(Minghui.org)

התנסות ששותפה בוועידת הפא האירופית בשנת 2017

לפני שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא היו לי לעתים קרובות מחלות ותמיד נראיתי עייפה. אחרי שהתאומות שלי נולדו הייתה לי דלקת עור על הידיים וסבלתי שנים רבות מבצקות, כך שהתקשיתי להתאים בגדים ונעליים במידה הנכונה מיום אחד למשנהו.

הוריי לקחו אותי לראות רופא סיני שרשם לי תרופות של עשבי מרפא, אבל זה לא עזר לרפא את הבעיות שלי. אבל אחרי שהפכתי למתרגלת של פאלון דאפא ב-2005 והתחלתי ללמוד את חמשת התרגילים, המחלות שלי נעלמו לאיטן.

מבחנים קארמתיים ומחשבות נכונות

במאי 2013 עברתי מצוקה ארוכת ימים. קארמת מחלה הפריעה לי בהצלת ישויות חיות במשך כמעט 3 שנים. הוארתי לכך שאלה היו מבחנים קארמתיים, שלא היו לי מחשבות נכונות מספיקות ושלא נשארתי יציבה בטיפוח שלי, כך שפתחתי פרצות שהרוע יכול היה לנצל.

יום אחד כשהתכוננתי לצאת לעבודה, נתקפתי במין סחרחורת מיוחדת במינה. הכול נראה לי מרוחק וחששתי לרע ביותר. חוויתי דימום פנימי קשה. לא יכולתי לעזוב את הבית וצלצלתי למנהל שלי להודיע לו שאני "חולה". בכך שהודיתי שאני "חולה", האם לא פתחתי פתח להפרעות דמוניות?

המאסטר אמר:

"כמתרגל, אם תמיד תחשוב שזו מחלה, אתה למעשה מבקש את זה. אם אתה מבקש מחלה, היא תוכל להידחק לתוך גופך. כמתרגל, רמת השין-שינג שלך צריכה להיות גבוהה. אין עליך לפחד תמיד שזו מחלה, כי הפחד הזה ממחלות גם הוא החזקה, והוא יכול להביא לך בעיות באותה מידה." ("ג'ואן פאלון")

ככל שהימים חלפו, נעשיתי חלשה יותר ויותר ולא יכולתי לצאת מהמיטה, ללמוד את הפא או לתרגל את התרגילים. כאבי תופת החלו לחדור לכל חלק בגופי. הרוע עינה אותי באופן חמור כל כך, שהרגשתי שאינני יכולה להחזיק מעמד יום אחד נוסף. לא יכולתי לאכול ובכיתי עד שנרדמתי מתשישות כל לילה. לא יכולתי לספר לבנותיי על מסע הייסורים הזה שעברתי, כי ידעתי שהן תבואנה מיד הביתה לאשפז אותי בבית החולים. בעלי ומספר מתרגלים שלחו עבורי מחשבות נכונות ועודדו אותי לשלול את ההפרעות של הכוחות הישנים ולהאמין במאסטר ובפא.

היה עליי לשחרר את המושג שאני חולה. הצלחתי לפרוץ דרך המצב הקשה הזה, לשלול את ההפרעות של הרוע ולהיות נוכחת באירוע ה-13 במאי בלונדון. בעלי ליווה אותי ועזר לי רק כאשר היה לי צורך בכך. נראיתי כמו רוח רפאים ורעדתי. טיפת צבע לא נראתה על פניי או ציפורניי. כל צעד שעשיתי היה כמו מסע מפרך.

כשהגעתי למקום האירוע, שני מתרגלים אמרו לי שאני נראית אפורה. ניסיתי לתרגל אבל לא היה בי הכוח. בזמן שעמדתי קרוב למקום בו הדגימו את התרגילים, אחת המתרגלות העירה שזה עלול לתת לאנשים רגילים רושם רע מפני שנראיתי חולה.

איבדתי מייד את הביטחון העצמי ורציתי להסתתר. אחרי ששיתפתי בכך את בעלי, הוא ביקש ממני לעזור ללמד ילדים להכין פרחי לוטוס מנייר. חשתי בקרני השמש על פניי והאווירה הייתה מלאה באנרגיה חזקה.

