שיתוף התנסויות נבחרות מוועידת הפא של מינג-הווי בשנת 2018 (מקוצר)

כבר עברו תשע שנים מאז שערכנו ועידת פא של "מינג-הווי". אתר "מינג-הווי" הוא פלטפורמה לשיתוף התנסויות של תלמידי דאפא מכל העולם. הוא משקף איך תלמידי הדאפא כגוף אחד מאמתים את הפא, ומספק מידע ממקור ראשון וחומרים על איך תלמידי הדאפא חושפים את הרדיפה ומבהירים את האמת לעולם. הודות לכך שהמאסטר חזר והדגיש את חשיבותו של אתר "מינג-הווי", הצלחתי לשמור על מוטיבציה ולעבוד כעורכת ב"מינג-הווי" במשך 18 שנים בסביבת טיפוח מבודדת למדי.

המאסטר משגיח עלינו כל הזמן

במשך 18 השנים של עבודת העריכה, הרגשתי לעומק את הנוכחות של הגנתו ודאגתו העדינה של המאסטר. המאסטר משגיח על כל היבט באתר "מינג-הווי", מתפעולו ועד ליציבותו. מה שלמדתי הוא שלא צריכה להיות לנו בעיה להתמיד בפרויקט "מינג-הווי" כל עוד אנחנו דואגים למצב טיפוח טוב ושומרים על לב אחראי כלפי הפא וכלפי עמיתינו המתרגלים. ההבנה הזו משתקפת בכל חלק של עבודתנו, מכתיבת מאמרים בעצמנו ועד לסקירת הגשות המאמרים של אחרים.

אני זוכרת לפני שנים שהמאסטר הזהיר אותנו פעם לשמור על צניעות. ההבנה שלי היא שאנחנו לא צריכים לחשוב גבוהות על עצמנו ולקחת את הקרדיט בכל דבר. מתרגלת מסין כתבה פעם שהיא מודה למאסטר בלבה בכל פעם שהיא מצליחה לגרום למישהו להבין את האמת על הרדיפה. גם אני מרגישה לעתים קרובות את הגנתו וחיזוקו של המאסטר.

פעם קראתי ברצף כמה מאמרי התנסויות שהוגשו שנגעו כולם באותו נושא בטיפוח. חשבתי שכדאי שמישהו יכתוב מאמר שיצביע על הבעיה המשותפת. עברו מספר ימים, אך אף מתרגל מסין לא הגיש מאמר בעניין זה. בכמה הימים האלו נתקלתי במספר קטעים ממאמרי המאסטר שדיברו על הבעיה הזו. ידעתי שעלינו להצביע על כך. בדקתי עם כמה עורכים וקיוויתי שאחד מהם יכתוב על כך. ואז חלמתי חלום שבו חשבתי איך לכתוב את המאמר בעצמי. ידעתי שהמאסטר נתן לי רמז לקחת את היוזמה. לאחר שהתעוררתי סיימתי לכתוב את המאמר תוך חצי שעה. המאמר משך את תשומת לב המתרגלים בסין, שהגישו לאחר מכן מאמרים שדנו בנושא.

לפעמים כשניסיתי לסיים משימות מסוימות, חשתי לחץ. ידעתי שהמשימה העכשווית תעזור לאמת את הפא, אך החלק שבי שלא טיפח היטב התנגד. יכולתי להרגיש שהמאסטר מדריך אותי לאורך הדרך והצטערתי שלא טיפחתי טוב יותר כדי להפחית את ההתנגדות. הגעתי להבנה שאם מצב הטיפוח שלי אינו טוב מספיק, אכשל בהתחלת משימות חשובות או שיהיו לי קשיים לסיים את המשימות העכשוויות.

המאסטר אמר (ביאור הפא בחג הפנסים 2003 בוועידת הפא במערב ארה"ב):

"זה לא היה הולך אם לא היית משיג את היכולות האלה. הצורך של תיקון הפא גרם לחכמה שלך להגיע לדרגה ההיא, לכן אין עליך לחשוב שאתה בעל יכולת."

