אני גרה בעיירה כפרית מרוחקת, ואני מטפחת הדאפא היחידה ברדיוס של 450 ק"מ. אני רוצה לחלוק את הסיפור הזה עם מתרגלי דאפא נוספים, כי ההתנסות הזו עודדה אחרים ואותי. התחלתי לטפח בסוף 2010, ומעולם לא הייתי בטוחה מדי בהבנות שלי לגבי הפא, אבל במהלך ששת השבועות שבהם הסיפור הזה התרחש קיבלתי החלטות שהייתי בטוחה לגביהן לחלוטין. לא משנה מי אנחנו או היכן אנחנו גרים, לכל אחד מאיתנו יש כישורים שניתן להשתמש בהם כדי להבהיר את האמת ולהכות את הרוע.

הכול התחיל עם הספר שפורסם על ידי העיתון "אפוק טיימס", ושמו How the Specter of Communism Is Ruling Our World ("כיצד צל הרפאים של הקומוניזם שולט בעולמנו"). היה לי באמת קשה להתחיל לקרוא אותו. הייתה לי הסתייגות להתחיל, ולא זיהיתי מיד שההסתייגות הזו לא הייתה ממני עצמי. מתרגל עירוני עודד אותי בחביבות, ומאז אנחנו קוראים בספר יחד דרך האינטרנט ותומכים זה בזו בתהליך.

תוך כדי קריאה, הרגשתי במחסומים בלתי נראים שהייתי צריכה לפרוץ, ואלמנטים רעים שחוסלו. הופתעתי עד כמה הייתה לי חשיבה קומוניסטית שלא ביודעין, שכן אני מערבית ונולדתי בסוף שנות ה-60. אני רואה כעת שהכוחות הישנים מונעים מכמה מתרגלים לקרוא מאמרים אלה, כי בכוחם לחסל ביעילות שכבות של צל-הרפאים הקומוניסטי. הכוחות הישנים מחזיקים את צל-הרפאים הקומוניסטי בחיים.

להבחין ברמזים

חלק מהפרקים היו קשים יותר לקריאה מאחרים. מצאתי כי פרק 12, "הרס החינוך", היה קשה במיוחד. בני הצעיר לומד באוניברסיטת UXYZ (שם בדוי) כמה שנים. בני הבכור התפטר לאחרונה מעבודתו ונרשם ל-UXYZ, ובעלי קיבל הצעת עבודה להעביר שיעורי ערב בקמפוס של UXYZ בעיירה שלנו. באופן פתאומי ובלתי צפוי, כל משפחתי נעשתה מקושרת ל- UXYZ.

יום אחרי שסיימתי את הפרק, ראיתי מודעת פרסומת באינסטגרם שתפסה את עיני, כי חשבתי שזו מודעה של שן יון. אבל הייתה זו פרסומת להופעה בעיר של אקדמיית הריקוד של בייג'ינג, אשר עתידה לבקר מטעם מכון קונפוציוס של אוניברסיטת UXYZ. עד לאותו רגע, לא הייתי מודעת כלל לעובדה שקיים מכון קונפוציוס ב-UXYZ.

אין צירופי מקרים, אז לקחתי את רצף האירועים הזה כרמז גדול מהמאסטר. ברגע שהחלטתי שחייבים לחשוף את החלק הזה של צל-הרפאים הקומוניסטי – מכון קונפוציוס – נתקלתי מיד בהפרעות פנימיות וחיצוניות.

שתי צורות חשיבה מנוגדות תקפו את מוחי. אחת הייתה הצפה מוחצת של חרדה וספקות עצמיים, והשנייה הייתה של משהו גדול. בדיוק אז קיבלתי שיחת טלפון, בה הודיעו לי שאחד מבניי נמצא בבית החולים. כל זה קרה בתוך שעתיים מרגע שראיתי את המודעה. בו בזמן, חשתי שרויה בשדה טהור שחיזק את הנחישות שלי, ודחיתי את ההפרעות.

גדלתי במשפחה של כמה דורות של אקדמאים. אבל יש לי סיבה להאמין שהמאסטר ארגן את חיי כך שלא אלך בנתיב זה. אף על פי שאקדמאים רבים מתרגלים בדאפא, הרגשתי שעבורי זה עשוי להוות מכשול. בני משפחתי האקדמאים הם אתאיסטים או אגנוסטיקנים, הם בזים לעקרונות רוחניים ולועגים לי משום שאני מתרגלת בדאפא.

