(Minghui.org)
התנסות מהוועידה האינטרנטית הארבע-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין
ברכות מאסטר! ברכות מתרגלים עמיתים!
אחרי שהרדיפה החלה ב-1999, נעצרתי ונשפטתי למחנה עבודה בכפייה. לאחר שחרורי, היו לי הפרעות מכל מיני החזקות. פחדתי להירדף שוב. דאגתי לבעלי ולילד שלי. התלוננתי על חמותי. קינאתי בעמיתיי לעבודה. וגם היו לי תשוקות תאוותניות ורדפתי אחר נוחות.
מול כל ההחזקות האלו, לא יכולתי לאמת את הפא ולעשות מה שמתרגלת פאלון דאפא אמורה לעשות. אחרי שטיפחתי במשך שנים רבות, איבדתי את האושר שהיה לי בשעה שקיבלתי את הפא לראשונה. לא הצלחתי ללמוד את הפא ברוגע או לשלוח מחשבות נכונות ברצינות.
הופיעו אצלי קארמת מחלה וקארמת מחשבה חמורות. כשמתרגלים עמיתים הגיעו אליי לביקור, לא רציתי לדבר איתם. גם לא רציתי יותר ללכת אליהם. תכופות בכיתי ותהיתי, "איך הטיפוח שלי מסתיים כך?"
להפיק ספרי דאפא וחומרי הבהרת אמת
מתרגלים עמיתים ניסו לעודד אותי לצאת מהבית. הם אמרו לי להצטרף אליהם להיות חלק מהפקת חומרי פא. הם הציעו שאקים אתר הפקת חומרי דאפא.
בשנת 2013 מתרגלת אמרה לי שאנחנו צריכים אתר הפקה לספרי דאפא ול"תשעה דיונים אודות המפלגה הקומוניסטית". הם הסבירו שמתרגלים מערים אחרות סיפקו להם את החומרים האלו. נאמר לי שלא תמיד נוכל להסתמך על מתרגלים מערים אחרות.
זה היה עבורי סימן שהמאסטר רוצה שאני אהיה מעורבת ושהוא לא ויתר עליי. אז אמרתי, "אני מתרגלת. אעשה כל מה שהמאסטר רוצה וכל מה שנדרש בשביל השליחות שלנו".
באותה תקופה, לא הייתי מתרגלת טובה, אך המאסטר ראה את המחשבות הנכונות שלי. עם הגנתו של המאסטר ועם מחשבות נכונות הצלחתי ללכת בנתיב הזה באופן חלק.
לטפח שין-שינג: בטיפוח אין דברים טריוויאלים
רכשתי בכספי את הציוד והאספקה הדרושים בשביל אתר ההפקה. קניתי שלוש מדפסות ונייר. מתרגלת נתנה לי מכשיר משומש לחיתוך נייר, ומישהי אחרת השיגה כמה עטיפות ספרים מעיר אחרת. מתרגלת נוספת העבירה לי את ההדרכה ההכרחית להכנת ספרים.
כשהתחלתי את פרויקט הדאפא הזה, היה לי בטחון רב, כי עשיתי כמה הדפסות במקום עבודתי. ידעתי איך לתפעל מחשב ומדפסת.
אך לאמת את הפא אינו דבר קל ונתקלתי בקשיים אחד אחר השני. המדפסות עשו לי הרבה צרות.
אף שחשבתי שתיקנתי אותן, היו כתמי דיו על הנייר. התייעצות עם מתרגלים ותיקון מחסנית הדיו לא עזרו.
לאחר מספר ימים של בעיות, מתרגלת ביקרה אותי ושיתפה את הבנתה לגבי הקשיים. היא אמרה שתהליך הכנת חומרי דאפא הוא גם תהליך של טיפוח השין-שינג. היא הציעה: "את צריכה ללמוד את הפא בנחישות, ולשלוח מחשבות נכונות לעתים תכופות יותר".