כעורכים, נועדנו לעבוד בפרויקט "מינג-הווי" והמאסטר העניק לנו מזמן את החוכמה והיכולות הנדרשות למלא את השליחות שלנו. יתרה מזאת, המאסטר כל הזמן מדריך אותנו ונותן לנו רמזים לאורך הדרך. עלינו לקחת את האחריות אם אנחנו עדיין כושלים לפעול היטב. המאסטר מעולם לא ביקש מאיתנו יותר ממה שאנחנו מסוגלים. כל דבר הנדרש מאיתנו הוא אפשרי. לכן, אם אנחנו פועלים טוב, זה מה שאנחנו אמורים לעשות. אם אנחנו נכשלים לסיים משימה, זה אומר שנכשלנו בטיפוח ונכשלנו לצעוד בקצב של המאסטר.

טיפוח בדממה

תלמידי דאפא רבים מחוץ לסין חולקים חוויה דומה לשלי: נולדנו בסין ויצאנו ממנה כדי להשיג תארים מתקדמים לפני שנתחיל לעבוד. כשהרדיפה החלה ביולי 1999, אני רק התחלתי לעבוד. בהתחלה התרוצצתי בין עבודתי הרגילה לבין פרויקט "מינג-הווי". זה נעשה עמוס מדי אז עזבתי את עבודתי הרגילה והתמקדתי בעבודה ב"מינג-הווי".

בכמה השנים הראשונות הייתי דבקת מטרה ולא חשתי דבר אף שלא היה לי קשר עם מתרגלים מחוץ לפרויקט "מינג-הווי". הייתי עסוקה מכדי לחשוב על איך אני מרגישה. כל יום עבדתי קשה בסיקור ועריכה של מאמרים שהגישו מתרגלים מסין. הערצתי את האומץ שלהם ותיעבתי את הרשע שרדף אותם. מפעם לפעם נתקלתי בקונפליקטים עם חברים בפרויקטים אחרים, אך כל זה היה חלק מהטיפוח שלי, וידעתי שאני זקוקה למבחני שין-שינג כדי לסלק את ההחזקות שלי.

כמה שנים לאחר מכן, לפתע הבנתי שאיני יותר חלק מהסביבה המקיפה אותי. לא נזקקתי לעבוד כדי לפרנס את משפחתי. רק התמקדתי כל יום בעריכת המאמרים ולא הייתה לי אפילו הזדמנות לפתוח את פי ולדבר עם אנשים. התחלתי לקנא באנשים הלובשים בגדי עבודה ויוצאים החוצה כל יום לעבודתם הרגילה. ניסיתי להצטרף ללימוד פא קבוצתי מקומי אך זה לא המשיך לאורך זמן. הסיבה הייתה שהמתרגלים המקומיים לא הבינו מדוע אינני משתתפת באופן פעיל בפעילויות הדאפא המקומיות שלנו. אך מטעמי בטיחות, לא יכולתי לספר להם מה אני עושה. אז בהדרגה הפסקתי לבוא ללימוד הפא הקבוצתי המקומי שלנו.

לפני כעשר שנים הייתי במצב טיפוח עלוב מאוד. חשתי לחץ לא רגיל מהעבודה ב"מינג-הווי". יום אחד שמעתי שפרויקט דאפא אחר מגייס אנשים אז הלכתי לבדוק על מה מדובר. ברגע שנכנסתי פנימה, ראיתי את המאסטר יושב במרכז הלובי. המאסטר הסתכל עליי בסבר פנים חמורות כאילו הוא כועס. לאחר זמן מה המאסטר אמר: "חלק מכם עסוקים מאוד. למה אתם פה? אתם חושבים שזהו מקום שאתם יכולים לבלות בו?"

בדרכי חזרה הביתה הרהרתי במה שהיה. כבר זמן רב ידעתי איך המאסטר דואג למתרגלים בסין ולאתר "מינג-הווי", אך אף פעם לא הרגשתי באמת שעבודתי בפרויקט "מינג-הווי" חשובה כל כך. אפילו חשבתי שזה לגמרי צירוף מקרים שנתקלתי בפרויקט "מינג-הווי". אך עכשיו כששמעתי מה שהמאסטר אמר באירוע הגיוס, התעוררתי לכך שייתכן שהצטרפותי ל"מינג-הווי" אינה כפי שחשבתי. החלטתי להמשיך לעבוד בפרויקט למרות מצב הטיפוח שלי, וגם אם אני מרגישה בודדה. המאסטר יודע טוב יותר את המטרה, את הנתיב, ואת יכולת הנשיאה של כל ישות חייה שהגיעה לעולם האנושי. זה לא אפשרי שהמאסטר יבחר את האדם הלא נכון לפרויקט. רק על ידי המשך בפרויקט נוכל לעמוד בציפיות של המאסטר עבורנו.

