שיתוף התנסויות נבחרות מוועידת הפא של מינג-הווי בשנת 2018 (מקוצר)

מסע הטיפוח שלי אופייני לזה של מתרגלים צעירים רבים שגדלו במערב. כאשר הייתי בת שבע הכירו הוריי את הפאלון דאפא דרך אחד מחבריהם. כאשר הם למדו את הספרים וביצעו את התרגילים, הלכתי בעקבותיהם. הזדהיתי עם העקרונות שמלמד הספר ״ג׳ואן פאלון״, וחשבתי שזהו הדבר הטבעי ביותר בעולם. לא הייתה לי התגלות פתאומית, לא דמעות של אושר ולא חוויה המשנה חיים. מראש לא היו לי כל מחלות, לכן לא היה שינוי פלאי במצב בריאותי לאחר שלמדתי את הדאפא, דבר שכל כך הרבה מתרגלים אחרים חוו.

המאסטר כתב ב״ג׳ואן פאלון״:

".. אני אומר לכם לא לאבד אותם בקלות רק מפני שקיבלתם אותם בקלות" ("ג'ואן פאלון“)

אולי היו אלה חיי הנוחות אשר הביאו אותי לשאננות ולחוסר הערכה למה שהשגתי. מרבית חיי נגררתי אחר הורי ואחר מתרגלים אחרים אבל לא טיפחתי את עצמי באופן פעיל ולא לקחתי אחריות על הטיפוח של עצמי. בגיל ארבע עשרה עברתי ללמוד בפנימייה בצד השני של הארץ. בלי הוריי שיזכירו לי ללמוד את הפא ובלי סביבת טיפוח קבוצתית נסחפתי לאטי הרחק מהדאפא וחייתי כמו אדם רגיל. ביליתי חלק גדול מזמני הפנוי במשחקי מחשב עם חבריי ובהנאה מתענוגות החיים. הדבר היחיד שחיבר אותי לדאפא היה ההגהות שמדי פעם עשיתי למאמרים עבור אתר מינג-הווי באנגלית.

טיפוח אמיתי

למרות שרב הזמן לא הייתי חרוצה תמיד הייתה בי ברקע המחשבה שאני מטפחת. לאחר כל ועידת פא הייתה לי תקופה קצרה של בהירות ולאחריה ההתדרדרות הצפויה מראש כאשר חזרתי לחיי הרגילים.

בסוף השנה הראשונה ללימודיי בקולג׳ חשתי צורך להבהיר את העובדות לכמה מחברי הטובים ביותר. סיפרתי להם על העקרונות של הדאפא ואיך הם מלמדים מתרגלים להפוך לאנשים טובים יותר. אבל להפתעתי אמר לי אחד מחברי: ״את לא נראית כל כך חומלת״.

לא ידעתי מה לומר באותו הזמן אבל ידעתי שהוא צודק. שיחקתי תדיר במשחקי מחשב אלימים שבהם "הרגתי" אנשים בשביל הכיף. לא עבדתי קשה מאד בלימודים. באופנים רבים היו התנהגותי והסטנדרט המוסרי שלי מתחת לאלה של אותו אדם רגיל שלו ניסיתי להבהיר את העובדות. איך אוכל להציל אותו? איך אוכל לאמת את הפא? האם לא הכתמתי את השם הטוב של הדאפא בכך שקראתי לעצמי מתרגלת?

התנסות זו גרמה לי להתבונן היטב בעצמי כמטפחת, בפעם הראשונה. כשאני מסתכלת לאחור פשוט נגררתי אחרי גורמים חיצוניים – הוריי, מתרגלים אחרים או המאסטר, כאשר היה לי המזל לראות אותו נותן הרצאה בעצמו. אבל מעולם לא לקחתי אחריות על הטיפוח שלי עצמי.

באותו קיץ עברתי לעבוד בעיר אחרת. יום אחד הייתה הפסקת חשמל בשכונה שלי. הדבר היחיד שיכולתי להעביר אתו את הזמן היה העותק שלי של ״ג׳ואן פאלון״, הדבר היחיד שלא הצריך חשמל בשביל לעבוד. הוארתי לכך שזו הזדמנות להיפטר מההחזקה שלי לטכנולוגיה ולצורך שלי בבידור מתמיד. לקחתי את הספר שוב והתחלתי לקרוא בראש שקט.

