[נשלח לכבוד יום השנה ה-25 להפצת הפאלון דאפא, מאי 2017]

התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1997. המאסטר דאג לי כל הזמן הזה, אף שאינני יכולה לומר שאני מתרגלת נחושה.

ב-10 לדצמבר, 2016 האופנוע שלי התנגש באופנוע ממהר אחר בצומת. נפלתי לקרקע ואיבדתי את ההכרה.

נשמתי עזבה את גופי וצעקה: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". ראיתי את הגוף שלי שוכב על הקרקע.

נלקחתי באמבולנס לבית החולים והתעוררתי בזמן סריקת הסי. טי. לא ידעתי מה קרה אבל זכרתי שצעקתי כשעזבתי את גופי "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". האמנתי לחלוטין שהמאסטר הציל אותי.

בעלי, אמי ובתי הגיעו לבית החולים. הם היו מזועזעים ומפוחדים. ניחמתי אותם ואמרתי שאני בסדר כי אני מתרגלת פאלון דאפא. חזרתי ואמרתי בלבי, "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב".

אמרתי לכולם שלא אשאר בבית החולים, אך אף אחד לא הקשיב לי. בעלי אשפז אותי וביקש ממני להקשיב לרופאים כי נפגעתי קשות ודיממתי. סירבתי לקבל זריקות או לקבל חמצן. דרשתי ללכת הביתה.

הרופאים אמרו לי שאני במצב קשה וביקשו שאשתף פעולה. לא התייחסתי אליהם כלל כי ידעתי שזו תופעה אשלייתית. הייתי בסדר, והמשכתי לומר "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". גם אמרתי בקול את השיר של המאסטר:

"המואר הגדול אינו פוחד מסבל רצונו מחושל מוצק כיהלום ללא החזקה לחיים או למוות הולך בדרך תיקון הפא בגלוי ובאצילות" ("מחשבות נכונות ופעולות נכונות", "הונג יין II")

כוחו היוצא מן הכלל של הדאפא

למחרת, הרופאים אמרו לי שעצם הבריח שלי שבורה ושאזדקק לניתוח. סירבתי לניתוח. הם לא יכלו להבין אותי.

"יש לך שבר בבסיס הגולגולת", הרופאים אמרו, וגם דימום פנימי, שברים בפנים, שברים רבים בצלעות ושבר בעצם הבריח. אם לא ננתח, בריאותך בעתיד אינה מובטחת כלל.

אבל לי הייתה רק מחשבה אחת: "למרות האבחון כאן, גופי בממדים אחרים לא נפגע. אני בסדר. אני מתרגלת פאלון דאפא. למאסטר המילה האחרונה".

אני רופאה בעצמי. ידעתי שאם לא אשמע בעצת הרופאים התוצאות הן מוות או שיתוק. הרופאים הזהירו אותי לא לקום מהמיטה. אבל ידעתי בלבי שאני מתרגלת פאלון דאפא שמאמינה בכוח של הדאפא.

אז החלטתי לתרגל את התרגילים ב-2 לפנות בוקר. בעלי שאל אם אני יכולה לעשות את זה. אמרתי לו שאני יכולה כי אני מתרגלת של פאלון דאפא.

הוא עזר לי לקום. חשתי סחרחורת והחדר החל להסתחרר. חזרתי ואמרתי בלבי, "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". התיישבתי ועשיתי את תרגיל המדיטציה בישיבה למשך שעה. חשתי שגופי קל.

ביום השלישי הצלחתי לצאת מהמיטה וללכת לשירותים. הפרשתי צואה שחורה במשך שלושה ימים. המאסטר ניקה את גופי.

יומיים לאחר מכן דרשתי להשתחרר מבית החולים, אך הרופאים סירבו. ביום העשירי תלשתי את מחט האינפוזיה מזרועי ורוקנתי את נוזל התרופה. הרופאים נאלצו לשחרר אותי. הם לא הבינו איך החלמתי מהר כל כך והסכימו שזהו נס.

ראויה להיות תלמידה של המאסטר

אני זוכרת שכשהגעתי על האלונקה אמרתי: "בין אם אתה אל טוב או אל רע, בבקשה הקשב לי טוב. אני תלמידה של מאסטר לי הונג ג'י. אראה לך שאני ראויה להיות התלמידה של מאסטר לי. אני בהחלט אתנהל היטב".

