(Minghui.org)

אתמול שוחחתי ושיתפתי עם מתרגלת עמיתה. היא לא משכילה מאוד, ואינה משתמשת בשפה גבוהה. המשפטים שהיא חזרה עליהם הכי הרבה היו: "לסמוך על המאסטר בכל דבר" ו"לתקן את עצמי". אף על פי שלא ציינה שום עקרונות פא מפוארים בדבריה, שני המשפטים האלה השאירו בי רושם עז.

במהלך הרדיפה, המצוקות שעברה משפחתה, הטיפול שלה בבעיות עם ילדיה, בכל אלה היא אכן סמכה בכול על המאסטר, ובה בעת תיקנה את המושגים הלא-נכונים שלה. בכל פעם המצב השתנה לטובה. כל הנושאים נפתרו לאחר שהיא התגברה על המצוקות. לפעמים התוצאות היו ממש יוצאות דופן.

בזמן שהמתרגלת הזאת הייתה כלואה במחנה עבודה בכפייה, בתה עברה בהצלחה את בחינות הכניסה המקיפות לקולג'. עם הציונים [הטובים] שלה, היא התקבלה ללימודים ויכלה ללמוד מה שהכי רצתה, כלומר את מה שסימנה כעדיפות הראשונה שלה בקולג'. מחנה העבודה איים על המתרגלת שאם לא תישמע להוראותיהם, הם יבטלו את קבלת בתה לקולג'. זה לא השפיע על המתרגלת הזו. היא אמרה: "אתם לא אלה שמחליטים. הכול קורה לפי התכנונים של המאסטר שלי".

הבריונים ממחנה העבודה הלכו לקולג' וביקשו מהמחנכים לסלק את הבת שלה מהלימודים. אבל כבכירי הקולג' הבינו את המצב הם שוחחו עם בתה של המתרגלת באופן פרטי ואמרו לה שאין לך מה לדאוג, ושתתמקד בלימודים שלה.

אחרי שהבת סיימה את הלימודים, היא הופנתה לעבוד במפעל מסחרי של הממשלה בתנאים מצוינים. זאת הייתה משרה שנחשבה לשיא ההזדמנות עבור בוגרי מכללה רבים. אבל נראה שתקופת הניסיון שלה מתארכת. כך שהיא לא יכלה להפוך לעובדת קבועה ולהשלים את רישום הבית שלה בעיר שלה. המתרגלת הזאת לא ניסתה להשפיע על באמצעות ניצול הקשרים שלה, ולא ניסתה לשחד מישהו ממקבלי ההחלטות. היא ויתרה בהדרגה על החזקות אנושיות רבות. ולבסוף היא סילקה את העניין הזה לגמרי ממחשבתה. היא חשבה שהיא תסמוך בכל דבר על המאסטר. כעבור שנה בתה קיבלה קביעות בעבודה.

כשאני משווה את עצמי למטפחת הזו, מה חסר אצלי? אני בוגרת קולג', כל כך עמוק בלבי אני חושבת שאני בעלת יכולת ושיש לי כמה כישרונות. עם זאת, לעתים קרובות, אני "יותר מדי פקחית מכדי להיות חכמה". בשל החוכמה הקטנונית שלי אינני מצליחה לסמוך על המאסטר בכל דבר. תמיד היו לי כמה הסתייגויות. כל פעם שאני משיגה משהו, אני תמיד חושבת שזה בזכות היכולות שלי. האנוכיות שלי חמורה יותר משל המתרגלת הזאת. אני לא באמת חכמה.

למעשה, מי שיכולים לסמוך על המאסטר בכל דבר הם הכי חכמים, כי התכנונים של המאסטר הם הטובים ביותר. לבטוח במורה בכל דבר פירושו לוותר על העדפות אישיות, לוותר על הניסיון של עצמך, לוותר על מושגים, ובסופו של דבר לוותר על ה"עצמי" שלך. האין זה מה שנקרא להיטמע בפא? האין זו האמונה האמיתית? איך אנשים יכולים להתנהג ככה אם הם לא באמת מאמינים?

"לסמוך על המאסטר בכל דבר" הוא משפט פשוט כל כך, אבל הוא מוכיח נחישות וכנות ללא סייג כלפי הפא.