התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא בוושינגטון די.סי. 2018

ברכות מאסטר! ברכות מתרגלים עמיתים!

משיכור חסר תועלת לעובד בחברת "Fortune 500"

במשך תקופת הנעורים שלי ובשנים הראשונות בקולג', השתכרתי כמעט כל יום. גרתי באזור נחמד, הייתה לי משפחה נחמדה ולמדתי בבית ספר טוב. אולם התמכרות לאלכוהול ולסמים היה משהו שכל חבריי עשו גם כן, כך שזה לא נראה חריג. כשנכנסתי לקולג' לראשונה, הבעיות שלי החלו ממש להתרבות. נכשלתי בכל הקורסים מפני שכל מה שהיה אכפת לי היה לשתות ולבלות במסיבות.

עקב הרגלי השתייה שלי נכנסתי לצרות באופן מתמיד עם בית הספר שלי או עם המשטרה. בבית ספר הודיעו לי שאני על סף סילוק אם לא אקח עצמי בידיים. אבל לא יכולתי לאזור כוחות. לא יכולתי להפסיק לשתות או להפסיק להשתמש בסמים. זה היה כמו טבע שני שלי ולא הייתה לי כל דרך לשנות את חיי. הפכתי למפסידן, מכור ואנוכי – אדם שהוריו מודאגים בגינו, ולא הייתי גאה בכך.

ב-2008, כמה חודשים אחרי מעצר שני בשל נהיגה במצב של שכרות, דודני הציג בפניי את הפאלון דאפא. התחלתי לתרגל את התרגילים ולקרוא את "ג'ואן פאלון". התחלתי לנסות לחיות על-פי העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". חיי השתנו בכללותם. מאז לא השתמשתי עוד מעולם באלכוהול או בסמים. הכפלתי את ממוצע הציונים שלי וסיימתי בכבוד כמעט בראש הכיתה שלי בקולג' אמריקני יוקרתי. מיד כשסיימתי את לימודיי שכרו אותי למשרה מבוקשת מאוד בחברת "Fortune 500"

הדאפא העניק לי חיים חדשים. הוא הפך אותי מילד שיכור ונכשל למבוגר יצרני ומועיל שהוריי, החברה ואני יכולים להתגאות בו.

להסתכל פנימה ללא תנאי בכל המצבים

ב-2015 קיבלתי הזדמנות לעבור לעבוד בניו יורק בפרויקט של מגזין מדיה המבהיר את האמת לחברה הגבוהה. הרגשתי במידה רבה שלפני הגיעי לניו יורק אפילו לא ידעתי איך להסתכל ממש עמוק פנימה.

תיכף ומיד נתקלתי בקונפליקטים רבים עם ההנהלה ועם שותפים אחרים לעבודה. יכולתי לראות שקונפליקטים רבים שהיו לי בעבודה קרו עקב הזלזול שלי במתרגלים אחרים, והרגשה שאני טוב יותר או מעליהם, והייתה לי מנטליות גדולה להתפארות. בתקופה ההיא הצלחתי לראות החזקות רבות שפיתחתי. הגדולה ביותר הייתה פיתוח מנגנון חזק של הסתכלות כלפי חוץ בשעה שההסתכלות פנימה הייתה על תנאי. לדוגמה, מה שקראתי לו "כן אבל...". הייתי נתקל בקונפליקט של שין-שינג שבו על פני השטח הבוס שלי או מישהו אחר בעבודה היה לגמרי בלתי הגיוני או שההתנהגות שלו הייתה ממש לא נכונה, בשעה שאני הייתי בסדר ורגוע לגמרי. כמובן, כמטפח, העבודה שלי היא לשפר את עצמי ולהסתכל פנימה, אבל לא תמיד עשיתי זאת נכון. הייתי אומר משהו כמו: "כן אני צריך להסתכל פנימה ולטפח כמובן, אבל אם המתרגל הזה יעשה רק א,ב ו-ג, זה בפירוש יפתור את הבעיה". בכל פעם שאמרתי "אבל", ידעתי שזה לא טיפוח אמיתי. במקום להסתכל פנימה ללא תנאי, זה היה להסתכל פנימה עם תנאי וזו לא הדרישה של המאסטר ממני.