נותרו 5 ימים לפני שהייתי צריכה לנסוע להשתתף בוועידת הפא בניו יורק. הזכרתי לעצמי את הפא של המאסטר על עשיית שלושת הדברים היטב. ניסיתי כל יום להשלים את התרגילים, אף על-פי שזה היה קשה מנשוא. הזעתי בסוף כל תרגיל, הרגשתי כמו מים נשפכים מהמצח ומטפטפים עד לקצות אצבעותיי. נותרתי חסרת נשימה עם כל תנועה, אבל עדיין הייתי נחושה לא לתת לרוע לרדוף אותי.

ביום שטסנו לניו יורק, הייתה לי הרגשה מוזרה ביותר בשדה התעופה. הכול נראה עדיין מרוחק והכאבים החמירו כל כך שבכיתי. בעלי שלח מחשבות נכונות ביחד איתי. קצת לפני שעלינו למטוס נוכחתי לדעת שמתרגלים נוספים יהיו על אותו מטוס. משב רוח חזק נשב מעל ראשי. לפתע נעשיתי צלולה. למרות שהיו לי הכאבים הפנימיים, הדימום פסק והצלחתי לאכול ללא קושי. המאסטר טיהר את גופי.

לקחת חלק בקידום השן-יון

שמתי לב שהכאבים הפנימיים העזים וההקאות שסבלתי תמיד, הגיחו על פני השטח בזמן של קידום השן-יון. אלה היו הפרעות של הרוע שעצרו בעדי להציל ישויות חיות. אבל שללתי את כל ההפרעות ונותרתי פעילה במהלך כל תקופת קידום המופע, אם בחלוקת עלונים או בקידום במרכזי קניות.

כשחילקתי עלונים מדלת לדלת נראה שהיה לי כושר עמידה רב. לפעמים הייתי מעודדת את עצמי בחיוך שההליכה היא תרגול טוב כדי להשתתף ב"תזמורת הצועדת טיאן גואו". שלחתי מחשבות נכונות, מקווה שבעלי הבית יהיו בחוץ, בגינה שבחזית, כדי שאוכל לשוחח איתם פנים אל פנים.

במקרה אחד פגשתי בגברת ששתלה צמחים בעציצים בגינה שבחזית ביתה. היא פטפטה בהתלהבות רבה ופתאום הפסיקה ושאלה מה הביא אותי אליה. הצגתי בפניה את השן יון. היא כל כך שמחה שהזמינה אותי פנימה לביתה, כדי שתוכל לצפות שוב בקטע הפרומו וגם לשוחח על הנכדה שלה שאוהבת ריקוד ומוסיקה.

במקרה אחר אחד מבעלי הבתים היה במוסך של הבית כשהוא שקוע במדידת חתיכת לוח עץ. לא הפרעתי לו אבל ציינתי שהייתי רוצה לשים עלון דרך הדלת הראשית שלו. בדרך החוצה תמהתי מה אוכל לעשות להסב את תשומת ליבו, כדי שאוכל לספר לו באופן אישי על השן יון. ידעתי שהמערביים אוהבים לדבר על מזג האוויר כך שזה יכול היה להיות נושא השיחה. הוא מיד יצא החוצה מהמוסך ושוחח איתי על מזג האוויר באותו יום ועל התחזית לשבוע הקרוב. אחר-כך הוא שאל אותי מה הביא אותי לשם, כך שיכולתי להציג בפניו את השן יון.

הסתכלות פנימה

האם אני יכולה לקרוא לעצמי בכנות מטפחת אמיתית כשאיני עושה את שלושת הדברים היטב? מהן ההחזקות שלי שלא יכולתי לשחרר? בהסתכלות פנימה גיליתי שהייתה לי החזקה לתהילה ומוניטין בעבודה הרגילה שלי, והחלטתי להגיש בקשה לצאת לפנסיה מוקדמת כך שיהיה לי עוד זמן לעבודת הדאפא. הם סירבו לבקשתי. האכזבה שחשתי על סירובם הייתה גם כן החזקה.

בהגיעי לניו יורק לוועידת הפא, קיבלתי שיחה טלפונית מהמנהל שלי, שמחלקת משאבי אנוש טעתה ושבעצם כן אישרו את טופס הבקשה שלי לפנסיה מוקדמת בזמן שהוא עצמו היה בחופשה. שמחתי מאוד, אף על פי שעזיבתי את החברה הושעתה ל-5 חודשים.

