התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-12 בפברואר 1999. כשתרגלתי את התרגיל השני המאסטר פתח את העין השלישית שלי. כשראיתי את הפאלון שהמאסטר נתן לי בכיתי. ידעתי שסוף סוף מצאתי את מה שחיפשתי.

לשנות את המושגים שלי

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון 2" (תרגום זמני, לא רשמי):

"יש שני סוגים של אנשים, אלה שהם קיצוניים ואלה הנוקטים בדרך האמצע".

כשקראתי את זה לראשונה, הבנתי שאני הטיפוס הקיצוני. כלפי חוץ אני נראית נחושה מאוד, אך ידעתי שהבנת הפא שלי נוטה לקיצוניות. אני משתמשת פעמים רבות במושגים אנושיים להבין את הפא.

אחרי תחילת הרדיפה ב-1999, נכלאתי לארבע שנים כי תרגלתי את הדאפא. בזמן מאסרי בכלא, הרהרתי במצב הטיפוח שלי: הבנתי שההליכה שלי לקיצוניות באה מתחושת האגו החזקה שלי. עם החזקה כזאת ל"עצמי", תמיד חשבתי שאני צודקת לגמרי. גם נראה שחשבתי שאני טובה ממתרגלים אחרים. ידעתי אז שעליי לשנות את המושגים האלו.

לאחר שהשתחררתי מהכלא, כמה מתרגלים העריצו אותי. הבנתי שזה בגלל שעדיין יש לי החזקה לתהילה. החלטתי לסלק את ההחזקה הזאת ובהדרגה נעשיתי לצנועה יותר. מושג קיצוני אחד שהיה לי היה לגבי נישואין: תמיד חשבתי שלהתחתן זה מוריד את הרמה של אדם.

המאסטר אמר ב"הרצאה בוועידה הראשונה בצפון-אמריקה":

"את בהחלט לא תיפלי בגלל נישואים – זה לא יקרה".

לבסוף, יכולתי להקשיב לאחרים בענווה. מתרגל אחד אמר שלהיות מסוגל לטפח תוך כדי נישואים זה נתיב שהוכן למתרגלים עתידיים ושסביבת הנישואים המורכבת היא גם טובה לטיפוח שלנו.

ההקשבה להם עזרה לי לשנות את המושגים שלי. זה הפך אף ברור יותר כשקראתי ב"הוראת הפא בוועידה ביוסטון"

"השארתי עבורכם גורמים שיאפשרו לכם לחיות בקרב אנשים רגילים. אני מקווה שחלק מכם מקרב התלמידים שלנו שהם עדיין צעירים יקימו משפחות ויתחילו קריירות. אם בעתיד כל העולם יבוא ללמוד את הדאפא ואף אחד לא יקים משפחה, אז החברה האנושית תגיע לקיצה והיא כבר לא תתקיים. זה לא יעבוד. בנוסף, אנשים צעירים צריכים להשאיר אחריהם צאצאים, ואתם חייבים להשאיר דרך טיפוח למין האנושי החדש של העתיד."

לבסוף התחתנתי עם מתרגל עמית.

הבנה צלולה יותר לגבי הטיפוח

לאחר שהתחתנו, בעלי ואני השקענו את כספנו ויכולנו לחיות מההכנסה של הריבית בלבד. עודדתי את בעלי לעזוב את עבודתו כך שיוכל להקדיש את כל זמנו לפרויקטים של דאפא. אפילו שנראה היה שאני חסרת אנוכיות, למעשה זה היה בגלל הרגשנות שלי כלפיו. בהדרגה נחשפו עוד ועוד החזקות שלי.

במשך שישה חודשים לא קבלנו שום ריבית מההשקעה שלנו. בעלי אמר שהוא יחפש עבודה, אך הוא השתהה, והיינו תלויים כלכלית בשיעורים הפרטיים שנתתי. באותו זמן, נראה היה שבעלי מתעלם ממני בכל פעם שביקשתי ממנו לעשות משהו בפרויקטים של דאפא או בחיי היום יום, אבל נראה שהוא עשה כל מה שמתרגלים אחרים ביקשו ממנו.