ואז, כשהסתכלתי פנימה לאחר שהלכה לדרכה, גיליתי שאני חסרת סבלנות. אם דברים לא הולכים חלק כפי שציפיתי אני מתרגזת. יתרה מזאת, חשבתי גבוה מדי על עצמי. חשבתי שלהכין ספרי דאפא זה עניין קל. ואז הבנתי שזו אינה בעיה טכנית, אלא בעיית שין-שינג.
קראתי את הפא וניסיתי לתקן את עצמי. אמרתי לעצמי שלא משנה במה איתקל, עליי להישאר רגועה וסבלנית ולחפש אחר הסיבה. אם אין בעיה עם הציוד, עליי להסתכל פנימה, לא להתרגש משום קושי, ולהישאר רגועה.
לאחר שתיקנתי את עצמי, הבעיות עם המדפסות נעלמו ולא היו יותר כתמי דיו על המדפסות. הודיתי למאסטר על הכוונתו, שחוויתי אחרי שטיפחתי את עצמי -- בלי המאסטר לא יכולתי לעשות את הדברים האלו.
המדפסות עבדו, אך נתקלתי בקשיים עם עטיפות הספרים. אף פעם לא עשיתי את זה לפני כן. לפעמים העטיפות היו מקופלות בצורה לא טובה או לא היו בשורה. בזבזתי עטיפות רבות. דאגתי, כי מתרגלים בזבזו הרבה כסף וזמן על העטיפות האלו. איך אני יכולה לבזבז אותן כך?
הסתכלתי פנימה והבנתי, הייתי יותר מדי חסרת סבלנות. במקום העבודה תמיד הייתי החרוצה מכולם. כשמישהו האט את הקצב, הייתי לוקחת על עצמי את חלקו. פיתחתי דרך מהירה לבצע דברים ולא יכולתי לשאת כשאנשים היו איטיים.
זה היה עניין של טיפוח והפך לבעיה. זה שיקף את הלב שלי של אימות עצמי ושל חוסר סבלנות. זה לא עמד בשורה עם פא. כך שכשניסיתי לעשות דברים מהר, נתקלתי בבעיה. ככל שהייתי יותר חרדה ועצבנית, כך היו לי יותר בעיות.
כשנרגעתי, הבנתי שלהיות חרדה ועצבנית הוא מצב של אנשים רגילים, שהוא תוצר של מושגים של אנשים רגילים. לעבוד בפרויקט דאפא זה קדוש, וחרדה תגרום למצב לא טוב. אז, לבי ומצבי צריכים להתאים לאמת המידה של דאפא.
כשהוארתי לכך, הצלחתי להירגע. להפתעתי, עטיפות הספרים יצאו טוב.
אין דבר טריוויאלי בטיפוח. הכול יכול לשמש כדי לשפר את השין שינג שלי.
כשהמאסטר נמצא, שום דבר לא יכול לעצור אותי
כיוון שאני בגמלאות, אחרי שבעלי יוצא לעבודה, הדירה כולה לרשותי. אנחנו גרים בקומה חמישית בלי מעלית. אז אני צריכה לסחוב את האספקה לדירתי. זה לוקח זמן ואנרגיה לאישה רזה לסחוב קופסאות של נייר הדפסה לקומה החמישית. אף שבעלי אינו מתנגד שאעבוד בפרויקטים של דאפא, הוא לא מאוד תומך.
הקופסאות כבדות. מתרגלת אחת ניסתה פעם ואמרה: "אני לא מצליחה לסחוב אותם אפילו אינץ' אחד, שלא לדבר על חמש קומות".
ביקשתי עזרה מהמאסטר. כשהרגשתי שאינני יכולה להרים את רגליי ושזרועותיי כבדות, התחננתי למאסטר לעזרה.
"מאסטר, אני צריכה לסחוב את הקופסאות האלו לדירה שלי לפני שמישהו יראה אותי. בבקשה תן לי את היכולת לעשות זאת" - וזה מצליח.
