לאחרונה עברתי מספר התנסויות שהחלטתי לכתוב עליהן ולשתף בהן מטפחים עמיתים.

לשנות את המושגים האנושיים וללמוד לשלוט בעצלות

אני מטפח צעיר. הייתי עצל מאוד והייתה לי החזקה חזקה לחיים נוחים. לאחרונה עומס העבודה שלי גבר מאוד, ועבודה שעד כה הוטלה על ארבעה איש נפלה על כתפיהם של שני עובדים בלבד. נאלצתי לעבוד מבוקר עד ערב שבעה ימים בשבוע. זה היה אתגר של ממש עבורי מאחר שאהבתי ליהנות מחיים נוחים. עברתי זמנים קשים בהתמודדות עם עומס העבודה. היה לי פחות זמן ללמוד את הפא ולשלוח מחשבות נכונות, שלא לדבר על הבהרת אמת, לכך לא היה לי זמן כלל. ככל שלמדתי פחות את הפא כך הלכו וגברו המושגים האנושיים שלי וההחזקות שלי הופיעו ביתר שאת. ידעתי שאני סובל מהפרעות חמורות אך לא עלה בידי לשנות את המצב.

התחלתי לחשוב על הבעיה שלי. הבנתי שהמכשול העומד בפני ומונע ממני לשפר את השין שינג ולטפח בחריצות היו החיפוש שלי אחר חיים קלים ונוחים והעצלות שלי. ההחזקה הזו ליוותה אותי שנים כה רבות עד שלא רציתי אפילו לחשוב על דרך להיפטר ממנה.

חשבתי לעצמי שאם אהיה מסוגל לגבור על המושגים האלה ולהישאר ער מאוחר בלילה, יהיה לי יותר זמן ללמוד את הפא. חשבתי בלבי שלא משנה באיזה שעה אצא מהעבודה, מאוחר ככל שיהיה, אם רק אהיה מסוגל לשאת מעט יותר, אוכל להמשיך לתת חומרי הסברה ולהציל יותר אנשים. אם אוכל לקום מוקדם יותר, אוכל להצטרף לתרגול הבוקר.

הבנתי שמה שבאמת מנע ממני לטפח בחריצות, אינו העומס בעבודה אלא השאיפה שלי לנוחות והעצלות שלי. אילו הייתי יכול לפרוץ את המכשולים האלה, מצב הטיפוח שלי היה משתפר. הבנתי שההחזקות האלה הפכו למכשולים רציניים לטיפוח שלי ושעליי להיפטר מהן.

אחרי שהחלטתי להסיר את המכשולים האלה, הבנתי שהם כלל אינם אני עצמי, אלא החזקות וטבע דמוני מחיי הקודמים. נהגתי לחשוב שזה חלק ממני, אבל החלטתי לפתור את הבעיה ולהיפטר מכל אלה כדי שלא יפריעו לי עוד. בינתיים הסתכלתי עמוק פנימה וגיליתי שאני מפחד לסבול. זה הדאיג אותי. הבנתי שעדיין יש לי מושגים אנושיים ושאני רואה בסבל דבר לא טוב, לכן אני שואף לחיים נוחים.

חשבתי על דברי המאסטר שיכולתי לזכור בעל פה:

מעשה, העקרונות של החברה האנושית הם עקרונות הפוכים בתוך היקום. זה שלבני אדם יש קשיים וסבל זה כדי שהם יוכלו לשלם קארמה, כך שיהיה להם עתיד של אושר. אז מטפח צריך לטפח לפי העקרונות הנכונים. אכילת מרורים ונשיאת סבל הן הזדמנויות יוצאות מן הכלל לסילוק קארמה, להתנקוּת מחטאים, לטיהור הגוף, להעלאת תחום המחשבה ולעלייה ברמה – זהו דבר טוב מאוד, וזהו עיקרון נכון." ("ככל שמתקרבים יותר לסוף כך מתקדמים יותר במרץ", "יסודות להתקדמות במרץ III")

אכן באמת שיניתי את המושגים שלי בהתאם לעקרונות הפא. העבודה היומיומית שלי הייתה עדיין מעייפת אך הגישה שלי כלפי העבודה שלי כבר הייתה טובה יותר. בעבר, בכל פעם שהתעייפתי נהגתי להתלונן על העבודה שלי אבל עכשיו אני שומר על רוח חיובית.

