תמיד חשבתי שהצלחתי בכל הקשור למבחן הרגש. אך רק אחרי ששוב התאהבתי הבנתי שלא טיפחתי היטב. לפני זמן קצר חוויתי מבחן נוסף של רגש. בעבר חשבתי שהייתי בסדר בנושא הזה ושלא תהיינה לי יותר בעיות אם אתקל במקרה דומה. כעת אני רואה שהמציאות לא תואמת את המחשבות שלי. (ברור שבדאפא עצמו לא נאמר שום דבר על כך שמתרגלים לא יוכלו להתאהב ולהתחתן. יש דרישה מאתנו להתאים את עצמנו בטיפוח ככל האפשר לחברה הרגילה. אך כמטפחים אנחנו יודעים עמוק בלבנו אם יש לנו החזקות או לא).

כל פעם שחוויתי את מבחן הרגש והסתכלתי פנימה, חשבתי שגיליתי את שורש הבעיה. אך כל פעם גיליתי בעצם רק חלק ממנה ולא הגעתי לשורש. לכן, כשהגיע מבחן הרגש, התפלאתי מדוע הבעיה צצה שוב. הגבר שבו מדובר היה שונה בכל פעם. ידעתי שאיכשהו לא טיפחתי היטב ושחייתי בעולם של דמיון. בעצם גיליתי שאני חיה בעולם הדמיון וחשבתי שמצאתי את שורש העניין.

יום אחד חברה רמזה לי שגם מתרגלת באזור שלה מתמודדת עם בעיית רגש, ושהמתרגלת הזאת גילתה שהרגש קשור אצלה לרדיפה אחר "תהילה." הייתי מופתעת ולא הבנתי מה יכול להיות הקשר בין רגש לבין תהילה. ואז התחלנו דיון בנושא...

מה הקשר בין רגש ובין תהילה? המתרגלת אמרה שהסיבה לקיומו של רגש החיבה כלפי מישהו אחר נובעת מכך שהמחשבות שהיא מבטאת מקבלות הכרה ממנו. ברגע שקיבלה את ההכרה, היא התחילה לרדוף אחרי השגתה. אחרי שההחזקה התמקמה היא הרגישה שהיא חשובה בעיני האחר, ואז היא התחילה להרגיש סנטימנטים כלפיו.

כששמעתי את זה, הרגשתי שיש אצלי משהו דומה. האמת היא שהרדיפה שלי אחרי תהילה היא ממש חזקה. לעתים קרובות אני מרגישה גאווה על היכולת התקשורתית שלי. רעיונות אחדים שהעליתי הרשימו אחרים וזכו לשבחים מאנשים רבים. השבחים היו אמורים להוות מבחן עבורי כמתרגלת, כי הם חשפו את ההחזקה שלי להתפארות.

נרגעתי, וניסיתי לחפש בתוכי את המנטליות של חיפוש תהילה. ככל שחקרתי עוד, גיליתי שהרבה מהרעיונות הטובים שלי כביכול, היו פשוט מושגים אנושיים. האם היה ראוי להתענג עליהם? כאשר חברים ואנשים אחרים שיבחו אותי, ההחזקה הזאת לתהילה התחזקה. כאשר פגשתי מישהו שחיבבתי והוא שיבח אותי, הרגשתי מרוצה מאוד, וכך התחלתי לחיות בעולם הדמיון. כשאני מסתכלת על כל זה עכשיו, אלו הם מושגים אנושיים. לא חשוב אם הרעיונות שלי טובים וכמה משכנע הנאום שלי, כל אלו הם במסגרת של עקרונות הרמה האנושית.

בלי לעבור מעבר לעקרונות השכבה האנושית החיצונית, לא נוכל למצוא את הסיבה לבעיות שלנו. זה היה המחסום שלא יכולתי לפרוץ. מאז ששיניתי את התפיסה שלי, יש לי מחשבות חדשות לגבי רגש. בנוסף לכך שמתי לב כי אפילו למטפחים קשה להיפטר מהמושגים האנושיים. זה קשה עבורנו אפילו להודות בכך שהמחשבות שלנו הם סוג של מושגים. עלינו להמשיך לסלק את כל סוגי המושגים האנושיים. גם רגש הוא מושג. אמנם אנחנו עדיין בתהליך טיפוח, אבל אם לא נגלה את הבעיה שלנו, נושפע בקלות מהמושגים האלו. המושגים יכולים להשפיע על המחשבות, והמחשבות יכולות להשפיע על ההתנהגות, ומה שעלינו לסלק הן שכבות של מושגים שונים ואת שורשי ההחזקות שלנו.

המאסטר מתייחס אלינו כאל ישויות מוארות של העתיד. עלינו להעלות באופן מתמיד את רמת ההתנהלות שלנו ואת המחשבות. אם נאמוד את עצמנו על פי אמות המוסר האנושיות, גם אם הן יהיו הגבוהות ביותר, עדיין זה יהיה להתאים את עצמנו רק לדרישות אנושיות שהן הדרישות עבור בני אדם. מה לגבי ישויות מוארות? ההתנהלות והמחשבות של ישות מוארת צריכות להיות ברמה גבוהה יותר מאשר אלו של אנשים. הבנתי שכאשר ניצבתי מול רגש היה עליי לחשוב בצורה רציונלית יותר: מדוע בכלל נכנסתי לנתיב הטיפוח בפאלון דאפא? האם התייחסתי לעצמי כאל מתרגלת המנהלת את עצמה בנחישות ומסלקת החזקות? האם נכנסתי באופן מלא לטיפוח ולהצלת ישויות חיות?