שיתוף התנסויות נבחרות מוועידת הפא של מינג-הווי בשנת 2018 (מקוצר)

ברכות, מאסטר! ברכות, מתרגלים עמיתים!

לאחרונה תרגמתי כמה מאמרי שיתוף התנסויות יחד עם כמה מתרגלים עמיתים. במשך תהליך התרגום נתקלתי בהרבה מבחני שין-שינג. אף שלקח לי זמן להבין באמת מה קורה ולהוקיר את המבחנים מנקודת מבט של מטפח, הייתי אסירת תודה עד מאוד על ההזדמנויות למתן את לבי. ברצוני לשתף על מבחן אחד שכזה. נראה היה שהמצב פשוט מאוד, אך למדתי ממנו שיעור חשוב.

מתרגל עבד על המאמר לפני שהגיש לי אותו לעריכה נוספת. כאישה, הייתה לי תחושת בטן שמחבר המאמר הוא גם כן אישה. בדקתי את שם המחבר כפי שהופיע בתרגום באנגלית, אך לא יכולתי לזהות את המין מאיך שזה נכתב. אף אחד מסביבי לא דיבר סינית אז לא יכולתי לוודא את המין על ידי בדיקת הטקסט המקורי בסינית.

הייתי די טובה בניחוש מין המחברים, ובעבר אף פעם לא שגיתי. אז שיניתי את מין המחבר מזכר לנקבה במאמר שהעביר לי המתרגל שעבד עליו קודם. הגשתי את הגרסה הסופית מבלי להראות לו את שינויי העריכה שעשיתי. לא חשבתי שיהיו לו דעות אחרות. יתרה מכך, רציתי להימנע מוויכוח איתו. הייתה לו נטייה לכתוב הרבה מיילים בכל פעם שהדעות שלו היו שונות משל אחרים. גם הייתה לו בעיה להישאר ממוקד בוויכוחים שלו. כשעוד מתרגלים הצטרפו לדיון, זה רק גרם לסטייה נוספת מהנושא המקורי. חשתי שעליו ללמוד פשוט לקבל את החלטותיהם של אחרים מבלי להתווכח. הפעם רציתי ללמד אותו שיעור.

בהבנה לאחר מכן, פשוט הייתה לי כל כך הרבה כוונה ב"לא לטרוח להראות לו את העריכה שלי".

כשהמתרגל ראה את הגרסה שלי למאמר, הוא שלח לי מייל. הוא שאל למה עשיתי כל כך הרבה שינויים, ביחוד לגבי המין של מחבר המאמר. התגובה הראשונית שלי למייל שלו הייתה מתגוננת. חשבתי לעצמי: "הנה הוא שוב מנסה להתווכח למה כך ולמה כך. מדוע הוא לא יכול פשוט לקבל את העריכה של אחרים מבלי להתווכח?"

רציתי לשלוח לו מייל בחזרה ולהזכיר לו לא לשאול "למה?" בכל פעם שאחרים עורכים את התרגומים שלו. רציתי לומר לו להפסיק להיות אובססיבי לגרסת התרגום שלו. בדיוק כשעמדתי לכתוב לו, הבנתי שאני כועסת ושאינני רגועה כלל. בטני התכווצה והיו לי כל מיני מחשבות שליליות עליו. חשתי מחושמלת ומוכנה להתווכח.

אז נחתה עליי ההבנה שמה שאני רוצה שהוא יעשה הם בדיוק הדברים שעליי לעשות בעצמי. אף שבתחילה קיוויתי להימנע מוויכוח איתו, עכשיו אני להוטה להוכיח לו את נקודת מבטי. ראיתי בו את השתקפות הבבואה שלי.

אז החלטתי להתמודד עם עצמי ולא לברוח יותר כשאתקל בקונפליקטים.

המאסטר אמר:

"כל מה שאתם חווים במשך הטיפוח שלכם—טוב או רע—הוא טוב, כיוון שהוא מגיע רק משום שאתם עושים טיפוח." ("לוועידת הפא של שיקאגו" 2006)

"כשאתם נתקלים בקונפליקט, זה לא משנה אם אתה צודק או טועה. עליך לשאול את עצמך: "מה אצלי לא נכון בסיטואציה הזאת? אולי באמת יש אצלי טעות?" כולכם צריכים לחשוב כך, והמחשבה הראשונה שלכם צריכה להיות לבחון את עצמכם ולנסות למצוא את הבעיה. מי שלא עושה כך אינו מטפח אמיתי של הדאפא. זה כלי קסם בטיפוח שלנו, וזה מאפיין של הטיפוח של תלמידי הדאפא שלנו. כל דבר שאתם נתקלים בו, המחשבה הראשונה צריכה להיות לבחון את עצמכם, וזה נקרא "לחפש פנימה." ("מהו תלמיד דאפא")

למען האמת, גם אם התקרית הזאת באמת לא הייתה עניין גדול במערך הדברים הכולל, לקח לי זמן מה להירגע. הייתי צריכה באמת להדוף את התשוקה להתווכח מי צודק ומי טועה ואת ההחזקה להיות בשליטה. כל המחשבות האלו צצו במוחי ללא הרף, אך לבסוף החלטתי בנחישות להתנהג כמו מתרגלת אמיתית ורק להתמקד במה שעליי ללמוד מהמצב הזה.