האמנתי שכדי לחשוף את מכוני קונפוציוס יש לנקוט בגישה אקדמית, מכיוון שהקהל הוא סטודנטים באוניברסיטה. מצד אחד לא רציתי לקחת תפקיד מוביל, אבל מצד שני לא יכולתי להתעלם מהרמזים שהמאסטר נותן לי. שלחתי דוא"ל למתרגלים החיים בעיר. חששותיי התגלו במלואם בדוא"ל. נתתי לעצמי תירוצים וניסיתי לגלגל עליהם את האחריות לפרויקט.

הרגשתי בטוחה שהמתרגלים הבולטים יותר יראו שזה מעבר ליכולות שלי ויתנדבו לקחת את זה על עצמם, אבל במקום זאת הם עודדו אותי לעשות זאת. ג'וש (שם בדוי), סטודנט ב-UXYZ, עודד אותי במיוחד. מכיוון שלא יכולתי להתעלם מהרמזים של המאסטר ועדיין הרגשתי שאני מוקפת בשדה של מחשבה נכונה, הסכמתי לנסות, אבל היו לי חששות.

הזמנתי ספר ונשלחו אליי קישורים לחומרים אקדמיים, אבל עד מהרה הבנתי שהסתבכתי עד מעל לראשי. מעולם לא הצלחתי ללמוד ולשנן פרטים בקלות, אז כדי להיות בעלת התמצאות אקדמית בנושא יידרש לי זמן רב. עבדתי שעות ארוכות כל יום, וכדרך שגרה הקדשתי מעל חמש שעות ביום ללימוד הפא ולתרגול. נראה היה לי בלתי אפשרי שאצליח ללמוד את הנושא היטב.

אבל הייתי נחושה מאוד לא להשתמש בחשיבה אנושית ולא לאכזב את המאסטר. החלטתי בסופו של דבר "לנסות ולראות אם זה אפשרי". התחלתי לקרוא מאמרים רבים מהעיתונות בנושא של מכוני קונפוציוס. המאמרים היו קצרים וקלים יותר לעיכול בהשוואה למאמרים אקדמיים.

לראות את הדרך

בשלב זה נתקלתי באתר האינטרנט של מכון קונפוציוס באוניברסיטת UXYZ, וראיתי שני דברים ששינו את הכיוון שלי. האתר הצהיר כי ישנם יותר מ-40 כיתות לימוד של המכון במוסדות לימוד בכל המדינה, וכי ההרשמה לקורסים של לימודי שפה לשנת 2019 תיפתח בנובמבר. כשקראתי זאת היה זה חודש ספטמבר.

ידעתי ללא צל של ספק שזהו תכנון של המאסטר. הראו לי את הנתיב שעליי לקחת. כעת ידעתי בדיוק מה עליי לעשות. הייתי צריכה לשלוח מכתבים לכל המכללות והאוניברסיטאות במדינה שלי עד נובמבר. היה ברשותי מספיק ידע וחומר כתוב כדי לבצע זאת.

לגרום לאנשים להבין את טבעם של מכוני הקונפוציוס של המק"ס זוהי הבהרת אמת, ובדרך זו אגיע למספר רב של אנשים. להבהיר את האמת לאנשים תוך מאמץ להשיג מטרה מסוימת הינה תוצאה חיובית בפני עצמה.

מאסטר אמר:

"לפעמים כשאתם חושבים על דברים, פיתחתם מין הרגל: "אני רוצה לעשות משהו. אני אעשה את הדבר הזה כך ואעשה את הדבר ההוא כך. אתה שוקל, עד שתרגיש שזה מאוד מקיף ומושלם. ברגע שאתה עושה את זה, המצב הריאלי האמיתי משתנה מאוד וזה דווקא לא עובד. (צוחק) אם זה לא עובד, אתה שוקל מחדש. לא עושים את זה כך. אם משתמשים במחשבות נכונות, אם אתה חושב שצריך לעשות את זה באופן מסוים, אז לך תעשה את זה ותדע באופן טבעי איך לטפל בזה כשתתקל בבעיות. אם המחשבות הנכונות חזקות, הכל ילך חלק ואתה בודאי תפעל היטב."

