התחלתי לתרגל פאלון דאפא בשנת 1999 והשתניתי לטובה בדרכים רבות. פעם הייתי אנוכי. המוטיבציה שלי לטיפוח לא היתה הצלת אנשים אלא הימלטות ממעגל ההתגלגלות מחדש והגעה לשלמות המלאה.

כשהייתי צעיר למדתי אמנויות לחימה וחלמתי להיות גיבור. האמנתי בגלגול מחדש והיו לי הרבה שאלות על משמעות החיים.

בספר ״ג׳ואן פאלון״ מצאתי את התשובות לכל השאלות שהיו לי. תוך שלושה חודשים בעיות הבריאות שהציקו לי במשך שנים נעלמו. אבל עדיין הייתי קשור לרעיון של הגעה לשלמות.

המאסטר אמר:

"אם אינכם מטפחים את עצמכם על בסיס הפא, אינכם יכולים לטפח גבוה יותר רק על ידי כך שאתם נושאים רדיפה, קל וחומר שאינכם יכולים להגיע לסטנדרטים שנקבעו עבור תלמיד דאפא." ("הוראת הפא בוועידת הפא של מערב ארה"ב ב-2004”)

עם זאת פיספסתי לגמרי את העניין שהמאסטר רוצה שנהיה אלטרואיסטים.

במאסר

כשהרדיפה רק החלה רציתי להיות גיבור. חשבתי בטעות שעלינו לשאת מבחנים באמצעות הרדיפה כדי להגיע לרמה גבוהה יותר וכדי להגיע לשלמות. כשפתחתי שלט בכיכר טיאננמן השוטרים היכו אותי, לקחו אותי למרכז מעצרים ועינו אותי.

הסיבה לכך שנשאתי את העינויים היתה לגמרי אנוכית: חשבתי שאגיע לשלמות אם אסבול. כל המחשבות והפעולות שלי בזמן שנרדפתי היו מרוכזות בהגעה לשלמות. תלו אותי והיכו אותי עד לאובדן הכרה מספר פעמים. רוחי נשברה לבסוף ונכנעתי לדרישות של המשטרה. לאחר שחרורי הרגשתי שחיי הסתיימו ופשוט לא יכולתי לעמוד בפני הרדיפה.

הסביבה הקשה של מרכז המעצרים יכולה להפריע למחשבות של אדם רגיל. עבור תלמיד דאפא הסביבה יכולה לזהם ולהכתים את מחשבותיו. שטיפת המוח הכפויה דחקה כמה מטפחים הרחק מהדאפא. העינויים המנטלים והפיזים שמשתמשים בהם על מתרגלים מתוכננים להרוס את כבוד האדם ואת האמון שבין בני אדם.

מתרגל אחד שסירב להיכנע לדרישות הוחזק בתא מבודד. אילצו אותו ללמוד בעל פה מאמרים שהשמיצו את הדאפא. הוא סבל מהתמוטטות נפשית, ולאחר ששוחרר התקשה לטפל בעצמו.

המניע להימנעות שלי מהרדיפה היה אנוכי

תחת עינויים מנטלים ופיזיים בלתי פוסקים חייבים אמונה מוצקה בדאפא. אחרת עלולים לסטות מנתיב הטיפוח. לאחר ששוחררתי פחדתי שאם אעבור שוב עינויים איכנע לגמרי ואלך לפי תכתיבי המשטרה. כדי להימנע ממעצר חשבתי שעליי לא לעשות דבר. כדי לשמור על עצמי לא הצטרפתי לשום פעילות של הבהרת אמת. כשמתרגלים אחרים ניסו לעזור לי סירבתי להקשיב להם. איבדתי את הביטחון בעצמי ולא הייתי מוכן להסתכן שוב ברדיפה.

הרגשתי שלעולם לא אוכל יותר לטפח במרץ, לא משנה כמה אנסה. הרגשתי שרוחי ניזוקה ללא תקנה ושאיבדתי את ההזדמנות לטפח. חשבתי: ״זה לא משנה, רמת ההארה שלי היתה ממילא נמוכה, אז לעולם לא הייתי מטפח לרמה גבוהה.״

בגלל חוסר הבנה שלי את הפא החמצתי הזדמנויות רבות להבהיר את האמת לאנשים. כאשר פרוייקטים מקומיים נזקקו לעזרה הייתי מעורב באופן פסיבי ועשיתי מעט ככל שיכולתי. בקושי עשיתי את שלושת הדברים. חשתי עצב.

