Falun Dafa Minghui.org www.minghui.org הדפס

[Minghui Fahui] חווית הטיפוח שלי כעורכת באתר מינג-הווי

1 בנובמבר 2018 |   מתרגלת פאלון דאפא מחוץ לסין

שיתוף התנסויות נבחרות מוועידת הפא של מינג-הווי בשנת 2018 (מקוצר)

הצטרפתי לצוות העריכה באתר מינג-הווי ב-2004. באותה תקופה עדיין הייתי מעורבת בעוד פרויקטים, כמו להיות הסייעת המקומית. דילגתי בין הפרויקטים השונים עד שהחלטתי ב-2010 להתמקד בפרויקט מינג-הווי.

ידעתי שלעבוד במינג-הווי זה להגשים את הנדר שלי, אך כל מיני קונפליקטים ומבחני שין-שינג עלו כשאמרתי למתרגלים המקומיים שאני פורשת מלהיות הסייעת שלהם. חלק הביעו את רצונם שאשאר סייעת, וקלטתי שלא טיפחתי היטב בשעה שטיפלתי במצב שנוצר עקב פרישתי.

המאסטר אמר:

"זה בזכות מעט האיכות המולדת שלך שהגעת למצב כזה. כדי לעלות עוד יש להרים את הסטנדרט גם כן". ("ג'ואן פאלון", הרצאה רביעית)

בשמונה השנים האחרונות מעדתי במבחני שין-שינג שונים והצלחתי לעבור חלק מהם. זה כמו שהמאסטר אמר:

"אבל איך זה יכול להיות הקריטריון הסופי להשלמת הטיפוח? זה רחוק מסיום הטיפוח-תרגול! עליך להמשיך לשפר את עצמך." ("ג'ואן פאלון", הרצאה רביעית)

המאסטר נתן לי רמזים בזמן שערכתי מאמרי שיתוף התנסויות

כשאנחנו מטפחים בעולם האנושי, הרדיפות שלנו אחר תהילה, אינטרסים ורגשנות הופכות להיות ההחזקות הבסיסיות שלנו. חשבתי שכבר מזמן הנחתי את ההחזקות האלו, אבל הן צצו שוב לאחר שהפסקתי להיות הסייעת המקומית. מצאתי את עצמי בסביבת טיפוח שונה – אין לי כבר הרבה קשר או שיתופים עם המתרגלים המקומיים; איני מרכז תשומת הלב יותר. ידעתי שעליי לוותר על כמה הרגלים שפיתחתי כשהייתי סייעת. נזכרתי שחבר צוות בפרויקט מינג-הווי אמר לי: "את צריכה להצליח להיות האדם הכי פחות בולט". בהתחלה לא היה לי קל, כי תמיד הרגשתי צורך להביע את דעתי בכל דבר.

הבנתי שיש לי אגו גדול, מנטליות של התפארות ותחרותיות, החזקה לרגשנות, ולב אנוכי לאמת את עצמי. למזלי, המאסטר תמיד כיוון שישלחו לי לערוך את מאמרי ההתנסויות הנכונים. המאמרים האלו עזרו לי להשיג הבנה ברורה יותר של עקרונות הפא ואפשר לי לוותר על ההחזקות שלי. לעתים קרובות חשתי עמוק בלבי שהמאסטר לצידי כל הזמן. כל מאמר שהועבר לי לעריכה היה רלוונטי לטיפוח שלי ולאימות הפא.

עבדתי עם עורך נוסף כדי לבחור ולהקצות את המאמרים המיועדים לעריכה. היו לי הרבה חוויות מופלאות בעבודה הזו. המאמרים שהעורך השני שלי לי חפפו פעמים רבות את אותם נושאים בטיפוח שחוויתי באותו זמן. הרבה פעמים אני מרגישה שההבנה שלי את הפא משתפרת יחד עם כותבי המאמרים כשאני קוראת ועורכת אותם. אני יודעת שהמאסטר עשה סידורים מופלאים בשבילי כדי שאערוך את המאמרים הרלוונטיים האלו. כשמגיע תורי להקצות מאמרים, אני מניחה בצד את ההעדפות האישיות שלי ופשוט מחלקת את המאמרים ביני ובין העורך השני לפי הצורך. אך שוב, אלו המוקצים לי תמיד רלוונטיים לטיפוח שלי. אני יודעת שהמאסטר, ולא אני או העורך השני, הוא שעושה את ההחלטה בשבילי לעבוד על המאמרים האלו.