"מדוע אני אומר לכולכם לעשות את זה באופן זה? זה נראה מאוד פסיבי, נכון? אין זה כך, כי הצד ההוא שלך המטופח יודע את הכל וזה יעבוד ולא משנה איך הוא יעשה את זה והדברים האלה ייעשו היטב לא משנה איך הוא יעשה אותם. לכן זה מספיק אם יש לך מחשבה אחת. ברגע שתדע איך לעשות את זה, אז תעשה את זה. בזמן שאתה עושה את זה, החוכמה שלך תבוא ללא הרף, כי אז הצד המטופח ההוא שלך יתמזג עם הצד הזה שלך. הוא אלוהות ואין דבר שהוא לא יכול לעשות. מובן שהדבר הקטן ההוא ייפתר בבת אחת והחוכמה תבוא – זה לגמרי שונה. אם זה לא יעבוד, כשיגיע הזמן המורה גם כן ייתן לך חוכמה." ("הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי" 2003)

הרכבתי ידנית מאגר של 1,000 כתובות דוא"ל של מוסדות לימוד, וכתבתי טיוטה של המכתב אותו אשלח לנשיאי מוסדות הלימוד. החלטתי להיזהר ולא להצהיר כל הצהרות נגד המכון עצמו. במקום זאת, כללתי במכתב ציטוטים וסימוכין כך שלקוראים לא יהיה כל ספק לגבי טבעם החשוד של מכוני קונפוציוס, ושתינתן להם הזדמנות לחקור ולהחליט בעצמם. לפני השגתי את הפא, היו לי דעות נחרצות בנושאים מסוימים, אבל מאז שהתחלתי לטפח בדאפא האופי של השתנה, וכיום אני עדינה הרבה יותר בגישה שלי לדברים.

שלחתי את הטיוטה לג'וש, אבל לא סיפרתי לו על החלטתי לשנות כיוון. התגובה שלו הייתה ביקורתית מאוד. נראה היה שהתאכזב מכך שלא בחרתי להיות בעלת ידע אקדמי. דבריו נגעו לליבי. חשתי נבוכה ושקיבלתי יחס לא הוגן. חשתי במגננה כששוחחנו בטלפון. אבל אני יודעת שאם אני מרגישה כעס או אם משהו מזיז לי את הלב, סימן שיש לי החזקות ושכעת יש לי הזדמנות לשפר את השין-שינג שלי.

הסתכלתי פנימה ומצאתי עצלות, נוחיות, פחד, סנטימנטליות, והחזקה חזקה מאוד למה שאנשים אחרים חושבים עליי. אף על פי שמצאתי בתוכי החזקות, הרגשתי עדיין בטוחה בדרך שהמאסטר הראה לי.

הייתה לי החלטה נחושה שהמכתב לא צריך להיות אקדמי יתר על המידה, אבל שמישהו בעל רקע אקדמי צריך ללטש אותו. שיפרתי את המכתב מעט ושלחתי אותו שוב לג'וש. לקח לו כמה ימים להחזיר תשובה.

נותרתי רגועה ולקחתי את הזמן להסתכל עוד פנימה. הבחנתי כי שני דפוסי החשיבה המנוגדים – יומרה וספקות עצמיים – ממשיכים לענות את מוחי. הכוחות הישנים הראו לי במחשבותיי מאמר בעיתון עם תמונה שלי לוחצת ידיים עם סגנית נשיא האוניברסיטה לאחר שהצלחתי לשכנע אותה לסגור את מכון קונפוציוס. דמיינתי איך אני משתפת את הידיעה הזו עם משפחתי וחבריי, שללא ספק יעריצו אותי ויחשבו שאני אינטיליגנטית. הפנטזיה הגרנדיוזית הזו גרמה לי לתחושות של גאווה ושל אימות-עצמי.

כשזיהיתי את הפנטזיה הזאת ושללתי אותה, מוחי הותקף בכל הזכרונות המשפילים, הקטנים ביותר, שחוויתי בחיי. המחשבות הנכונות שלי לא היו חזקות מספיק כדי לעמוד כנגד מתקפת הזכרונות האלה, ולכן היה בכוחם לגרום לי להרגיש רע מאוד. הם גם גרמו לי לפחד מהשפלות נוספות עקב חשיפת חוסר היכולת האקדמית שלי. הם גרמו לי לרצות לא לעשות שום דבר.

הזכרתי לעצמי שהמאסטר אמר שמוח פשוט יותר הוא טוב יותר. אדם יכול להיות בעל כל הידע האקדמי שבעולם, וזה עדיין לא יחשב להרבה. האין תלמידי הדאפא האנשים האינטליגנטיים ביותר משום שהם יכולים לקבל את הפא ולהתעורר לפא?