כמה עורכים עמיתים היו תמיד צנועים מאוד ובתדר נמוך, אך הם העירו פעם שיתכן שאנשים אחרים מתאימים יותר לפרויקט "מינג-הווי". העזתי להתנגד. בעולם האשלייתי שאנו חיים בו, אין ביכולתנו לראות את מקורם של דברים רבים. גם אנשים רגילים יודעים להכיר תודה על חסדים. באשר לתלמידי דאפא, אנחנו חבים למאסטר אף יותר. המאסטר בחר אותנו לעשות את "מינג-הווי", אז עלינו לעבוד קשה ולהתמיד עד הסוף. זה לאמת את הדאפא ואת בחירתו של המאסטר בנו.

המאסטר פעם אמר לנו שטיפוח בדממה הוא גם טיפוח. ככזה, אף פעם לא פקפקתי בדרך הטיפוח שלי ובנתיבי. אני מודה שזהו נתיב בודד מאוד, אך ודאי שלכל תלמיד דאפא יש האתגרים שלו בטיפוח.

לעבוד קשה

עבור עורכי "מינג -הווי", הזמנים העמוסים ביותר בכל שנה הם לאחר הקריאה להגשת מאמרי התנסויות לוועידה האינטרנטית של מתרגלים מסין, וביום הפאלון דאפא העולמי, עם כל הברכות ואיחולי יום ההולדת למאסטר.

פעם אחת קבלנו יותר מ-20,000 מאמרים שהוגשו לאירוע מיוחד שכזה. כל מאמר שהוגש היה יקר-ערך ושיקף את מסע הטיפוח של המתרגל הכותב. היינו צריכים לסקור את כל המאמרים שהוגשו ולבחור מתוכן את הטובים לפרסום. לקח לנו חודשיים לעבור על כל המאמרים ולבחור את הראשיים. תוך כדי זה היינו צריכים להמשיך בעבודת העימוד השגרתית היומית.

לפעמים חשנו מותשים, גם לאחר שפרסמנו את המאמרים שנבחרו. בדרך כלל זה היה כי עורכים כשלו לשתף פעולה היטב או שלא היה לנו מספיק כוח אדם, או שלא טיפחנו היטב. כמובן, הקוראים המתרגלים שלנו נתנו לעיתים קרובות משובים חיוביים מאוד אחרי כל סיבוב מאמרים שפורסמו. הם ציינו שהמאמרים המפורסמים נכתבו היטב ואימתו את הפא. לעתים קרובות הרגשתי שהמתרגלים בסין נושאים בעומס העבודה הכבד ביותר כי הם צריכים לארגן אנשים לכתוב ולהדפיס מאמרים. כעורכי "מינג-הווי", תפקידנו רק לסנן ולערוך אותם. לכן אינני צריכה להרגיש מותשת בכל פעם. אך עדיין, כל פעם שחשבתי על "קריאה להגשת מאמרים" בשנים הבאות, חשתי הסתייגות מעומס העבודה הכבד.

בחודש מארס שעבר, עורך הזכיר לנו ששוב הגיע הזמן השנתי לשלוח בקשות להגשת מאמרים. מתרגלים בסין יהיו עסוקים וכך גם אנחנו. ישבתי בחדרי ודאגתי איך אטפל בעומס העבודה הכבד הקרב ובא. אז המאסטר נתן לי דרך מישהו שהכרתי רמז שעליי לעבוד קשה וללא הפסקה.

כמובן, זה רק מה שעברתי כעורכת. אנחנו העורכים בהחלט מקווים לראות עוד מאמרים איכותיים וטובים. זה מראה שהגוף האחד של המתרגלים מטפח היטב. עם מאמרים טובים, יש לנו יותר ביטחון בבחירת אלו לפרסום.