יכולתי לראות איך ההרגל הזה התפתח וגרם לי ממש להתרעם על שותפיי לעבודה ועל הבוסים שלי שהיו גם עמיתיי המתרגלים. יכולתי לראות כיצד קשרתי את הקשרים האלה בתוך לבי בכך שהייתי נוקשה מאוד והיו לי מחשבות שליליות על הבוס שלי, על עמיתיי לעבודה ועל מתרגלים עמיתים. כשהבנתי איך להסתכל פנימה בכל מצב, אז גיליתי שלא משנה כמה כאוטי הכול נראה על פני השטח, הדברים סביבי השתנו. חשוב מכך, אני השתניתי וגם הגדלתי את יכולתי להציל ישויות חיות. ראיתי כל כך הרבה תחומים בהם לא עמדתי בדרישות בגלל החזקה של גאווה, או של להיות צודק, לקבל הכרה, להיות פיקח, להגן על החזות, החזקה למוניטין, ומגוון תשוקות. אבל בהסתכלות פנימה ללא תנאי, הקשרים בלבי הותרו וחוויתי רמה מקיפה יותר של חמלה.

המאסטר אמר:

"טיפוח זה לטפח את לבך, לטפח את עצמך. כשיש בעיות, קונפליקטים, קשיים ויחס לא הוגן, אם אדם מסוגל לחפש בתוך עצמו ולהסתכל פנימה, רק אז זה טיפוח אמיתי,.." ("ברכות לוועידת הפא בטייוואן", 2016)

משיל את ההיגיון האנושי ומרחיב את ההשקפה

במהלך עבודתי במגזין הייתי מעורב רבות בשיווק ה"שן יון". כשנה לאחר שהתחלתי לעזור לשן יון, נקרתה בפניי הזדמנות לעבוד במשרה מלאה בעסק השייך לשן יון. היו לי כמה גורמים מפריעים שבחנו את ההחזקות שלי לרווח כספי ולרדיפה אחר נוחות של אנשים רגילים. היו לי גם הזדמנויות אחרות לעבודה רגילה, שהייתה מספקת לי נוחות כספית ומעמד חברתי. אחרי ששקלתי את התועלות לרווח כספי ולנוחות אל מול הפא הייתי איתן מאוד בדעתי – רציתי להקדיש את כל הזמן שהיה יכול להיות באפשרותי להצלת ישויות חיות. כך שהחלטתי לעזוב את המגזין כדי לעבוד במשרה מלאה בשן-יון.

כשהתחלתי לעבוד במשרה מלאה בשן-יון, נתקלתי במבחנים ועזרו לי לראות את ההיבטים העמוקים מאוד לאני ולחשיבה אנושית מוגבלת שחסמה אותי במשך שנים. לדוגמה, היות שעבדתי בחברת "Fortune 500" וניהלתי מחלקות שיווק בעסקים רחבי היקף שונים. כשנכנסתי לעבודה החדשה, הייתי יהיר ומלא ביטחון בהרגשה שיש לי ידע רב לגבי שיווק ועסקים.

אחד המבחנים שעמדתי בפניהם בסוגיה הזאת היה עבודה עם אנשים שלא היה להם הרבה ניסיון מקצועי. הרגשתי שהיעדר ניסיון אצל מתרגלים אחרים עלול לחסום או לעכב את הפרויקט. בזמן בניית תכנית אסטרטגית מסוימת עם הצוות שלנו, אני זוכר שזה הציק לי במידה שלא תיאמן והרגשתי שאין כל אפשרות שנוכל לעשות מה שאנחנו צריכים לעשות בקצב איטי כזה ועם היעדר ניסיון כזה. לא הייתה לי מספיק חמלה כלפי אחרים. במקום זאת הייתי נוקשה, הצבעתי על אחרים והאשמתי את היעדר המקצועיות שלהם כסיבה לכך שאיננו יכולים לנוע קדימה במהירות.

אולם כששיתפתי עם חברי צוות העמיתים, הבנתי שנקודת הפתיחה שלי במקרה הזה הייתה רחוקה מהאמת. זו אינה "עבודה" רגילה. זהו טיפוח והצלת אנשים. לכן, כיצד אוכל לשפוט את המצב עם מושגים אנושיים מוגבלים כל כך? המאסטר תכנן עבור כולנו להיות צוות כדי לשקול ולאזן כל דבר. נתתי משקל רב מדי למיומנויות האנושיות, ולא מספיק דגש על לטפח באמת את עצמי.