הבנתי שאינני צריכה להאשים אחרים ושעליי לנסות לראות דברים מנקודת המבט של אחרים. מטפחים צריכים להיות אדיבים ולהתחשב קודם באחר. מטפחים צריכים לעבוד על עצמם, ואני צריכה יותר אמונה בכוח של הפא. הכוחות הישנים הם אלו שרוצים לשנות אחרים ולא את עצמם. שלחתי מחשבות נכונות לנקות את השדה שלי מכל ההרגלים הרעים שגרמו לי לנבור בפגמים של אחרים.

לאחר זמן מה, השתררה בי תחושה של שלווה.

אמרתי לעצמי לא לטרוח עם מה שהוא צריך לטפח. החלטתי להתמקד במה שעליי ללמוד מהמצב הזה. עקבתי אחרי מחשבותיי לאחור – לא הייתה שום אינדיקציה באשר למין מחבר המאמר, אך עדיין קפצתי ושיניתי את המין. אילו סיבות מוצקות היו לי לבחור את הגרסה שלי על שלו? ובכן, למעשה, הסיבה היחידה שלי הייתה שהאמנתי שאני כשירה יותר ממנו בדברים אלה. האמנתי שהפתרון שלי טוב יותר, והלכתי ושיניתי את זה. גם רציתי להתחמק מוויכוח, אז בכוונה לא יידעתי אותו על החלטתי.

בעבר הייתי משיבה לו כדי לומר שעלינו לשפר את היעילות שלנו, לשאוף לסיים תרגום לפני הדד-ליין, ולקבל שינויים מבלי להתלונן. למעשה, זה רק להתבוסס בבוץ, לא לגעת בשורש הבעיה. הבנתי שזה בדיוק מה שהכוחות הישנים ירצו – הם ירצו שנתווכח, וכך זה בלתי נמנע שזה יהרוס את שיתוף הפעולה שלנו בעתיד. הייתי בהלם כשנזכרתי בכל כך הרבה הפעמים שהמטפחים העמיתים שלי ואני נפלנו לתוך הטריקים שלהם והיינו מעורבים בוויכוחים ממושכים, ולעתים קרובות הפסקנו לשתף פעולה. זה קרה לאט אך בטוח. הרגשתי שבאמת הגיע הזמן להפסיק התנהגות שכזאת, כי נראה שהכוחות הישנים כבר ניצחו פעמים רבות כי נתנו להם לעשות זאת.

הרשיתי לעצמי לקבל את חסד הוראתו של המאסטר, לחזק את האמונה שאם הוא עשה אותי תלמידה שלו, אז בטוח שאוכל להתגבר על ההרגלים הרעים האלו שאינם עומדים בהתאמה לפא. לאט לאט זה הרגיש כמו גוש קרח נמס סביב לבי ובמחשבתי.

שלחתי מייל למתרגל ופרשתי לפניו את כל הפרטים הכנים ממש מההתחלה – מהתשוקה שלי להימנע מלהתווכח איתו ועד לאגו שלי של חשיבה שאני מנוסה יותר ממנו, ולהבנה שלי של הצורך להסיר את הלב שלי של אימות עצמי. שיתפתי את מה שלמדתי מכל העניין, וביטאתי את תודתי למאמצי התרגום שלו, והתנצלתי על שכשלתי לכבד את עבודתו. הצעתי לעבוד על התרגום מחדש כדי לשלב את רעיונותיו המקוריים. אלו היו המילים ששלחתי, אך גם הרגשתי אותן באמת בלבי ובמחשבתי. זה הרגיש נכון והייתי נמרצת אך ענווה.

הוא הודה לי על המייל ואמר שאין צורך לעשות שינויים נוספים בתרגום. לא דנו יותר בנושא. הרגשתי תחושת שלווה ואחדות. למעשה, היו כמה מצבים בינינו שגם נפתרו בסוף על ידי כך שפשוט היינו כנים ופתוחים זה לזו. זה היה באמת שיעור טוב על הסדרת המחשבות וההתנהגות שלי.

כשאנחנו משתפים פעולה עם מתרגלים אחרים, אני מאמינה שזה חשוב לא לקחת את הפיתיון שסידרו הכוחות הישנים, הפיתיונות שלהם באים בצורות שונות ובגדלים שונים, ובזמנים שונים. הם יכולים להיראות קטנים, אך עם הזמן הם מתווספים. אני תוהה מדוע לקח לי זמן רב כל כך לראות את זה ביתר בהירות?

הבנתי ברמה עמוקה יותר שאיני צריכה לקחת חלק במאבקי אגו, אפילו בפרויקטים של הדאפא שלנו, אלא להתנהג בכנות ובכבוד כלפי המטפחים העמיתים שלי. רק על ידי עשיית הדברים בדרך זו אנחנו מאמתים את הדאפא דרך המילים והפעולות שלנו. אם איננו פועלים כך, זה כמו שאנחנו חוברים לכוחות הישנים במקום לשלול ולטהר אותם.

ככל שאני פשוטה ופתוחה יותר, וככל שאני יותר מסתכלת פנימה, שיתוף הפעולה עם אחרים נעשה קל יותר, גם בפרויקטים של הדאפא וגם בחיי הפרטיים.