פריצת דרך

הרגשתי כלוא בתוך חומר כהה, שלילי, שמונע ממני להתקדם. ידעתי שהייתי יכול להיות ישות מוארת גדולה אם רק הייתי פורץ את הדבר השלילי הזה. זו הייתה ההבנה שלי באותו הזמן לגבי רמות הטיפוח שלנו.

הבנתי מאוחר יותר שההבנה שלי הגיעה מהיקום הישן. הסכמתי לכביכול מבחנים שלהם ולא עשיתי כל מה שהייתי אמור לעשות, שזה להציל אנשים. במקום זה הסכמתי לטפח לפי התכנונים של הכוחות הישנים. הצבתי מחסומים בדרך הטיפוח של עצמי.

כאשר הגעתי להבנה הזו הבחנתי שלכמה מטפחים נוספים יש מחשבות והתנהגות דומים. כמה מהם נעשו נרפים בגלל חוסר הבנה של הפא, וחלק אפילו ויתרו והפסיקו לטפח. כמה עשו את שלושת הדברים באופן פסיבי. גם אני עשיתי את שלושת הדברים, אבל ללא התלהבות ובלי לנסות באופן יזום להציל אנשים. ידעתי שמשהו לא בסדר אבל לא ידעתי מה זה או איך להשתפר. כשדיברתי עם מתרגלים עמיתים הסיבה היחידה היתה פחד. עם זאת כשאני מסתכל לאחור עכשיו אני מבין שהנושא הבסיסי הוא שהיתה לי רק הבנה רדודה של הפא.

להבין סוף סוף את המחויבויות שלנו

המאסטר אמר ב"הוראת הפא בוועידת הפא בניו יורק רבתי 2013”:

"לתלמידי הדאפא יש משימה, ולכן אתם נקראים "תלמידי דאפא". המטרה שלכם אינה ההגעה האישית לשלמות המלאה שלכם, היא להוביל קבוצה גדולה של חיים לשלמות המלאה. אז אתם חייבים ללכת ולעשות את זה."

כשהתחלתי לתרגל פאלון דאפא לא חשבתי או הבנתי את קנה המידה העצום של מה שזה אומר להיות תלמיד בתקופת תיקון הפא. לא הבנתי את החשיבות של ללכת מעבר לטיפוח העצמי ולעזור למאסטר להציל אנשים.

כשהגיעה פריצת הדרך בהבנה שלי המוקד של הטיפוח שלי השתנה וסוף סוף צעדתי אל נתיב האלטרואיזם, הצלת חיים והיקום החדש. סוף סוף השתנתה הסיבה לטיפוח שלי מטיפול אנוכי בעצמי לעשיית הדרוש להצלת אנשים באופן בלתי אנוכי.

לצעוד סוף סוף קדימה

ב-2015 החלטתי להגיש תביעה נגד המנהיג לשעבר של המפלגה הקומוניסטית ג׳יאנג דזה-מין. אפילו מנקודת מבט של אדם רגיל הגשת התביעות הללו היא הדבר הנכון לעשותו. לא עשיתי שום דבר רע ובכל זאת עברתי עינויים. אנחנו המתרגלים צריכים להשתמש בחוק כדי לעתור למען הדאפא והעתירות הן חוקיות במסגרת החוק הסיני. מזווית אחרת הבנתי שהמאסטר נותן למתרגלים שלא צעדו קדימה הזדמנות נוספת להשתפר ולשלול את התכנונים של הכוחות הישנים.

המאסטר אמר:

" א ם אתה יכול ללכת בדרך נכונה, כלומר המחשבות הנכונות שלך מספיק חזקות ואתה נוהג לפי דרישות הדאפא ופועל לפי הדרישות של המורה, אתה בעצם מתנגד לכוחות הישנים ואתה הולך בדרך שלך באופן נכון. " ("ביאור הפא בחג הפנסים 2003 בוועידת הפא במערב ארה"ב")

דבריו של המאסטר נסכו בי ביטחון. אם אני עושה דברים לפי דרישות הדאפא אז אני שולל את הכוחות הישנים. אני מאמין שאני יכול למלא את התחיבויותי ואני מזכיר לעצמי לעיתים קרובות שאני תלמיד דאפא.

