[נשלח לכבוד יום השנה ה-25 להפצת הפאלון דאפא, מאי 2017]

אני בשנות השישים שלי ולאחרונה הבנתי כמה אנוכי נעשיתי. הבנתי זאת לאחר שאשתי, מתרגלת פאלון דאפא (פאלון גונג), הראתה לי את הטוּב שבהליכה לפי עקרונות השיטה.

במקום עבודה נהגתי להיאבק עבור כל חתיכת רווח שיכולתי להשיג. לעתים השתמשתי בדרכים לא ישרות. אם לא יכולתי להרוויח משהו, הייתי מדוכא והרגשתי שהפסדתי משהו. עבורי צורת המחשבה הזאת הייתה נורמלית, והאמנתי שכולם חושבים כך. גם האמנתי שכל אחד לוקח דברים מהעבודה הביתה.

פעם התקנו ציוד עבור חברה זרה. כשהעובדים שם יצאו להפסקת צהריים, הם שמו את כלי העבודה שלהם בבית המלאכה ואף אחד לא נשאר לשמור עליהם. הכלים יוצרו בגרמניה ונראו יקרים. עמיתיי לעבודה לקחו לעצמם כמה מהכלים. אני לא העזתי לקחת כי פחדתי שאתפס. אבל מאוחר יותר קנאתי בהם כי לא לקחתי שום דבר.

אחרי שאשתי, הילד שלי, גיסי וגיסתי החלו לתרגל פאלון דאפא, הם השתנו מאוד. המחלות שלהם נעלמו, והם נעשו חומלים ומתחשבים. הם קיבלו את ההפסדים שלהם בקלילות.

לעתים קרובות שמעתי שמתרגלי פאלון דאפא החזירו כסף שהם מצאו. לא יכולתי להבין אותם וחשבתי שהם טיפשים מאוד.

מאוחר יותר קראתי חומרי מידע שמתרגלי פאלון דאפא נתנו לי. בהדרגה, מחשבתי החלה להשתנות. הסיפורים של המתרגלים נגעו ללבי והצלחתי לראות את אנוכיותי.

אשתי דיברה איתי לעתים קרובות על העיקרון הזה:

"ביקום זה יש עיקרון האומר: "מי שלא מפסיד – לא מרוויח". כדי להרוויח יש להפסיד." ("ג'ואן פאלון")

לבסוף הבנתי. החלטתי ללמוד ממתרגלי פאלון דאפא ושיניתי את אנוכיותי.

זה לא היה קל בכלל, כי לא היה לי קל לשבור את ההרגלים הרעים שלי. לפעמים עדיין הבאתי הביתה סחורה מהעבודה. אשתי הבחינה בזה ודיברה איתי שוב על " כדי להרוויח יש להפסיד". בהתחלה, לא התייחסתי ברצינות לאזהרתה.

אך אשתי אמרה: "אפילו אם חשבת שזה פריט קטן, האנוכיות שלך חזקה מאוד. אם אתה רוצה להיפטר ממנה, עליך להתחיל עם הפריט הקטן הזה".

ידעתי שמה שהיא אומרת הוא הגיוני והחזרתי את הסחורה לעבודה.

פעם עזרתי למפעל לעבור למקום חדש. הייתי הנהג והייתי צריך לעזור להעביר חלק מהמוצרים שלהם. במהלך הפסקת הצהרים ראיתי כמה שאריות מתכת. אשתי איבדה לאחרונה את עבודתה והיינו זקוקים לכסף. אז למה שלא אשים את שאריות המתכת במכוניתי ואמכור אותן אחר כך?

הבחנתי באנוכיות שלי והבנתי שאצבור קארמה אם אעשה זאת. לאחר זמן מה, עדיין הייתה לי המחשבה לקחת חלק מהמתכת הביתה, אז עשיתי זאת ושמתי את הפריטים בחדר הנהגים, אך כל הזמן חשבתי אם להחזיר אותם או לא.

כשזה נגע לכסף, לא היה לי קל לעשות את הבחירה הנכונה. כשחשבתי על מתרגלי דאפא שהקריבו הכול למען טובתם של אחרים, התביישתי במחשבותיי ובהתנהגותי. החלטתי לא לפגוע במוניטין של הפאלון דאפא, כיוון שהייתי בן משפחה של מתרגלת.

עם המחשבה הזו, הרגשתי כאילו זרם של מים טהורים ממלא את לבי ומנקה אותו. החלטתי לסלק לחלוטין את האנוכיות שלי. רציתי להיות אצילי, כמו מתרגל דאפא, והחלטתי שלא אקח יותר שום דבר אם הוא אינו שייך לי.

הייתי מרוצה מאוד ממצב המחשבה החדש שלי. נפטרתי מ"מטען" רב. הרגשתי כאילו כל דבר הקיים בעולם נעשה יפה. הייתי ממש מאושר מכך שהשתחררתי מהמושג האנושי הרע הזה. מאוחר יותר קראתי את "ג'ואן פאלון" והבנתי שמאסטר לי ראה שעדיין יש בי קצת חמלה ועזר לי לסלק את האנוכיות שלי. חשתי את האושר שבא עם ההשתפרות.

נפטרתי מהאנוכיות שלי וההחזקה לרווח. על אף שאין לי פנסיה גדולה, אני מעדיף לחסוך כסף כדי שאשתי תוכל לקנות כרטיסי טלפון להתקשר לאנשים כדי לדבר איתם על הפאלון דאפא. מאסטר לי נשא כה הרבה כדי להציל אותנו.

מאסטר לי אמר:

".... שכשאדם אחד מטפח כל המשפחה מפיקה מכך תועלת..." ("הוראת הפא בוועידת הפא באוסטרליה", 1999)

אכן כולנו מבורכים בגלל שאשתי מתרגלת פאלון דאפא.

במשך 19 השנים של הרדיפה, פעמים רבות הייתי תחת לחץ. כיוון שאשתי מתרגלת הסבל שלי לא היה לשווא. כשהייתי מעורב בתאונה קשה, לא נפגעתי יותר מדי, והחלמתי במהירות.

כשאשתי נעצרה, מתרגלים ואני ניסינו להביא לשחרורה. לחץ הדם שלי עלה לרמה מסוכנת והרופא ביקש שאגש לבית החולים לטיפול. אך לא חשתי שלא בנוח, ועדיין הלכתי יחד עם מתרגלים להציל את אלו שנעצרו. הייתה לי היסטוריה בת 40 שנה של לחץ דם גבוה, ולפני כן עברתי ניתוח לב. מאסטר לי תמיד דאג לי, ועברתי את הניתוח בבטחה.

בורכתי בעבור סבלי. התחלתי לקרוא ספרי דאפא. יש מרחק ביני לבין הדרישות ממתרגל דאפא. אעשה כמיטב יכולתי, כי אינני רוצה להחמיץ את ההזדמנות יקרת הערך הזו.

בתקופה זו, כדי לחגוג את יום השנה ה-25 להפצת הפאלון דאפא, ברצוני לשתף את הרגשתי: אנחנו כה בני מזל לחוות את הדאפא הזה. אם יש לכם הזדמנות להכיר את הדאפא, קחו את הזמן לדעת עליו יותר. בטוח שתהיו מאושרים ומוגנים.

תודה לך, מאסטר לי.