המאסטר אמר:

"בעיניהם של אלוהויות, אם מוחו של אדם פשוט ונקי, אלוהויות מחשיבות אותו כאדם טוב. ואם מוחו של אדם מסובך, אז אלוהויות מחשיבות אותו רע, משום שאיך שאלוהויות רואות את זה, האם הוא לא נעשה מסובך בגלל ההחזקות שהתגבשו בעולם האנושי? האם להיות מסובך אינו תוצאה של החזקות בעולם האנושי? אז זוהי אמיתה בטיפוח."

"אם יש לך מוח פשוט זה לא אומר שיש לך חוכמה מועטת, ואם יש לך מוח מסובך זה לא אומר שיש לך חוכמה. וזה לא עומד בניגוד לצורת הטיפוח שתלמידי הדאפא עושים כאן בסביבה של האנשים הרגילים או לכל אחד מהדברים שאתם עושים היום כדי לאמת את הפא. חוכמתו של תלמיד דאפא באה ממחשבות נכונות – מחשבות אלוהיות – וסוג זה של חוכמה שונה מהמושג של מחשבה מסובכת שהתגבש בין אנשים רגילים ובחברה." ("ביאור הפא בפגישה עם מתרגלים מאסיה פסיפיק" 2004)

לא התכוונתי לתת לשום דבר לעצור בעדי מללכת לפי התכנונים של המאסטר, בייחוד לא הפחד שלי מדיעותיהם של אחרים. הרגעתי את לבי וחיכיתי. כעבור מספר ימים ג'וש התקשר. הסברתי לו על הרמזים שקיבלתי ועל המועד הסופי של נובמבר, והוא מיד ליטש את המכתב עבורי.

לראות את ההשפעה

נתקלתי מיד בקושי נוסף בזמן שניסיתי לגרום למכתב להיראות טוב. העיצוב של הטקסט השתנה כשהדבקתי אותו לגוף הדוא"ל. באופן מפתיע, מצאתי באינטרנט שיעור חינם של 15 דקות לגבי שימוש בתוכנת דוא"ל לתפוצה רחבה. זה טיפל בבעיית העיצוב וחסך לי הרבה זמן ומאמצים בשליחת המכתבים. כבונוס התוכנה כללה דו"ח שמציג כמה פעמים כל אימייל נפתח וכמה רחוק בעולם הם הגיעו.

בשעת ערב מאוחרת ביום רביעי לקחתי נשימה עמוקה, התעלמתי מהחרדה שלי, ולחצתי "שלח". ביום חמישי בבוקר, לפני שיצאתי לעבודה, הדו"ח הראה כי 150 אימיילים לא נשלחו משום שהכתובת נפתחה ב-"admin". הם כולם היו בתי ספר פרטיים של האליטה. למחרת שלחתי את אותם האימיילים ידנית.

ביום חמישי בערב, הדו"ח הראה כי אימיילים רבים עברו את שומרי הסף והועברו הלאה. עשרות אימיילים הועברו ונפתחו למעלה מארבע פעמים. אחדים הועברו ונפתחו מעל עשרה פעמים. אחד הועבר ונפתח 34 פעמים. חיפשתי את אותו מוסד וראיתי שיש להם כיתה של מכון קונפוציוס עוד משנת 2005.

כששלחתי ידנית את 150 האימיילים הצלחתי לפתור את בעיות העיצוב בקלות. הבנתי שהמאסטר תכנן את הבעיות האלה מראש, כדי שאמצא את התוכנה המתאימה לשליחת אימיילים הכוללת פונקציה של מחולל דוחות. הדו"ח היה טוב כמעט כמו להיות מסוגל לראות בממדים אחרים. המאסטר הראה לי שלמאמצים שלי יש השפעה.

ביום שישי בבוקר, פחות מיומיים אחרי ששלחתי את הדוא"ל, הדו"ח הראה כי הוא הועבר לסין. אני מתרגלת מבודדת שחיה באיזור כפרי. זה היה עניין גדול בשבילי. הבחנתי שאני חווה התרוממות רוח ופחד בו זמנית. נאבקתי לשמור על קור רוחי, ובאותו רגע החלטתי להישאר עסוקה בכתיבת המכתב לאוניברסיטה.