למעשה, כשהייתי מסוגל באמת להסתכל פנימה, יכולתי לראות כיצד ההיגיון האנושי חסם אותי מלהשתמש במיומנויות המקצועיות שהמאסטר העניק לי. כשהצלחתי לראות באמת את הטוּב באחרים, ראיתי שכל התפיסה שלי את המיומנויות המקצועיות לא עובדת. למתרגלים האחרים אותם ביקרתי היה לב כביר שפעל למען עבודתם והם עשו דברים כמיטב יכולתם. בסופו של דבר, התכנית שלנו יושמה והגענו לבסוף לתוצאות ממש נפלאות. זה לימד אותי שיעור בענווה – שמה שמכתיב את התוצאות הוא באופן בסיסי הלבבות שלנו ולא המיומנויות שלנו. כמובן ששיפור המיומנויות שלי זה משהו שבטוח עוזר לפרויקט, אבל הרעיון שזה יהיה הדבר הבסיסי לקדם פרויקט או לעזור לנו להצליח היה רחוק מהמציאות, והוא נגרם על ידי ההיגיון האנושי המוגבל שלי.

המאסטר אמר:

"אבל לפָא יש צורת ביטוי שונה ברמות שונות. אדם שהגיע לרמה מסוימת באמצעות טיפוח יכול לראות רק את המראה ברמה ההיא, ואת האמת שמעבר לרמה הזאת הוא לא יכול לראות והוא גם לא מאמין לה. לכן הוא חושב שרק מה שהוא רואה ברמה שלו זה נכון. כשהוא עוד לא טיפח לרמה כה גבוהה הוא חושב שהדברים האלה לא קיימים ושלא ניתן להאמין בהם. זה נקבע על ידי הרמה. גם המחשבה שלו לא תוכל להתרומם." ("ג'ואן פאלון", הרצאה שנייה)

הייתי מישהו שאיננו יכול להאמין לאמת שמעבר לרמה שלו. המחשבה שלי לא הייתה מסוגלת להתרומם מפני שההיגיון האנושי העקשן שלי חסם אותי וגרם לי לקונפליקטים של שין-שינג בהם הייתי חושב שמתאמים או אנשים אחרים אינם מקצועיים או שלא עשו את הדבר הנכון או לא היו על המסלול הנכון, אבל המחשבה הזאת כלפי חוץ הסוותה למעשה את ההחזקות שלי ל"עצמי", שעשן אותי לאדם שקשה לעבוד איתו. החלק הערמומי ביותר הוא שלא יכולתי לראות מיד את הדברים האלה בעצמי מאחר שלא הייתי מסוגל לסגת מהמבוך של נקודת הפתיחה האנושית שלי לאנוכיות. שורש הבעיה היה נקודת ההתחלה שלי.

לאחר מכן הייתי מסוגל להבין שלא משנה מה זה שאני תורם, זה מוגבל, ואני תמיד צריך לאפשר מקום לנקודת התחלה טהורה יותר – רמה גבוהה יותר של פא שאינני יכול עדיין לראות או להבין מיד מהרמה שלי. כשמישהו מציע דעה אחרת או כשמשהו קורה, אני לא צריך להתעקש על ההיגיון האנושי שלי ולנסות להסביר את המצב או לבקר אותו עם החשיבה המוגבלת שלי. במקום זאת עליי לצעוד צעד אחד אחורה ולהעריך עצמי ואת נקודת ההתחלה שלי ולנסות להרחיב את החשיבה שלי. למעשה באמצעות שינוי נקודת ההתחלה שלי לא הייתי עוד מוגבל על ידי המציאות הרגילה של "היגיון" והייתי מסוגל לראות מציאות רחבה יותר, המונחית על ידי חמלה במקום על ידי אנוכיות.

בטיפוח ובהצלת אנשים אני יודע שעליי להיות רחב אופקים, אבל מה זה להיות רחב אופקים? לגביי זה היעדר ה"אני" – היכולת לראות דברים מנקודות מבט של אחרים, הענווה לראות את התמונה הגדולה יותר והפתיחות להרמוניה טובה יותר עם רעיונות ונקודות מבט של אחרים מעבר להבנה שלי עצמי. זה שיש לך נקודת התחלה מתוך ג'ן-שן- רן ולא מתוך היגיון אנושי. זוהי דרך שמימית של ראיית דברים. זוהי התבטאות של לב עם חמלה רבה יותר.