הפעם זה היה שונה: למדתי את הפא ביוזמתי שלי. רק אז הבחנתי בשינויים שהתחוללו בי יום אחר יום. בהדרגה איבדתי את התשוקה לשחק משחקי מחשב ואת ההחזקה לתאווה. כאשר עמיתי לעבודה חנו במקום חנייה בתשלום אך לא שילמו בגלל שידעו שאין שם אכיפה, אני שילמתי בכל זאת. כאשר הגעתי לעבודה לא התחריתי אתם על מקומות החניה הטובים ביותר כמו בעבר. במקום זאת שמחתי להשאיר אותם לאחרים.

אף אחד מהשנויים האלה אינו סיבה להתפארות. מה שראוי לציון הוא שלא שיניתי את התנהגותי באופן מודע. זה לא היה משחק של נחמדות על פני השטח אלא שינוי מבפנים. למרות שלא חוויתי שום תופעות על טבעיות ידעתי בבירור שרק לדאפא יש הכוח לרומם את תחום המחשבה שלי באמת. מחשבה זו יצרה את הבסיס לאמונה שלי במאסטר ובדאפא.

לסלק את ההחזקה לתהילה ולרווח באמצעות טיפוח

כיוון שלמדתי את הדאפא מגיל צעיר חשבתי תמיד שאני מתייחסת בקלילות לתהילה ולרווח. אחרי הכל, הייתי תלמידה במשך מרבית חיי ולא היו לי יכולות מיוחדות להתפאר בהן. אבל הדבר התחיל להשתנות אחרי שסיימתי את לימודיי בקולג׳ והשתלבתי במעגל העבודה.

המאסטר אמר:

"...וכשלא היו לו יכולות רבות בחברת האנשים הרגילים הוא התייחס בקלילות לתהילה ולרווח אישי. ברגע שהוא החל להתבלט בין האנשים, התהילה והרווח הפריעו בקלות."  ("ג'ואן פאלון")

במהלך פחות משלוש שנים קודמתי במהירות מדרגה לדרגה והציעו לי תפקיד ניהולי. זה הפך אותי לאדם הצעיר ביותר בצוות שאותו היה עליי להוביל. בעוד שידעתי שהיכולות שלי ניתנו לי על ידי המאסטר כדי שאשתמש בהן לאימות הדאפא לא יכולתי שלא לחוש גאווה על כך שהתקדמתי יותר מחברי.

מכיון שקידום כזה לא היווה חלק מהסדר הרגיל של הדברים בחברה אמרו לי שהקידום בדרגה וההעלאה במשכורת עלולים להידחות עקב עבודת הניירת הנוספת שנדרשת. שבוע חלף, ועוד אחד ואז עוד אחד. כאשר שאלתי על מצב העניינים נעניתי שאין מידע חדש.

המאסטר אמר:

"לכן אנחנו מאמינים בהליכה לפי המהלך הטבעי של הדברים. לפעמים אתה חושב שמשהו שייך לך ואחרים גם אומרים לך שהוא שלך, אבל למעשה הוא לא שלך. אולי אתה מאמין שהוא שלך, אבל לבסוף הוא לא שלך. בדרך זו אפשר לראות אם תוכל להניח אותו. אם לא תוכל להניח אותו אז זאת החזקה וצריך להשתמש בדרך זו כדי לסלק לך את ההחזקה הזאת של אינטרס אישי, זה העניין." ("ג'ואן פאלון")

הבנתי שאין עליי לדאוג בנוגע לדברים האלה כלל ושהמאסטר משגיח על הכול. החלטתי להפסיק לחשוב על כך ולהמשיך בעבודתי כרגיל.

מיד למחרת הודיעו לי שהניירת עבור הקידום שלי הושלמה. אפילו הפרשי השכר שהייתי אמורה לקבל בתקופת הדחייה שולמו לי במלואם. הוארתי לכך שהמאסטר חיכה כל אותו הזמן שאסיר את ההחזקה.

לוותר על ההחזקה לאמת את עצמי

למרות שלא יכולתי להגיד על עצמי שאני מטפחת היטב היו לי כמה כישורים שבהם יכולתי להשתמש כאשר עבדתי בפרויקטים לאימות הפא. עם הזמן פיתחתי החזקה לאמת את עצמי וגם מנטליות של התפארות.

כדוברת אנגלית מלידה היודעת גם לקרוא סינית, גויסתי לעתים קרובות לעבוד על פרויקטים המבוססים על כתיבה, כולל אתר מינג-הווי באנגלית. הייתי מגיהה, ובהמשך עורכת, ומצאתי שאני הופכת ליותר ויותר ביקורתית כלפי איכות התרגומים שלנו. התחלתי לכתוב הערות ארוכות לחברים האחרים בצוות כדי לציין בפניהם שגיאות שהם עשו.

