התנסות מוועידת פאלון דאפא האירופית בשנת 2017

ברכות, מאסטר נכבד ומתרגלים עמיתים!

שמי דיוויד. אני מתרגל מספרד וקבלתי את הפא רק לפני קצת יותר מארבע שנים. לפני שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא סבלתי ממספר חוליים, כולל סכיאטיקה (נשית), וכאב חד בגב התחתון שהעיר אותי כל ארבע שעות במשך הלילה. עמידה ליותר מעשר דקות רצופות גרמה לכאב דוקרני בכפות רגליי. לרוב גם הייתי במצב מלנכולי ועצוב. שום דבר לא נראה לי הגיוני והרגשתי כאילו חיי דועכים.

בהתחשב במצב המחשבה העלוב שלי, פניתי לאלכוהול, לעישון, ולכל מיני סמים. ניתקתי את עצמי ממשפחתי יותר ויותר. אף שעברתי כל מיני טיפולים שונים וחיפשתי שיטות מדיטציה רוחניות, לא יכולתי למצוא שלווה ומצבי החמיר.

הכול השתנה כשמצאתי באינטרנט מידע על שיטת צ'יגונג סינית שנקראת פאלון דאפא. נראה שכל אחד יכול לתרגל אותה ושהיא מורכבת מלימוד ומתרגילים. בנוסף, כל החומרים היו זמינים ללא תשלום באינטרנט. אז אמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד. לאחר שבועיים של תרגול בדאפא, כל החוליים שלי נעלמו. גם חידשתי את יחסיי עם המשפחה והחיים שלנו עכשיו הרמוניים.

במשך ארבע השנים האחרונות, מחשבתי וגופי חוו שיפור דרסטי. אף שאינני יכול להודות למאסטר לי באופן אישי, אני יכול להביע את הכרת תודתי על ידי כך שאהיה נחוש ואעשה היטב את שלושת הדברים.

טיפוח אמיתי

לפני כשנה חשתי אבוד לגמרי. למרות שטיפחתי, שלחתי מחשבות נכונות בשעות הגלובליות, דיברתי עם אנשים על הפאלון דאפא כל יום, והייתי מעורב בפרויקטים האמורים להציל אנשים, חסרה לי אנרגיה ופעלתי בסוג של שיגרה. אף שטיפחתי, לא סילקתי את ההחזקות והתשוקות שלי.

ההחזקות והתשוקות האלו נעשו חזקות כל כך שלא יכולתי להתרכז כשקראתי את הפא. על פני השטח הייתי חלקיק דאפא, אך המחשבות שלי הפכו ללא נכונות. בתירוץ של עבודה למען הדאפא, הזנחתי את הטיפוח שלי והג'ו-אי-שה שלי נחלש.

לא למדתי הרבה את הפא, כי הפרויקטים דרשו את רוב זמני ומאמציי. לפתע, מילה אחת תפשה את עיניי שוב ושוב כשקראתי את "ג'ואן פאלון"...המילה "באמת".

הרגשתי שהמאסטר מלמד אותי את הפא הזה בחמלה ובסבלנות. הוא הסביר לי איך עליי לטפח "באמת" ולשפר את עצמי, איך עליי לנטוש "באמת" את כל ההחזקות שלי, ושעליי להשתחרר "באמת" מרגשות אנושיים וגם מהתשוקות. כשהסתכלתי פנימה, גיליתי שהייתי עסוק כל כך בלהגיע ליעדי הפרויקטים שלי, ששכחתי לטפח אמת-חמלה-סובלנות. לא טיפחתי "באמת". על פני השטח נראה היה שאני עושה הרבה עבודת דאפא, אבל בה בעת שעשיתי את המשימות שלי והתיאום, הזנתי את ההחזקות שלי ולא ריסנתי את התשוקות שלי.

אז התחלתי ללמוד את הפא יותר במטרה להבין איך לחזור לטיפוח אמיתי. רק אז נקלט לי מה שהמאסטר חזר עליו שוב ושוב, ומה שמתרגלים ואני דנו בזה רבות: שעלינו ללמוד את הפא, ללמוד את הפא יותר, וללמוד את הפא היטב. עלינו תמיד להקצות זמן ללמוד את הפא כשנתקלים בבעיות, ושעלינו ללמוד את הפא מבלי להזניח את שאר המטלות שלנו.

