אף שהתנדבתי לחלק פוסטרים של "שן יון", לא הייתי בטוחה ביכולתי לעשות עבודה טובה. דאגתי בעיקר בהתחלה כשנראה היה שאוכל לתלות רק מעט פוסטרים כל יום.

באחד מימי הקיץ החמים התעייפתי מאוד, וכל חנות שפניתי אליה סירבה לתלות את הפוסטר. חנות אחת אפילו לא הרשתה לי להשאיר שום עלון על המופע.

כשנכנסתי למכוניתי כדי לחזור הביתה גיליתי שהמזגן מקולקל. כשהגעתי הביתה הייתי ספוגה בזיעה.

איך שנכנסתי בפתח הדלת בעלי שאל: "כמה פוסטרים תלית היום?" כעסתי כל כך עד שלא יכולתי לענות לו.

הוא התעלם מהעובדה שאני ספוגת זיעה, עייפה ובמצב רוח רע, והמשיך: "מתרגלים אחרים אמרו שאנחנו צריכים לחלק פוסטרים רק באזורים יוקרתיים, אחרת אנחנו עלולים לפגוע בתדמית השן יון".

השבתי מיד: "אז למה שלא תצא ותתלה פוסטרים בעצמך? אתה רק מדבר אבל לא עושה דבר! איך אני יכולה לתלות כל כך הרבה פוסטרים לבדי?"

ציטטתי בכעס את דברי המאסטר:

"אם באזור שלך יש רק אדם אחד, אז אלוהויות יעזרו לך להשיג זאת. אבל אם יש לך אנשים אחרים באזור שלא נוקפים אצבע, אז אלוהויות בהחלט לא ירשו זאת, אז עליכם ללכת לבקש מכולם להשתתף." ("הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2016")

ברגע שהמילים יצאו מפי ידעתי מיד שאני טועה. איך אני יכולה להשתמש במילים של המאסטר כדי לתקוף מתרגל עמית?

אחרי ארוחת הערב נרגעתי ולמדתי את הפא. זכרתי שבכל פעם שאני נפגשת במכשול, אני צריכה לבדוק את עצמי ולמצוא את הסיבה לכך. לא משנה מי צודק ומי טועה.

גיליתי שיש בי תרעומת. על פני השטח נראה שאני נלהבת לתלות פוסטרים. אך כשאני בודקת את המניע שלי, רציתי להוכיח שהמשימה שלי היא החשובה ביותר וגם יש לי מנטליות תחרותית לתלות יותר ולעשות זאת מהר יותר.

המאסטר אמר:

"כל דבר שאתם עושים, עשו אותו היטב. בתהליך עשיית הדברים, מה שמסתכלים עליו הוא הלבבות שלכם, לא ההצלחה בפני עצמה. בתהליך עשיית הדברים אתם יכולים להציל אנשים! תהליך עשיית הדברים הוא גם תהליך בו אתם מתרוממים בטיפוח, שזה באותו הזמן ממלא את התפקיד של הצלת ישויות חיות! זה לא שאם אתה מצליח לעשות את הדבר הזה, רק אז אתה ממלא את התפקיד של הצלת ישויות חיות." ("הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2016")

כשקראתי את זה הרגשתי שהמאסטר מדבר ישירות אליי. אנחנו צריכים להוקיר את תהליך העבודה בפרויקט. כל קושי או מכשול שאנחנו נתקלים בו הם חלק ממסע הטיפוח שלנו.

כשיצאתי החוצה שוב, התעייפתי מאוד לאחר שהלכתי הלוך ושוב בכמה רחובות וחילקתי פוסטרים ועלונים לבתי עסק. למחרת נעשה חם יותר, אז חשבתי לעשות פסק זמן ולהישאר בבית. אך מיד נזכרתי שקראתי מאמר במינג הווי על איך שאדם רגיל הולך לעבודה לא משנה מהו מזג האוויר. אני מתרגלת פאלון דאפא. האם אינני אמורה להיות אחראית ונחושה אף יותר מאדם רגיל?

אז אמרתי לעצמי שעליי להתעלם מהחום ומהנוחות שלי ופשוט לנסות. אותו יום היה מוצלח למדיי. תליתי יותר מתריסר פוסטרים!

הגישה שלי השתפרה בכל יום שעבר! הודיתי בשמחה לכל בעלי החנויות שהרשו לי לתלות פוסטר. אם בעל עסק סירב, חייכתי אליו בכל מקרה.

בעל חנות אחד היה ידידותי מאוד. אחרי שתליתי אצלו פוסטר שוחחנו. אמרתי: "נראה שכל יום דומה לקודמו. אבל לפעמים אפשר לחוות משהו באמת מדהים ובלתי נשכח".

כשהוא שאל: "איך?", עניתי מיד: "לך לראות את מופע ה'שן יון'! לעולם לא תשכח את זה!"

הוא אמר שכמה מחבריו אמרו ש"שן יון" הוא מצוין. אחרי ששוחחנו עוד כמה דקות, הוא קנה שני כרטיסים מהיקרים ביותר.

ביום אחר מכרתי שלושה כרטיסים כשתליתי פוסטרים.

האמת היא שהאנגלית שלי עילגת, אך ידעתי שהמאסטר מעודד אותי. חוויתי באמת מה שהמאסטר אמר:

"באמת יש לנו אנשים שעשו עבודה נהדרת, שהתנהלו באופן טבעי מאוד ובוטח בשכונות יוקרה. וכשהם דיברו עם אנשים הם הרגישו די בנוח. בִּן-רגע הצד השני שמח מאוד, ממש כאילו הם חיכו לכם. זה באמת כך. באמת נעשתה מראש הרבה מאוד עבודת הכנה." ("תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא")

מה המשמעות של "לאמת את הפא"? אני מאמינה שזה אומר שעלינו לעשות את מה שהמאסטר מבקש.

המאסטר אמר ב"הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק ביום השנה העשרים וחמישה להוראת הדאפא":

"אתם חייבים להוקיר את עצמכם. אתם באמת ראויים לציון. אפילו האלוהויות מוקירות אתכם. אני מקווה שתעשו עבודה טובה בדרך שלפניכם. במיוחד אלה שלא הצליחו לפעול היטב, אתם חייבים להיות זהירים במיוחד, ולהוקיר את הזמן שעדיין נותר לכם. תודה לכולם! (התלמידים מוחאים כפיים בהתלהבות)"

שמתי לב שהמאסטר השתמש במילה "להוקיר" שלוש פעמים בפסקה אחת. אני מרגישה שהמסר ברור מאוד, ועלינו להוקיר את ההזדמנות הזו ולא להתעלם ממנה, אחרת אנו עלולים להתמלא חרטה.