פריצת דרך בהבנה

מקריאת הפא הבנתי שהמחשבות שלי בזמן שהייתי עצור היו תכנונים של הכוחות הישנים. במקום מיד להעלים אותן הלכתי איתן. עם השנים הרגשתי תמיד אשם על כך שנכנעתי לדרישות המשטרה. המצב הזה הוא בדיוק מה שהכוחות הישנים רוצים. הם מנסים להשתמש במחשבות השגויות של המתרגלים כדי להרוס אותם. העינויים שעברתי לא היו חלק מהפא. המאסטר לא צריך שהמתרגלים יעברו עינויים כדי להציל אנשים.

הבנתי עד כמה הדאפא הוא עמוק ושחוסר הביטחון שלי בזמן הרדיפה נבע מחוסר היכולת שלי להאמין בנחישות במאסטר ובפא. כשהייתי באמת מרוכז בזמן הקריאה ראיתי רמות עמוקות יותר של הפא ומחסומים רבים שהיו במחשבתי התמוססו.

המחשבות שלי הפכו לנכונות. קריאת הפא מחזקת את הביטחון שלי ואני כבר לא מרגיש שמשהו קשה לי. אני מרגיש שכל עוד אעשה דברים בהתאם לדרישות הדאפא ואעבוד עם מתרגלים עמיתים כדי לעשות את שלושת הדברים היטב, המאסטר יעזור לי.

לתאם כדי להציל אנשים

כשאני מבחין במתרגלים שמצבם לא טוב אני עוזר להם. אני מתאם עם מתרגלים אחרים כדי לתכנן פרוייקטים. אנחנו עוזרים למתרגלים עמיתים לשפר את הטיפוח שלהם וליצור גוף אחד חזק, שעוזר לנו להבהיר את האמת ולהציל אנשים.

באיזור שלי נוצרה קבוצה רופפת שמורכבת מכמה אתרים ללימוד פא. אנחנו עובדים יחד כדי שכולם באזורנו ובאזורים סמוכים ידעו כאשר מתרגל נעצר, כך שנוכל לעזור מיד. התיאום מאפשר לנו גם לחלוק בינינו דרכים וטכנולוגיות חדשות כדי לדבר עם אנשים על הרדיפה.

הצלחנו ליצור את הסביבה המזינה הזו בגלל שכקבוצה שיפרנו את ההבנה שלנו של הפא. אחרי שההבנה שלי את הפא העמיקה הצטרפתי באופן אקטיבי לפרויקטים. המניע שלי לעזור כבר אינו אנוכי. עכשיו אני רק רוצה להציל אנשים.

לפני שהיתה לי פריצת דרך בהבנתי, אשתי היתה ממונה על הפרוייקט של חילוץ מתרגלים מקומיים [שנעצרו ללא עילה חוקית]. היה עליה לדבר לעיתים קרובות עם שוטרים או אנשים המעורבים ברדיפה. בגלל שדאגתי לבטיחותה התווכחתי איתה בדרך כלל. חשבתי שהיא עושה דברים באימפולסיביות ושיש החסרות טכניות בדרך שבה היא עושה דברים. למשל, כאשר היא נהגה במכוניתנו לתחנת המשטרה או לבית המשפט נהגתי להתלונן ולהגיד שיש מצלמות מעקב, ושלוחית הרישוי שלנו תיקלט ואז נהיה תחת מעקב.

הדאגות שלי והקונפליקטים שיצרתי לה היוו לחץ והפרעה במשימה של הצלת מתרגלים עמיתים. עכשיו אני עוזר לה באופן אקטיבי ומשלים את ההחסרות שלה. אשתי ואני מתמקדים בשמירת מחשבות נכונות מכיון שאנחנו יודעים שאנחנו עושים משהו קדוש מאד.

סוף סוף אני מרגיש באמת מחובר לפא. בכל פעם שאני מגלה שפרוייקט זקוק לעוד ידיים עובדות אני מאד שמח לעזור. אני מבין באמת את המשמעות של להתייחס לקשים כאושר. אני מבין עכשיו שאנחנו עוזרים למאסטר לתקן את הפא, ויש לי את האנרגיה לשאת כל קושי.

סוף סוף פרצתי את הקונכיה של טיפוח עצמי אנוכי והפכתי לאלטרואיסטי באמת! אפילו הכבוד שאני רוחש למאסטר הוא שונה. הוא הפך ליותר קדוש וטהור.

השתניתי ממישהו שהמניע היחיד שלו לטיפוח הוא להצליח להגיע לשלמות, לתלמיד דאפא שרק רוצה להציל אנשים.

אלו הן כמה מההתנסויות בטיפוח שלי. אנא תקנו אותי אם כתבתי משהו שגוי.