(Minghui.org)

לפני עשר שנים ב-27 בנובמבר 2005, נהרגו 171 איש בתאונה בעקבות פיצוץ גז ואבק פחם במכרה הפחם של צ׳יטה-הה דונג-פנג בפרובינציית היי-לונג-ג׳יאנג שבסין.

באותו יום גורלי כשכולם ניסו למהר ולברוח למקום מבטחים, נשארתי מאחור כדי להציל כמה שיותר חברים לעבודה. כמתרגל פאלון דאפא התרגלתי להתחשב באחרים תחילה, בדיוק כפי שמאסטר לי הונג ג'י (מייסד הפאלון דאפא, שיטה המבוססת על אמת-חמלה-סובלנות) מלמד אותנו לעשות.

בתוך האנדרלמוסיה של הפיצוץ חוויתי חוויות בלתי רגילות, ואני יודע שהמאסטר הגן עלי ועל יותר מעשרים מחבריי לעבודה שהצלחתי לחלץ. כשצוות הטלוויזיה ראיין אותי ופאר אותי כגיבור סיפרתי שכל מה שקרה היה בזכות מאסטר לי הונג ג׳י והפאלון דאפא.

הריאיון שודר בערוץ הטלוויזיה המקומי במשך שלושה ימים ברציפות, דבר נדיר מאז שהחלה הרדיפה של המשטר הקומוניסטי הסיני נגד הפאלון דאפא.

הפיצוץ

בשמונה בערב באותו יום, מיד אחרי שנכנסתי למכרה, שמעתי רעש חזק, והדף עז השליך אותי לרצפה. הבנתי שאירעה תאונה.

בעקבות הפיצוץ חדל המאוורר של מנהרת האוורור לפעול. על-פי התקנים, במקרה שמאוורר המנהרה חדל לפעול, כל מתגי החשמל צריכים להיות על אפס כדי למנוע תאונת גז. רבים מחברי הצוות שלי נסו על נפשם מהר ככל האפשר. בינתיים הצלחתי להפסיק את משאבת המים ולכוון את המתגים על אפס.

עזרה לעמיתיי לעבודה תוך כדי הסכנה

חברי הצוות שלי היו מבוהלים כל כך עד שהם רצו לכיוון הלא נכון. הייתי צריך למהר ולהחזיר אותם! רצתי כל עוד רוחי בי כדי להדביק אותם. בדרך נתקלתי בפקחי גז שרצו לכיווני. הם כיסו את אפם והזהירו אותי. "חזור! אל תלך לשם".

שאלתי אותם אם הם ראו את חברי הצוות שלי. הם ניסו לשכנע אותי לדאוג לעצמי בלבד, אבל לא יכולתי להשאיר את האנשים האלה שנלכדו מאחור.

כשהגעתי למגרש של קרוניות הפחם ראיתי כורה שהתעלף. הרטבתי את בגדיו והשתמשתי בהם כדי לכסות את ראשו. אמרתי לו להישאר במקום ולא לזוז. המשכתי לטפס למעלה דרך העשן הסמיך. הרגשתי את ראשי מתנפח ואת עיניי בולטות החוצה. באותו הרגע חשבת על שיר של המאסטר ("הקשר שבין מורה לתלמיד", "הונג יין 2):

"אם לתלמידים יש שפע של מחשבות נכונות, למאסטר יש הכוח להפוך את הגאות".

ביקשתי מהמאסטר לחזק אותי ולהציל אותי. כשטיפסתי למעלה צעקתי: "מאסטר, עזור לי! פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב!"

לבסוף טיפסתי לשטח רחב שבו חנו קרוניות פחם רבות. העשן היה סמיך כל כך עד שלא יכולתי לראות דבר. נתקלתי באחד הכורים ושאלתי אותו למה הוא עוד שם. שאלתי אותו מאיזה כיוון הוא הגיע ואם ראה מישהו מאנשי הצוות שלי. הוא ניסה לדבר אך לא הצליח להתנסח כראוי, ידעתי שהוא בצרות ולקחתי אותו למקום בטוח יותר עם פחות עשן.