כשהייתי צריכה לסחוב יותר קופסאות מהרגיל, בעלי הבטיח לעזור. אבל הוא התרגז על משהו טריוויאלי והפסיק לעזור. הבנתי: "משימה של מתרגל צריכה להיעשות על ידי מתרגל". אחרי שהכנסתי את הקופסא האחרונה לביתי הייתי מותשת.
אחר כך שמתי יותר מדי אספקה לתוך קופסה גדולה אחת וניסיתי להוריד אותה במדרגות. היא הייתה כבדה מדי, אבל אחרי שביקשתי עזרה מהמאסטר הצלחתי להרים את הקופסה הכבדה על כתפי. כשהגעתי ליציאה מהבניין היו שם שני בחורים. חשבתי שאני לא יכולה לתת להם לראות אותי. עם המחשבה הזאת, נעתי במהירות למכוניתי ושמתי את הקופסא בתא המטען.
כשנזכרתי בתקרית הזאת חשבתי שזה מדהים. לולא עזרתו של המאסטר, אם לא הייתי מטפחת, לא הייתי מסוגלת לעשות זאת.
הכוחות ישנים מנסים לרדוף מתרגלים, אבל איך הם יכולים להשיג את מטרתם? אם נעגן אל לבנו בפא, וננהל את עצמנו כמו מטפחים, כל הטריקים של כוחות הרוע ייכשלו.
להפיק ספרי דאפא בתוך סביבה קשה
פעם אחת מתרגלת עמיתה הייתה צריכה כ-200 ספרי דאפא כי היו הרבה מתרגלים חדשים. זו הייתה ההזדמנות בשביל האנשים האלו לטפח. זו תוצאה של הבהרת האמת של מתרגלים. אז אי אפשר שאהיה צוואר הבקבוק.
במשך ימים רבים עבדתי ממוקדם בבוקר עד חצות. לרוב לא היה לי זמן לקחת אפילו לגימת מים עד ארוחת הערב. בעלי לא היה בבית לרגל עסקים, אז אכלתי ארוחה אחת ביום.
כשניסיתי לשים את העטיפות על הספרים, לא הצלחתי לשלוט באצבעותיי ובזרועותיי. אמרתי למאסטר: "מאסטר, אני באמת עייפה כל כך. בבקשה אפשר לי לקחת תנומה, ואסיים את זה אחרי התנומה". נמנמתי, ולאחר מכן סיימתי את הספרים.
מתרגלת עמיתה אמרה: "כשמתרגלים ראו את הספרים, חדשים ומסודרים, הם בכו. כולם אמרו שעלינו להוקיר את הספרים האלו, כי הם נעשו בסביבה קשה שכזו.
להימלט מסכנה
כשלקחתי כמה חומרים לדירה של מתרגלים, כמה שוטרים בדקו כל מכונית. הם בדקו כל תא מטען ואפילו בקשו מהנהגים לפתוח את כל התיקים שבתא המטען. לא הסכמתי לזה, ולבי החל להלום בחוזקה. חשתי שגופי רדום והייתי במתח. הייתי עצבנית מאוד ותהיתי מה עליי לעשות. לא יכולתי להסתובב חזרה, אך אני גם לא צריכה לברוח.
חשבתי לעצמי: "אני תלמידה של המאסטר ואף אחד לא יכול לגעת בי", וביקשתי עזרה מהמאסטר: "מאסטר, בבקשה אל תיתן לשוטרים לגעת בחומרי הדאפא".
שני שוטרים ביקשו ממני לגשת אליהם. הם בירכו אותי בנימוס, וביקשו את רישיון הנהיגה שלי. חייכתי והושטתי להם את ארנקי. הם ביקשו ממני לפתוח את תא המטען, ופתחתי. הם ראו את הקופסאות שבתוכן היו חומרי הדאפא. אחד מהן נגע בקופסאות ואמר, "אוקיי, בבקשה תמשיכי". קיבלתי בחזרה את ארנקי, הודיתי להם ונכנסתי למכונית.
ברגע שידי נגעה בהגה, פניי כוסו בדמעות. נסעתי משם וצעקתי: "תודה לך, מאסטר!"