התמקדות בעבודה באתר מינג-הווי

כשהחלטתי לראשונה לפרוש מפרויקטים אחרים ולהתמקד באתר מינג-הווי, לא הייתי בטוחה שעשיתי את ההחלטה הנכונה ושהלכתי בנתיב שהמאסטר סידר עבורי.

כשהרהרתי על ההחלטה שלי, המאסטר נתן לי רמז ברור בחלום, שבו עשיתי את התרגילים עם עוד מתרגלים מקומיים. ברגע שסיימנו כולם עזבו במהירות. ראיתי כמה מתרגלים בדרך לכביש המהיר וחטפתי את התיק שלי כדי להשיגם. אך כשהגעתי לכביש הם נעלמו. הסתובבתי וראיתי גשר צר תלוי עם מעקים גבוהים שמאפשר רק לאדם אחד לעבור בו. מישהו צעד בו ביציבות כשהוא אוחז במעקה. הוארתי לכך שזהו הנתיב שלי. המאסטר כבר אמר לי ללכת בנתיב שלי. המאסטר כבר סידר זאת עבורי. הבנתי שאני לא עומדת בקצב מבחינת הטיפוח, ושהדרך הבטוחה ביותר היא ללכת בנתיב שהמאסטר סידר לי.

המאסטר הבהיר חד משמעית שמינג-הווי הוא חשוב ביותר. בהתחשב שרוב תלמידי הדאפא נמצאים בסין ועדיין נרדפים, יש לנו אחריות ענקית הדורשת מסירות מלאה של זמן ומאמץ. לא משנה כמה אני מספיקה, אני תמיד מרגישה שאני לא עושה מספיק.

לאט לאט חדלתי לתהות על החלטתי. החלטתי להיות ממוקדת בעבודה במינג-הווי, גם אם עדיין יש לי מבחנים לעבור והחזקות לסלק.

השנה, במיוחד, התעוררתי לכך שרק אם נשמור שלבנו לא יזוז נוכל להתרכז בעבודה במינג -הווי. תהליך הבשלות של אתר מינג-הווי הוא גם תהליך הבשלות שלנו, חברי הצוות. איך אפשר להביט מחוץ למינג-הווי? הטיפוח שלי קשור ישירות להצלחה של מינג-הווי. רק על ידי עשיית העבודה מכל הלב אוכל להשלים את המשימה שלי ולהגשים את הנדר הפרהיסטורי שלי.

ההארה הזו עזרה לי לעבור דרך שלב קשה בטיפוח שלי. עכשיו חוויתי ברמה מסוימת את מה שהמאסטר אמר:

"אחרי שעוברים עצי ערבה מצלים, יהיו פרחים זוהרים ועוד כפר מלפנים!" (ג'ואן פאלון)

השמחה שלי בעבודות עריכה שונות

כל שנה מינג-הווי שולח בקשה לכתיבת התנסויות לוועידה אינטרנטית של מטפחים מסין וגם בקשה להגיש התנסויות להנצחת יום הפאלון דאפא העולמי. זהו אירוע גדול לכל המתרגלים בעולם כולו. זו גם העונה השופעת ביותר והזמן העמוס ביותר לעורכי מינג-הווי.

כל בקשה למאמרי התנסות מסתיימת בדרך כלל עם כמעט מאה מאמרים. אורך מאמרי שיתוף ההתנסויות האלו שונה, ומשקף את מצבי הטיפוח השונים של הכותבים, את התנסויות החיים השונות, ואת הדרכים השונות לנהל את העניינים. קריאת המאמרים נותנת לי להרגיש כאילו אני נודדת ופוגשת כל מיני אנשים. יש מאמרים רציונליים, הגיוניים וברורים, ויש אחרים שמרגשים ונוגעים ללב. גם אם כמה מאמרים זקוקים לקיצור או שיפור, חלק מהם מספיק טובים לאימות הפא. יש לנו גם מאמרים קצרים מאוד בשפה פשוטה אך בעלי תוכן נוגע ללב. כעורכים, אני מרגישה שאנחנו מאמתים את הפא כשאנחנו עוזרים לכותבים ובו בזמן מפיקים תועלת מהמאמרים.