באותה תקופה חלקתי בית עם עוד מתרגלים, ובבקרים, לאחר שליחת מחשבות נכונות ותרגול חמשת התרגילים, למדנו הרצאה מ"ג'ואן פאלון". אך עדיין הייתי ישנוני ועייף ומלא דאגות בקשר לפרויקטים וכן הלאה, אז לא למדתי היטב את הפא. החלטתי להגדיל את זמן לימוד הפא שלי ולקרוא עוד הרצאה לפני ארוחת הצהריים, ועוד אחת בלילה. גם הקדשתי מאמץ רב בלהתמקד היטב במה שאני קורא. כתוצאה מכך השין-שינג שלי החל להתרומם והכול השתנה.

לפני שהגעתי למצב טיפוח אמיתי, חוויתי הרבה הפרעות, כמו כאב, אי יכולת להרגיש או לראות, נמנום ועייפות. עכשיו אני מלא בהרגשה קדושה ויופי כשעקרונות הפא האמיתיים נגלים בפניי. גיליתי שהרגשות האלו דומים לתחושת המדיטציה כשיושבים בלוטוס מלא.

כשרק התחלתי לטפח, מתרגלים רבים חוו תחושת פאניקה במשך ימים כשהם הבינו שעלינו לעשות מדיטציה במשך שעה כדי לנקות קארמה. אך ברגע שעברנו את המבחן הזה של אמונה והשין-שינג שלנו התרומם, הריכוז והשלווה התגברו.

לאחר שנים שלמדתי את הפא וחוויתי שינויים באופן רצוף, גיליתי שהשלבים הם תמיד אותו הדבר כשאנחנו משפרים את עצמנו.

זה מתחיל בצעדים קשים בחשיכה. אבל כשאתה שמרגיש שאתה מוכן לוותר, המצב משתנה לחלוטין והשתפרת על נתיב הטיפוח שלך.

המאסטר אמר,

"כשלא ניתן לסבול את זה, תנסו לסבול; כשזה נראה בלתי אפשרי ואומרים שזה קשה לעשייה, תנסו ותראו אם בסופו של דבר זה אפשרי או לא. אם אתם באמת יכולים לעשות את זה אתם אכן תגלו: "אחרי שעוברים עצי ערבה מצלים, יהיו פרחים זוהרים ועוד כפר מלפנים!" ("ג'ואן פאלון")

לקראו מאמרי התנסות באתר מינג-הווי גם עוזר מאוד. למרות שתמיד חשבתי שהמאמרים האלו הם בשביל מתרגלים חדשים, גיליתי בדיוק את ההיפך. וכך מצאתי החזקות רבות וסילקתי אותן.

עזר לי מאוד לראות איך מתרגלים אחרים אמדו דברים בהתבסס על הפא כשהם נתקלו במצוקות. ההבנות של המתרגלים האלו השפיעו עליי ועודדו אותי להמשיך. המאמרים באתר מינג-הווי הפכו לכלי עזר יקר-ערך בטיפוח שלי.

קראתי כל יום שלוש הרצאות מ"ג'ואן פאלון" ושיננתי כמה פסקאות. במחשבה על השנה האחרונה, אני בטוח שברגע שהגדלתי את לימוד הפא שלי, עברתי ממצב שאין לי זמן ללמוד למצב שיש לי זמן לקרוא מאמרי התנסויות ולהשתתף בפרויקטים חדשים. נעשיתי אחראי כלפי הדאפא והטיפוח שלי. מחשבתי נעשתה צלולה יותר, ההכרה העיקרית שלי התחזקה, השין-שינג שלי התרומם ואני מסוגל עכשיו להסתכל פנימה יותר לעומק כשקונפליקט קורה. כשאני מבהיר את האמת או משתתף בפרויקטים, התוצאות השתפרו במידה ניכרת. אני לא מחפש יותר תשובות בחוץ אלא משתמש בסטנדרט של הפא כדי לאמוד את עצמי.

אך אני לא צריך ליפול לצורניות. טיפוח הוא לא עבודה יומית, גם אי אפשר להשתמש בו כדי לחפש הכרה ממתרגלים אחרים, כי זה יסתיים בהחזקות.

