תלמידה: אנחנו תלמידים טייוואניים שקיבלו את הפא לפני מספר שנים. יחד עם בעלי כמטפח עמית, האמנתי במאסטר ובפא וניסיתי לעשות את שלושת הדברים היטב. אני יודעת שהדאפא לא מיועד לריפוי מחלות, ואני יודעת שהתאים של המטפח עוברים טרנספורמציה באמצעות חומר בעל אנרגיה גבוהה. אבל אני עדיין סובלת משיגרון. זה התחיל לפני שקיבלתי את הפא, ולאחרונה המפרקים שלי כואבים למדי (אנשים צוחקים).

"המאסטר: (מצחקק) מטפחים יודעים שכל עוד אתה מתקדם במרץ, אז שינויים מתרחשים בגופך, והמאסטר יכוונן את הדברים עבורך. זה לא נעשה על ידי הגוף האנושי הזה של המאסטר כאן. זה נעשה על ידי הפא-שנים של המאסטר. אם הבעיה לא התרפאה מאז שהתחלת את הטיפוח, אז את באמת צריכה לנסות למצוא אצלך בעיות בשין-שינג שלך, לנסות לראות אם יש לך איזושהי החזקה, ולהבין באילו אופנים עלייך לטפח טוב יותר. זה באמת עניין של הטיפוח האישי שלך. (מחיאות כפיים)" (הוראת הפא בוועידת הפא בניו יורק רבתי 2013)

כשקראתי את השאלה והתשובה האלו ב״הוראת הפא בוועידת הפא בניו יורק רבתי 2013״, חייכתי לעצמי. הבנתי בדיוק כיצד מרגישה אותה מתרגלת שהעלתה את השאלה, שכן אותה שאלה הטרידה גם אותי כבר זמן רב. אשתף אתכם במחשבות שלי בתקווה שהשיתוף יועיל למטפחים עמיתים ששואלים את עצמם שאלות דומות.

המצב האישי שלנו בטיפוח משקף את ההתקדמות האמיתית שלנו בטיפוח. פעמים רבות איננו מבינים זאת מפני שאנחנו מטפחים באופן שטחי וההבנות שלנו רדודות. אנו אומרים שאנו יודעים שהדאפא אינו מיועד לרפא מחלות אבל האם אנחנו באמת יודעים זאת? נראה שלא. גם אם המאסטר אמר זאת במפורש וזה כתוב בספר ״ג׳ואן פאלון״, וגם אם הצד האנושי שלנו יודע זאת, אנחנו לא באמת מתעוררים לזה. כפי שמתרגל עמית אמר: המורה לימד אותנו והסביר לנו בבירור את הנושא הזה ולכן אנחנו לא צריכים להתעורר לכך, אלא רק לפעול בהתאם.

אבל אם איננו מאמינים באמת, הסוגייה הזו לא תבוא על פיתרונה באמצעות מחשבות נכונות בלבד.

פעם סיפר מתרגל עמית בוועידה לשיתוף התנסויות על השתתפותו בסקר בריאות שנערך לפני שנים רבות, שבו נשאלו 10,000 מתרגלי פאלון גונג על מצב בריאותם. למרות שבשעתו הוא סבל עדיין מכמה סימפטומים של מחלות, בסקר הוא השיב ללא כל היסוס שהוא החלים כליל מכל מחלותיו. מיד לאחר מכן כל הסמפטומים שלו אכן, נעלמו. מדוע? לטעמי, זה בגלל ההבדל בין הידיעה הנובעת מהצד האנושי לבין האמונה הנובעת עמוק מתוך לבו של המתרגל.

המאסטר אמר שלמתרגלים אין מחלות. אנחנו יודעים זאת באופן שטחי, אך האם אנו באמת מאמינים בזה? האם הסימפטומים האלה אמיתיים או האם אנחנו מאמינים באמת להוראת המאסטר? אם אנחנו באמת מאמינים במאסטר, הסימפטומים הם רק אשליה. מדוע אם כך אנו עדיין חווים אותם?

לפעמים חולפת בי המחשבה שלו היה לי חלק בסקר ההוא, לא הייתי כותב שהחלמתי לחלוטין, שכן הייתי חושב שאין עלי לשקר מכיוון שאנחנו מטפחים אמת. עכשיו אני מבין שהמחשבה הזו באה מתוך הצד האנושי שלי וממושגים אנושיים. המאסטר אמר לנו לשנות לגמרי את המושגים של אנשים רגילים שיש לנו. אך עדיין איננו מסוגלים לעשות זאת, למרות שהכל נהיר וברור בכתבי המאסטר.