זו שמחה גדולה כשאנחנו בוחרים לבסוף מאמרים טובים לפרסום. לסנן ולבחור מאמרים זו האחריות שלנו. וזו גם הערכה של כמה טוב אנחנו מטפחים. כשאני קוראת ועורכת מאמרים טובים, אני מרגישה שמחה בשביל הכותבים שטיפחו כל כך טוב. לפעמים כשאין לי הבנה ברורה של עקרונות הפא, אני נוטה להתעלם מכמה פרטים שאינם הולמים ובכך נכשלת למלא היטב את אחריותי כעורכת.

במשך חגיגות יום הפאלון דאפא העולמי השנה, שלחנו בקשות להגשת מאמרי התנסות המכוונות לכל המתרגלים בעולם, ובמיוחד למתרגלים מערביים. קיבלנו מספר גדול של מאמרים. כשסיננו וערכנו מאמרים שמתרגלים מערביים הגישו, התנסויותיהם נגעו ללבי, כי הן היו משוללות תרבות המפלגה. המאמרים שלהם דיברו על איך הדאפא נגע בליבם ואפשר להם לצאת למסע חזרה לטבע האמיתי שלהם. השיתופים שלהם שיקפו לי את הזיהום שלי שהיה התגלמותה של תרבות המפלגה. הבנתי שיש לי קושי להביע את עצמי בכנות ושאני נוטה להגזים בדברים. הייתה לי גם נטייה לספר שקרים, לשמור טינה או להיאבק על מה שחשבתי שנכון. השנה הזו הייתה הפעם הראשונה שביקשנו ספציפית מאמרי התנסות ממתרגלים מערביים. אני באמת מוקירה את ההזדמנות וקוראת כל מאמר בקפידה כדי להוקיר את מסעות הטיפוח של הכותבים.

פרסמנו גם ברכות לחג ולימי הולדת לכבוד המאסטר כל שנה. הרבה פעמים אני מתרגשת מאוד מהכרת התודה שמתרגלי דאפא, המשפחות והחברים שלהם מביעים בכרטיסי הברכה שלהם. אני מרגישה בת מזל עד מאוד על ההזדמנות לקרוא כל ברכה המוגשת למינג-הווי. בכל פעם שאני עוברת על ברכה, זה מרגיש כאילו שבירכתי עכשיו את המאסטר יחד עם האיחולים. עם עשרות אלפי ברכות, אני מרגישה שבירכתי את המאסטר עשרות אלפי פעמים. לעיתים תכופות אני חשה שלבי מטוהר ומנוקה בתהליך הזה. הייתה שנה אחת שניסיתי לשלוח מחשבות נכונות בתחילת כל שעה כשערכתי ברכות כאלו. אף שעומס העבודה היה מכריע, לא הרגשתי שזה הרבה מדי. כשהמתאמת שלנו בדקה אם אנחנו מותשים, אמרתי שלא, כי בירכנו את המאסטר כל היום. באמת שמחתי לעשות את זה.

ויתרתי על המושגים האנושיים שלי תוך עבודת העריכה

בדרך כלל אני בודקת את גרסאות המאמרים המפורסמים שערכתי כדי לראות אם העורך שבתפקיד עשה שינויים במאמרים. בעבר לא לקחתי ללב כשהעורך הצביע על השגיאות שלי כדי שאתקן אותן. אך השנה היה לי קשה לקבל בקורת.

פעמיים השנה מאמרי שיתוף ההתנסויות שערכתי התפרסמו, ואז נמחקו מהאתר. בכל פעם התגובה הראשונית שלי הייתה למצוא לעצמי תירוצים ולהאשים את העורך במחיקת המאמרים שלי.