אמנם אין דבר שגוי במשוב ובשיתוף של ידע, אבל מאמציי לא היו לגמרי נטולי אנוכיות. נקודת הפתיחה במקרים רבים הייתה לאמת את עצמי ולא את הפא. למרות שדיברתי בשם  השמירה על סטנדרטים והאמינות, מילותיי היו מעורבבות באלמנטים שליליים, כולל התנשאות וחוסר סבלנות.

כשהפסקתי להסתכל במאמרים דרך עדשה ביקורתית, התחלתי לראות את היופי והכוח שמאחורי כל דבר שפרסמנו, כולל הלב שהמחבר השקיע בכתיבתם, הקשיים שהמתרגם התמודד אתם והמאמצים שכל מגיה השקיע בליטושם. כולם נתנו את המיטב שבהם.

עכשיו במקום לנסות ולהתאים כל מאמר למושגים שלי אני מחפשת דרכים להביע בצורה הטובה ביותר את כוונתו של המחבר. במקום להרצות לאחרים בפגישות תוכן אני מנסה לגשר בדיון בין נקודות מבט שונות כך שהצוות יוכל להשתפר יחד. במקום לבקר החסרות של מאמרים מסוימים אני מנסה להשתמש בדוגמאות חיוביות כמקור להשראה.

ההחזקה לאימות עצמי התבטאה גם בפחד שלי לדבר בפומבי. הייתי מופנמת וביישנית מגיל צעיר. בפעם הראשונה שדיברתי מול קהל גדול יכולתי בקושי לחבר מילה למילה בלי לכשול במילותיי. לכן כאשר התבקשתי להשתתף בפרזנטציה בעל פה בוועידה אקדמית היו בי חששות.

אבל מה שהבנתי הוא שהפחד הזה נעוץ גם בהחזקה לעצמי, וליתר דיוק בדאגה לשמי הטוב. בפני הקהל הזה לא דיברתי בשמי. הייתי תלמידת דאפא שמוסרת מידע שהם חיכו לו, מסר שמגיע בסופו של דבר מהפא. כאשר שיניתי את מצב המחשבה שלי מאימות עצמי לאימות הדאפא כבר לא חששתי מדבר והייתי מסוגלת לתת את הפרזנטציה.

להחליף את המושגים האנושיים במחשבות נכונות

כאשר אני מבהירה את העובדות לאנשים שאני פוגשת בחיי היומיום אני לעתים מהססת ושואלת בתוכי איך להעלות את הנושא, אם האדם יקבל זאת, אם זה רלוונטי לאינטראקציה הנוכחית ומושגים נוספים.

לאחר שסיימתי פעם לשכור רכב התלבטתי אם להבהיר את העובדות לעובדים שמאחורי הדלפק. באותו זמן היו עליי רק החומרים הממוקדים בקצירת איברים. זה לא נושא שאפשר להעלות בשיחה בדרך אגב.

החלטתי לחזור אחורה ולהראות להם חוברת שהייתה לי. ברגע שהעליתי את הנושא כל השלושה הקשיבו בתשומת לב והתחילו לשאול שאלות. באמצע השיחה נכנסה המנהלת ואמרה לאחד מהעובדים בקצרה שהוא מאחר לפגישה אתה.

העובד ענה: ״לא, אני רוצה לשמוע את זה. זה יותר חשוב.״

התשוקה שלו לשמוע את האמת נגעה ללבי. לאחר שסיימתי התנצלתי בפני המנהלת על כך שגזלתי מזמנם. הכעס שלה מלפני כן נרגע לגמרי והיא אמרה בחיוך: ״אין בעיה״.

המאסטר אמר:

"כל האנשים שיש לנו איתם מגעים בחברה הם המטרה להבהרת המצב האמיתי...." ("יסודות להתקדמות במרץ II", "לכל התלמידים בוועידה הצפון אירופאית“)

ההתנסות הזו הראתה לי שאנשים באמת כולם מחכים לנו כדי שנבהיר להם את העובדות. אין עליי לתת למושגים אנושיים ליצור מכשולים בראשי.

סיכום

במהלך השנים האחרונות התקדמתי ממצב שבו נגררתי אחרי פעילויות דאפא למצב שבו לקחתי אחריות על הטיפוח של עצמי. העבודה שלי עם אתר מינג-הווי עזרה לי לשמור על קשר עם הדאפא בתקופות השפל של הטיפוח שלי ועזרה לי לזהות ולסלק החזקות רבות. אני אמשיך להסתכל פנימה ולטהר את מחשבתי כך שנקודת הפתיחה לכל דבר שאני עושה תהיה הפא.