מתרגלים חווים מדי פעם מצוקות בצורת סימפטומים של מחלה. אני רוצה לשתף סיפורים של מתרגלים על התמודדות עם מצוקות כאלה.

להפסיק את הדחייה

למתרגלת אחת התנפחה הבטן, מה שיצר אצלה אי נוחות וקושי בניידות.

חמיה התחיל לשחק מא-ג'ונג בבית השכנים, זהו משחק ממוצא סיני לארבעה שחקנים. כשהוא היה צריך ללכת לשירותים הוא הלך לביתה של המתרגלת הזאת להשתמש בשירותים הנקיים שלה. המתרגלת לא אהבה את זה, כי זה יצר עבורה עבודה נוספת. כשביקרה אצל אחיה, שהיה אף הוא מתרגל, היא ביטאה את כעסה על חמיה. אחיה הגיב: "האם זה לא דבר טוב? זה כנראה אורגן על ידי המאסטר. נסי לעבור את המבחן."

המתרגלת לקחה ברצינות את דברי אחיה והפסיקה את הכעס. אחרי שחמיה נכנס לשירותים, היא ניקתה אותם בשקט. תוך מספר ימים נעלמה הנפיחות בבטן וחמיה הפסיק להגיע ולהשתמש בשירותים.

להסתכל פנימה

מתרגלת בת 70 נזקקה לקביים בגלל בעיה ברגל. היא גרה יחד עם בנה ומשפחתו. בנה השכיר חלקת אדמה לאחותו המבוגרת. לאחות היה יבול בשפע והוא החליט להחזיר לעצמו את החלקה.

היבול שלו היה עלוב והוא החליט להשכיר את החלקה לזרים. זה הפריע למתרגלת המבוגרת והיא אמרה: "אם אינך מתכוון לעבד את החלקה בעצמך, מדוע שלא תיתן לאחותך לעבד אותה? היא בכל זאת אחותך." תגובתה הכעיסה את הבן.

יום אחד בנה וכלתה אכלו כיסונים מאודים לארוחת ערב. כשהמתרגלת ניגשה לשולחן הם גרמו לה להרגיש לא רצויה. היא הלכה לחדרה בדמעות ובכעס.

כשלא יכלה להירדם באותו לילה, היא התחילה להסתכל פנימה. היא הבינה שהיא מייחסת חשיבות רבה מדי לענייניהם של אנשים רגילים. היא החליטה להפסיק לכעוס על בנה וכלתה.

בדרך כלל היו לה קשיים להסתובב במיטה בגלל הרגל שלה, אך באותו לילה היא התנועעה בחופשיות. בבוקר היא גילתה שהרגל שלה נרפאה ושהיא לא צריכה להיעזר בקביים.

באותו בוקר כלתה התנצלה והגישה לה קערה עם כיסונים מאודים טריים.

החלמה מרגל נפוחה

מתרגלת אחת מכרה את היבול שלה וקיבלה סכום כסף נאה. בעלה החולה והמרותק למיטה דרש שהיא תיתן לו את מה שהרוויחה. כל פעם שהייתה צריכה לקנות משהו, היא נאלצה לבקש ממנו כסף.

אחיה של המתרגלת הרגישו רע עם המצב הזה של אחותם ונתנו לה 4,000 יואן. בעלה החמדן גילה זאת ואילץ אותה לתת לו גם את הכסף הזה. המתרגלת כעסה על בעלה והתחילה לשנוא אותו. מיד אחרי זה הרגל שלה התנפחה כל כך עד שלא יכלה ללבוש חלק מהבגדים שלה.

היא דיברה על מצבה בקבוצה גדולה של שיתוף התנסויות. מתרגלת אחת ייעצה לה לוותר על השנאה שלה. המתרגלת קיבלה את העצה והתחילה להתייחס לבעלה באדיבות. הנפיחות ברגלה נעלמה במהירות.

למדתי לא להיות אנוכי

בגלל הרדיפה עזבתי את הבית ונדדתי כמעט שנה שלמה. לא יכולתי לחזור הביתה מפחד שאיאסר. במשך כל הזמן הזה הייתה בליטה נפוחה ברגלי הימנית שגרמה לי לצליעה. מתרגלת עמיתה שאלה אותי אם אוכל לעזור לחלץ מתרגלת דאפא עצורה. עניתי בתסכול: "החיים שלי מספיק קשים, אני יכולה בקושי לפרנס את עצמי, איך את יכולה לבקש שאעזור למישהי אחרת?"

אחרי השיחה הזאת הרהרתי על התנהגותי והתביישתי. ידעתי שאני לא צריכה להיות אנוכית ושזו דרישה מכל המתרגלים. החלטתי להשתתף במאמצי ההצלה ויצרתי קשר עם המתרגלת שארגנה זאת. למחרת בבוקר, התפיחה ברגל נעלמה.

מכל המקרים הללו, הבנתי שהמפתח לצמצום של קארמת המחלה הוא להסתכל פנימה, לפעול לפי הוראת המאסטר ולטפח את הלב.