המאסטר נותן לי כוח

בנקודה זו המצב היה כה רע עד שלא ידעתי אם אוכל להמשיך. התיישבתי על המסילה. הנחתי את כפות ידיי יחד בתנוחת הג'יה-יין וניסיתי לשלוח מחשבות נכונות. לא הצלחתי לשלוט בידיי. כח בלתי נראה הפריד את ידיי, וגופי התנודד קדימה ואחורה. הרגשתי כאילו ישויות רעות מנסות להרוג אותי. מיד ביקשתי מהמאסטר לעזור לי וחזרתי על הפורמולה של המאסטר לתיקון הפא.

הרגשתי זרם חם יורד לאט מנקודת הבאי-חווי שבמרכז ראשי ליתר הגוף. לפתע הרגשתי נוח מאוד. ידעתי שהמאסטר מחזק אותי עם גואן דינג.

הרגשתי בבירור את הגואן-דינג שלוש פעמים. המאסטר הציל אותי והשמיד את היצורים הרעים והחומרים הרעים. לא יכולתי לעצור את דמעותיי. צעקתי: "תודה מאסטר! התלמיד שלך מעריך את החסד!"

ביקשתי מהמאסטר את ברכתו כדי שאוכל להציל אנשים. באותו הרגע הגיחה לפתע קבוצת אנשים מפתח איוורור. היתה אנדרלמוסיה והם רצו לכל הכיוונים. מפקח הגז שבצוות שלי היה איתם. כשהוא ראה אותי הוא אמר: "כל 27 האנשים שכאן נמצאים עכשיו בידיך. כולנו סומכים עליך", ואז מצא לעצמו מקום והתיישב.

השבתי בביטחון: "אין בעיה. אתם בידיים טובות".

מסע חילוץ מסוכן

כעבור עשר דקות בערך, שוב נפתחה דלת האוורור ושני אנשים הגיחו מבעדה. אחד מהם תמך באחר ואמר: "יש למעלה עוד אדם. הוא מחוסר הכרה. מה לעשות?"

איש לא פצה פה. האיש עמד ליד מנהרת האוורור במקום תלול. איש לא רצה לסכן את חייו ללכת לשם. המקום היה מלא עשן ושני כורים כבר התעלפו. האבק הרב הקשה על הראייה ועל הנשימה. אפשר היה ליפול ולהיהרג ברגע.

אמרתי לו: "ספור כמה אנשים נמצאים כאן ונסה לחשוב כמה עוד נשארו למעלה. בואו נלך להביא אותו".

היינו ארבעה פקחי גז באתר. שלושת הפקחים האחרים ישבו שם בלי לזוז ואמרו שגלאי הגז שלהם חדלו לפעול.

בלי להסס רגע אמרתי: "הגלאי שלי פועל. מי בא איתי?"

איש לא ענה. שאלתי שוב. לא היתה תשובה.

אמרתי: "אינני יודע מי נמצא למעלה, אבל אני מוכן לנסות להציל אותו. כולכם עובדים באותו הצוות. אתם חברים זה עם זה וקרובים זה לזה. כולנו אחים מתחת לאדמה. איך לא נציל אותו?"

שלושה אנשים הסכימו לבסוף ללוות אותי. נשאתי את ציוד הבדיקות ודחקתי בהם לטפס בשעה ששלחתי מחשבות נכונות. אמרתי להם: "שימרו מרחק של עשרה מטרים לפניי".

כ-80 מטר רחוק יותר, מנהרת האוויר היתה תלולה וחלקלקה. העשן החליש אותנו ופילסנו את דרכנו בקושי רב. לבסוף איתרנו את העובד מחוסר ההכרה.

ארבעתנו נשאנו אותו. שניים מקדימה ושניים מאחור, התקדמנו צעד אחר צעד. בצומת המנהרות של האוויר החוזר והאוויר העולה נאלצנו לעבור דרך מקום בגובה של שני מטרים שרצפתו הייתה חלקה ותלולה. זה היה מסוכן ביותר. למרבה המזל עבר שם צינור מים שהוביל למנהרת האוויר החוזר. ביקשתי משניים מהעובדים לרדת לפני כדי שאוכל להעביר להם את האדם מחוסר ההכרה. עליתי על הצינור והעברתי להם בזהירות את האיש. הזכרתי להם לשמור על קור רוח. לבסוף ירדנו למקום מבטחים.