המאסטר שוב הגן עליי.
כשחזרתי הביתה, תהיתי: "מדוע נתקלתי בזה?" הבנתי שהיה לי מושג. שלחתי בדואר תלונה פלילית רשמית נגד ג'יאנג זמין, ראש המשטר הקומוניסטי לשעבר שפתח ברדיפה. חשבתי שאין בי שום פחד. התקרית הזו הראתה לי שבלבי עדיין קיים פחד.
טיפוח הוא רציני. אינני יכולה לרמות את עצמי. עליי לטפח ברצינות ולשפר את השין-שינג שלי,
כוחו של מטפח
במשך זמן רב טיפחתי את עצמי. ניסיתי כמיטב יכולתי ללכת בעקבות הפא, כי ידעתי שהמאסטר ואלוהויות אחרות מתבוננים בי -- לא הייתי לבד. כשהכנתי חומרי דאפא, שיננתי את "הונג יין", הקשבתי להרצאות המאסטר, או שלחתי מחשבות נכונות. המשכתי לומר לעצמי: תהיי טהורה וישרה, סלקי את כל המושגים האנושיים, ושמרי על מחשבות נכונות.
נהגתי לחשוב שאינני ישנה מספיק. אז במשך זמן מה נהגתי לחזור לישון אחרי התרגול ושליחת המחשבות הנכונות בבוקר. אחרי כן חוויתי הפרעות. אז קראתי את הפא באינטנסיביות, ושיניתי את המושגים שלי. על אף שאני עדיין ישנה רק שלוש או ארבע שעות, אני תמיד אנרגטית. זהו הכוח של מטפח.
אני יותר בשלה בטיפוח עכשיו. אני עושה כל מה שמתרגל אמור לעשות, לקרוא את הפא, לבצע את התרגילים ולשלוח מחשבות נכונות. אני גם משתפת פעולה עם עוד מתרגלים בשליחת מחשבות נכונות עבור אלו שסובלים מקארמת מחלה. אני עוזרת למתרגלים לעבור מבחנים על ידי שיתוף ההבנות שלי מהפא. אני גם מעורבת בהצלת מתרגלים כלואים.
הבנתי שתלמידי דאפא יוצרים גוף אחד. אני גם רואה את חוסר האנוכיות והחמלה של מתרגלים. לכולם יש הבנה טובה של הוראת המאסטר:
"עניינו הוא גם עניינך ועניינך הוא גם עניינו." ("הרצאת פא בוועידת הפא בוושינגטון די. סי. 2002")
אני מתרגשת מהחמלה של מתרגלים, שעזרה לי להשתפר.
לחוש בחמלה של המאסטר ובכוח של הפא
במשך כמה השנים האחרונות צעדתי בנאמנות על נתיב הטיפוח הזה. הפקתי חומרי דאפא, רכשתי אספקה ותחזקתי את הציוד. מתרגלים אחרים פשוט אמרו לי מה הם צריכים והפקתי חומרים באיכות גבוהה. אם מתרגלים מערים אחרות צריכים חומרים, אני מסיימת את המשימה בזמן ומעבירה את החומרים.
עליי לעשות את הדברים האלו כל עוד אלו הדברים שהמאסטר צריך, המתרגלים צריכים, והישויות החיות צריכות. כיוון שאני מתרגלת, עליי לסיים ללא תנאים את מה שהמאסטר צריך. אין לי מחשבות אחרות.
כשרק התחלתי את הפרויקט הזה, בעלי היה מודאג מאוד. אך עכשיו הוא עוזר לי לפעמים במה שהוא יכול לעשות, כמו לרכוש חומרי גלם, לסחוב קופסאות, ולהעביר את החומר למתרגלים עמיתים. לפעמים הוא מצטרף כשאנחנו לומדים את הפא ומבצעים את התרגילים. הוא אפילו התחיל לשנן את הפא. הוא אמר לי שהוא גם מרגיש בחמלה של המאסטר ובכוחו של הפא.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
