהרות לא רצו לעשות מזה עניין גדול, והורו לי לא להשתמש עוד בחדר. חשבתי לעצמי, "התחלתי לעשות את התרגילים, ולא אפסיק".

בשעה שפסעתי במורד המסדרון יום אחד, הבחנתי באסירה פלילית העוקבת אחריי. כמה אחרות השגיחו עליי מתוך התאים שלהן דרך הדלתות הפתוחות. חשבתי, "לא אפסיק לבצע את התרגילים רק משום שמסתכלים. אעשה את התרגילים בכל מקרה". עצרתי במקום ואמרתי בקול רם אך שליו, "האם אינכן רוצות לראות אותי מבצעת את התרגילים? בואו, אראה לכן".

משאמרתי זאת, האסירה שעקבה אחריי רצה חזרה לתאה וסגרה את הדלת. כל שאר הדלתות נסגרו גם כן. לאף אחד כבר לא היה אכפת אם עשיתי את התרגילים לאחר מכן.

פעם אחת ביצעתי את התרגילים מתחת למצלמת המעקב. בדיוק כאשר "עקבתי אחרי המנגנון" והנעתי את זרועותיי למטה, ראיתי סוהרת מתקרבת לעברי. היא שאלה אותי מה אני עושה. סיפרתי לה. היא אמרה, "את עושה את התרגילים בדיוק מתחת למצלמה? האם את מנסה לגרום לכך שיפטרו את כולנו?"

אמרתי לה, "זה בלתי אפשרי. התרגול שלי מועיל לכולם, אבל לא אעשה צרות לאף אחד. זה הרעיון שלי והעניין שלי. אל תענישי את האסירות. הן כולן רוצות להשתחרר מוקדם". היא ראתה שאני מתחשבת מאוד באחרים וזה נגע ללבה.

לאחר אותה שיחה היא הרשתה לי להשתמש שוב בחדר והקצתה אסירה אחרת לשמור על החדר בשבילי. לקראת סוף תקופת הכליאה שלי כבר יכולתי לעשות את התרגילים בחופשיות. בין אם הייתה זו ראש המחלקה או הסוהרות, אם הן ראו אותי עושה את התרגילים, הן היו פשוט מסתובבות והולכות משם כאילו לא ראו דבר.

הייתה לי רק המשאלה להבהיר את האמת ושתהיה לי סביבה שבה אוכל לתרגל. מאסטר ארגן את הכול. במוסד כל כך מרושע של המק"ס, אלמלא החמלה של המאסטר, כיצד הייתי יכולה לעשות זאת בעצמי?

הוארתי שוב למשמעות העמוקה של דברי המאסטר:

"השורש שלי נעוץ ביקום. מי שיכול לפגוע בך יכול לפגוע בי, בפשטות הוא יכול לפגוע ביקום הזה." ("ג'ואן פאלון")

מילים אינן יכולות להביע את הכרת התודה שלי למאסטר.