להתגבר על האשליה של הירדמות ועייפות

זה ידוע שיש מתרגלים שקמים בחמש בבוקר לשלוח מחשבות נכונות ולעשות את כל חמשת התרגילים. אף שיכולתי לעשות זאת לפעמים, מעולם לא הצלחתי לדמיין שאעשה זאת כל יום. מתרגלים עמיתים עודדו אותי כשחשתי עייפות, וזה הפך בהדרגה להיות הנורמה בשבילי, נורמה שהשתדלתי לשמור עליה מבלי להרשות לשום תירוץ להיכנס, לא משנה מתי הלכתי לישון בלילה שעבר או באיזה מצב מצאתי את עצמי.

זה לא אומר שאינני מרגיש לפעמים עייף או מנומנם. לעתים קרובות גופי כואב ואני מרגיש חלש ונוקשה כשאני קם. זה גורם לסבל נפשי שלעתים הוא גדול יותר מאי הנוחות הפיזית. כל מחשבה מנסה לשכנע אותי לחזור לישון. בזמן כזה אני מבין שאני לא צריך לדאוג כי המאסטר דואג לכל הדברים. המחשבות הנכונות שלי חזקות כשאני לומד את הפא הרבה והיטב, ואתגבר על כל ההפרעות.

הגעתי להבנה שאם לא אבצע את התרגילים בבוקר, אמצא לעצמי תירוצים לא לעשות אותם באותו יום. התירוצים האלו עלולים לצוץ ביום המחרת וזה יכול להפוך להרגל. ברור לי שאם לא עושים את התרגילים אי אפשר לעשות טרנספורמציה של הגוף או להגיע לשלמות.

המאסטר אמר,

".., ובכן בדרך הגדולה הזאת צריכים גם לטפח וגם לתרגל. הטיפוח בא קודם והתרגול בא אחר-כך. רק בתרגול, בלי טיפוח השין-שינג, אי אפשר להגדיל את הגונג; רק בטיפוח הלב, בלי תרגול בדרך השלמות הגדולה, עוצמת האנרגיה תיחסם וגם הבן-טי לא יוכל להשתנות." ("דרך השלמות הגדולה של חוק הבודהא של הפאלון", "מאפייני שיטת התרגול")

כשקמתי בוקר אחד, חשתי מותש וכואב במיוחד. שלחתי מחשבות נכונות ואז התחלתי לעשות את התרגילים. בתרגיל השני, שמעתי גוף נופל על הרצפה. אז הבנתי שאני שוכב על הרצפה. קמתי ולא יכולתי להבין מה קרה, היכן אני נמצא, ולא יכולתי לזכור את שמי. שמרתי את המחשבה שאני מתרגל וכך המשכתי לעשות את התרגיל.

לא נפגעתי כלל וגופי חש קל מאוד. ריקנות מרגיעה מילאה את מוחי, ולבי חש שליו מאוד. לא הטלתי ספק לרגע שהמאסטר מגן עלינו ללא הרף. ההכרה שלי חזרה והשלמתי את חמשת התרגילים מבלי לחשוב על זה יותר.

ואז קראתי הרצאה מ"ג'ואן פאלון". אך אחרי שסיימתי לקרוא חשתי שוב עייפות ונמנום שדרבנו אותי לחזור לישון לפני שאצא לעבודה. ההפרעה הזאת הייתה חזקה מאוד אך נזכרתי שיש לי פגישה, וזה עזר לי לא לחזור למיטה.

אך העייפות השתלטה עליי בחוזקה וחשבתי שאילו הייתי ישן יותר אז הכול היה טוב יותר. העומס הפיזי והנפשי התגבר. התחלתי לדקלם את "לון יו", אך זה לא עבד. אז החלטתי לשלוח מחשבות נכונות. ברגע שהתחלתי גופי חש זעזוע. הגוף שלי התקפל, וכל שריר נמתח. המשכתי לשלוח מחשבות נכונות. ניסיתי לשמור על איזון כאשר כל גופי מתוח לגמרי, ולפתע הרגשתי פיצוץ מחריש אזנים במחשבתי ובגופי ומספר גלי זעזוע אחריו. בשבריר שנייה הגוף התיישר ושוב הייתה לי שליטה עליו. כל הגוף היה רגוע, מחשבתי הייתה צלולה ושלווה לחלוטין, ולבי רגוע ושמח. באותו בוקר חשתי שהתגברתי על האשליה של הירדמות ועייפות.