נאלצנו להמשיך לרדת עוד מטר וחצי. שוב ביקשתי משני האנשים לרדת תחילה כדי שאני והבחור הנוסף נוכל להעביר להם את האיש. כשכבר כמעט הגענו, הכורה שירד אחרון היה כה תשוש עד שכמעט נפל. תפסתי אותו ואחזתי בו. הוא אמר שהוא מרגיש שראשו נפוח. ביקשתי ממנו להישאר קרוב יותר אליי ותמכתי בו כשעברנו בדלת האוורור.

לבסוף היינו בחוץ. המשכתי לעבוד על האיש מחוסר ההכרה. כשהכרתו חזרה אחד האנשים שליוו אותי התעלף. עבדתי קשה כדי להחיות אותו. הם כולם רעדו מקור. חיממתי אותם בבגדיי בתורנות עד שהם חשו יותר טוב.

25 איש שרדו אך שניים נהרגו

שעתיים עברו. כל אותו הזמן המשכתי לבדוק את רמת הרעלים באמצעות הגלאי ולהזיז מדי פעם את שני העובדים שהתעלפו. השתמשנו במפתח ברגים כדי לשחרר את הלחץ בצינור האוויר, אך עדיין לא נכנס אוויר.

חשבתי לעצמי שאם המצב לא ישתנה, ברגע שהאוויר הדליל במכרה ייגמר, כל מי שלכוד בפנים יחנק.

באותו שלב כמה מהכורים החלו לצעוק לעזרה, חלק השתחוו לבודהא, חלק צעקו ובכו וחלק קיללו את המפלגה הקומוניסטית הסינית שלא איכפת לה מחייהם של העובדים. הם היו בפניקה ואיבדו את העשתונות.

אמרתי להם: "אין לנו עוד כל דרך מוצא. הברירה היחידה שנותרה בפנינו היא לבקש מהמאסטר של הפאלון דאפא עזרה. תצעקו: ׳פאלון דאפא הוא טוב! אמת חמלה סובלנות זה טוב!'"

הם צעקו איתי: "פאלון דאפא הוא טוב! אמת חמלה סובלנות זה טוב!"

הרגשתי שדה אנרגיה חזק מאוד מתפשט סביבנו. הרגשתי גם אנרגיה חזקה בקצה ראשי. ידעתי שהמאסטר מחזק אותנו. הרגשתי אור בכל מקום מסביב. ראיתי אור מולי והתחזקתי. התמלאתי בביטחון רב. באותו רגע ידעתי שנינצל.

לרוע המזל שניים מהאנשים לא האמינו שהמילים שאמרתי להם לשנן יוכלו להציל אותם. הם קיללו את הדאפא ואת המאסטר. אכן, הם לא יצאו חיים מהמכרה.

השעה הייתה כמעט ארבע לפנות בקר, כשהחלטתי שעלינו להעביר בדחיפות מסר של SOS בגלל שהאוויר היה כה דליל עד כדי כך שעמדנו להיחנק. עמית לעבודה הצטרף אליי.

עברנו צומת שקרוניות פחם רבות חנו בו. ראינו כעשרה אנשים ששכבו שם מתים. המקום היה מלא עשן, וריח רע עלה ממנו. טיפסנו למעלה וראינו נהג אוחז בהגה, אבל הראש שלו כבר לא היה במקומו. צינורות האוויר וכבל הנחושת התמוטטו.

המשכנו עד שהגענו לדרך המובילה לכניסה, אך היא הייתה חסומה בסלע. הזזנו את הסלע כך שנכנס קצת אוויר. ככל שחדר יותר אוויר כך גדלים סיכויי הכורים שמתחת לאדמה להינצל.