מישהו שאל אותי אם אני מפחדת ואמרתי שלא.

המאסטר לימד אותנו:

"אם יהיה לך פחד, הוא ייקח עליך שליטה. אם המחשבות נכונות, הרוע יתמוטט. המחשבה של המטפחים מלאה בפא שולחים מחשבות נכונות, ושדים רקובים מתפוצצים. אלוהויות הולכות על הארץ, מאמתות את הפא." ( "ממה יש לפחד?", הונג יין II", תרגום זמני, לא רשמי)

אני עדיין צריכה להשלים את שליחותי והמתרגלים החדשים זקוקים לעזרתי, אז עליי לחיות. אם הקושי הזה נוצר בגלל קארמה, אז המאסטר עזר לי לסלק את חובי. ידעתי שאעבור את המבחן הזה בכבוד.

אך אם המצוקה היא סידור של הכוחות הישנים והם ניצלו את הפרצות שלי, לא אקבל את התכנונים שלהם ואשלול אותם. אסתכל פנימה, אשפר את השין שינג שלי ואתקן את החסרותיי.

בבית החולים הרופאים סיפרו לי על חומרת הפגיעות שלי ועל הסימפטומים הקשורים. שללתי את כל ההפרעות. גופי היה מוצק כיהלום.

להשיג הבנה עמוקה יותר של הפא

באמצעות המבחן הזה השגתי הבנה עמוקה יותר של הפא של המאסטר:

"הטיפוח תלוי באדם עצמו – הגונג תלוי במאסטר." ("ג'ואן פאלון")

רק עם אמונה מוצקה במאסטר ובפא אוכל לעבור כל מבחן ומצוקה בהצלחה.

במשך המבחן הזה, השין שינג שלי השתפר, הקארמה שלי פחתה, והמחשבות הנכונות שלי התחזקו. ויתרתי על הפחד שלי ואימתתי את הפא. כתוצאה מכך מספר אנשים שינו את השקפתם על הדאפא. אמרתי לחבריי ולקרוביי שהפאלון דאפא נתן לי חיים שניים.

משפחתי הייתה עדה לכוח של הדאפא והכירה תודה למאסטר. בעלי התרגש מאוד. הוא הציג את הפאלון דאפא לבחור צעיר בן 21 שהיה משותק כתוצאה מתאונת דרכים. הוא היה בבית החולים במשך 10 חודשים והוציא 500,000 יואן על הוצאות רפואיות. הבחור הצעיר היה כמעט נכה לגמרי. בעלי ביקר אותו שלוש פעמים והציג בפניו ובפני משפחתו את הפאלון דאפא. הם התרגשו מאוד.

הבחור הצעיר החלים במהרה ושוחרר מבית החולים לפני חודש. המשפחה הזאת הייתה עדה לכוח של הדאפא ושינתה את עמדתה כלפי הדאפא.

הבטחה לטפח היטב

בנתיב הטיפוח העתידי שלי, לא משנה כמה זמן זה ייקח, אטפח את עצמי היטב, אסתכל פנימה למצוא את החסרותיי, ואתקן אותן לפי הפא. אצור גוף אחד עם מתרגלים אחרים ואעשה את שלושת הדברים היטב.

תודה לך מאסטר שעזרת לי לעבור את המבחן והקושי הזה. המאסטר נשא הרבה מדי עבורי. באמצעות כל זה, הגעתי להבנה גדולה יותר על העומק האינסופי של חסד הבודהא.

המאסטר אמר ("הקשר בין המאסטר לתלמיד", הונג יין 2, תרגום זמני לא רשמי): "ארבע שנים הרוע האלים השתולל הגה יציב הבטיח את הנתיב הנכון תלמידי הפא עברו מבחנים מרושעים חרף הלחץ הגדול, רצונם לא השתוחח אין רגשות בין המורה לתלמיד חסד הבודהא מחדש שמים וארץ כאשר לתלמידים יש שפע של מחשבות נכונות למאסטר יש את הכוח להפוך את הגאות"