האם המחשבה ״לא לשקר״ המוזכרת לעיל אינה מחשבה אנושית? האם היא אינה קבלה של האשלייה של המחלה כאמת. לפעמים תופיע אשלייה בצורת סימפטומים חמורים. להבנתי, זאת עשויה להיות הפרעה דמונית או מבחן שהמורה מסדר לנו כדי לבדוק את הנחישות שלנו בטיפוח.

זה עניין של להאמין באמת במאסטר ובפא. כמה מאיתנו עשויים לומר: ״אנו מאמינים במאסטר ובפא. אחרת לא היינו לומדים את הדאפא.״ הבא נבחן אמירה זו לעומקה. האמונה שלנו עלולה לנבוע מכך שהצד האנושי שלנו מעריץ את עקרונות הדאפא, אך זה רחוק מאוד מאמונה אמיתית בדאפא, הנובעת עמוק מתוך לבנו. אם אנחנו באמת מבינים את העקרון, הלב שלנו לא יזוז בעקבות כאב או סימפטומים כלשהם.

המטפחת אמרה: ״יחד עם בעלי כמטפח עמית, האמנתי במאסטר ובפא וניסיתי לעשות את שלושת הדברים היטב.״ כלומר הם עמדו בסטנדרטים של מתרגלי דאפא במהלך תיקון הפא.

אז איך אם כן, אפשר להסביר את הסימפטומים של המחלה, שמופיעים במהלך הטיפוח שלנו? אנו יודעים שהמאסטר ארגן את הטוב ביותר עבורנו. הסימפטומים הם רק מבחן. כמובן שאם הסימפטומים חמורים עד כדי כך שהם מפריעים לנו לעשות את שלושת הדברים, עלינו להשמיד אותם במחשבות נכונות.

המאסטר אמר:

"אמרנו שטוב או רע באים ממחשבה אחת של האדם..." ("ג'ואן פאלון")

אני חושב שהעיקרון הזה חל על כל המקרים, וכל מטפח צריך לבחון אם המחשבות שלו נכונות או שמא הן נובעות ממושגים אנושיים, הנוטים לפעמים להשתנות. לדוגמה אותה מטפחת עמיתה אמרה שהשיגרון שלה לא נרפא -מה אם כן היתה המחשבה הראשונה שלה? האם היא חושבת שזו הישנותה של מחלה ישנה או שהיא מתייחסת לזה מתוך הפא כדבר טוב? בין אם זהו מבחן ובין אם זוהי הפרעה, זאת הזדמנות טובה להשתפר. אם היא תוכל לחשוב מתוך הפא קרוב לוודאי שהכאב שלה ייפסק, והיא לא תצטרך לשאול עוד את השאלה.

המפתח הוא כיצד אנו מסתכלים על הסוגיה: עם מחשבות נכונות של מטפח או עם מושגים של אדם רגיל.

הבה נדמיין את התרחיש הבא: אם המאסטר לא היה עושה נסים ומרפא מחלות כשהוא רק יצא לציבור והציג את הדאפא, אם המאסטר רק היה נותן הרצאות, האם אותם מטפחים היו דבקים במאסטר ובפא כפי שהם היום?

אם התשובה היא לא, הרי שהמטפח עדיין לא שינה את המושג של ״לראות ולהאמין״. כלומר, המטפח לא שינה לחלוטין את המושגים האנושיים שלו והאמונה שלו שיטחית.

יש מצב אחר: אם המטפח ביצע משהו לא נכון בטיפוח, הוא עלול לחשוב שהמאסטר לא יטפל בו. למעשה השאלה אינה אם המאסטר דואג לנו או לא, אלא האם אנו יכולים להיות מטפחים אמיתיים. אם המטפח מתנהג כמטפח אמיתי ופועל בהתאם לפא בכל נושא ועניין, הוא אינו צריך לחשוב עוד אם המאסטר דואג לו או לא. במילים אחרות, בפני כל אחד קיימת אותה ההזדמנות לפעול לפי עקרונות הפא.

מה ששיתפתי לעיל הוא רק המלצה. אני מקווה שמטפחים עמיתים יוכלו לשתף בהתנסויות מעמיקות יותר, ולעזור למטפחים מבולבלים בנושא הזה.