אני תמיד מצפה בכיליון עיניים ללימוד הפא הקבוצתי היומי אחרי העבודה. כל יום אנחנו קוראים שתי הרצאות מ"ג'ואן פאלון", ואחר כך אני מרגיש שלם, ועם ביטחון שאני על הנתיב הנכון.

אבל יום אחד, מתרגל מבוגר השתעל והשתעל בקול ממש רם, שגבר על הקריאה שלנו. במהרה החלו גם האחרים להשתעל, וחלק אפילו נעמדו והתהלכו סביב. היה קשה להתמקד במה שקראנו, ולא הייתי מרוצה. החלטתי לעזוב ברגע שנסיים לקרוא את ההרצאה.

כשחיכיתי להזדמנות לעזוב, נזכרתי לפתע במתרגלים בסין, שעדיין נרדפים. באווירה הקשה הזו הם מתגברים על הפרעות גרועות בהרבה ממתרגל מבוגר שמשתעל.

לא משנה באיזה מצוקות הם נתקלים, הם נשארים יציבים באמונתם במאסטר ובלימוד הפא! כאן בסביבה הנוחה שלי מחוץ לסין, איך אני יכול להרים ידיים בקלות כזאת ולוותר על ההזדמנות ללמוד את הפא עם אחרים?

המאסטר אמר,

"כשקשה לסבול אתה יכול לסבול את זה, כשקשה לעשות את זה אתה יכול לעשות את זה". ("ג'ואן פאלון")

החלטתי להירגע, ובמקום להיות מוטרד משיעול של מתרגל, להתמקד בקריאת כל משפט ומשפט.

מיד לאחר מכן המתרגל הפסיק להשתעל והתחיל לקרוא ביתר בהירות מהרגיל. גם האחרים הפסיקו להשתעל ולהסתובב והתמקדו בקריאה.

לימוד הפא שלנו באותו יום היה שליו ומשביע רצון.