בקר אחד רכבתי על אופניי לעבודה. באותה עת התיש אותי עומס עבודה. הרגשתי עייף מאוד.

פעם, כשהרגשתי עייף במיוחד, נזכרתי במשהו שהצהיר מתרגל עמית: ״אני רוצה להיות תלמיד טוב של המאסטר!״ כן, גם אני הרגשתי כמו אותו מטפח ושאיפותיי היו דומות, רציתי להיות תלמיד חרוץ של המאסטר.

כשההרהור הזה חלף במוחי הרגשתי כיצד מתעוררת בי מחשבה נכונה. לא הצלחתי להתאפק וצעקתי בכל כוחי לכוחות הישנים ולכל מי שרדף אותי: ״אני תלמיד דאפא של תקופת תיקון הפא! אני תלמיד של מאסטר לי הונג ג׳י!״ חשתי את הדמעות מציפות את עיניי אך התעשתתי.

המאסטר אומר ("ביאור הפא בחג הפנסים 2003 בוועידת הפא במערב ארה"ב"):

חשבתי כך: "אתה קר, ואתה קר כלפי, האם אתה רוצה להקפיא אותי? אני קר יותר ממך ואני אקפיא אותך!" (הקהל צוחק, מחיאות כפיים) "אם אתה גורם לי להיות חם, אני הופך את זה וגורם לזה שיהיה לך חם, עד שלא תוכל לסבול מהחום."

בלבי ניהלתי שיחה עם הכוחות הישנים ואמרתי: ״שתחושת העייפות שלי תעבור לאלתר לכוחות הישנים שרודפים אותי! אתם אלה שצריכים להיות עייפים.״ כשהמחשבה הזו חלפה בראשי, חדלתי מיד להרגיש עייפות. למעשה כל אותו היום לא חשתי עייפות כלל.

אחרי שהתרוממתי, גם הסביבה שלי השתפרה. מנהל העבודה שלי החזיר לי את יום המנוחה השבועי שלי. העבודה בערב פחתה וקיבלתי העלאה של 500 יואן במשכורתי.

להמשיך להתרומם ולהצליח לפרוץ את האנושיות

כשהתבוננתי בתהליך הטיפוח שעברתי לאחרונה, שמתי לב שהיכולת שלי לשאת סבל השתפרה ושאני פתוח יותר. העקרונות שהבנתי השתנו גם הם ללא הרף. בעבר התייחסתי לסבל כאל משהו גרוע, בהתאם למושגים אנושיים. עכשיו יכולתי לשנות את המושגים האלה ולהתייחס אל סבל כאל אושר.

כפי שהמאסטר אומר ("מצבים", "יסודות להתקדמות במרץ"):

"אדם רחום הוא תמיד עם לב של חמלה. ללא טענות וללא שנאה, הוא מתייחס לקשיים כאל אושר. לאדם מואר אין כלל החזקות. הוא מתבונן באנשי העולם, המובכים על-ידי האשליה."

עכשיו, סבל או אושר, עייפות או תחושת נימנום, קור או חום, רעב או כאב, נוחות או אי נוחות היו רק חומר אנושי. הבנתי שאם רוצים להשתחרר מהמצב הזה, חייבים להיפטר מהשעבוד של המושגים האלה ולא לתת להם לשלוט בנו. אם לא נחוש אותם ולא נשים לב אליהם אז נהיה באמת מסוגלים להתעלות מעליהם.

המאסטר אומר ב-“Teaching the Fa at the Assistants’ Fa Conference in Changchun” 1998 (תרגום זמני, לא רשמי):

"כפי שאתם יודעים במהלך הטיפוח שלכם, לא זו בלבד שכל האלמנטים המרכיבים את האנושיות שלכם ינסו למנוע מכם לפרוץ את המצב של להיות בן אנוש, אלא שגם כל מה שמרכיב את הסביבה האנושית לא ייתן לכם לעזוב. עליכם לפרוץ כל דבר ולהתגבר על מצוקות שונות. ההתבטאות הגדולה ביותר שלהן היא הסבל שהן גורמות לך."