המאסטר אמר:

"אם אתה מתחיל לחשוב אפילו קצת, מה שראית יהיה כוזב. זה נקרא הפרעה דמונית מהמחשבה של האדם עצמו, או טרנספורמציה בעקבות המחשבה. זה משום שיש מתרגלים שלא יכולים להתייחס לעצמם כאל מטפחים ולא יכולים לנהל את עצמם כיאות." ("ג'ואן פאלון", הרצאה שישית)

למעשה, הרבה מהיבטי הטיפוח והעבודה שלי בפרויקטים סובלים עקב כך שהתחלתי אותם עם היגיון אנושי מוגבל. ראיתי גם מטפחים עמיתים שלי בפרויקטים אחרים תקועים בנקודה הזאת גם כן, עד לקיצוניות בה רבים אפילו עזבו פרויקטים כשהם מתלוננים על הניהול או על שותפיהם לעבודה שאינם מקצועיים או שאינם מתאימים לנקודת המבט שלהם המבוססת על היגיון עסקי רגיל. אולם, אני יכול לראות שהבעיה היא למעשה בתוכם. הם עושים מה שאני עשיתי. הם רואים דברים רק מההיבט המוגבל שלהם ואינם יכולים לראות את התמונה הרחבה יותר. אני חושב שקל לקבל הפרעות כשחשיבה כזאת קיימת ואינה מטופלת. דברים שליליים רבים יתבטאו, שרק יגרמו לי לראות את עצמי כצודק ואת האחרים כטועים, אבל זו מציאות מזויפת. בסופו של דבר אני מחמיץ את התמונה הגדולה יותר כשאני נשבע שמה שאני רואה זה אמיתי וכשאני מסביר דברים מנקודת התחלה אנושית מוגבלת. כאשר אנחנו מתאימים את הפרויקטים שלנו לעסק רגיל ברמה האנושית אנחנו גם יכולים לא ליפול למלכודת של להיות מוגבל על ידי זה, מפני שההתקדמות האמיתית מתרחשת עם הטיפוח שלנו יחד, מעבר למוגבלות של ההיגיון האנושי.

הרמוניה ושיתוף פעולה מביאים תוצאות אמיתיות

המאסטר אמר:

"אם אתה בהתאמה לפא, אלוהויות יעזרו לך לשתף פעולה." ("הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2016")

יש שלט גדול על שולחן העבודה שלי עליו כתוב: "הרמוניה ושיתוף פעולה". שמתי אותו שם מפני שאני חושב שהרמוניה ושיתוף פעולה הם הדברים החשובים ביותר בעבודה על פרויקט. שמתי אותו גם מפני שאני זקוק לו. כשאני מוצא עצמי באמצע שליחת תגובה אמוציונלית (רגשית) באימייל למתרגל אחר, אני יכול להפסיק ולהביט למעלה על השלט הזה. לרוב זה מחזיר אותי למציאות וגורם לי להרהר על התפקיד האמיתי שלי בפרויקט. התפקיד שלי הוא להיות בהרמוניה ולשתף פעולה. כל דבר שאני עושה שאינו בקו אחד עם העקרונות האלה, אינו עוזר לפרויקט להתקדם קדימה, לא משנה מה התירוצים שהיו לי לי באותו הזמן לשלוח אימייל רגשי כזה.

הרמוניה ושיתוף פעולה לא היו תמיד עקרונות שאימצתי בקלות. לדוגמה, במהלך עשר השנים שלי בטיפוח, גיליתי לעתים קרובות שדי קשה לעבוד עם המתרגלים הסינים העמיתים שלי. בעבודה מול כמה סינים היו סיבות רבות בהן השתמשתי להצדיק את החששות שלי ואת מנטליות ההתלוננות שלי. לרוב היו להם דברים קומוניסטים חזקים שגרמו לכך שהיה קשה להסתדר איתם.