מחשבות נכונות מביאות הקלה

יום אחד הייתי באזור תעשייתי חשוב של עיר גדולה בחיפוש מדלת לדלת אחר מפרסמים לפרויקט מדיה של מתרגלי דאפא. היה קר וסוער, אך לא הקדשתי לכך מחשבה והמשכתי ללכת. ידעתי שמאסטר עושה הכול ושהוא כבר ריצף את הדרך עבורנו – כל מה שאני עושה זה ללכת ולדבר.

אבל אז התחיל לרדת גשם. זה גבר עליי עד למצב שקשה היה אפילו לנשום. הלב שלי החל להתלונן וחשתי מתוסכל וחסר אונים כי זה הוסיף קושי. התחלתי גם להרגיש הרבה כעס וחוסר הוגנות ואיבדתי את שלוותי. הלחץ בראשי נעשה ענק. חשבתי שאוכל לעמוד בקור ובסערה, אך הגשם היה יותר מדי – לא יכולתי להציג את עצמי לראשי החברות שהתכוונתי לבקר בהן כשאני רטוב עד לעצמותיי, כי לא הייתה לי מטריה. מרחקי ההליכה הארוכים בין החברות שהיה עליי לכסות גם היוו בעיה. כל זה נשמע הגיוני לגמרי בראשי והייתי מוכן לחזור הביתה.

איכשהו זימנתי חוזק ממקום לא ידוע ונרגעתי, הפסקתי עם הדרמה והתחלתי ללכת כשאני שולח מחשבות נכונות. כשהגשם החל להספיג את מעילי ואת מכנסיי במים, חשבתי לעצמי, "אם אמשיך לעשות את עבודתי, הגשם ייפסק – זה רק עוד מבחן לראות אם אני נחוש". הגעתי לדלת הלקוח הבא ונכנסתי. הגעתי לקשר הנכון והכול זרם טוב מאוד – אף אחד לא התייחס לעובדה שאני רטוב.

כשעזבתי את המקום, הגשם לא פסק. שוב התחלתי להרגיש חוסר סבלנות, והפתרון לחזור הביתה נראה חזק ממקודם. אז שוב שלחתי מחשבות נכונות. נרגעתי ומחשבה התעוררה בלבי: "האם סתם גשם מונע ממתרגל דאפא לעשות את מה שהוא צריך?"

הגשם המשיך לרדת, אך לי זה כבר לא היה חשוב אם הוא ייפסק או לא. הדבר החשוב היחידי היה לעשות את מה שאני צריך. הייתי בשלווה עם הכול. בלבי חשתי שמחה שאינה ניתנת לתיאור והבנתי כמה בר מזל אני לעשות את עבודת הדאפא הזאת.

המאסטר אמר,

"אמרנו שטוב או רע באים ממחשבה אחת של האדם וההבדל במחשבה האחת הזו יכול להביא לתוצאות שונות." ("ג'ואן פאלון")

הגשם הוסיף לרדת כל אחר הצהריים, ואני המשכתי לשלוח מחשבות נכונות בעת ההליכה מחברה לחברה. גם דקלמתי קטעים מהפא והקשבתי להרצאות אודיו של המאסטר. התמקדתי רק בלעשות את עבודתי היטב. כשהסתכלתי על עצמי ראיתי שאני רטוב מכף רגל עד ראש, אך לאחר ביקור או הליכה ממושכת, כשהסתכלתי שוב, הייתי יבש לגמרי. הגשם לא נגע בפניי או בידיי - הוא רק נפל על בגדיי והרטיב מעט את שערי. לאחר שעתיים וחצי של שליחת מחשבות נכונות תוך כדי הליכה בגשם, סיימתי את הביקורים וחזרתי הביתה ללימוד הפא הקבוצתי שלנו.

בזמן הלימוד הרגעתי את מחשבתי. כשלמדנו, הבנתי שיש לי החזקה להקשיב לקול שלי, לאינטונציה שלי ולדרך בה אני מקריא את ההרצאות. החשבתי את קולי כנחוש וטוב יותר משל האחרים, אך אז הבנתי שהמחשבות האלה אינן בהתאם לפא. לאחר הסתכלות פנימה, הרגשתי את הגדולה של הדאפא וחמלה עלתה בלבי לכל אחד מהמתרגלים העמיתים. שמתי לב איך החזקות רבות כמו אלו של תחרותיות והתפארות התמוססו מהאנרגיה של הקבוצה.