עשינו כמיטב יכולתנו להזיז את הסלע. הידיים שלנו נפצעו ודיממו. עץ רעוע התמוטט והיכה בי בכתפיי וברגליי אולם לא היה לי זמן להרגיש את הכאב. היה קשה לפלס פתח ולו גם קטנטן, עד מהרה התמוטטה שוב אבן הסלע והפתח נחסם שוב. עבדנו קשה כדי להרחיק טונות של אבן סלע עד שאוויר נוסף חדר פנימה.

המשכנו ללכת וראינו אדם שהגיע מאזור אחר של המכרה. הוא איבד את דרכו ולקחנו אותו איתנו. היינו כבר תשושים לחלוטין. היתה לי סופגנייה קטנה וחלקתי אותה עם העובדים שליוו אותי.

כדי לחסוך, התחלקנו בפנס-ראש אחד לשלושתנו. כעבור 50 מטר חזרנו. לא היה מספיק אוויר לנשום והדרך הייתה מסוכנת ביותר.

שינינו כיוון ולבסוף מצאנו דרך יציאה חלופית. נכנסנו פנימה וראינו שכל חגורות המסוע נעלמו. היה ריח רע. רק מוסך אחד היה מחובר לתחנת הכוח מעל האדמה. נכנסתי פנימה וראיתי כ-60 איש. כולם היו מתים. מצאנו את דלת היציאה ויצאנו החוצה אל מעל האדמה. לבסוף ראינו אנשים.

כתבים עם מצלמות באו לראיין אותי. אמרתי להם: "יש עדיין 25 איש באזור מספר 4 של המכרה. כבר פתחתי את המעבר. לכו להציל אותם!"

הכרת תודה למאסטר במהלך הריאיון

אחר כך סיפרתי להם על מסע ההצלה. אמרתי להם שאיש לא היה ניצל לולא ההגנה של המאסטר שלי. גם אם היו לי עשרה גלגולי חיים, ללא ההגנה של המאסטר שלי הייתי שוכב שם מת. תזכרו, אמרתי, "פאלון דאפא הוא טוב! אמת חמלה סובלנות זה טוב! אנא דווחו על כך".

הם הבטיחו לי שיעשו זאת.

החדשות התפשטו בכל העיר. רבים ידעו שהצלתי למעלה מ-20 איש. הם הסתכלו עליי כעל גיבור. פקידי ממשל מקומיים ערכו מסיבת עיתונאים והזמינו כתבים מתחנות הרדיו והטלויזיה המקומיות לראיין אותי. חזרתי ותיארתי את המאורעות.

אחד הכתבים שאל אותי: "למה פשוט לא ברחת, גם אתה? איך יכולת להיות כל-כך בטוח בעצמך שתציל אותם?"

אמרתי לו את האמת: "אני מתרגל פאלון דאפא. זהו המאסטר של הפאלון דאפא שהציל אותנו. המאסטר לימד אותי לחשוב על אחרים תחילה בכל מצב. מכאן נבע הביטחון שלי".

הריאיון אתי שודר בערוץ הטלוויזיה המקומי במשך שלושה ימים ברציפות.

הצורך לספר לאנשים על הפאלון דאפא

למרות שעשר שנים חלפו מאז האירועים, דמעות זולגות מעיניי בכל פעם שאני נזכר בחבריי לעבודה השרועים מתים במכרה.

פעם חלמתי על שני העובדים שסירבו לשנן איתנו בקול את המשפטים שיכלו להציל אותם. בחלומי החזקתי אותם אבל הם דחו אותי מעליהם.

כשהתעוררתי מהחלום צעקתי: ״למה לא צעקתם איתנו שפאלון דאפא הוא טוב! אמת-חמלה-סובלנות זה טוב! כולם שרדו מלבדכם. למה לא האמנתם? האם אתם יודעים עד כמה מרות היו זעקות הצער של נשותיכם וילדיכם? אני יודע שהמפלגה הקומוניסטית הסינית הוליכה אתכם שולל בשקריה".

אני מאושר עבור אלה שניצלו. היו אלה מחשבותיהם הטובות על הפאלון דאפא שהצילו אותם.

ככל שהזמן חולף, אני מבין טוב יותר את הדחיפות להציל אנשים ואת המשמעות של לספר לאנשים את העובדות על הפאלון דאפא.