(Minghui.org)

התחלתי לתרגל בפאלון דאפא לפני שהתחילה הרדיפה ביולי 1999. מאז חוויתי מבחנים רבים ומצוקות רבות בטיפוח, והייתי רוצה לחלוק כמה מהן עם מתרגלים עמיתים.

לוותר על ההחזקה לרווח

בעלי ואני עברנו לגור עם הוריו לאחר שהתחתנו. הם הבטיחו לנו שנירש את ביתם לאחר מותם. כשנולד בננו, החלטנו לעבור לדרום סין.

לפני כשנתיים ביתם של הורי בעלי עבר הריסה. הם קיבלו שתי דירות כפיצוי. בהתבסס על הבטחתם של הוריו, הדירות היו אמורות לעבור אל בעלי ואליי, אבל הוריו החליטו שאחיו הגדול של בעלי יקבל את שתיהן במקומנו.

לאחרונה הלכנו לבקר את הוריו ואת המשפחה בדירותיהם החדשות. משפחתו וקרוביו של בעלי היו מודאגים שנעשה עניין גדול מירושת הדירות, מאחר שהבית כבר הובטח לנו.

אמרתי להם: ״אני מתרגלת פאלון דאפא. המורה שלי מלמד אותנו ללכת בעקבות העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות. לכן, אני לא אעשה עניין מירושת הדירות.״ הם היו כולם מופתעים ורווח להם. אחד מקרוביו של בעלי העיר: ״רק מתרגלי פאלון דאפא מתנהגים כך.״

להתרומם מעבר לרגשנות

החלטנו לבנות בית משלנו כשנחזור לדרום. אמי הסכימה להירשם תחת הבקשה לעבודות הבנייה, ואמרה שהיא תעביר את הבעלות על הבית אלינו כשהוא יסתיים. אבל כאשר הונפק אישור הבעלות היא שינתה את דעתה.

היא דרשה להיות הבעלים היחידים של הבית, ואמרה שהוא שלה בזכות, מאחר שהיא הלוותה לנו 20,000 יואן (כ-3000 דולר) כדי לעזור לנו לכסות את הוצאות הבנייה. רצינו לשלם לה חזרה, אבל היא סירבה לקבל את הכסף.

היא חשבה שאם תהיה בעלת הבית היא תוכל לאלץ אותי לטפל בה. היא איימה שאם לא תהיה מרוצה מהטיפול בה, היא תמכור את הבית ותעבור לבית אבות. לא נראה שהעובדה שטיפלתי בה טוב יותר מארבעת ילדיה שינתה לה.

במשך השנה וחצי הבאות נלחמנו על הנכס ללא הרף. מאבק מכאיב אחד אחרי השני, שאלתי את עצמי: ״מדוע אני נתקלת בבעיות האלה?״

המורה אמר:

"כל בעיה שקורָה לכם, סביבכם או ביניכם סביר מאוד שהיא קשורה אליכם, ויש לכם משהו להיפטר ממנו. לא משנה אם זאת אשמתך או לא, כשהפא-שנים שלי גורמים לך לסלק את ההחזקה שלך, אז לא איכפת להם אם זו אשמתך או אשמתו של מישהו אחר. כל עוד יש לך החזקה, הם ינסו הכול כדי לגרום לך שתיתקל בצרות ויגרמו לך שתזהה את ההחזקה שגורמת לך לא לעמוד בסטנדרט." ("הוראת הפא בוועידה באירופה “)

בדמעות, שאלתי את עצמי: ״האם אני מתרגלת אמיתית?״ בכל פעם הייתה תשובתי ״כן.״ הבנתי שאין עלי להחזיק במושגים האנושיים ביד אחת ובמושגים האלוהיים ביד השנייה. המורה אמר:

"לפעמים אתה חושב שמשהו שייך לך ואחרים גם אומרים לך שהוא שלך, אבל למעשה הוא לא שלך. אולי אתה מאמין שהוא שלך, אבל לבסוף הוא לא שלך. בדרך זו אפשר לראות אם תוכל להניח אותו. אם לא תוכל להניח אותו אז זאת החזקה וצריך להשתמש בדרך זו כדי לסלק לך את ההחזקה הזאת של אינטרס אישי, זה העניין." ("ג'ואן פאלון")

הבנתי שעלי לוותר על ההחזקה לרכוש חומרי. אם לא אוכל לעשות זאת, לא אוכל לחזור לביתי האמיתי.

הבנתי שהמצוקות הללו הן חלק מתשלום חובות קארמתיים מחיים קודמים. כשתיקון הפא מתקרב לסיומו, לא נותר לנו זמן רב לבזבז על תהילה, על רווח ועל סנטימנטים.

כשהצלחתי לשחרר את ההחזקות שלי, הרגשתי את גופי הופך לקל מאד. אמרתי לאמי: ״אמא, הבית שלך. את יכולה לעשות בו כרצונך. אם תחליטי למכור אותו, בבקשה הודיעי לי כדי שנוכל למצוא לנו מקום אחר לחיות בו.״

סביב הבעלות על הנכס גיליתי הרבה מההחזקות שלי, כמו אנוכיות ותרעומת. טוב הלב שלי לא היה חזק כפי שהייתי רוצה, ולהחזיק בתרעומת כלפי אמי היה שגוי. אני עכשיו מתייחסת אליה אפילו טוב יותר מאשר קודם. התרוממתי מעבר לרגשנות.

להתגבר על קארמת מחלה

מבחן אחר היה קשור לבריאותי. לא הייתי מאד חרוצה בטיפוח אז. לפני ארבע שנים היה לי דימום כבד למשך שישה חודשים. נעשיתי כל כך חלשה שלא יכולתי אפילו ללמוד את הפא, לעשות את התרגילים או לעבוד בחנות המכולת הקטנה שלי.

שכבתי במיטתי כל היום, יכולתי לאכול רק כמה כפות של אטריות כל יום. היה לי קשה אפילו לשתות מים. לא יכולתי אפילו לחוש את הדופק שלי וחשבתי שאני עומדת למות.

לילה אחד שמעתי בבירור את מילותיו של המאסטר במוחי:

"אם שומעים את הטאו בבוקר, אפשר למות בערב." ("יסודות להתקדמות במרץ", " להתמוסס בתוך הפא")

"איזו מצוקה יכולה לעצור את האלוהי?" (“Journeying Via The Way” מתוך "הונג יין 2" – תרגום זמני, לא רשמי)

דמעות זלגו על פני. התרגשתי מחסדו ונדיבותו של המורה. הוא לא יעזוב אותי, תלמידה שכשלה בטיפוח שלה.

ניסיתי בכל כוחי להתיישב על המיטה ולכרוע ברך בפני המורה. ביקשתי מהמורה לחזק אותי. הצלחתי לקום, והתחלתי לעשות את התרגילים. באמצע התרגיל השני רגליי נעשו חלשות מלשאת אותי יותר. אז ישבתי לעשות את המדיטציה בישיבה.

אמרתי למורה בלבי: ״אם אצליח לשבת שעה במדיטציה, אעבור את המבחן הזה.״ מזיעה ודומעת עברתי את המבחן. ידעתי שהמורה נתן לי חיים חדשים. בכך שהוא נשא עבורי את המצוקה הזאת, חיי הוארכו.

תודה לך, המורה.