היה מקרה מיוחד אחד בו הרגשתי שהמתאם באמת לא הבין משהו היטב וחשב בדרך שאותה אפיינתי כ"סינית". זהו מושג שיש לי כשאני רואה שמתרגל סיני אינו מתאים להבנה שלי לגבי החברה המערבית. הרגשתי כאילו התכנית שלהם מנוגדת לגמרי לכל מה שחשבתי שיעבוד בפרויקט. לאחר מכן, הרגשתי ממש חרדה. בזמן שדיברתי עם כמה עמיתים לפרויקט, הרגשתי שהמצב חסר תקווה למדי. בהתחלה הרגשתי שאין כל דרך שאוכל לעבוד איתם, מפני שהרעיונות שלהם יהרסו את הסיכויים שלנו לפעול היטב. למחרת היום כשהרהרתי במחשבותיי, הרגשתי שיש בהן דברים רבים שאינם נכונים. ראשית המתאם לא אמר הרבה ואני פירשתי את דבריהם בדרך שלי. לא הקשבתי באמת למה שהתכוונו והתייחסתי לזה די מהר בשלילה. זמן קצר לאחר מכן כשישבנו עם המתאם הזה ושמעתי אותם מסבירים את המחשבות שלהם בדרך מפורטת הרבה יותר, נוכחתי לדעת שאני מסכים לכל מה שאמרו. לא רק זה, אלא שהגישה שהם נקטו בה הייתה רחבה יותר ותוכל לעבוד למעשה טוב יותר מהתכנית המוגבלת שחשבתי עליה. הבעיה שלי הייתה שלא הקשבתי באמת בצורה עמוקה למה שהם התכוונו. לא ניסיתי באמת להבין אותם, לא הסתכלתי על דברים מנקודת המבט שלהם, והייתי לכוד במחשבות ובמושגים שלי. לא רציתי להבין. רציתי רק שהם יקבלו מה שאני רציתי. השתמשתי במושגים שהיו לי לגבי מתרגלים סינים ואפיינתי בטעות את המחשבות שלהם בהתאם למושגים שלי. איך זה יכול לעבוד? האם זו באמת יצירת הרמוניה? האם שיתוף פעולה פשוט הולך ביחד עם רעיון רק כשהוא תואם לזה שלי? במקרה הזה, למדתי שיעור בעל ערך – שיתוף פעולה פירושו להבין באמת זה את זה ולפתוח את לבי לנקודת מבט רחבה יותר.

כשהשנים עברו, הוארתי לסיבות עמוקות יותר מדוע אני מתרגל מערבי במהלך תקופת הזמן הזאת. ההבנה שלי היא שכמערבי, יש לי היכולת להשלים דברים ולהיות בהרמוניה בצורה ייחודית בתוך סביבה. למעשה לסינים ולמערביים יש הזדמנות לאזן זה את זה די טוב בפרויקט. כאשר החמלה שלי התגברה וכאשר למדתי איך להאזין טוב יותר ולשתף פעולה טוב יותר במקום לזלזל באחרים, גיליתי שעבודה משותפת של מתרגלים מערביים וסינים היא למעשה באמת הכוח העוצמתי ביותר לפתוח את החברה סביבנו ולהציל עוד אנשים.

המפתח עבורי הוא שאנחנו למעשה משלימים זה את זה, כך שאם אני אכן מבחין במשהו שהוא בולט במתרגל עמית שלי, מה התפקיד שלי כשאני רואה זאת? בעבר זה היה מטריד אותי, הייתי מתלונן או מזלזל בהם. אבל את מי זה מציל? איך זה עוזר להניע קדימה את הפרויקט? האם זאת הרמוניה? האם זה שיתוף פעולה? הרבה מהשיפוט שלי היה עקב האגו שלי עצמי או מפני שלא בטחתי מספיק במתרגל עמית, או ניסיתי להקשיב עמוקות מספיק למשמעות מאחורי המילים שלהם, להבין באמת את נקודת המבט שלהם.

כשאני מסוגל לעשות זאת אני מרגיש שזה דומה מאוד לתזמורת של השן יון – המנגינה של המערב והמזרח כאחד יכולה ליצור הרמוניה, ואנחנו יכולים ליצור את הדברים הטובים ביותר ביחד, טוב יותר מאשר אילו עשינו זאת בנפרד. כשאני מסוגל באמת לעשות זאת אני יכול לחוש הבנה עמוקה יותר של מה הפירוש להיות גוף אחד.

תודה רבה לך מאסטר! תודה רבה לכם מתרגלים עמיתים!