טיפוח השין-שינג

מתרגלים מסין מעודדים אותנו לעתים קרובות. חלקם כתבו לנו שאולי אנחנו העורכים לא לגמרי מעריכים את החשיבות של "מינג-הווי" עבור המתרגלים בסין, אף שהם יודעים שאנחנו עובדים קשה ומבינים את חשיבותו של "מינג-הווי".

הם גם תומכים מאוד ומשתפים פעולה היטב כל פעם שאנחנו שולחים בקשות להגשת מאמרים, חקירות או דברים נוספים. כמה ממכתביהם קצרים, רק כמה שורות, אך אנחנו יכולים להרגיש את הבשלות והרציונליות שלהם בטיפוח.

כמובן שיש גם הרבה מבחני שין-שינג בתוך התהליך, כי לעורכים ולמתרגלים כותבי המאמרים יש נקודות מבט שונות והם לא תמיד חולקים את אותה דעה. לדוגמא, כמה מאמרים מתמקדים בעיקר במאמצי המתרגלים המקומיים להציל מתרגלים שנאסרו ולתקן תופעות של אי צדק באזור שלהם. אך כעורכים, עלינו גם להתחשב בהשפעה הפוטנציאלית של מאמרים כאלו על מתרגלים בכל העולם. כמה מאמרים מכילים נקודות חשובות לדיון אך ייתכן שהם מגזימים בהצגת הדברים או מציגים אותם באופן מוטה מדי.

המאסטר ציין ("הוראת הפא בוועידת הפא של מערב ארה"ב ב-2004"):

" . .. העיקרון שבו חיובי ושלילי נובעים ביחד מתוך כל מילה וכל פעולה. "

לכן, אנחנו העורכים צריכים להתחשב בגורמים שונים רבים לפי שנחליט האם לפרסם מאמרים מסוימים. יש מאמרים שצריך לקצרם או אפילו לוותר עליהם. בשל שיקולי בטיחות, קשה לעורכים לתקשר ישירות עם מחברי המאמר. כך שאי הבנות וקונפליקטים קורים במצבים כאלו. יש כותבי מאמרים שהיו ביקורתיים מאוד ושאלו אותנו מדוע ערכו כה הרבה את המאמרים שלהם או שוויתרו עליהם.

אני משתפרת בהתנהלות מול אי הבנות וקונפליקטים כאלו, אך אני מודה שמפעם לפעם לבי עדיין זז.

לאחרונה חשבתי על מה שהמאסטר אמר לגבי האתר שלנו:

"זה הופך את מינג-הווי למשהו יוצא מן הכלל, והתלמידים המעורבים הם בלתי רגילים." (הוראת הפא בוועידת הפא לציון 10 שנים לייסוד אתר מינג-הווי)

אף שאנחנו מטפחים רגילים, מה שאנחנו עושים הוא יוצא דופן ועלינו להיות עם לב עצום של סובלנות, נתיב הטיפוח שלנו שובץ בפרויקט "מינג-הווי" ואינו יכול להיות קל כל כך וללא קונפליקטים. אי הבנות, ספקות וקונפליקטים הם חלק מהעבודה. אנחנו לא צריכים להימנע מקונפליקטים, אך עלינו לנהל אותם עם לב שליו.

לפעמים כשאני מדליקה את המחשב שלי אני אומרת לעצמי שאני כאן כדי "להיות בכיתה וללמוד שיעור". אני מוכנה להתמודד עם קונפליקטים וביקורת. אני מזכירה לעצמי לא לנסות להסביר כל דבר שוב ושוב אם אינני מצליחה לגרום לאחרים להבין. אך אני יודעת שעליי להתעקש על מה שנכון עבור האתר שלנו. רק שעליי פשוט להיות חומלת כלפי אלו עם הדעות השונות משלי.

מה שלמדתי הוא שהטיפוח שלי משתקף בכל פרט קטן שאני נתקלת בו בשעה שאני עושה את עבודתי בפרויקט "מינג-הווי". האם יש לי מחשבות נכונות בכל פעם שאני נתקלת בקונפליקטים? האם אני עושה את עבודתי בפרויקט ברצינות ובכנות בכל יום ויום? אני יודעת שכל עוד אמשיך לשפר את עצמי, אגיע לשלמות ואהיה ראויה לציפיותיו של המאסטר ממני.

תודה לך, מאסטר!

תודה לכם, מתרגלים עמיתים!