בתחילת השנה הזאת, תוך 3 חודשים קרו לי 3 תאונות בהן החלקתי. בהסתכלות פנימה גיליתי החזקות לעצלות ונוחות. לא הייתי מסוגלת לקום מוקדם בבוקר לשלוח מחשבות נכונות וכשצלחתי לעשות זאת, נרדמתי במהלך שליחת המחשבות הנכונות. זו הייתה בעיה רצינית והכוחות הישנים ניצלו אותה.

התאונה הראשונה בה החלקתי קרתה כשסיימתי לעשות אמבטיה. איכשהו הייתי בטוחה שראשי עומד לפגוע בברזים, מה שעלול היה להיגמר באסון. אולם במקום זאת התנגשתי בתוך הקיר המכוסה באריחים. מכוח ההתנגשות, נפלתי חזרה לאמבטיה. לא הזדעזעתי או נפגעתי מהתאונה. הייתה לי רק הרגשה של "התעוררות" כתוצאה מכך. הוארתי לכך שזוהי קריאת התעוררות עבורי להיות יציבה ואיתנה בטיפוח שלי ולעשות את שלושת הדברים היטב.

חודש לאחר מכן התרחשה התאונה השנייה. בארוחת הערב, כשנשאתי אוכל מחדר האוכל, שפכתי בלא יודעין קצת רוטב על רצפת הפרקט. כשיצאתי שוב מחדר האוכל החלקתי על כתם הרוטב. כל גופי התנגש בכוח ברצפה ביחד עם קערות האורז ומקלות האכילה. אורז התפזר על פני כל הרצפה עם שברי קערות ומקלות אכילה. היו כמה כתמי דם על הרצפה. בעלי הורה לי לא לזוז משום שלא ידע באיזה מצב אני.

מבלי להתייחס כלל למה שאמר, התפוצצתי והאשמתי אותו שלא ייבש את הרצפה אחרי שניקה אותה ובכך גרם לי להחליק.למרות זאת, בעלי אמר לי לא לזוז משום שהוא צריך לבדוק אותי ולוודא שלא נפגעתי. כשאני כולי רותחת מכעס שהחלקתי, המשכתי להאשים אותו בתאונה.

בידיעה שאני לא מקשיבה ורק רוצה להאשים אותו, הוא נוכח לדעת שלא נפגעתי אחרי הכול. הוא אמר לי להביט בכתם במקום בו החלקתי לראות אם זה מים או רוטב. זה אכן היה רוטב. עם חתך קל על אוזני ופה חבול, הסתכלתי פנימה והוארתי לכך שזו הייתה קריאת ההתעוררות השנייה שלי.

התאונה השלישית התרחשה כשהייתי בחנות הנותנת שירות למכוניות, שנערכו בה שיפוצים. כדי להגיע לשירותים היה עלי לעבור דרך האזור בו נעשתה העבודה. לא היה שום דבר על הרצפה שהיה אמור לגרום לי למעוד או להחליק, אבל איכשהו הצלחתי למעוד 3 פעמים ובסופו של דבר ליפול ולהחליק מרחק די רב על הרצפה לפני שנעצרתי. לא נפגעתי כלל, אבל מה שקרה הציק לי מאוד. שוב ניסיתי להאשים אחרים בכך.

המאסטר הציל אותי מקארמת המחלה שהייתה לי קודם לכן. כיצד יכולתי להרפות ולהתייחס לדברים כמובן מאליו? נשבעתי להשתפר ולהתייחס ברצינות למחשבות הנכונות של הבוקר, ועם זאת המשכתי להירדם בעשותי זאת. אמרתי שאעשה זאת אבל במציאות לא עשיתי כך. הוארתי לכך שזה היה רמז מהמאסטר שהחלקתי דרך ארוכה. היה עלי לחזור חזרה למצב של טיפוח במרץ עם מחשבות נכונות ופעולות נכונות ולהציל ישויות חיות.

בימים האחרונים, בכל פעם שאני פותחת את הספר "ג'ואן פאלון" זו אינה מקריות שהוא נפתח בפרק על "שיפור השין-שינג". המאסטר רומז לי להתקדם במרץ בטיפוח שלי וללכת היטב על הנתיב שלי.

תודה רבה לך מאסטר! תודה לכם עמיתיי המטפחים!