סילוק קארמת מחשבה בזמן קונפליקטים

לאחר שנתקלתי בקונפליקטים רבים עם מתרגלים, לא הסתכלתי פנימה. נראה שתמיד התמקדתי בפגמים של אחרים ואף פעם לא במעלותיהם.

המאסטר אמר,

ם אתה משקיע את האנרגיה שלך בדברים חיצוניים ומחפש את ההחסרות של אחרים במקום לעבוד קשה על הלב והמחשבה שלך, אז איך תוכל לשפר את עצמך. האחרים ישתפרו ויתקדמו בטיפוח אחרי שתצביע על ההחסרות שלהם, אבל אתה עדיין תהיה כאן. זאת הסיבה שאני אומר לכם שבכל פעם שמתרחשות בעיות כלשהן, או בכל פעם שאתה מרגיש בפנים אי נוחות, אז עליך לחפש את הסיבות בתוך עצמך. אני יכול להבטיח שהבעיה נמצאת בתוך עצמך." ("הוראת הפא בוועידה בסינגפור" , 1998)

המאסטר משתמש בקונפליקטים כדי לעזור לנו להסתכל פנימה. אך כמה מחשבות השתרשו עמוק כל כך וקשה כל כך להבחין בהן כשקונפליקט עולה, הן גרמו לי להסתכל החוצה ולחפש אחר אשמים. זה אפילו גרוע יותר כשאני מרגיש תסכול בעבודה. נראה שאי אפשר לגעת במחשבות כאלו ושהן אינן נושא לדיון. ואז מחשבות חדשות נובעות מהישנות, והן מתיישבות במחשבה במשך זמן רב ומעצבות את החשיבה. נראה שהן נכונות ויעילות מאוד, אך הבסיס שלהן אינו אחר מאשר אנוכיות. וזה תומך בהחזקות הרבות שלי.

לא הצלחתי לסלק את קארמת המחשבה הזו גם אחרי שזיהיתי אותה דרך לימוד פא וקריאת מאמרי שיתוף התנסויות. גם כשידעתי שהמחשבות האלה אינן בהתאם לפא, לא יכולתי לסלקן. הן אפילו ניסו להשתלט על הרגשות שלי ודחפו אותי להגיב בהתבסס על מושגים אנושיים, וכך חיזקו את ההחזקות והתשוקות שלי.

אף שעשיתי מאמץ מודע לסלק אותן, אינטנסיביות המחלוקות עם מתרגלים עמיתים לא פחתה. כמה מכאובים פיזיים החלו להתגלות בגופי, כי לא יכולתי לסלק את קארמת המחשבה הזאת.

יום אחד כשישבתי ליד המחשב, עלה במחשבתי שעליי לכתוב לפרטי פרטים הכול על קארמת המחשבה הזאת שנראית כבלתי ניתנת לסילוק. אז כתבתי, "המחשבות הנסתרות ביותר שלי הן אלה שאומרות לי שמישהו אינו ראוי יותר - כשברגע שהאדם הזה אמר משהו שאינו ראוי או פעל באופן שכזה, אז הוא מישהו שלא ניתן לבטוח בו, שאני לא צריך להקשיב לו, שההחזקות שלו הן עצומות. אבל במציאות, האדם הזה בעצם מצביע לי על ההחסרות שלי".

לאחר שכתבתי את ההתנסות הזאת, הבחנתי שאני מסוגל להקשיב לאחרים ללא מחשבות והחזקות שמתרוצצות במחשבתי. הפסקתי להרגיש צורך להוסיף את הבנותיי במטרה "לשפר" אחרים כשאני משוחח איתם, והפסקתי לנסות לענות תשובה "אינטליגנטית" כשהם אמרו לי דברים. כשהמאסטר ניקה הרבה מקארמת המחשבה שלי, הצלחתי להקשיב לאחרים בלב רגוע וללמוד להסתכל על דברים מנקודת המבט של האחרים.

תודה לך, מאסטר! תודה לכם, מתרגלים עמיתים!