לדעת מתי לעבור הלאה

ניהלתי שיחת-טקסט עם ג'וש, שציין כי פרויקט נוסף שמטרתו לחשוף את מכוני קונפוציוס נמצא בדרך. המשמעות הייתה שלא הייתי צריכה לכתוב לאוניברסיטה. עדיין התרגשתי מהשפעת המכתב הראשון, אז בכל מקרה כתבתי את המכתב השני ושלחתי לו את הטיוטה. הוא נכתב עם החזקות, והיה באיכות פחות טובה מאשר המכתב הראשון.

ג'וש הפסיק לתקשר איתי לגמרי. חשתי פגועה. הרגשתי שאיבדתי את כבודי מול אדם שהכי פחות רציתי שיראה זאת. ופחדתי שלא אסיים את הפרויקט שניתן לי מהמאסטר.

ביליתי כמה ימים בלי לדעת מה לעשות. אספתי כתובות דוא"ל של אח"מים באוניברסיטה. שמתי לב שאחת הדיקנים באוניברסיטה הייתה גם מנהלת. מתוך הדו"ח ראיתי שהיא העבירה את האימייל מספר פעמים. הבנתי שסביר מאוד שהאוניברסיטה כבר קיבלה את המכתב הראשון שלי.

הסכמתי אז לקבל את העובדה שהמכתב השני כבר לא נחוץ. שמתי לב גם שהשדה הישר שחוויתי בהתחלה כבר דעך, וזה הצביע על כך שהשלמתי את המשימה המיוחדת שהמאסטר נתן לי לעשות. אם אתעקש להמשיך עם המכתב השני, זה יהיה לחלוטין על בסיס החזקות.

הבחנתי במחשבות שליליות במוחי כלפי ג'וש על כך שכבודי נפגע, אבל שללתי אותן. הוא עשה לי טובות רבות, ועל כך אני אסירת תודה. הוא נתן לי עידוד, ביקורת, סיוע, וגם שֶקט, וכל מה שהוא עשה היה מועיל לפרויקט הדאפא ולטיפוח שלי.

גם אם הייתה לג'וש איזושהי החזקה לעשות דברים ברמה אקדמית ומקצועית גבוהה, האם זה לא היה כדי להציל את אנשי האקדמיה ובעלי המקצועות האקדמיים בעולם? החלטתי שיהיו לי מחשבות נכונות לפרויקט של ג'וש.

מסקנה

בשנות הטיפוח הראשונות שלי, הייתי נרגשת יתר על המידה ואמרתי דברים שאנשים לא יכלו להבין, וראיתי קורת-רוח אצל מתרגלים אחרים. לאחר מכן נעשיתי זהירה ומפוחדת. אני מודעת כמעט לגמרי רק לצד הלא-מטופח שלי, שגרם לי לפעמים לפקפק בעצמי. פרויקט זה חיזק את הביטחון שלי בטיפוח האישי שלי, ועזר לי למצוא איזון.

אני מבינה כי המאסטר עושה תכנונים מושלמים עם תזמון מושלם עבור כל אחד מאיתנו. הוא נותן לנו הזדמנויות. אין צירופי מקרים. עלינו להיות עירניים לרמזים שהמאסטר נותן לנו. לא משנה כמה מבודדים ואנונימיים אנחנו מרגישים, כל עוד אנחנו באמת מטפחים את הלב שלנו, המאסטר נמצא ממש לצִדנו.

אנחנו חייבים להיות מסוגלים לצעוד קדימה, אבל אנחנו גם חייבים להיות מסוגלים לעצור או לזוז הצידה אם זה מה שנדרש. אין עלינו להיות קשורים לעצמי או לדברים שלנו; אנחנו צריכים לקחת צעד אחורה ולהיות ברורים לגבי התמונה הגדולה. אנחנו צריכים לעשות כמיטב יכולתנו, אבל מבלי ללכת לקיצוניות. מה שבלבנו הוא החשוב ביותר.

בסיפור על האן שין, אני יכולה לחשוב על שני נתיבים חלופיים שהאן שין יכול היה לקחת. הוא יכול היה להיות לוחמני ולהתווכח ולהילחם עם אותו פרחח; או שהוא יכול היה להיות מפוחד, לברוח הביתה, לתלות את חרבו ולהפסיק ללמוד אמנויות לחימה. אבל האן שין הצעיר היה מאוזן ורציונלי, והוא לא הניח לפחד מהשפלה להרוס את עתידו.

אינני יכולה להביע במילים עד כמה אני אסירת תודה למאסטר הרחום, שבא ללמד אותנו את הפא. תודה מאסטר. תודה מטפחים עמיתים. אנא העירו בחמלה על כל דבר בהבנה שלי שאינו בהתאם לפא.