לדוגמה, ביקשתי ממנו לתקן את המדפסת, אך עבר שבוע והוא לא תיקן אותה. בפעם אחרת ביקשתי ממנו לתקן את המגהץ שלנו, אך לאחר חודש שלם, הוא עדיין לא בדק אותו. זה היה מרגיז כל כך שלא רציתי יותר לדבר איתו. רגשותיי כלפיו השתנו מאכזבה לייאוש. התרעומת שלי התחזקה יותר ויותר. במקום להשתמש בזה כהזדמנות לטפח את עצמי ולסלק את ההחזקות שלי, התרגזתי.

מתרגלת שעבדה עם בעלי בפרויקט דאפא ניסתה לדבר איתי, אך ככל שדיברה יותר כעסתי יותר. בדרך כלל אני מבהירה את האמת כל לילה בטלפון נייד, אך כשהגיע הזמן בלילה ההוא, לא הצלחתי להירגע כדי לעשות זאת. הייתי כעוסה מדי.

ידעתי בבירור שמשהו אינו נכון. שאלתי את עצמי: "למה אני מוטרדת מזה?" ידעתי שזה בגלל שלא סילקתי החזקה.

כשפתחתי את אתר מינג-הווי, ראיתי מאמר על התפוצצות במכרה גז טבעי. ברגע של חיים ומוות, מתרגל החליט לא לברוח. במקום זאת, הוא רץ פנימה והציל יותר מ-20 אנשים. אף שזה היה סיפור נהדר להשתמש בו בהבהרת האמת, הרגשתי שהמאמר אינו כתוב טוב.

חשתי שיכולנו להשתמש בסיפור להבהיר את האמת ושאוכל לשכתב אותו כדי שיהיה קריא יותר. מצב הטיפוח שלי לא היה טוב כל כך, אז ביקשתי עזרה מהמאסטר. בשלוש לפנות בוקר סיימתי לכתוב. לפתע מחשבתי נרגעה מאוד. כל הכעס והתרעומת שלי נעלמו. בעלי התעורר והתלונן שהאור העיר אותו. אמרתי בשקט: "הגיע הזמן לקום". תרגלנו יחד את התרגילים.

הבנתי שהטיפוח בזמן תקופת תיקון הפא שונה מטיפוח אישי. כשהכוונה שלי הייתה טהורה – לשפר את המאמר כדי לעזור להציל אנשים – המאסטר הסיר את התרעומת שלי.

מאז והלאה, נעשיתי נחושה יותר. במקום לתת לקונפליקט להתעצם ולאלץ אותי לטפח, ניסיתי לקחת את היוזמה לטפח את עצמי.

ללמוד את הפא

לאחר נישואיי חשתי שהטיפוח שלי נעשה קשה יותר. ההחזקה שלי לנוחות נחשפה. שקועה בסביבה המשפחתית, נטיתי להרפות בטיפוח שלי. גם היו לי קונפליקטים עם בעלי. הייתי צריכה לטפל בילד שלנו ובו בזמן להימנע מלהילכד לרגשות. היה לי גם פחות זמן כי הייתי צריכה לטפל בילד. כתוצאה מכך, נעשיתי ישנונית בשעה שלמדתי את הפא. החלטתי להעתיק את הפא בכתב יד.

ביקשתי מבעלי שישגיח על הילד כך שאוכל להעתיק את הפא בכתב-יד למשך כמה שעות. כאשר העתקתי את הפא הילד הפסיק להפריע לנו בזמן שליחת המחשבות הנכונות. לפני כן הוא הפריע לנו לעיתים קרובות על ידי כך שהתיישב על רגלינו או שיחק עם הידיים שלנו.

התחלתי גם לשנן את הפא. עשיתי זאת בעבר, אך הפעם ניסיתי לזכור אפילו את סימני הפיסוק. לאחר מכן הרגשתי שמצאתי את ההתלהבות 'לטפח עם הלב שהיה לי פעם'.