וכן:

״האם אינך חש מנומנם ברגע שאתה קורא את הספר או נעשה ישנוני כשאתה לומד את הפא? אגיד לכם שאלה הן אלוהויות ברמה של הממד האנושי. אם אינך יכול לפרוץ אותם אתה נשאר בן אנוש. הם לא עושים לך שום דבר בכוונה, הם מתייחסים לכל אחד ככה. לכן אנשים מרגישים עייפים ומנומנמים. אם אתה רוצה לפרוץ מהמצב של להיות אדם, עליך לפרוץ את הכול לפני שתצליח בכך. אם תשתף פעולה איתם, הם יחשבו שאתה רק אדם."

כמובן שלהכיר בכך והיכולת להתמודד עם המצבים האלה זהו טיפוח. לצאת באמת מהמצב האנושי אינו דבר קל. מטפח עמית אמר פעם: ״טיפוח הוא עניין של טיפוח כוח הרצון״. חשבתי לעצמי שזה נכון. כשהמחשבות הנכונות שלנו מתחזקות עד שאיננו מושפעים עוד מהתחושות האלה, אז אנחנו יכולים להפוך באמת לישויות על טבעיות.

נראה שהזמן חולף ביעף. כמה מעמיתיי לטיפוח ישנים פחות כדי להציל כמה שיותר אנשים. הם מסוגלים לישון שעתיים או שלוש שעות בלבד ביום. בעבר לא חשבתי שאצליח להחזיק מעמד כמותם. עכשיו זוהי כברת הדרך האחרונה של הטיפוח. אם למטפח יש החסרה כלשהי זה לא בסדר.

בנוגע לסבל, נהגתי לטפח גרוע, ועכשיו עליי לפצות על הזמן האבוד. הצבתי לעצמי מטרה: בין אם אני עסוק ובין אם לא, אני ישן ארבע שעות ביום בלבד. בחצות אני מתעורר לשלוח מחשבות נכונות במשך חצי שעה לפחות, ואז אני לומד את הפא: אם אני מנומנם אני שוכב לישון. אני קם בעשרה לארבע לפנות בוקר ומבצע את התרגילים.

אחרי שקיבלתי את ההחלטה הזו, נותרה עוד שאלה אחת אחרונה והיא האם להאמין בכל מאודי במאסטר ובפא. במשך היום הייתי מתעייף מאוד בעבודה וכשהייתי צריך לקום לשלוח מחשבות נכונות המושגים האנושיים הופיעו: "עדיף ללכת לישון, אם לא תנוח האם יהיה לך כוח לעבוד?" צייתי להם, וכל כמה שלא ישנתי, למחרת הייתי חסר אנרגיה ועייף. לעומת זאת, כשאני מצליח להתגבר על המושגים האנושיים, לקום ולשלוח מחשבות נכונות וללמוד את הפא, למחרת בבקר אינני עייף כלל. לפעמים אני חש עייפות אך אני מצליח לשלוט בה.

המאסטר אומר:

אותו הזמן רציתי שהשינוי של הגוף של פני השטח יהיה במתואם עם החלק שטופח היטב; רציתי שהגוף יהיה מופרד מהמצב האנושי במהלך הטיפוח; ורציתי שהתלמידים המטפחים ישתמשו במחשבות הנכונות שלהם עצמם כדי לשמור על מצב שהוא בדיוק כמו זה של בני אדם." ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס", 2006)

זהו השלב האחרון של תיקון הפא. המאסטר דורש מאיתנו ומקווה עבורינו שכל תלמיד יעמוד בסטנדרט. לא זו בלבד שעלינו לשמור על מחשבות נכונות חזקות אלא עלינו גם להשיג מצב על-טבעי.

לאחרונה שמתי לב שנותר לנו פחות ופחות זמן ושעליי לטפח בחריצות, להדביק את הפער ולסיים את כברת הדרך האחרונה המובילה אל המצב האלוהי.