אחר כך שלחתי לעצמי חמישה אי מיילים להזכיר לעצמי שהעורך שבתפקיד צדק שמחק את המאמרים האלו, כי הם כללו מחשבות שליליות שיכלו להשפיע על הקוראים שלנו לרעה. גם הזכרתי לעצמי איך להתמודד עם דעות שונות.

הנה עותק של אימייל כזה כאן:

א. לגבי דעות שונות, בעבר אף פעם לא התייחסתי לזה או הפרכתי אותן, אבל עכשיו התחלתי לחשוב מדוע אנשים לא מסכימים איתי. זה כשלעצמו דבר טוב, כי בטיפוח שלנו אנחנו צריכים לפעול לפי הפא, לא לפי אחרים. יהיו הרבה מאמרים חדשים לערוך, וייתכן שאתקל בעניינים דומים שבהם לאנשים לא תהיה אותה דעה כמוני בלי קשר לאיכות שלהם.

בעבר ניסיתי ללכת בעקבות עורכים אחרים בנוגע לסילוק מאמרים מסוימים מפרסום. כשהגיע תורי לערוך מאמרים היססתי. לא ידעתי אם עליי לוותר על מאמרים מסוימים. ראיתי שאני מפחדת שיעבירו עליי ביקורת שעשיתי החלטה שגויה, וחששתי ממחלוקת. ניסיתי להתאים לקריטריון של עורכים אחרים. עכשיו אני מבינה שהלכתי אחר מושגים אנושיים בטיפוח שלי. כעורכת, צריכה להיות לי דעה משלי בהתבסס על הבנתי מהפא.

ב. עליי להיות מסוגלת להקשיב לדעות אחרות בלי לייצר מחשבות שליליות. עליי לשתף את דעותיי עם אחרים באופן חיובי ולהצליח לוותר על העצמי.

ג. לאחרונה התנהגתי כמו נערה מרדנית כשנתקלתי בדעות שונות. עליי לוותר על ה"עצמי". רק כשאחלוק רעיונות עם אחרים בלי להחשיב את ה"עצמי", החוכמה יכולה להתגלות.

עדיין יש לי קושי לקבל בקורת. אני צריכה לוותר על המנטליות הזו, שזה גם לסלק את ה"עצמי".

המאסטר אמר:

"אני רוצה שתטפח להגיע לסוג השלמות המלאה שבאה מפא ישר, עם הארה ישרה, וכזה שבו אחרים באים לפני עצמך. זה נקרא לסלק את האנוכיות, להיות מסוגל לסלק את ה"עצמי." ("הוראת הפא בוועידת הפא באוסטרליה" 1999)

זמן קצר אחרי שכתבתי את האימיילים, מתאמת התקשרה להסביר איך לסדר את התיקיות כדי להקל עליה לנהל את עבודת העריכה שלנו. מיד חשבתי איך לעשות את זה כך שיהיה לי נוח יותר. אבל אז הבנתי שלא שמתי את המתאמת לפניי, ושרק חשבתי על עצמי.

באותו יום עבדתי עם מישהו ממחלקה אחרת על כמה נושאים בוערים. הוא היה אמור לשלוח אימייל כדי לעדכן את כולם. הוא לא רצה לעשות את זה, אז לקחתי את היוזמה לעשות זאת. אחר כך מנהל המחלקה ההיא אמר שלא הייתי צריכה לשלוח את האימייל.

לא אמרתי כלום, אבל כעסתי מאוד. ואז התעוררתי לזה שזהו מבחן בשבילי לסלק את ה"עצמי". נזכרתי במוטיבציה שלי לשלוח את האימייל. ראיתי שעשיתי את זה לגמרי לטובת האנשים האחרים. אם זה המקרה, הייתי צריכה להתייחס בקלילות לביקורת של המנהל. גיליתי שלא משנה מי צדק ומי טעה. כל עוד ששמתי את האחרים לפני עצמי והתייחסתי אליהם בחמלה, זה מספיק טוב.

הכתוב למעלה זו חווית הטיפוח שלי בעבודת העריכה במינג הווי. בבקשה הצביעו על כל דבר שאינו ראוי.